הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-14 באוגוסט, 2015 14 תגובות

החברה הישראלית מחולקת, מנקודת ראות פסיכולוגית, לשני חלקים: הרועדים מפחד 24 שעות ביממה; המדחיקים את הפחד עד שהוא מתחיל להתבטא בחולשת הגוף, במחלות קשות, בסבל פיזי רב.

ייאוש ותקווה (ציור: אבלין דה מורגן) Hope_Despair"ייאוש ותקווה" (ציור: אבלין דה מורגן)

כאשר שמעתי את המשפט הזה לראשונה מחבר ישראלי באנגליה משכתי בכתפיי בביטול. משפטים כאלה היו מופיעים בלוחות שנה מהסוג הישן, אמרתי, והם נעלמו לתהום הנשייה. הוא ניסה להוכיח את הדברים באותות ובמופתים, הביא דוגמאות, סטטיסטיקות, קלישאות, חצאי אמיתות ואפילו דו"חות מבתי חולים פסיכיאטריים. עד מהרה הבנתי שמדובר במקרה אבוד. אם החבר יפסיק להאמין בדוֹגמות האלה, תישלל משענתו בעולם האמיתי. לא במקרה האיש חי באנגליה. הוא ישראלי קלאסי, עם אהבת מולדת עמוקה ודבקות בשפה העברית. אלא שהוא האמין שהאמת על ארצנו היא כל כך קשה, עד שהתקשה להבין מדוע איננו נמלטים על נפשנו. הוא חשב את עצמו לאיש חכם במיוחד, ולכן לא האמין בהדחקות. אין בהן שום תועלת, אמר שוב, זה כמו לשבת ברכבת לטרבלינקה ולהשתעשע באשליה שאנחנו בביקור תיירותי בשוויץ. הטחתי בפניו שאת הוויכוח הזה הוא מנהל בעצם עם עצמו, שאין לו בני שיח מציאותיים. גם לי הפסיק להקשיב, משום שחשד בי באופטימיות יתר. לא מדויק: גם אני טובע לאיטי בייאוש, שרק מאריך את הייסורים אבל לא מרפא אותם.

מי שמגדל כאן ילדים ונכדים כבר לא חושב על עצמו אלא רק עליהם. הליכוד ומשתפי הפעולה שלו ממפלגת העבודה ומ"יש עתיד" נתנו לגיטימציה למתנחלים ולבני בריתם מהימין הפשיסטי, קעקעו את היחסים עם העולם המערבי המודרני בשם אידיאלים תנ"כיים, והשאירו את כולנו במצב בלתי אפשרי. הציבור הפחות או יותר שפוי, שרצה גם שטחים כבושים, גם שגשוג כלכלי וגם מקום של כבוד בקהיליה הבינלאומית, נשאר עם יאיר לפיד ועם הטיפשות התהומית שהוא מפיץ לכל עבר. ניסינו להסביר זאת למעמד הבינוני בארבעים השנים האחרונות, אבל לא ממש הצלחנו. המאמץ ההסברתי העליון שלנו התבטא בהתמקדות במרכז הלאומני. ידענו ששום הטפה מוסרית לא תועיל. אנשים כמו בוז'י הרצוג היום, וכמו שמעון פרס ואפרים סנה בעבר הלא רחוק, דיברו על שלום ובעיקר על תהליכי שלום, אבל מעולם לא הסכימו לעשות את הצעדים ההכרחיים למענם. העבודה שלנו הייתה כפוית טובה. לאומנים ישראליים שחיו, בעיקר במסעותיהם בחוץ לארץ, על המוניטין שלהם כלוחמי שלום, היו סוסים טרויאניים של הימין בתוך המחנה השפוי. אהוד ברק הקים יותר התנחלויות מאשר קודמיו, אבל טען בציניות, שהוא "ראש מחנה השלום". אני זוכר שדיברתי באסיפת חד"ש בעירנו נגד הצבעה לאהוד ברק בבחירות הישירות לראשות הממשלה, אפילו תמר גוז'נסקי שלנו כעסה עליי. זה לא היה קל. אני מעריך מאוד את גוז'נסקי, אבל צו המצפון חשוב יותר. הרצוג הוא לא משלנו אלא נץ ותומך בכיבוש ובהסתה נגד איראן ואולי אפילו נגד ברק אובמה. כך משפיע הפחד על כולנו.

העיתונים והרשתות החברתיות מוצפים בהצעות לאזרחים לקבל על עצמם אזרחות פולנית, או ספרדית או אפילו פורטוגלית, כדי להימלט מעונשה של האזרחות הישראלית. אני עצמי הוזמנתי להיות אזרח ספרדי כיוון שאימי הייתה נצר למשפחת אלקיים, ופולני כיוון שחבל ווהלין בגבול שבין פולין ואוקראינה היה שייך לפולנים לתקופות ארוכות בין שתי מלחמות העולם. לא חלמתי אפילו לפנות; הוריי היו מתהפכים בקברם. אני לא מגנה בכלל את אלה שפונים ומבקשים אזרחות של ארץ אירופית. זוהי זכותם המלאה אבל הצעד הקיצוני בכל זאת צורם מבחינה רגשית, ועלול לקבור את הניסיון הישראלי, את היצירה התרבותית והלשונית של הישוב שקם והתפתח כאן. הישראליות הולכת ונשחקת, ובמקומה קמה כאן יהדות חדשה-ישנה, שהקשר שלנו איתה הוא בעייתי. מפחיד להיות אזרח במדינה שנואה בעולם, אחרי שקמנו בזכות אהדתם של עמים תרבותיים רבים. אנחנו חיים בפחד, מודע ולא מודע, ומתקשים למצוא פתרון רציונאלי מאז שנכנסנו למלכודת הממיתה בשנת 1967. ביטול "הישגי" המלחמה הזאת כרוך במלחמת אזרחים איומה; מימושם מבודד אותנו בעולם ועלול לסבך אותנו במלחמה קשה עם כל העולם המוסלמי. כל מעשיה ומחדליה של הממשלה מתמקדים בלהטוטים שנועדו לדחות את תשלום המחיר הכרוך בדילמה הזאת.

הראש טמון עמוק בחול: המשיחיסטים ואוהדיהם נוטים יותר ויותר למדיניות שנובעת ממניעים מיסטיים, ולא מתעניינים במצב המדיני הכולל; הלאומנים הפחות מתוחכמים השתלטו על הליכוד והליברלים במחנה הלאומי מאבדים מכוחם. במחנה החילוני לגמרי שורר פחד עצום מהמוסלמים, חלקו כן וחלקו מניפולציה כדי לחזק את חזית הסירוב בתוך המדינה. השחיקה במחנה השלום, אפילו במובנו המפא"יניקי של המונח, מחזקת את ההקצנה גם בצד הפלסטיני. שם גוברים הייאוש והפחד, גם מחיי היום-יום המתסכלים והמאיימים, גם מכוונות נסתרות של ישראל לנצל קטסטרופה כלשהי ולגרש רבים מהם מבתיהם. בעבר הלא רחוק ניתן היה למנות שמות רבים של ח"כים ואפילו של שרים בעלי השפעה, שהיו עושים הכול כדי למנוע בכייה לדורות ותחילת שרשרת חדשה של שנאה ורצח הדדי, בלי קיר המגן של תמיכת העולם. המפה הפוליטית בכנסת מצביעה על היחלשות רבה של הזרם הזה בתוך בית המחוקקים.

ישראל נדחקת לפינה, וגם מבקריה הגדולים של הממשלה האיומה הזאת יודעים, שהם לא יינקו כאשר האסונות הגדולים יהיו נחלת כולנו. מהילדים כחולי העין של הוליווד בשנות החמישים, הפכנו למפלצות דווקא בעיני ידידינו המובהקים. ברגע זה נראה שאין לנו דרך חזרה. אולי נצא מהסיבוב הבא איכשהו בעור שינינו, אבל הסיבובים הבאים יחכו לנו בסיבוב, והסוף לא יגיע במרוצת המאה ה-21. אבא אבן המנוח לעג פעם לפלסטינים וטען שהם לא מחמיצים אף הזדמנות לפספס הזדמנויות. אז היינו צעירים וצחקנו: אבן שלנו עולה על כולם בשנינותו, שאותה השחיז באולמות הדיונים בקיימברידג', ואנחנו בילינו בזכותו עוד כמה שנים בשטחים הכבושים. עיסאם סרטאווי המנוח אמר לי פעם בפריז, שחבל שאין להם מין אבא אבן באש"ף. חייכתי אבל לא גיליתי לו, כמובן, שאני חושש שאחמד שוקיירי ודומיו יגיעו אצלנו לשלטון ונאבד את כל היתרון התעמולתי. שוקיירי נהג לומר שמטרת הערבים היא לזרוק את היהודים לים. הוא היה הנכס הגדול ביותר של ההסברה הציונית במשך 15 שנים. אבל עתה היהודים החכמים של פעם הפכו, בבית היוצר של המדינה הציונית, לאזרחים שחצנים וטיפשים.

איך נתקן את המצב הזה? נראה שלא נוכל. בינתיים נמתח ביקורת על ההווה כדי שאולי יהיה לנו עתיד.

  • פורסם בכל העיר, 14 לאוגוסט 2015
תגובות
נושאים: מאמרים

14 תגובות

  1. ברכבת לטרבלינקה הגיב:

    * ברכבת לטרבלינקה לא היה ניתן לשבת.

    ** שמעון פרס היה חתרן בלתי-נלאה. כך הגדיר אותו שותפו המאולץ, רה"מ יצחק רבין ז"ל. פרס תמך במתנחלים החל מסבסטיה, וגם הזדהה עם ראשי האפרטהייד בדרום-אפריקה. פרס כתב לשר התעמולה של האפרטהייד, ד"ר Roodie , במכתב "סודי ביותר" (מה-24 לנובמבר 1974). "שיתוף הפעולה בין ישראל לדרום-אפריקה אינו מבוסס רק על אינטרסים משותפים, אלא גם על הבסיס, שאינו ניתן לערעור, של שנאתנו המשותפת לאי-הצדק".
    guardian.co.uk/sys-files/Guardian/documents/2010/05/23/Peres-letter.pdf

    *** דבר נדיר הוא בעולם הפשע שהפושעים (במדים) מודים מראש: "אנו אשמים"!
    בפרסמם את דוקטרינת אייזנקוט הודו חברי המטכ"ל, ובראשם הרמטכ"ל — חסר צוואר ונטול מוסר, שהם מאיימים להילחם בדרכים אסורות! EISEN-KOTT פקד להפציץ במצרר ב"לבנון השנייה" — לכן מונה לרמטכ"ל של "הצבא המוסרי בעולם".

    **** אבל הסיבה של"דוקטרינה" ניתן פירסום רחב היתה כדי ש-BB המסית הראשי מכיכר ציון ירושלים (שהביא להירצחו של יצחק רבין ז"ל) לא יוכל להימלט בטענה שלא ידע על הדוקטרינה… אז הפעם יאשים העולם את כל חברי המטכ"ל שחתמו על הדוקטרינה הנפשעת.

  2. אווה חדד הגיב:

    תם עידן המלחמות הגדולות באיזור. העולם המוסלמי כולו לא יצא למלחמה נגדך (לא בשל חיבתו אליך חלילה), הוא עסוק בשחיטה הדדית ממוצע הנשיאים המוסלמים בידי מוסלמים כעשרים אלף בחודש.
    יפה שאתה מתריע על ההסתה נגד איראן בשבוע שבו הנאצי חמינאי מפרסם. דגים כיצד להחריב את בני עמך.
    ואולם אתה צודק בהטעימך את העובדה כי אנו מצויים בלימבו ארור. מחד החוליגנים שלהם לא יוותרו על זכות השיבה,ומאידךהמפלצת הארורה הקרויה גוש אמונים (,עת ייסודה לא היה אף מזרחי!).קבעה מסמרות שאינן ניתנות לעקיר.אשר על כן צפה מלחמונת אחת לכמה שנים.
    מדובר אפוא באזור מגולל,אף שהחברה הישראלית כשלעצמה המשגשגת בתחומים רבים..

    • מנטליות טיפיקלית הגיב:

      אם לגב' חדד מותר לכנות (בצדק) את גוש אמונים (ושאר הירקות מן הערוגה ההיא) כ "מפלצת ארורה" אז מדוע אסור למוסלמי להתרשם באופן דומה ולהסכים לתיאור דומה של אותה התופעה? ואם מוסלמי אכן יתרשם כך מדוע תכנה אותו הגב' חדד בכינוי "נאצי" על בדיוק מה שהיא מרשה לעצמה לעשות? האם הגב' חדד מאמינה שגוש אמונים נולד מעצמו יש-מאין מבלי הכוונה מן המדינה? ה"גוש" הזה הינו תולדה, מובהקת ומובנת מאליה, מעמוד השדרה של המנטליות הציונית – כפי שזו באה לידי ביטוי מעשי במדינה היהודית הרשמית – שהיא גם המייצגת של העם היהודי, או של רובו המכריע. לו רצתה המדינה היהודית, ולו ליום אחד בלבד במשך עשרות שנות פשיעה מתגלגלת, להתנגד לתורה ה"גוש-אמונית" בצורה כלשהי: רעיונית, מעשית, משפטית, פוליטית, כלכלית, חינוכית, תרבותית וכו' – ולהביא בכך למיגור התופעה – מישהו מנע ממנה זאת? יוצא שגוש אמונים ומדינת ישראל הם לפיכך שני דברים שלובים זה בזה באופן עמוק ויסודי ביותר.

      • אווה חדד הגיב:

        אם גוש אמונים והמדינה אחת הם,או אז גם אתה פשיסטים מצוי,כי אתה תושב המדינה… לוגיקה בסיסית.
        כמו הרוב המכריע של הכותבים באתר הזה,אתה מתעלם במפגיע מכך שאתה חי במדינה שבה שלטת הפוליטיקה של הזהויות. יש כאן שליטה אשכנזית אכזרית ומרושעת. לעניין זה מעולם לא היה הפרש של ממש בין הימין ל"שמאל" האשכנזי. גוש אמונים שכפי שציינתי היה כולו על טהרת האשכנזים (לעולם אל תשכח כי המזרחים בבואם ארצה היו מתונים מאוד מבחינה מדינית),ובתור שכזה הוא חלק אורגני מההגמוניה הארורה.
        גם אם תעשה מיליון סלטות באוויר,עדיין תמצא מרחף כמוכה עיוועים בלימבו הנזכר לעיל.
        המסקנה הנובעת מכך היא,כי באין פתרון (והרי בסתר ליבם כולם יודעים שאין כזה,ואיני מדברת על ההשעיה בדבר מדינה אחת,או פירוק של כל ההתנחלויות אשר ימסור וגדלות מיליארדי דולרים מהמזרחים בעיירות הקיפוח),יש להלחם עד חורמה בגזענות האשכנזית מחד ומאידך להלחם למען התמודדות אמיתית עם המודרנה.
        אם כך תנהג,כלומר תצטרף לשמאל המזרחי (שהוא הוא השמאל האמיתי,באשר הוא נעדר פריבילגיות )או שתקים תנועה שתפעל למודרניזציה של העולם הערבי; אפשר שבכך תוכל קמצוץ מה של פיוס.

  3. מרק טריוס הגיב:

    כל דבריך מעידים על ערכו ותוצאותיו של "הניסיון הישראלי, את היצירה התרבותית והלשונית של הישוב שקם והתפתח כאן." הסוף היה ברור מראש.

  4. אלמקייס הגיב:

    המנגינה על בידודה הקרב ובא של ישראל נשמעת כבר כמה עשורים ונראה שאין מוקיון אחד בשמאל הליברלי שלא הצטרף למקהלה באיזשהו שלב. לו הייתי מייחס לאותם הבלים איזושהי חשיבות הייתי מתפתה לטעון שעזות המצח של הימין הפאשיסטי כיום היא תוצאה של אותן צעקות "זאב, זאב" לאורך שנים.

  5. אחד העם 15 הגיב:

    חיים עצה ממישהו שיושב ברכבת אבל אין לו סיכוי להגיע לדלת ולקפוץ בסיבוב – קח את האזרחות הראשונה שאתה יכול לקבל והצל את מי שאתה יכול. אנחנו בלי האופציה יכולים לכל היותר לקוות שנשרוד את התופת. ודבר אחרון אל תתנחם במשפטי נירנברג מרבית אנשי הרוע נחלצו בקלות ובזכות חייהם הטובים קודם לכן היו בנקודת זינוק טובה בהרבה מקורבנותיהם.

  6. רמי יובל הגיב:

    אני קצת זוכר מלימודי הלוגיקה באוניברסיטה. אתה לא יכול לבוא לארץ לא לך, לסלק את תושביה ברמאות ובכוח ובכסף גנוב ולהקים על חורבות עריהם וכפריהם "דמוקרטיה". זה לא לוגי בימינו. מה שעוד אפשר לעשות הוא רק מדינה אחודה לכל אזרחיה מהים עד הירדן, רצוי סוציאליסטית.

  7. נורית הגיב:

    מה לעשות? ישנו סיכוי שלטווח ארוך גורלה של התרבות העברית-חילונית יהיה דומה לגורל תרבות היידיש או הלדינו. כלומר היא תמשיך להתקיים גם ללא מדינה, במקומות שונים בעולם יחקרו אותה באוניברסיטאות, וכנראה יהיו גם כמה עשרות אלפים ואולי מאות אלפים שימשיכו לדבר את שפתה ויהיו גם יחידים שימשיכו ליצור בה.
    כבר היום יש כחצי מיליון ישראלים בצפון-אמריקה שיוכלו להוות בסיס להמשך קיומה של התרבות העברית גם מחוץ למזרח-התיכון.

  8. נורית הגיב:

    חצי מיליון ישראלים בצפון-אמריקה יכולים להיות בסיס להמשך חלקי אמנם של התרבות העברית-חילונית גם מחוץ למזרח התיכון. לא חייב להיות קשר בין תרבות לבין מסגרת מדינית. ביאליק כתב את רוב שיריו באירופה.

    • עלי הגיב:

      התיזה שלך אינה נכונה מדעית
      עשו נסיונות על שפה ושאלו כיצד נכחדת שפה ?(במהלך ההיסטוריה נכחדו מליוני שפות ועמים)
      מסתבר שהשפה שהיא בשימוש היום יום אשר בה את קונה לחם ומתקשרת בעבודה היא
      שמשתלטת והשפה שאינה בשימוש עוברת מן העולם ובסוף נעלמת.
      ההורים שלי דיברו אידיש אני קלטתי את האידיש אבל שולט בה פחות ולא משתמש באידיש ואחרי
      אף אחד מהמשפחה לא ידבר אידיש.
      זה מדהים כיצד הישראלים יצרו קהילה ישראלית בקליפורניה והסקייפ וביקורים בישראל שומרים על השפה אבל אם חס וחלילה ישראל תחדל מלהתקיים אני בספק אם הדורות שיגדלו בעתיד בקהילה הישראלית ידברו בעברית
      לכן הסיפורים על תרבות שנשמרת בתוך תרבות דומיננטית הם דיבורים חסרי בסיס של אנשים רומנטים

  9. צדוק התקוה הגיב:

    אני קורא כאן את הנבואות השחורות אם בן גוריון היה מאמין לאותן נבואות שחורות לא היה מקיים את המדינה היהודית עם ישראל עבר את הרדיפות הגדלות בהיסטוריה ושרד הוא גם יעבור את זה

הגיבו לאווה חדד

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים