הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-5 ביולי, 2015 7 תגובות

בנובלה המפעימה של הסופר המנוח, בנימין תמוז "אנג'יוכסיל, תרופה נדירה" מתוארת נסיעתו של "גיבור" היצירה, רחביה אברמסון בחודש ינואר 1939 מתל-אביב ירושלים: "…בתחנות הכפריות שבדרך הופיעו בקרון פלחים עם נשותיהם, עמוסים סלי נצרים ובהם צידה לדרך-תבשילי ירקות בכדי חרס, פיתות, שצוררים אותן על פי צלוחיות וקלחים של חסה ארוכת עלים, המבצבצת מתוך הסל ומשמשת ריפוד לזוג יונים או לתרנגולת כפותה, שהם גולת הכותרת של סל הצידה…נוסעי רכבות בימים ההם זוכרים מה רב להתמיה היה מספר השוטרים הללו בכול קרון…" (1)

TrainJerusalem

לאחר שנים של חיבוטים, תוכניות ומעורבות של גורמים נוצרים, עות'מאניים, יהודיים ובין לאומיים, יצאה הרכבת – מונח הנושא צליל מיתי, כדברי המשוררת, לאה גולדברג –לדרכה מיפו לירושלים ב-26 בספטמבר 1892. האגדה מספרת שמשימת מציאת תוואי הדרך, העוברת בנחלי שורק ורפאים, הוטלה על חמור שעשה עבודה מצוינת.
המסלול שהחל בשעתו ביפו, חלף על פני לוד, רמלה, סאפריה, בית שמש ובתיר, הלוא היא בית"ר, בואכה לירושלים. על בית"ר, המעוז האחרון של בר-כוכבא, כתב אוסביוס, בישוף קיסריה שחי במאה הרביעית לספירה: "…איש זה היה שודד בעל נטיות רצחניות, אך בהסתמכו על שמו (כוכב) טען להיותו מאור אשר ירד באורח פלאי מן השמים כדי להאיר לסובלים…" (2) אף כי הרכבת חולפת ביעף על פני בתיר, הרושם שמותיר האזור על פניו המגוונים הוא יוצא מאד דופן.
ובחזרה מהשמנדריק ששיחק לידיו של אדריאנוס קיסר לרכבת העוברת בנוף פראי, עוצר נשימה, תנכ"י ומדיף ניחוחות מזמנים קדומים פחות. משך הנסיעה מיפו ערך ארבע שעות. כיום היא יוצאת מתל-אביב ואם אין תקלות בדרך ו/או פסים המתחממים יתר על המידה, תופעה שגרתית בקיץ, נמשכת הנסיעה כשעה וחצי. וכמו על רכבת העמק, גם על מסלול זה רבו הבדיחות והעקיצות: היו שידעו לספר על שלטים ברכבת שהזהירו את הנוסעים שלא לרדת ממנה לקטוף פרחים בזמן הנסיעה.
כאמור, לאחר שורה ארוכה של ניסיונות בהם היו מעורבים משה מונטיפיורי ופרדיננד דה-לספס הצרפתי, המהנדס אשר תכנן את תעלות סואץ ופנמה, קרמה התכנית עור וגידים. ההצלחה שייכת לשתי דמויות נשכחות שנתמכו על ידי השלטון העותומאני: המיסיונר הגרמני, קונראד שיק, אשר קיווה בכול מאודו להגביר את זרם העולים לרגל למקומות הקדושים ולאתרים בהם הילך ישוע בן יוסף הנגר בסנדלים בלויים, ואיש עסקים יהודי, יוסף נבון שמו שראה בעייני רוחו כיצד יהודים רבים ככל האפשר עושים את דרכם מארצות הגולה להשתטח על קברי צדיקים ולראות במו עיניהם את מחוזות הילדות והבגרות של אישים דגולים כדויד המלך, בנו שלמה ונכדו הדביל רחבעם. נבון, למרבית הכאב והתימהון, פשט את הרגל, נטש את ירושלים ואת משפחתו ומת בחוסר כל, עזוב ומרוד בפריז המעטירה.
על פי נתוני רכבת ישראל כאלף איש בממוצע עושים כיום את דרכם מתל-אביב לירושלים. בעוד כשלוש שנים יעלה הכורת על מסלול זה: רכבת מהירה שתצא ממרכז תל-אביב תגיע לבניני האומה במחצית השעה תוך שהיא חולפת ביעף על פני גשרים, מנהרות ושמה ללעג את הזמן היקר של זו העושה כיום את שנותיה האחרונות במסלול המסתים במלחה ומצריך עוד שעה יקרה מפז כדי להגיע למרכז העיר.
לוח הפעלים העברי מתחלק לשלוש קבוצות של בניינים: קל ונפעל, הפעיל והופעל והבניין השלישי הכבד יותר מכיל את הפיעל, הפועל וההתפעל. לוח זה לא לקח בחשבון דברים נוספים כמו את מד האוץ של הזמן ההולך ומתקצר בצורה מבהילה; למשל, הבגרות הטלוויזיונית של המשתתפים בתוכניות ההבל משתנה כך שלא רחוק היום בו עוברים ברחמם אימם יתחרו ב"כוכב נולד". על הבגרות המינית היורדת פלאים ומחטיאה בכך חוויות ילדות אין צורך להרחיב את הדיבור.
לעולים בשפלה לרכבת לירושלים מזומנת, אם רק יעצרו בשולי הדרך או בתחנת בר-גיורא העומדת בקלון של ישימון, האפשרות לפגוש ינשופי עצים. ציפור זו העשויה להתקיים עד גיל 27 במונחי שנות יונק כאדם מגיעה לבגרותה המינית בגיל שנה. אורך הציפור כ-30 עד 49 סנטימטרים, מוטת כנפיו כמטר. ינשופי העצים פעילים בעיקר בלילות ועוטים הן ביום והן בלילה צבעי הסוואה.
מלבד ינשופי העצים מקננים בעצים ובנקיקים של נחלי שורק ורפאים ציפורים רבים אחרים לצד שפע של בעלי חיים. וכאשר נפרשת העלייה מבית שמש לירושלים מתחילה אופרה מרהיבה של היסטוריה, טבע ונוף. ניתן להותיר מאחור, לשעה קצרה אמנם אך ססגונית, את הקונקרטיות המהבילה, הקרתנית והמצחינה של הקיום הישראלי על היבטיו השונים. הרכבת חולפת על פני קהילות של בתה ים תיכונית, טרסות, שרידי תרבויות חקלאיות מימי קדם כגתות, בורות מים, וכן מטעי אפרסקים, עצי אורן, ברוש ואלונים מצויים.
נקודות ציון ועצירה בדרך מתל-אביב: תחנת לוד השוקקת חיים ומקרינה איזו אריסטוקרטיה נמוכת קומה מימים שעברו ואינם. לאחריה תחנת רמלה הנמצאת, מאז חנכו אותה, בעילפון כמעט מוחלט. ממנה יוצאת המסילה לעבר בית שמש. היא חולפת על פני בתי אבן של תחנות שפעלו בזמנו של "הגיבור" רחביה אברמסון. בהמשך באה המסילה במגע עם מרחבים חקלאיים, חורשות נוצצות בירוק עד, גבעות המשדרות בגלים קצרים סיפור ארוך של ישובים טרום-טרום כנענים וישראליים. וכל זה מסתיים כאשר הקטר מזהה את בית שמש ההופכת לעוד אחת מבירות תעשיית החרדיות בארץ ישראל.
בעוד שנתיים-שלוש רוב רובם של הפרטים הנ"ל ידחקו לדפים קודרים של היסטוריה בלתי שימושית בעליל.

————–
1. בנימין תמוז=אנג'יוכסיל, תרופה נדירה-מבחר סיפורים. הוצאת הקיבוץ המאוחד.1973. ע"מ 58-59.
2. אוסביוס בישוף קיסריה-תולדות הכנסייה. תרגמה מאנגלית ר. פרנק. מבוא אריה קופסקי. מבואר על ידי ריי פריץ. הוצאת אקדמון. ירושלים. 2001. עמ' 108.

תגובות
נושאים: מאמרים

7 תגובות

  1. טובה גרטנר הגיב:

    רכבת זה רומנטיקה, התאור שלך, וההבדלים הדקים אלה מחשבות שחולפות לרגע בראש, יש את ההבדלים הכל כך גדולים בין עיר לעיר… אבל המח עסוק במחשבות והעולם החיצוני טס מול העיניים. כשתבוא הרכבת המהירה… אפילו מחשבות לא יבואו, הרכבת תעצור תוך חצי שעה ולא אזכור… ניכור, ייזכר… כלום מהדרך.

  2. חניבעל ברקה הגיב:

    נהניתי לקרוא! תודה על שהזכרת לי מה עשירה היא ההיסטוריה של מולדתנו למודת הסבל.

  3. שירה הגיב:

    נהניתי מאוד לקרוא את הרשומה הזאת ואני חושבת שאני גם אשמור אותה.
    לפני 10 שנים בערך פתחתי את העיניים ומיפיתי את השקר שחינכו אותי עליו: ארץ ישראל היפה. מאז שהיא לא יפה בעיני, אני לא מסוגלת לטייל. פשוט לא מעניין אותי. בעלי המסכן שנשוי לי 8 שנים לא זכה להרבה טיולים משותפים. גם כשגרתי בחיפה או בתל אביב בקושי יצאתי מסביבת המגורים כי הרגשתי מנטלית כלואה. כשסוף סוף עזבתי את ישראל והשארתי חלק מהכאב מאחורי, קניתי רכב ונסעתי ברחבי שבדיה עד לפלנד, הגעתי לחורים ופרשתי אוהל ליד מפלים ואגמים ועד היום אני יכולה להמליץ על דרכים ונקודות יפהפיות וקסומות, מלאות היסטוריה, מאפיות מהמאה ה-19 שעובדות על אש גלויה, תחנות קמח מכניות קסומות שפועלות על צנטריפוגה של מים, אזורי חקלאות ישנה עם כלים מהמאה ה19 ותחילת המאה ה-20, כפרים נטושים וכנסיות זרועות כמו פרחים בשממה. הסיבה היא שהרגשתי שלשבדיה יש המשכיות ובישראל אתה מרגיש שזה מן חורבן איטי ומתמשך ונראה לי שלא צריך להיות "בשמאל" כדי להרגיש את זה. באוויר אתה מרגיש את המשפט שמרחף מעל שמי ישראל: מהר מהר כי עוד מעט זה ייגמר..

  4. רונן פרחי הגיב:

    tאבשלום – זה נפלא ממש .
    בעתיד , שהוא לא כל כך קרוב, המסילה הזאת תהיה רק לתיירים חובבי היסטוריה ועתיקות
    או לחובבי הקו הירוק – קו הגבול שלאורכו המסילה שחמורים לדבריך תכננו אותה
    וכמו באנגליה את הרכבת יוביל קטר פחמים ואיש אחד – עטור מדים מיוחדים יוביל את הרכבת
    וזה יהיה אתה. תתחיל לתכנן את הלבוש הראוי, טוגה , חרב , זר עלי זית – או רק עוזי……..
    ועד אז כל מי שנוסע ברכבת הזאת העכשווית חייב ממש לקבל את הממאור שלך כחלק מהכרטיס
    והנהלת הרכבת תיתן לך כרטיס חינם לכל חייך , כמו לנערה מרעננה שנולדה באוטובוס ושמה אגדה
    (שם חיבוה של חברת אגד)..

    • אבשלום ק. הגיב:

      לרונן-אתה לא רחוק ממציאות מסוימת עליה חושבים פה ושם
      ברכבת ישראל ובמדורים נוספים: רכבת שתפעל עבור תיירים
      וסקרנים כאלו ואחרים לאחר שהקו המהיר יופעל. וכאשר זה
      יקרה אקבל, ככל הנראה, כרטיס חינם לתחנת יום הדין בשמי
      אלוה. ובכול אופן תודה ולך ולמגיבים האחרים.

  5. יונה הגדתי הגיב:

    אני לא מבינה למה מר קווה משתלח
    ברחבעם ומכנה אותו דביל. האם הכותב
    ער למפעלות הבניה של מלך זה
    ששרידים שלהם נמצאים בתל-גזר,
    תל-עזקה ומקומות נוספים. אמנם המלך
    התנהג בצורה מחפירה כלפי שבטי ישראל
    אך מכאן ועד הכינוי דביל המרחק רב.
    יונה אגדתי

  6. מרים בת יוסף הגיב:

    קראתי את הכתבה ומאד נהניתי. כתוב נהדר. מחזיר לחיים פרקי היסטוריה נשכחים וינשופי עצים.
    מסקנתי: לקום ולמהר לנסוע ברכבת לפני שתיעלם. תודה!

הגיבו לטובה גרטנר

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים