הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-12 באוגוסט, 2015 3 תגובות

במסגרת ביקור בארה"ב, הזדמן לי לערוך סיור באזור הגבול בסן דייגו שמפריד בין ארה"ב לעיר המכסיקנית טיחואנה. סן דיאגו וטיחואנה היו בעבר גוש עירוני אחד, אך עם הקמת הגדר לאורך הגבול בהדרגה החל מ-1993 התנועה החופשית של מהגרים שנכנסו ללא היתר נפסקה באזור זה ועברה לאזורים מרוחקים יותר. לאחר פיגועי ה-11 בספטמבר ב-2001, ארה"ב הידקה עוד יותר את השליטה על גבולותיה וגדר שנייה הוצבה בין סן דייגו וטיחואנה. ב-2006, ממשל בוש החל לבנות גדרות באזורים נוספים ולהציב אמצעי מעקב מתקדמים, אך חלקים נרחבים מהגבול עדיין אינם מגודרים. באזורים אלו, שהם לרוב מדבריים וצחיחים במיוחד, ממשיכים לעבור מהגרים שנכנסים ללא היתר על מנת לעבוד בארה"ב. מדי שנה מתים מהגרים רבים בשל התנאים הקשים באזורים מדבריים אלו, ובייחוד בשל המחסור במי שתייה.

בין שתי הגדרות שמפרידות את סן דייגו וטיחואנה (צילום: אליזבט צורקוב) גדר גבול ארה"ב מקסיקו פליטים מהגרי עבודה sandiegowallבין שתי הגדרות שמפרידות את סן דייגו וטיחואנה (צילום: אליזבט צורקוב)

את הסיור לאורך הגבול ערך בישופ דרמוט רוג'רס, כומר פרנסיסקני שפועל במסגרת ארגון "מלאכי הגבול". פעילי הארגון משאירים בקבוקי מים לאורך הנתיבים שדרכם מהגרים נכנסים לארה"ב באופן מסורתי. גם לאחר שהמהגרים חוצים את הגבול ואת המדבר, פטרולים ומחסומים של משמר הגבול האמריקני עלולים לעצרם במרחק של 100 מייל (160 ק"מ) מהגבול. במקרים נדירים (שמונה מאז 2010), אנשי משמר הגבול אף יורים במהגרים שלטענתם מאיימים על חייהם.

ממבקשי מקלט נחסכות התלאות של המעבר המסוכן דרך המדבר. לאורך גבול ארה"ב-מכסיקו ישנם 45 מעברים רשמיים בהם עוברים אנשים באופן חוקי. המעבר בו ביקרנו, סאן איסידרו בסן דייגו, הוא אחד ממעברי הגבול העמוסים ביותר בעולם. מדי יום, כ-50,000 רכבים ו-25,000 הולכי רגל חוצים את הגבול ממכסיקו לארה"ב. מבקשי מקלט יכולים לגשת למעברי הגבול הרשמיים ולהכריז כי הם מבקשים להיכנס לארה"ב בשל חשש לרדיפה במדינתם. כך עשו מספר מבקשי מקלט אריתראים שהצליחו לברוח מישראל בדרך לא דרך להגיע למכסיקו.

אנשי משמר הגבול מכניסים  את מבקשי המקלט לתחומי ארה"ב ומעבירים אותם למרכזי מעצר, שם הם עוברים "ראיון חשש אמין" (credible fear interview). את הראיון עורך סוכן של שירות האזרחות וההגירה של ארה"ב (USCIS). בראיון זה, הסוכן יברר האם ישנו סיכוי משמעותי שמבקש המקלט יוכל להוכיח שהוא זכאי למעמד פליט. סטנדרט זה הוא נמוך יותר מזה הדרוש בשימועים שעוסקים בבקשת המקלט וכתוצאה מכך, רוב מבקשי המקלט צולחים שלב זה. אלו שלא עוברים את הראיון, יכולים לערער לבית משפט להגירה.

אלו שצולחים את ראיון החשש האמין לרוב נותרים במעצר ומחכים למועד הופעתם בבית משפט לענייני הגירה. שופט בבית משפט להגירה יכריע בבקשת המקלט שלהם, אך מבקש המקלט יכול לערער על החלטה זו לבית הדין לערעורים בענייני הגירה, ואף על החלטה זו ניתן לערער לבית משפט פדראלי לערעורים. בשנים האחרונות, מעל מחצית מבקשות המקלט המוגשות בארצות הברית זוכות לתשובה חיובית. בישראל, בהשוואה, אחוז ההכרה בפליטים עומד על 0.15%.

מרבית הפליטים השוהים בתוך ארצות הברית לא הגיעו למעברי הגבול אלא יושבו בה מחדש. כך, בשנת 2013, 69,909 פליטים יושבו מחדש בארה"ב ו-25,199 קיבלו בה מעמד פליט לאחר הגעתם. הקבוצה הגדולה ביותר היא של אזרחי סין (45% בשנת 2014), אך גם אזרחי אריתריאה נמצאים בעשירייה הראשונה (2% עם אחוז הכרה של 90% (מדי שנה, ארה"ב קובעת מכסה של פליטים שנקלטים בה, בנוסף למבקשי המקלט שמגיעים למעברי הגבול או מבקשים מקלט לאחר שנכנסו לארה"ב באמצעות אשרה. המכסה הנוכחית עומדת על 70,000 פליטים בשנה. ברוב המכריע של המקרים, הפליטים המיושבים מחדש נקלטים ממדינות עולם שלישיות, שהן המדינות הקולטות מעל 80% מהפליטים ברחבי העולם.

לאחר שאדם מקבל מעמד פליט, הוא זכאי לעבוד, לקבל מסמך נסיעה אמריקני, לבקש להביא את משפחתו המיידית לארה"ב ולבקש סיוע כספי ודיור מהמדינה. כעבור שנה מקבלת מעמד פליט, האדם זכאי לבקש גרין קארד. כעבור חמש שנים מרגע קבלת מעמד פליט, האדם זכאי להגיש בקשה לאזרחות אמריקנית.

במהלך הביקור בארה"ב נכחתי גם בטקס קבלת אזרחות במיאמי של 100 אמריקנים חדשים. הטקס אמנם היה נדוש עם הצהרות נאמנות, נפנוף בדגלי ארה"ב ושירים פטריוטיים, אך היה בו גם יופי. במהלך הטקס, המנחים וגם סרטון מוקלט מראש של מזכירת המדינה לשעבר מדלין אולברייט, בעצמה פליטה מצ'כוסלובקיה, עודדו את האמריקנים החדשים להפוך לאזרחים מעורבים פוליטית ולהצביע. בטקס עצמו חולק למשתתפים הטופס הנחוץ שיש למלא על-מנת להירשם כמצביעים בארה"ב. היה זה חודשים ספורים לאחר שראש ממשלת ישראל הפחיד את הציבור בכך שאזרחים מממשים את זכותם להצביע. אי אפשר היה שלא להתרגש.

  • אליזבט צורקוב היא פעילה במוקד לפליטים ולמהגרים
תגובות
נושאים: מאמרים

3 תגובות

  1. Tierra y Libertad הגיב:

    "אדמה וחופש" היתה הסיסמה של הזפאטיסטים שטבע אמיליאנו זפאטה.
    סיסמה זאת היתה ההיפך של ההצהרה של הגרינגוס (הלבנים מארה"ב) בדבר "הייעוד הגלוי" Manifest Destiny שהיה הבסיס לאמונה המשיחית (מזכיר לכם משהו?) שהייתה נפוצה בארצות הברית בדבר זכות הלבנים להפיץ את "הקידמה והדמוקרטיה" ו"לשחרר" (או לכבוש) את כל צפון מקסיקו. מלחמת ששת הימים של ארה"ב נמשכה שנתיים. בסופה, ב-1848 איבדה מקסיקו איבדה כשליש משטחה: את קליפורניה, נבדה, יוטה, אריזונה, וחלקים מויומינג, קולורדו, וניו מקסיקו.
    כמה שנים אח"כ מכר נשיא מקסיקו, הגנרל אנטוניו לופז דה סנטה אנה, לארצות הברית טריטוריות נוספות בצפון המדינה… כך הגענו לסן דיאגו וטיחואנה…

  2. צדוק התקוה הגיב:

    הפתרון להטיס את המהגרים הבאים לישראל למקסיקו ומשם הם יגיעו לנק' גבול יצהירו שם פליטים ויקבלו אזרחות אמריקאית רעיון מעולה כך ישראל תפטור בדרך הומאנית את בעיית המסתננים לישראל מקסיקו תקבל על כל מסתנן סכום כסף והכל בא על מקומו בשלום התיאורים שלך כאלה יפים מעניין אני אישית בביקורי בארצות הברית הייתי עד למטוס שלם של מהגרים שיצא לאפריקה כשאלתי יפה את פקיד ההגירה אמר לי שהם לא פליטים אלה מדובר במהגרי עבודה שנתפסו בארצות הברית אז אמריקה הגדולה גם מגרשת מהגרים בלתי חוקים

    • דני הגיב:

      זה בדיוק מה שהבריטים עשו לאודים השרופים שברחו מאירפה … רק שבמקום מקסיקו שמו אותם בקפריסין, ומשם רצו לשגר אותם לעזאזל כשלהו … מזל שכשהתחוורו ממדי השואה, והתמוטטות האימפריה הבריטית, לא הייתה להם ברירה אלא להביאם לישראל. איך אומרים באינגליש, great minds thinks alike … אמנם אתה משתמש בניק לבנטיני אבל שורשיך עמוק אצל הנורמנים…

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים