הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-19 ביולי, 2015 10 תגובות

מה נשתנה? (זיכרונות ולקח אחד)

בשנות ה- 80 של המאה הקודמת, ואני עדיין ירושלמי, נמניתי עם פעילי הוועד הישראלי לסולידריות עם אוניברסיטת ביר זית. הוועד קם כתגובה לסגירת האוניברסיטה בידי הממשל הצבאי. פגיעה בלתי נסבלת בחופש אקדמי. כאשר הוסר צו הסגירה נותרנו עם השם כי הוא הפך כבר לסוג של מותג.

מנזר כרמיזן שוכן  לא הרחק מירושלים בין מחנה הפליטים דהיישה לבית לחם. המנזר מוכר  היטב לישראלים רבים בעיקר לירושלמים אוהבי יין. אינני יודע מה המצב כיום, אולם בשנות ה-80 של המאה ה-20 אני זוכר שבימי שישי הייתה תנועה די סואנת של ירושלמים למנזר לקנות  את היין המיוצר ביקב המנזר. איכותו הייתה טובה ומחירו זול במידה  משמעותית מהיין הנמכר בחנויות ירושלים.

כרמיזן ומחנה הפליטים דהיישה שניהם חוסים תחת הכיבוש הישראלי, אבל איזה הבדל. דיירי המחנה הם פליטי 48, הנכבה. המחנה משדר עוני ודלות, הביוב זורם ברחובות הצרים, מרבית כניסותיו נאטמו על ידי צבא הכיבוש, חשבו שבכך ישימו קץ לזריקת אבנים על ידי הגדנ"ע שלהם, אבל ילדי האבנים יימצאו תמיד דרכים עוקפות. המחנה טורטר מדי יום על ידי הצבא בסיורים, עוצרים ומעצרים. בהשוואה לדהיישה כרמיזן הוא נווה במדבר, אי של רוגע בים סוער.

וועד ביר זית  היה בשיאו מן המובילים במאבק נגד הכיבוש ומנה עשרות פעילים מכל שדרות השמאל, ציונים, לא ציונים ואנטי ציונים, מרביתם ירושלמים, כשהמאחד את כולם הוא המאבק בכיבוש ופשעיו. הוועד פעל בחזית רחבה. הפגנות משני צידי  הקו הירוק, לעתים בשותפות עם פלסטינים. כל אחד מאיתנו סוחב בגופו לא מעט שיירים של גז מדמיע; פעלנו ליצירת דיאלוג עם מנהיגות פלסטינית מארגונים שונים, וגם כאלה ללא שיוך ארגוני, כך  הכרתי את פייסל חוסייני, (איש אציל ונעים הליכות שהיה לי הכבוד להיות יחד עימו  ואחרים בין מייסדי הוועד נגד היד הקשה עליה הכריז שר הביטחון דאז רבין. ככל הידוע זה היה הוועד  הישראלי פלסטיני הראשון. פייסל ואנוכי היינו דוברי הוועד), עו"ד זיאד אבו זיאד מירושלים (שהקים את העיתון הפלסטיני בשפה העברית "גשר"), את העיתונאי חמדי פראג'  מדהיישה, ד"ר סרי נוסייבה (כיום נשיא אונ' אל קודס) ד"ר מובארק עוואד (שהקים במזרח ירושלים  את המרכז הפלסטיני ללימודי אי אלימות) ורבים אחרים.

מי שמכירים את דרכי הפעולה והחשיבה של פרנסי הכיבוש לא יתקשו לאתר את "האיש המסוכן" בעיני הכובש, מי אם לא מובארק עוואד. עוואד, יליד ירושלים נסע לארה"ב ללמוד פסיכולוגיה נכבש על ידי אידיאולוגיות הדוגלות באי אלימות, ראשון לכולם מהטמה גנדי. הוא לא בא להרוג אלא להציל חיים. הוא ביקש להחדיר לבני עמו  את הרעיון שבמקום  בו עוקרים עץ נוטעים אחד חדש.  וגם, לא קונים מהכובש דבר.

ישראל הגיבה מיד בשיטות אלימות בהן היא מתמחית:  תושבותו הירושלמית נשללה והוציאו נגדו צו גירוש. הוא ערער לבית המשפט  העליון ומי אישר את הגירוש? לא אחר מאהרן  ברק שהואשם תדיר על ידי הימין בשמאלנות, (עלילת שווא), ללמדכם שבנושאים אלו אין שופט ימני או שמאלי אלא רק שופטים כנועי שב"כ.

באחת הפגישות בדהיישה אמרנו למארחינו הפלסטינים, שנשמח לסייע בהקלה על חייהם. הם לא  הסתירו את  שביעות רצונם מההצעה וסיפרו לנו  על שביל בוצי ומלא שלוליות שגורם סבל רב לבאי  המחנה והם מבקשים לזפתו, אבל  לא רוצים לבקש אישור מהממשל הצבאי. אם נטה כתף אפשר יהיה לסיים את העבודה ביום אחד. בזיפות אנו לא מבינים  אבל נהיה מוכנים לעשות כל עבודה על פי הנחייתם ולהכין את השביל לזיפות.  החורף היה בעיצומו ומכאן הדחיפות. קבענו כי בשבת הראשונה  בה תזרח השמש אנו באים. וכך היה. בשבת 17 בדצמבר 1983 התייצבנו  40  חברי הוועד בבגדי עבודה מוכנים למשימה. רבים מאיתנו שכחו מתי החזיקו לאחרונה כלי עבודה, מעדר,מקוש, את וכו', אבל כל אחת ואחד עשו כמיטב יכולתם. מישהו מהקבוצה שכח איפה הוא נמצא והחל לזמזם "אנו באנו ארצה…." והיינו צריכים להסותו  ולהזכיר לו שהוא נמצא במחנה הפליטים דהיישה ולא באסיפה של גדוד העבודה. ילדי המחנה צחקו ונהנו, כדבר הזה טרם ראו.

כעבור שלוש וחצי שעות הגיעו קצין כיבוש מלווה בחיילים ומספר ג'יפים והודיע שהאזור הוכרז כשטח צבאי סגור ועלינו להתפנות. החל דין ודברים. על מה ולמה? אין הפגנות,  אין יידוי אבנים, יש ביקור  ידידותי של קבוצה ישראלית במחנה, אין  עילה להכרזה על שטח צבא יסגור . הקצין  ענה כי אינו יודע  למה, אבל הוא יודע שיש חוק  ויש לכבדו.  על כך ענינו כי חוקי כיבוש לא ראויים לכבוד ומישהו הוסיף שגם  בגרמניה היו חוקים וזה לא נגמר כל כך טוב. התוצאה: שני עצורים כולל צוות טלביזיה שהוזעק לדווח על האירוע.  סופו של דבר שהתנצלנו בפני מארחינו על  שאיננו יכולים להשלים את המלאכה וחזרנו כל אחד לביתו. שוב נוכחנו כי מה שמפחיד את שלטון הכיבוש הוא שיתוף פעולה ישראלי פלסטיני. האירוע דווח בהרחבה בשבועון  הפלסטיני בשפה האנגלית  אל פאג'ר  בגיליונו מיום 23 בדצמבר 1983.

למחרת מעצרו המנהלי  של העיתונאי הפלסטיני תושב דהיישה חמדי פראג', שלחתי, ב-7 בפברואר 1985 בשם הוועד, מכתב לאגודת העיתונאים וביקשתי כי ירימו קול זעקה ומחאה על ההתנכלות הזו לחופש העיתונות. סיימתי את המכתב  במלים הבאות:  "חופש העיתונות וחירות האדם אינם יודעים גבולות ומי שלא נזעק שעה שהם נרמסים  אצל שכנו, אל יתפלא  אם הרומסים יתדפקו גם על שעריו".

האגודה לא נענתה ועתה זה מתדפק על שערינו.

ב-22 במאי 1984 שלחתי מכתב לאגודת הציירים והפסלים ולהלן חלקו ראשון:

"הועד הישראלי לסולידריות עם אוניברסיטת ביר זית הטיל עלי בישיבתו האחרונה (20.5.1984) לפנות לאגודת הציירים והפסלים בעניינו של הצייר פתחי גדן. אמן פלסטיני זה, מן הידועים בשטחים הכבושים, הובא ביום חמישי 10 במאי 1984 בפני בית המשפט הצבאי בעזה והואשם כי בציוריו  הוא "מסית נגד ישראל". התובע הצבאי הביא כ"ראייה" את ציורו "אל עמל" (התקווה) וטען כי בחלקו  העליון מופיעים ארבעה צבעים של הדגל הפלסטיני דבר המהווה  "הסתה נגד ישראל". השופט  הצבאי גזר על האמן, אב לשבעה ילדים, חצי שנה מאסר בפועל, חצי  שנה מאסר על תנאי וקנס בשעור 30 אלף שקלים".

הייתם מאמינים שמשפט כזה התרחש בישראל לאחר השואה במחצית השנייה של המאה ה-20?

הרשעתו של פתחי ופנייתנו לאגודת הציירים  והפסלים היו תחילתו של אחד הפרויקטים היפים ומעוררי השראה של הוועד בשיתוף פעולה עם אגודת האמנים הפלסטינים בגדה וברצועה ואמנים ישראלים נגד הכיבוש. בסופה של  עבודת הכנה אינטנסיבית הוציאו המארגנים מתחת ידם תערוכת ציורים  מרשימה שנשאה  את הכותרת: "אמנים פלסטינים וישראלים נגד הכיבוש ובעד חופש הביטוי". כמה אקטואלי. התערוכה עוררה עניין רב, הוצגה במספר גלריות בישראל ובשטחים הכבושים ואפשר לומר ללא הגזמה כי מדובר בהצלחה מעל ומעבר.

קטלוג התערוכה אמנים פלסטינים וישראלים נגד הכיבוש ובעד חופש הביטוי catalogשער קטלוג התערוכה

עתה בא הקטע שבגינו כתבתי את הטור, הרצח בכרמיזן. ב-22 באוקטובר נרצחו בסמוך למנזר שני צעירים ישראלים, רון לוי ורויטל סרי, סטודנטים באוניברסיטה העברית. אין ספק שהזוג ראה במנזר מקום שקט, פסטורלי ורומנטי, הרחק מהכרך הסואן. איש לא ידע מי הרוצח אבל ההנחה הייתה שמדובר בפלסטיני מדהיישה שאש השנאה והנקמה כילתה את סערת האהבה. לימים  התברר שהרוצח, עיסא  עבד רבו רצח את השניים כנקמה  על מות בן דודתו בכלא הישראלי. עתה ברור כי הם מצטרפים לרשימה הולכת ומתארכת של קורבנות נקם בסכסוך הדמים בין כובש לנכבש.

חזרה ליום פרסום הרצח. כדובר הוועד אני חייב להוציא הודעה לעיתונות. כל אחד מאיתנו יודע שאירועים כאלה מוציאים מהימין את כל הביוב האצור בו והוא משתולל באורגיית גידופים ונאצות נגד השמאל. התלבטתי, האם לקפל מעט את הדגל ולפרסם הודעה מימית שלא  תרגיז איש או דווקא בשעה זו לשמור על זקיפות  קומה שמאלית ולומר את האמת שלנו. בחרתי בדרך השנייה.  בהודעה  נכללה פסקה התובעת מהממשלה וסוכנויותיה לעשות חשבון נפש, האם יכלו למנוע את הרצח? הממסד הפוליטי על שלוחותיו, ממשלה, מתנחלים, הסתדרות ציונית, כנסת, סוכנות יהודית, קק"ל, רבנות וחלק ניכר מהתקשורת חזרו ושטפו את מוחם של האזרחים ברמקולים שהשמאל לא יכול היה להתחרות בעוצמתם, יצרו את התחושה שהגדה היא חלק מישראל, ערש האומה, שהמונח שטחים כבושים הוא המצאה  בוגדנית של השמאל וכי מדובר בחבלי ארץ תנכיים "יהודה ושומרון" וכל ההו-הא הימני הזה התנקז למסר ברור לצעירים: בואו לטייל בארץ התנ"ך כי שלנו היא בבחינת "קום והתהלך בארץ". האם יתכן שהמסר הזה חילחל אליהם וסברו כי כרמיזן, כה קרוב לירושלים, הוא כבר חלק ממדינת ישראל? זאת לא נדע.

לא רק אנשי ימין הושפעו מהמלל הזה, גם אנשי שמאל מובהקים באו אלי והודו לי על שהפניתי את תשומת הלב לנושא שלא היו ערים לו.  בהודעה הדגשתי כי מדובר בשטחים כבושים כפי שהם מכונים בכל שפות העולם ומשקפים נכונה את המצב העובדתי ומעמדם המשפטי, שטחים בהם מתחוללת מלחמה בין כובש לנכבש ואנו קוראים לכל איש ואשה נערה ונער לא לטייל שם. בנוסף לסכנת חיים זו גם התגרות בעם המקום שהכובש הישראלי שלל ממנו זכויות יסוד. הארץ פרסם את ההודעה כמעט במלואה  ונראה כי דרכתי כאן על עצב רגיש. הריקושטים היו  קשים, מימין ומשמאל. הדה בושס, מבקרת הטלוויזיה של הארץ תקפה  את הוועד בחמת זעם, בארסיות,  כך גם עמוס כרמל בעל  טור ימני בידיעות אחרונות. שניהם טענו טענה דומה: באיי יוון מותר לבקר ובשטחים אסור? נאלצתי להסביר לשניים את ההבדל בין כניסה למדינה ברשות ממשלתה הנבחרת לבין כניסה לשטח  כבוש בחסות צבא הכיבוש מבלי שעם המקום נתן את הסכמתו. גם בתוך הוועד  הייתה מחלוקת בין אלה  שצידדו בהודעה לבין אלה  שסברו כי זה לא היה הזמן הנכון לומר את הדברים. מאז כרמיזן אנו חוזרים ושומעים על צעירים שנהרגו בשעת טיול מחוליית גרילה פלסטינית. עברו למעלה מ-30 שנים ובמבט לאחור אני סבור שצדקתי וגם היום אני חוזר על עמדתי: לא לטייל בשטחים הכבושים. תנועת ההתנגדות הפלסטינית לא שבקה חיים. היא לובשת ופושטת צורה בעצימות משתנה. מי האיש החפץ חיים לא יטייל בשטחים הכבושים עד שיושג הסכם.


צוק  איתן – שנה  לפשע

התקשורת הממוסדת הקדישה   שעות שידור רבות עם מלאת שנה למלחמה. התפריט אצל כולם זהה או דומה: ראיון עם אלמנה,עם יתום, עם פצוע וכקינוח עם קצין בכיר  שבדרך כלל משבח את כושר הלחימה, של צבא המשטרה העלוב.  על  דבר אחד מדלגים: על הכישלון של צבא המצויד  מכף רגל ועד ראש, עם מטוסים, טנקים, ספינות טילים, תותחים וציוד אלקטרוני מתוחכם שריסס אזור עירוני צפוף בחמשת אלפים  טון פצצות לא הצליח להכניע   כמה מאות לוחמי חמאס, שמול החימוש של ישראל היה מצייד  ברוגטקות. עוד נתון: לכל  ארבעת אלפים הטילים שנורו לישראל היה פחות מטון חומר נפץ.

בכל זאת היו מספר הישגים: 500 ילדים הרוגים , 25 אלף  עזתים ללא קורת גג.

כל הכבוד לצה"ל


תודה

תודה לנשיא אובמה ולכל מי שלקח חלק בהסכם עם איראן.  עתה הגיע הזמן לפרק את חימושה הגרעיני של ישראל, מדינה מסוכנת, לפני שנתניהו יעלון  או מי מחבריהם ישתגעו.


מצאתי בארכיוני תגובה שנשלחה לידיעות אחרונות ולא פורסמה. עתה במסגרת חגיגות השנה למלחמה אני מפרסם כאות דחייה מאחד מגיבורי הצוק, הדיקטטור לפיד.

31.10.2005
לכבוד מוסף 7 ימים

שלום רב,
אתם רשאים לפרסם את הערותיי הבאות.

———————————————-

יאיר לפיד מקדיש את טורו (28.10.2005)  לבנו שהתגייס לצבא. בן השאר הוא מפציר בו להיות גאה על הליכתו לצבא.

אני מתקשה להבין אב שרואה בהליכתו של בנו לצבא בכלל, שעניינו בהרג בני אדם, ולצבא הכיבוש הישראלי בפרט שעניינו בהפרת זכויות אדם, עילה לגאווה.

נראה שמאחורי המהוגנות המרכז אירופית של לפיד מסתתרת לה כנראה איזה שאהידיות מזרח תיכונית.

יורשה לי על כן, להציל את כבוד ההורות, ולפרסם את שכתבתי לקראת גיוסו של בני  לצבא  תחת הכותרת "חטיפה" ופורסם ב"ידיעות תקשורת" 31.1.1997 :

"בפברואר ימלאו לבני 18 שנה. בת זוגי ואני גידלנו אותו לשלום ולאהבת אדם,וראינו ברכה בעמלנו. עתה באה המדינה ורוצה לגייסו לצבא ולסכן את חייו למען מטרות שדבר אין להן עם הבטחת שלומה של המדינה. לדידי, זו חטיפה בחסות החוק. ישראל אינה נאבקת היום על קיומה ועל בטחונה. אלו מובטחים זה מכבר. ישראל נלחמת על כיבושיה ועל התנחלויותיה בגדה המערבית, בעזה, בדרום לבנון ובגולן. איך מונעים את החטיפה? האם יש למישהו עצה?"

כך כותב אב החרד באמת לשלום ילדו.

תגובות
נושאים: מאמרים

10 תגובות

  1. יוסי שורץ הגיב:

    שלום גדעון טוב להזכיר ולזכור את וועד ביר זית.
    את מי שצריך לפרק מהנשק הגרעיני זה את ארצות הברית . המדינה היחידה שעד כה השתמשה בו כדי לחסל רבע מליון אזרחים. מאחורי ההסכם עם איראן זה הרצון של ארצות הברית להפוך את איראן לשוטרת של השיטה באזור.

  2. ק.א. הגיב:

    "ישראל הגיבה מיד בשיטות אלימות בהן היא מתמחית"

    הפוך גדעון,

    אין כאן מדינה עם שיטות אלימות אלא ישנו כאן מנגנון של אלימות עם תבלין יהודי-ישראלי.

    • דניאל קלטי הגיב:

      נכון.

      כל הרייך הוול-סטריטי (הכולל, בין-השאר, גם את כל מדינות נאט"ו, את הודו, יפאן וישראל) = חד-הוא.

      • שירה הגיב:

        אתם קולטים שהיקום בן 14 מיליארד שנה, כדור הארץ הוא פלא והחיים בתוכו זה אירוע מדהים וחד פעמי ובני האדם עסוקים בכסף ובשליטה אחד על השני ?? זה לא יאומן! אני מקווה שהאבולוציה תייצר מהר מהר סוגי אנשים רציונליים יותר. בינתיים אנחנו בשלב האבולוציוני הפסיכי כשהמוח לא ממש מגובש ונוטה לכל כיוון שמושכים אותו אליו.

  3. צדוק התקוה הגיב:

    להלן קטע מתוך הריאיון עם עיסא עבד רבו:

    עיסא עבד רבו: "הייתה אמורה להיות פעולה צבאית – ירי לעבר אוטובוס שמסיע חיילים ישראלים… הופתעתי כשהייתי בדרך לאזור, חיכיתי, חיכיתי, חיכיתי, אך האוטובוס לא הגיע. נאלצתי לבצע פעולה על דעת עצמי, באלתור, כלומר, לקחת על עצמי את העניין. הגיעה מכונית ישראלית. היו בה שניים. אמרתי, הנה הזדמנות, ואיני רוצה לשוב בידיים ריקות. הם יצאו מהמכונית… הם הלכו לכיוון אזור הואדי, והתיישבו מתחת לעץ אורן. ירדתי לעברם. כמובן שהייתי רעול פנים ונשאתי נשק. הוא שאל אותי: 'אתה שומר כאן?' אמרתי לו: 'לא, אני בביתי.' אמרתי לו: 'אתה נמצא באזור שאסור לך להיות בו. זאת אדמתנו וארצנו. אתם גזלתם אותה וכבשתם את אדמתנו, ואני אפעל נגדך.'
    הם הופתעו ממה שאמרתי להם. כמובן שכבלתי אותם. אחר כך גזרתי עליהם גזר דין מוות בירי בשם המהפכה. יריתי בהם, כדור בכל אחד והלכתי [להסתתר] באזור ההר… הלכתי לדודה שלי, ואמרתי לה: 'נקמנו את דמו של מוחמד.'"
    מנחה: "היא אם השהיד מוחמד עבד-רבו."
    עיסא עבד רבו: "אמרתי לה: 'במקום אחד, הבאנו שניים.' והיא צהלה משמחה."

    [ערוץ הטלוויזיה של סוכנות הידיעות הפלסטינית

  4. רמי יובל הגיב:

    אהרן ברק, בפסק הדין שאישר את גירושו ממולדתו של מוברק עוואד, קבע כי לתושבי מזרח ירושלים הוצע בעת המפקד שלאחר הכיבוש לקבל אזרחות ישראלית והם לא חפצו בכך ולכן מעמדם הוא של תושבים בלבד באשמתם. מלבד שזו קביעה חסרת כל בסיס עובדתי, כי לאיש מהם לא הוצע להתאזרח והחוק מחייב מדינה מספחת לאזרח באופן קיבוצי את תושבי הטריטוריה המסופחת (או לחילופין, לגרשם) (האסמכתא היא צבי דינשטיין, לא פחות), הקביעה מתעלמת מכך שרוב תושבי מזרח ירושלים נולדו אחרי הכיבוש, באופן שלא נכחו בעת שכביכול ניתנה להם הבחירה. האם מחתימים תינוקות על ויתור על הזכות לאזרחות בארצם?! התוצאה היא שלמעלה משליש תושביה של בירת ישראל הם חסרי כל אזרחות. זאת בושה וחרפה ובעצם ערוות הכיבוש נחשפת לעין כל. מה חושבים על כך כבוד השופטים ברק או זמיר או מצא או דורנר? למה הפרופסורים בפקולטות למשפטים עוברים לסדר? איפה קרמניצר? ואיפה לשכת עוה"ד? למה בספר "משפט בינלאומי" של לפידות זה מדולג? ושאלה אישית למורי אהרן ברק שלמדתי ממנו מהן זכויות אדם: האם תינוק ערבי שנולד בבירת ישראל הוא פחות מתינוק יהודי? האם הוא אינו זכאי לזכיות המוקנות לכל באי העולם?

    • דניאל קלטי הגיב:

      אהרן ברק, מייצג מצויין את צביעותם, של פעילי "מרצ", "שלום עכשיו" וכיוצא-באלה מריעין-בישין אולטרא-ימניים, המתחפשים לשמאל: בישראל אין גזענות ואין אפארטהייד, כי למנוע מחמישית מן האוכלוסיה, לבחור היכן להתגורר, זה אינו גזעני כלל וגם אם כן, אז זה לבדו אינו מצביע על כלום, שנות החמישים (ימי המשטר הצבאי על הערבים והאפליה האמיתית, לא זו המדומיינת, נגד המזרחיים) היו תור-הזהב, הנכבה היתה סבבה (או שלא היתה בכלל), האמריקאים, הם מלאכי-שרת חברתיים ואוהבי-שלום, זכות הגנה עצמית, שמורה ליהודים בלבד כמובן, הצבא הישראלי והשירות בו, הם בחזקת דבר שבקדושה, השב"כ צודק תמיד ואך רק הפלשתינים, אשמים במצבם, כי כידוע "ברק הציע להם הכל".

      פשוט אינני מסוגל להבין, איך הגוון המתועב *הזה* במפה הפוליטית, נחשב לשמאל. מבחינתי, הם בדיוק כמו "כך", רק טיפה יותר גרועים מהם: הכהניסטים, לפחות, כנים ועקביים בנאציותם.

  5. דניאל קלטי הגיב:

    קראתי עד ל"תודה לנשיא אובמה".

    להודות לאובמה = להודות להיטלר, אפילו יותר גרוע.

    האמריקאים, הם הגרועים במפלצות, שנוצרו בעולם אי-פעם. ובכלל: העמים דוברי-האנגלית, הם שורש כל הרע בעולם, ללא יוצא-מן-הכלל.

    ליד אובמה, נתניהו הוא הרדיקאלי בפעילי "גוש שלום".

    • ק.א. הגיב:

      קלטי, ראשית – אני מבין לרוח דבריך – אך לדעתי זאת טעות להפריד בין 2 הפושעים הללו. הצידוק הפורמלי לכך (שאלו הן 2 מדינות שונות) מתבטל כשמבנים שאובמה (בעצם) אינו עובד בשביל העם האמריקאי, וכן כשמבינים שבובו וזוגתו אינם עובדים בשביל העם הישראלי (סליחה, העם היהודי)… אובמה, מן הסתם, תמיד יגרום יותר נזק ולו בגלל שיש לו, פורמלית, נבוט-צבאי גדול יותר (שאין בידי הליכודניק). יוצא מדברי שהכיבוש הישראלי הינו בעצם כיבוש ישראלי-אמריקאי ולא ניתן להפריד זאת!
      שנית – להגיד שעם מסויים הוא שורש הרע שבעולם זה דבר מסוכן, מה גם שאינו נכון. בטוחני שתוצאות מחקריהם של מילגרם וזימברדו (ואחריהם) הינן תקפות למרבית אם לא לכל העמים. במציאות המעוותת שנוצרת כיום לרוב בני האדם אין את הכוחות הנפשיים לעיין ביושר במצב ובמשמעותו, שלא לדבר על הקשיים שעיון כזה צפוי להביא. הם גם אינם מחונכים לכך. אמנם בהחלט אפשר לבוא אליהם בטענות אבל זהו הדבר היחיד שהם מכירים אותו מלידה וקשה מאד לשחות נגד כל מה שמוכר. עם זאת אפשר להסכים, ולהצטער, שלאימפריאליזם המערבי אחריות מכרעת ורוב גדול במניות הרוע המעשי בימינו.

  6. עלי הגיב:

    פייסל חוסייני היה ממקימי הפת"ח בשנת 1964 (לפני שהיה כיבוש) .הפת"ח הוקם כדי
    לממש את האמנה הפלסטינית אשר לא הכירה בזכותם של היהודים לחיות בישראל.
    פייסל חוסייני לאחר שחתם על הסכם אוסלו אמר לעיתון מצרי שאוסלו זה סוס טרויאני .
    פייסל חוסייני לפני שנפטר אמר שהמטרה האסטרטגית של העם הפלסטיני זה מדינה פלסטינית
    על חורבותיה של ישראל מהים ועד הנהר.
    החמס זכה ב-60% מקולות הפלסטינים בבחירות לפרלמנט.
    90% מיושבי מחנות הפליטים בלבנון סוריה וירדן בחרו בחאלד משעל ובאמנת החמס.
    הפלסטינים מתעקשים על זכות שיבה לתוך ישראל.
    הנכבה זה יום אבל על הקמתה של מדינת ישראל (זה חוסר השלמה עם עצם קיומה של ישראל).
    בכל רחבי העולם אנחנו רואים את מטורפי הדת האיסלמית רוצחים מיעוטים ורוצחים מוסלמים מתונים
    אין שום סיבה לקרוא לתופעה הזו מלחמה כנגד הכיבוש.
    הוצעו הצעות לסיום הכיבוש מצד קלינטון ומצד אולמרט אבל הפלסטינים לא הסכימו לחתום.
    ולאחר שהפלסטינים מוטטו במו ידיהם את מחנה השלום והעלו את הימין לשלטון אתה בא ברוב חוצפתך ומצדיק רצח והרג בשם הכיבוש.
    הטיבטים והכורדים משתוקקים להיות באוטונמיה דומה לרשות הפלסטינית…

הגיבו לצדוק התקוה

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים