הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות



המחאה החברתית הציבה את הדיור ומחירו בראש סדר היום הציבורי. במערכת הבחירות האחרונה בא הדבר לידי ביטוי בהבטחותיהם של שר האוצר היוצא, יאיר לפיד, ושל זה החדש, משה כחלון. הן במחאה והן בבחירות עמדה במרכז השאלה, מה יכולה לעשות המדינה כדי להוריד את מחירי הדיור ולהגדיל את הנגישות לדיור לכלל האוכלוסייה ולמעמד הביניים בפרט.

diurtziburiמחאת הדיור, 2011 (צילום: אקטיבסטילס)

אלא שציפיות הציבור מהמדינה מבוססות על זיכרונות עבר רחוק, כאשר הממשלה לא היססה להכניס ידה לקופתה ולפעול ישירות בשוק באמצעות תכנון, פיתוח, בינוי וסיוע. הממשלה סיפקה אז אופציה ציבורית לדיור. כל זה השתנה: כיום הממשלה מוציאה על דיור פחות ממה שהיא מקבלת ממנו. הבטחותיה לשינוי מבוססות על ציפיות משחקנים אחרים – יזמים, משכירים, בעלי קרקע ועוד.

adva1

עדות למעבר של תחום הדיור מטור ההוצאה לטור ההכנסה התקציבית מצויה בעובדה שבין השנים 2000 ל-2014 קטן תקציב משרד הבינוי במונחים ריאליים מ-10 מיליארד שקל ל-3 מיליארד שקל, ומימון המשכנתאות מ-3.9  מיליארד שקל ב-2000 ל-200 מיליון שקל ב-2013! זאת בעוד שהכנסות המדינה ממסי נדל"ן – מס רכוש, מס רכישה, מס שבח ומס מכירה – גדלו מ-5.1 מיליארד שקל ל-7.8 מיליארד שקל. יצוין שכל הנתונים במונחים ריאליים.

הצעת התקציב לשנים 2016-2015 אינה טומנת בחובה שינוי של ממש. סדרה של "שינויים מבניים" אין בה כדי להסתיר את העובדה שהממשלה ממשיכה לראות את עצמה כרגולטור בלבד לתחום הדיור ואינה מוכנה להכניס יד לקופתה על מנת להציע לתושבי ישראל אופציה ציבורית משמעותית. אופציה שכזאת צריכה לכלול, בין השאר, הגדלה של היקף הדיור הציבורי, מימון פרויקטים של בנייה תקציבית, הגדלת תקציבי הסיוע בשכר דירה ומתן מענקים לרכישה.

  • ד"ר שלמה סבירסקי וירון הופמן-דישון הם חוקרים במרכז אדוה
תגובות
נושאים: מאמרים

4 תגובות

  1. אלמקייס הגיב:

    מאמר חשוב שמצביע על חלק מהסיבות למשבר הדיור בישראל. משיכת ידה של הממשלה משוק הנדל"ן – שהוא שוק ספקולטיבי מטבעו – הפכה את השוק לגן עדן להון הפיננסי, למלווי כספים ולספקולנטים שיכלו לפעול באין מפריע תחת אקלים הריבית הנמוכה בעולם מאז 2008. כמובן שאין משמעות הדבר שאם הקיצוץ בתקציב המשרד היה נמנע, היה בכוחה של הממשלה לעמוד בפרץ. הלחצים בשוק הנדל"ן היו נשארים משמעותיים ללא קשר להיקף ההתערבות הממשלתית. כמו כן, הצעות בורגניות – רדיקליות ככל שיהיו – אינן משוחררות מהשאלה בדבר האלטרנטיבה והנזק בהפניית כסף מתחום אחד לתחום אחר. האם היה עדיף קיצוץ בבריאות או בחינוך? בנקודה זו אני חושב דווקא שיש פתח להגיע להסכמה רחבה: קיצוץ בתקציב מכונת המלחמה הישראלית.

  2. "המדינה" רואה בדיור מקור הכנסה הגיב:

    ובצבא "המוסרי בעולם" מקום שבו מבזבזים את ההכנסות — במקום לעשות ש ל ו ם עם השכנים.
    קקה זה במדיניות הקלקלית – הקלוקלת של ממשלת המתנחבלים והתעשייה הצבאית.

  3. יוסי הגיב:

    מסכים. הבעיה היא שהמדינה מנסה לשדוד את דור ההורים. מדובר בהשתלטות כלכלית על המדינה.
    ידוע שההורים יתמכו בילדים אפילו ע"ח רווחתם ולכן המדינה מעלה את המחיר. הצעירים ממילא אינם מרויחים מספיק כדי לרכוש דירות במליוני שקלים.
    כמו כן תחשבו על העתיד. זוג עם ילדים והוצאות לרוב שנדרש לשלם גם משכנתא גבוהה יהיה צנוע וכנוע. הוא יחשוב רק על השרדות ולא על פוליטיקה , הגירה מכאן, זכויות אדם, שינויים חברתיים, בחינת התנהלות הון שלטון וכדומה.
    הדיור הפך לכלי שליטה באוכלוסיה לטווח ארוך.

    • דני הגיב:

      המדינה לא רק שודדת את ההורים, אלא גם את הנכדים. וזה העגום בכל העניין. היום, זוג צעיר (צעיר עאלק, בני 30-40) שרכש דירה, שדד את הוריו, וגם שודד את ילדיו. אין לו כל סיכוי לחסוך כסף כדי שיהיה לו לתת לילדיו מה שהוריו נתנו לו. נניח שימכור את הנכס שלו כשהגיע לגיל 70 ויחלק את הכסף לילדיו. ממה יחייה הוא? מהפנסיה הזעומה? יהיה נתון בגיל 70 לחסדיו של שוק השכירות הפרוע? ומה אם רחמנא ליצלן יצטרך סיעוד או בית אבות? מאין יגיע הכסף? אנחנו נמצאים על עברי פי פחת וכאשר בני ה-30/40 של היום יגיעו למצב שבו ילדיהם יבקשו כסף לדירה, ובבושת פנים ישיבו את פניהם ריקם, או אז נבין מי נשדד וכמה נשדד. הבנים של ביבי לא צריכים לדאוג … יש מגרש בקיסריה שמחכה להם.

הגיבו ליוסי

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים