הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-26 ביוני, 2015 8 תגובות

הבמאי הצרפתי פרנסואה טריפו המחיש לנו בסרטו "פרנהייט 451" שלא ניתן להשתיק את קולה של התרבות, גם לא במשטר טוטאליטרי. שם הסרט מצביע על הטמפרטורה הנחוצה לשרפת ספרים, והחברה שבה חיו האזרחים (או שמא הנתינים?) בסרט נכנעת לכאורה לכל תכתיבי המשטר. תמיד נותר מיעוט קטן, אבל נחוש, שלומד מאות יצירות קנוניות בעל-פה, מנחיל אותן לילדים ודואג לכך שדנטה אליגיירי או ויליאם שייקספיר יישארו נכסי צאן ברזל של התרבות האנושית, חרף ניסיונות הקלגסים למחוק אותם כליל. הסרט המשובח והקודר הזה (לפי ספרו של רי בראדבורי האנגלי) מדיף גם ניחוחות של הומניזם אופטימי, ואומר לנו שנצחון הרשע הוא זמני ושרוח האדם תתגבר על כל המכשולים.

ספרים שריפה תרבות צנזורה הריסות פשיזם book-burning(מקור)

תרבות איננה רק תקציבים, המאפשרים לשליטים לצנזר יצירות הומניסטיות או "שמאליות". היא נובעת מהשראתם של היוצרים ומהמשוֹב מצרכני התרבות במדינה. מוזר שהמשטר הניאו-ליבראלי בישראל מעלה על נס התערבות ממשלתית בוטה ושרירותית דווקא בנושאי ספרות, תיאטרון וסרטים. זוהי המציאות כיום, ובנימין נתניהו מאפשר פגיעה מגבוה ביוצרים, חרף האידיאולוגיה האנטי-ריכוזית שלו. הפן הלאומני והמיליטריסטי גובר בנושאים אלה על הרעיונות המתנגדים לכל התערבות ממשלתית בכלכלה ובחברה. ככל שהממשלה נעשית יותר פשיסטית, כך גובר קולם של הגזענים הפופוליסטים בתוכה. יאיר לפיד, למשל, לא קלט עד היום את הדיכוטומיה הזאת בתוך הקואליציה השלטת, ואין לצפות ממנו להגנה רעיונית מבוססת על האמנים והיוצרים. הציבור הליבראלי הגדול והמבוסס בתוך החברה הישראלית חייב לגייס את משאביו כדי להשתחרר לגמרי מהתלות בממשלה. כל הממשלות בישראל היו רעות בנושאים התרבותיים, אבל הנוכחית היא הגרועה מכולן. זה מחייב אותנו להיערכות חדשה, כדי להגן על זכותנו ליצור ולשווק את יצירותינו כאוות נפשנו.

אני מציע להקים קרן להגנה על חופש היצירה, ולהעמיד בראשה את מיטב אנשי הרוח ואנשי המעשה שבתוכנו. קרן כזו תוכל לאסוף הון עתק במשך חודשים ספורים, לשכנע גם יהודים בארצות הברית ובאירופה לסייע לה בתרומות ובהסברה, ולא להסתיר את אופייה האנטי-ממשלתי. הכריזו עלינו מלחמה, הדג מסריח מהראש ואין טעם להקדיש את זמננו לשרים זוטרים בממשלה של ביבי. יהודים רבים שתומכים בממשל הדמוקרטי של ברק אובמה ישמחו להירתם למאבק נגד נתניהו. לדעתי, עלינו לחפש ידידים גם בקהילה האפרו-אמריקאית ובכך להציג לפניהם גם את ההיבט החלופי, אוהב האדם באשר הוא, בחברה הישראלית. במקום קינות שופעות רחמים עצמיים בהתכנסויות חברתיות דלות משתתפים, נציג תוכנית לפעילות יוצרת בארץ ובעולם. מיטב היוצרים בארצות הברית יעזרו לנו וסביב הקרן החלופית תקום רשת שלמה של פעילות חברתית ותרבותית, כדי לאפשר להומניזם לפרוח בישראל, חרף כל ההתנכלויות.

מלת המפתח היא "תקווה", כי אנשים זעופים עם פרצוף בתוך האדמה הם חסרי תועלת במאבק כזה. הזעם הוא חיובי; הייאוש הורס כל חלקה טובה בתוכנו. כדאי לאזור עוז, לאסוף את כל כוחות הנפש, ולהסביר לכל חברינו באשר הם שם שטרם נואשנו ממדינת ישראל. הרוב אולי נגדנו (אם כי אנחנו טועים שאיננו מוסיפים את מאות אלפי האזרחים הערבים לשורותינו) אבל לאורך זמן הפגנת הכוח שלנו כאזרחים בני-חורין תצרוב את רישומה בכל שדרות החברה. הקרן לתרבות חלופית תהיה גם מוסד לעידוד חברה חלופית. יוצרים מזרחים וערבים יוכלו למצוא בה בית, ואפילו מחזאים ישראלים שרוצים לספר לנו אגדות על רוחו העדינה של יגאל עמיר ימצאו להם כתובת. חופש יצירה הוא המנוע הכי חשוב של העשייה התרבותית. כפי שכתב פעם הממשל הרוסי איבן קרילוב, הזמיר אינו יכול לשיר בציפורני הנמר.

חלופה תרבותית לתכתיבי הממשלה היא באורח מבני חתרנית, במובן הטהור של המונח. היא באה להניח יסוד לחברה חדשה, שתראה בתרבות חלק בלתי נפרד מרוח החופש כלפי עצמנו וכלפי אחרים. "משרד התרבות" מתעב התרבות יתפרק מעצמו, אם נחרים את שירותיו ואת תקציביו. גם אם נתניהו ושריו יציבו פסל של הרב מאיר כהנא במרכז תל-אביב, הם לא יגררו אותנו לייאוש מכלה כוחות ומתיש. מדינת כהנא-נתניהו לובשת יותר ויותר אופי ניאו-פשיסטי אבל רוב האזרחים יתנגדו לכך בעתיד הלא רחוק. הם צריכים לחוש שיש חלופה, ושהיוצרים בכל התחומים מקבלים בלב שלם גם את התרבות הערבית והמזרחית. לא מדובר כאן בחזון אוטופיסטי לאחרית הימים, אלא בשימוש מושכל בכוחות שכבר משחקים במגרש הישראלי. חיסול ההתנשאות מבית מדרשה של מפא"י הוא הכרחי להשגת היעדים שלנו. אם אלפי תלמידי תיכון ירכשו כרטיסים בהנחה לתיאטרון ולקולנוע הישראלי, תיווצר גם תודעה פוליטית חדשה, שלא תהיה מושתתת על לאומנות ועל שנאת הזר.

אסור לבזבז משאבים: יותר ממיליון אזרחים ערבים הם נכס ולא נטל למי שמטפח חשיבה אלטרנטיבית. מאות אלפי האזרחים בעלי תודעה מזרחית יזרימו דם חדש ולא רק להתארגנות החלופית, אלא גם ליצירה הישראלית בכלל. כל הרעיונות האלה ניתנים למימוש, ובלבד שלא נניח ליצחק הרצוג ולאנשיו להפוך אותם לקרש קפיצה לשלטון, שיחקה את הליכוד גם במדיניות כלפי הערבים וגם במשטר הכלכלי-חברתי. רק מי שמאמין שניתן לממש את התרבות החדשה ואת החברה החדשה חרף שלטון הרשע כאן, יוכל לכתף את המשימות האלה. בני דורי יוכלו למחוא כפיים או לתרום כסף, אבל את עיקר העבודה יבצעו הצעירים ובלבד שיקבלו את הכלים כדי לבנות את עצמם בארצנו ולא בשדות זרים.

כל המאמץ הקולקטיבי האדיר הזה חייב להיות מוּנע מאופטימיות שאיננה לגמרי מציאותית ברגע זה. עלינו להפוך אותה למציאותית ואז נבנה את עצמנו, תחילה במקביל למשטר ואחר כך על חורבותיו. המפעל התרבותי, הרעיוני ובסופו של דבר גם הפוליטי הזה, יחולל מהפכה במדינה הזקוקה לזה מאוד. יש לנו חזון, יש לנו בסיס חברתי גדול, יש לנו אהבה אמיתית לבני עמנו ולכל העמים השוחרים לחופש, ואת כל אלה נממש, בכוחות עצמנו. השינוי לא יבוא מיד, אבל את התשתית יש להניח ללא דיחוי. הזמן קצר, המלאכה מרובה ותחושת ייאוש וחידלון רווחת בכל מקום. אם נצליח לגבור עליה נוכל גם להביס את מורדי האור, שקנו לעצמם שליטה (זמנית) על התרבות שלנו.

אחווה יהודית-ערבית היא מושג מנחה גם בתרבות, כך גם שוויון חברתי מלא וטיפוח היצירה התרבותית גם במחוזות העוני. לא ניתן לתקציבים הממשלתיים להזנות אותנו. רוח היצירה מפעמת ברבים מאיתנו; נקרא לה דרור בלי תחנונים לפוליטרוּקים של תרבות, שהם בראש ובראשונה אויבי התרבות.

  • פורסם בכל העיר, 26 יוני 2015
תגובות
נושאים: מאמרים

8 תגובות

  1. עלי הגיב:

    מאז ומתמיד "חופש הביטוי" נחשב כגחמה בורגנית בעיני המשטרים הקומוניסטים
    כתזכורת צריך לאזכיר את מהפיכת התרבות בסין שם נרצחו מליוני אנשים ונשרפו "ספרים בורגניים" .
    בגרמניה המזרחית השטאזי קיימו מעקבים אחרי אנשים תמימים ועל כל אמירה חריגה אנשים נכלאו.
    כל מאמר בפרבדה עבר צנזורה של המפלגה בכל יחידות הצבא היה פוליטרוק מטעם המפלגה.
    סופרים ואמנים נאלצו להבריח ספרים ומאמרים לעולם החופשי ומי שנתפס הואשם בבגידה
    אולץ בעינויים להודות שהוא מרגל והוצא להורג.
    משטרת מחשבות קיימת רק בחוגי השמאל ומי שחורג בקצת מהקו הקיצוני מושפל ומנודה חברתית ..מאלצים אותו להודות בטעותו או שמחרימים אותו ומכנים אותו בכינויי גנאי כמו פאשיסט מרעיל בארות.
    צנזורה גזענית קימת אצל הערבים בלבד
    לרצוח אנשים בגלל קריקטורה בצרפת
    להטיל גזר דין מוות על סלמן רושאדי
    לרצוח את ג'וליאנו מאר (משום שתיאטרון חילוני אינו מקובל על הקיצונים).
    הרשות הפלסטינית (על החמס לא צריך להרחיב) שולחת בריונים אשר מזהירים אנשים אשר חורגים
    ועל כך מעיד נוסייבה בספרו (הוא עשה ביקורת על אחזקת הפליטים בכלובים במשך 67 שנה).
    ומאז נוסייבה לא מדבר…

    • דני הגיב:

      למה לך ללכת כל כך רחוק? אנחנו היהודים המומחים הגדולים ביותר בצנזורה. תסתכל למשל מה קרה לשפינוזה שהעז להעלות על כתב כמה ממחשבותיו? הוחרם ונודה מהקהילה היהודית באמסטרדם, משפחתו חדלה לדבר איתו, והוא נחשב כמת. גם היום החברה החרדית מסננת בצורה מאד קפדנית את התכנים שהיא מרשה לפרסם, לעיין, לשמוע. גם שם יש עונשים חריפים והתכלויות אין ספור למי שמעז להשמיע דעה שונה מהרבי. בקיצור, תשמח לגלות שגם היהודים, עם הסגולה, לא שונה בהרבה מאחיו הערבים. אנחנו בהחלט במקום הראוי לנו – במזרח התיכון, בין חברים ושותפים לדרך האידאולוגית.

      • עלי הגיב:

        ההשואות שלך אינן משכנעות.
        השטאזי בגרמניה המזרחית קיימו מעקב אחרי כל האזרחים במימדים עצומים ואנשים הורשעו על פליטות פה
        או כתוצאה מהלשנות.(אז להביא מקרה אחד של שפינוזה כנגד מליוני מקרים זה לא השוואה סימטרית)
        לכל חברה קימות פאשלות או תקופות חשוכות והיהדות החילונית רואה בשפינוזה קורבן של רדיפה
        דתית חשוכה והחרם על שפינוזה נחשב כאות קלון בתולדות היהודים.
        ההבדל הנוסף שביהדות מחרימים ואצל השמאל והערבים עורפים ראשים ומצלמים את זה …
        אם אתה רוצה להשוות בין הדתיים הקיצוניים ביהדות לבין השמאל והערבים אני לא אתנגד להשוואה הזו
        רק תעשה הבחנה שהקיצוניים הדתיים היהודים מהווים לכל היותר 5 אחוז מהיהדות
        ויותר מכך הם כולאים את עצמם בגטאות לכן השפעתם שולית !

        • דני הגיב:

          אתה כנראה לא אדם משכיל ועוד מנפנף בבורותו. ללא ספק היהודי החדש הגאה. שפינוזה הוא רק דוגמא אחת מני רבות. הרמב״ם קבע שכאשר יש סתירה בין ההיגיון לתורה יש ליישב את העניין ולא ללכת לפי התורה. על כך הוא הוקע בידי הקהילה. תרגום התנ״ך של משה מנדלסון, אחד הגאונים היהודיים הגדולים שקמו לנו, נשרף (כן כן – תנ״ך נשרף) על ידי קהילות יהדויות רבות בפולין. רבני גרמניה התכנסו לטקס עצה איך להחרים את מנדלסון הפוחז, אבל החליטו שחרם כל לא יעיל, כי מרוב שהשתמשו במכשיר זה הוא הפך ללא יעיל. על טלפון כשר שמעת? היריעה היא אנסופית של חרמות, צנזורה וצרות מוחין במח היהודי. אשמח לשלוח לך דוגמאות רבות אוף-ליין. המחרימים הם לא זב׳אללה אנוושית כמו דאע״ש אלא רבנים ומלומדים יהודים. מה שהופך את זה לחמור פי כמה. לגבי ה-5% …בעוד כמה שנים הם יהיו 50%. אז אל תשכח לעדכן את תגובתך בהתאם.

  2. א.ב הגיב:

    האופטימיות שלך ראויה להערכה.
    באמת.
    אבל אני לא חושב שיש סיבה לאופטימיות, או שהתסריט שהצגת אפשרי. זה קורה רק בסרטים.

    הבעיה בישראל היא לא הממשלה. ולכן כמובן אין שום הבדל בין ביבי או המחנה הציוני. אין שום הבדל!
    הבעיה בישראל היא האזרחים. הציבור. הגזענות האין סופית שלו, הבערות והטמטום.
    את זה אי אפשר לשנות בלילה. זה עניין של חינוך ממושך. ומכיוון שהחינוך לא ישתנה בקרוב, גם המצב לא ישתנה, עד לקטסטרופה.

  3. דני הגיב:

    אני יודע שהתגובה לא קשורה למאמר, אבל איך זה שיש שקט בגדה השמאלית על מתווה הגז המתגבש? איפה הפרשנות, התגובות, ההשלכות? מדינת ישראל ניצבת באחד הצמתים הקריטיות בדברי ימיה והאתר שותק? האם הפכנו לעד כדי כך לא רלוונטים לשיח הציבורי?

  4. בנימין ח הגיב:

    הערה היחידה שיש לי: ריי ברדבורי היה סופר אמריקאי (ארה"ב, 1920-2012) ולא אנגלי.

  5. אלכס מסיס הגיב:

    צנזורה היתה מכשיר קבוע של מפא"י כששלטה בנו: מהאיסור על הופעת והשמעת שירי הביטלס
    ועד לאיסור על "מלכת האמבטיה" ובאותה עת גם על "מאש" ואפילו יומן כרמל
    שבו נראתה תושבת הכפר סומל (שייריו נראים עדיין בפינת ארלזרוב ואבן גבירול בתל אביב) – כשהיא
    נאבקת בשוטרים שבאו לפנותה … שוד ושבר נראו תחתוניה מתחת לשמלתה שהתעופפה ברוח.
    שמואל תמיר יצג את יומן כרמל וזכה – זו היתה תחילת סופה של "המועצה לביקורת סרטים ומחזות"
    שבראשה ישב איש "אחדות העבודה" גרי המנוח שיסלח לי בוודאי על כי שמו הפרטי נשכח ממני.
    אגב, לא רק סרטים ומחזות ניצבו בפני מספרי מפא"י – בן גוריון רצה לאסור על יבוא מכונות אספרסו
    וכך נולד הכינוי "דור האספרסו" – ועוד, ממשלת בן גוריון גם אסרה פעם, הצגות באידיש…

הגיבו לא.ב

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים