הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-29 באוגוסט, 2015 8 תגובות

בשבועות האחרונים חוגגים ידידיי הסוציאל-דמוקרטים וגם רבים מאנשי השמאל הרדיקלי את גוויעתו הקרובה של העידן הניאו-ליברלי, או בעצם הסופר שמרני. יש לכך סימנים בספרד, ביוון ובאיטליה. חלק מקורבנות השמרנות הכלכלית-חברתית מתחילים להבין שהם נפלו קורבן לדמגוגיה סוציאלית מהסוג הנחות ביותר. אפילו בישראל יש סימנים של התעוררות בחוגים חברתיים מסוימים, וזו בשורה גדולה לכל אלה שהתייאשו מהקיפאון הכמעט מוחלט בחשיבה האידיאולוגית הישראלית. לפני 35 שנים חגג הפובליציסט השמרני דן מרגלית את קץ האידיאולוגיה, אחרי שספרו של פרנסיס פוקויאומה התפרסם במערב. מרגלית היה השבשבת של הימין החילוני עם חוש לקלוט את הלוך הרוחות בקרב הבורגנות התל-אביבית. הוא לא ממש שייך לשם בשנים האחרונות, בעיקר מאז שהחל לכתוב בביטאונו של שלדון אדלסון, אבל לפחות בנושא הכלכלי-חברתי הוא קרוב מאוד לתפיסותיו הימניות של יאיר לפיד.

מתוך כריכת בספר "קץ ההיסטוריה והאדם האחרון" מאת פרנסיס פוקוימה שעון נאו ליברליזם פילוספיה endofמתוך כריכת בספר "קץ ההיסטוריה והאדם האחרון" מאת פרנסיס פוקוימה (מקור)

מרגלית שיווק בלהיטות את הפארסה של "קץ ההיסטוריה". להכרזות כאלה יש רק פירוש אחד: התפיסה ההומניסטית של השמאל איננה תקפה עוד, כוחות השוק יקבעו הכול, לעשירים יש זכות להתעטף בפומבי בשטרות שלהם, ולנקר את עיני האחרים. כאשר רונלד רייגן נבחר לנשיא בשנת 1980 יצא טיים מגזין בכתבת שער שבישרה עידן חדש של לגיטימציה לעשירים. רייגן ומרגרט תאצ'ר העלו על נס את העושר כפרי עמלם של יזמים (רבים מהם בעצם ספסרים) ודרשו מכולנו לתת כבוד לצוברי ההון. הנחלת אתוס כזה באה לצד דיכוי האיגודים המקצועיים, וכרסום זכויות פנסיה והשכר של מיליוני בני אדם. גם הקיצוצים הנרחבים בסיוע חוץ נשענו על גישה שתמכה בהון לא רק מסיבות "כלכליות" אלא גם מנימוקים מוסריים, שדומה היה שהובסו באמצע המאה שעברה. קריסת הגוש הקומוניסטי והמעבר המדהים של סין לכלכלה של קפיטליזם ממלכתי, גרמו להחלשה ניכרת של הסוציאל-דמוקרטיה במדינות התעשייתיות. כך דוכאו השכירים, וחוסלה תרבות שלמה שטיפחה ערכים של כבוד ל"אדם העמל". הפערים העצומים בחברה נבעו לא רק מחדירת ההון למסדרונות השלטון אלא גם מעריקה מאסיבית של המעמד הבינוני העליון לבורגנות. אורח החיים הבורגני אומץ על ידי שכירים רבים מהעשירון העליון, והפך לאופנה מקובלת במדורי התרבות, האופנה ואפילו הספורט בתקשורת.

סבר פלוצקר, עורך "על המשמר" לשעבר, תוקף השבוע את השמאל בעיתון "ידיעות אחרונות" על נכונותו, כביכול, לשתף פעולה עם האיסלם הקיצוני. הוא מתאר את החזון האפוקליפטי של הסופר המחונן מישל וולבק המתאר את השתלטות המוסלמים על צרפת (בשנת 2022) בקואליציה עם "השמאל הקיצוני", כאילו דובר בתופעה אקטואלית. הכותרת של פלוצקר היא מאלפת, "יש קרנף בחדר". אינני שולל את זכותו של פלוצקר להגדרה עצמית, אבל דוחה לגמרי את ההיסטריה המתלהמת שלו. "המוסלמים" לא ישתלטו על צרפת; כל בדיקה מספרית-דמוגרפית תפריך את התזה הזאת. אני אוהב מאוד כתיבה אפוקליפטית (ולעתים חוטא בה בעצמי) אבל מסע ההפחדה של פלוצקר ועמיתיו מהמרכז הלאומני נועד להדוף את הסכנה הנוראה של שיתוף פעולה בין השמאל הישראלי לבין האזרחים הערבים. הוא מצטט את וולבק ודורש מהשמאל בעולם ובארץ להבין שתבוסותיו נובעות מהתרכזות בכלכלה על חשבון הערכים. על איזה "ערכים" מדבר פלוצקר? על המיליטריזם של המרכז הלאומני? על תורת ארץ ישראל השלמה של יצחק טבנקין? על ההתמקדות של שמעון פרס בנשק גרעיני? על מלחמה באינפלציה באמצעות הגדלת פערי השכר? על דחיקת רגליהם של הערבים בתירוצים של ציונות והפקרת כולנו למלחמת נצח עם כל המוסלמים ברחבי העולם?

עם זאת, אני קורא לכל חבריי לדעה לא לחגוג בטרם עת. ההתלהבות של קורבנות הניאו-ליברליזם מאנשים כמו ביבי נתניהו שככה במידה מסוימת בעולם, ויש בה סימני כרסום גם בארץ. הנכונות לשתף פעולה עם אויבים מעמדיים עדיין קיימת, ואנשי מפלגת העבודה בארץ אינם שייכים מבחינה תודעתית לשמאל העולמי. לדעתי תקום מתוך מפלגת העבודה סיעה של שמאל לאומי, שתנסה לחפש נימוקים חברתיים לתקוף את ממשלת נתניהו בשלב הראשון, ותחבור אליו בשלב השני. כך בדיוק עשה אהוד ברק, אחד האנשים המסוכנים ביותר שטיפח המרכז הלאומני. שנים התנפלו על מבקריו המעטים של ברק בתירוצים שונים ובעיקר משונים, אבל באורח אישי אני גאה בכל מילת ביקורת שכתבתי עליו במהלך השנים. בעטיים של אנשים כמוהו וכמו בוז'י הרצוג, המהפכה התודעתית בסוציאל-דמוקרטיה האירופית ובקרב השמאל בכמה מדינות באמריקה הלטינית,  תחלחל אלינו באיטיות של צב. כדי לקדם את התהליך על התקשורת הישראלית לשנות את האוריינטציה האמריקאית שלה, ולהביא עובדות ופרשנויות מעמיקות יותר על ההתפתחויות הפוליטיות, הכלכליות והתרבותיות בארצות אחרות. הייתה פריצת דרך מסוימת בכיסוי הנעשה באיראן, ולאט לאט קולטים אינטלקטואלים רבים שישנם רבדים רבים בחברה האיראנית וגם פלורליזם עמוק שייפגעו מאוד אם מטורפים בישראל יחליטו להפציץ את המדינה המרתקת הזו.

את הביטלס אימצנו כאן רק בשנות השבעים, וכאשר היו בשיא הצלחתם בשנות השישים מנעו את ביקורם בארץ. בכך היה פעיל במיוחד ישראל גלילי, מורהו הרוחני של מר פלוצקר. חשיבה איטית ושמרנית כל כך ב-2015 מכבידה על עיכול  התהליכים בעולם ובאזור. במקום לעלות על המתרסים בגלל ברית מדומיינת בין השמאל לבין המוסלמים (שמוצגים במתכוון כמקשה אחת על ידי הפלוצקרים) מוטב שפרשני העיתון של המדינה, בעיקר נחום ברנע, ייאבקו בכל כוחם נגד שיתוף הפעולה האמיתי בין המרכז לבין הימין ההזוי של נתניהו ושל שותפיו. פלוצקר, כמו דון קיחוטה לפניו, מסתער על טחנות הרוח. אבל יש הבדל מהותי בין הגיבור הספרותי הספרדי לבין פלוצקר. קיחוטה פעל מתוך טירוף שלא אִפשר לו לעכל את שקיעתה של תקופת האבירים; פלוצקר מחצין נאיביות רק כדי להסתיר את הזדון שלו כלפי כל חשיבה שמאלית אמיתית.

המלחמה נגד פולחן כוחות השוק תהיה ארוכה בכל העולם, וארוכה עד מאוד אצלנו. האופטימיות חשובה כמנוע נפשי לפעול למען שינויים, אבל אסור שתמנע מאיתנו להבין את המצב ולנתח את תוצאות הניצחון הממושך של תאבי הבצע על שוחרי השוויון החברתי. ניתוח נכון של המצב יאפשר לנו להבחין בין בני ברית לבין יריבים, ולעצב אסטרטגיה המבוססת על ידע ולא על משאלות לב. מלאכת הקודש של הסופרת אורלי נוי ושל עמיתיה, שמקרבת ישראלים הרוצים בכך לתרבות האיראנית והערבית היא חשובה הרבה יותר מהשיחות של מנהיגת מרצ זהבה גלאון עם מחמוד עבאס. מהרשות הפלסטינית השבויה בידי האמריקאים לא תבוא שום בשורה אמיתית.

  • פורסם בכל העיר, 28 אוגוסט 2015
תגובות
נושאים: מאמרים

8 תגובות

  1. עמי הגיב:

    חיים שלום,
    אני קורא אותך כמעט כל יום שישי בכל העיר, בדר"כ אני מזדהה עם עמדתך, אך במאמר האחרון ביום שישי ה-28/8, כתבת בסוף המאמר השבועי שלך כי : …"מהרשות הפלסטינאית השבויה בידי האמריקאים לא תבוא שום בשורה אמיתית".
    אולי אבו-מאזן התעייף כבר ויכול אולי לעלות מישהו צעיר יותר , אמיץ ונחוש יותר, אבל כך לבטל את הרשות הפלסטינאית? מי יהיה האלטרנטיבה? החמאס שמעוניינים בהשמדת ישראל ומחיקתה אפילו משטחי ישראל בתחומי הקו הירוק? נכון צריך להקל במצור על עזה ולאפשר כניסה ויציאת סחורות בפקוח, אך עד שלא יבוא מנהיג חמאס שיתן תקווה לחיים משותפים עם ישראל בשתי מדינות, זו לצד זו, לא תהיה חלופה לרשות הפלסטינאית, כדי להגיע איתה להסכם.
    אודה לתגובתך, חיים.
    בברכה,
    עמי

  2. אלמקייס הגיב:

    בישראל אימצו את הביטלס באותו הזמן כמו בשאר העולם. המורשת הקולוניאלית הבריטית הקלה על הקליטה של סחורות תרבות בריטיות בישראל והביטלס היו פופולריים בישראל החל משנות השישים והיו לא מעט שהקליטו גרסאות כיסוי לשיריהם. למשל, שלישיית גשר הירקון הקליטה בשנת 1964 גרסה בעברית לשיר From Me to You. לא ברור מדוע שורבב שמו לעניין זה אבל ישראל גלילי לא היה מעורב בסאגת ביטול הופעתם של הביטלס. יתר הדברים שכתב ברעם נכונים באותה מידה.

  3. אלי אמינוב הגיב:

    המאמר מכיל עניינים כה רבים שראוי היה לכנותו בשם שהמציא פעם אשר ברש בעיתון "דבר". לכן ברצוני להתייחס רק לאחד הנושאים שהזכרת , לטענה כי הניאו ליברליזם עומד לגווע ולפנות מקומו למשהו חדש ואולי גם יותר טוב.שיטה כלכלית איננה עוברת מן העולם אלא לאחר שמצתה את עצמה.
    ההרס מכוון של מדינת הרווחה בידי הממשלות השונות, שחבריהן הפכו לנציגים מובהקים יותר ויותר של ההון הגדול. העברת תעשיות לארצות מתפתחות, בהן כוח העבודה זול יותר, החלישה את האיגודים המקצועיים שרבים עזבום. הפרטת השירותים הציבוריים, חיסול חברות ממשלתיות הביא בארצות המתועשות והמפותחות דווקא, לאבטלה מבנית של מיליונים, והיווה מנוף להפיכת בעלי ההון לשליטים אבסולוטיים. החזון שעומד נגד עיניהם של אלה, דומה לתיאור בספרו של ג'ק לונדון "עקב הברזל" בו משטר דיכוי אכזרי שבצמרתו אצולת הממון ואבירי השלטון המוחצים את מתנגדיהם בעקב ברזל. יתכן דווקא שזה השלב הבא ולא גאולה בדרך נס.

  4. אשר פרוליך הגיב:

    מפליא אותי כל פעם מחדש איך אנשים מרשים לדבר על כלכלה ללא הידע הבסיסי הנדרש לכך.
    לא שכלכלה הוא מדע "מדויק" כמו פיזיקה או כימיה ובהיותה שייך למדעי החברה יש בו "חופש פעולה" נרחב,נרחב מדי, אבל,בכל זאת, נדרש ידע,לפחות בסיסי.
    אחת השקרים הנפוצים הוא לדבר על "כוחות השוק" כאילו אנו חיים בעולם בו שולטים "כוחות השוק"
    באותם החוקים ומודלים מתמטיים המופיעם במחקרים אקדמיים או בספרות המקצועית. במודלים אלה קיימים תנאים רבים כדי ש"שוק חופשי יעבוד". בבדיקה פשוטה שלא אוכל לפרט כאן,נתן להוכיח שכמעט אף תנאי כזה מתקיים(ולדוגמה בלבד,התערבות הממשלות במערכת המיסוי או בקביעת הריבית).הדיסאינפורמציה,חוסר הידע המעמיק והשיטחיות של המפרשים הכלכליים לכאורה גורמים לתרבות ולשפה המציירות תמונה מעוותת של המציאות ויוצרת "אידאולוגיות" שונות ללא בסיס רציני.
    סבר פלוצקר שייך ללדור "מאוכזבי הסוציאליזם" השולטת היום בתנועת הקיבוצים כולל של השומר הצעיר, שאף פעם לא הבינו מה זה סוציאליזם,והתבלבלו עם האוטופיזם של מאיר יערי ויעקב חזן.
    בזמנו התווכחתי עם יעקב חזן על כך שהקיבוץ אם לא יצליח לשנות את כל החברה,יעלם,ואולי טוב שהוא לא ראה מה

  5. ק.א. הגיב:

    "עידן חדש של לגיטימציה לעשירים"…

    יש הבדל דק בין לגיטימציה אחת: לעושר או לעשירים (תוצאה), לבין אחותה -לגיטימציה שניה: למנטליות נפשעת (קידוש כל דרך ושיטה) שמובילה אל התוצאה.

    האימפריאליזם המערבי (הקרימינלי) בנוי על הלגיטימציה השניה (למרדף ולהשתוללות) – שהפכה למעין דת חדשה: זוהי דת השקר שמירוץ אחר התעשרות לא רק יוצר (באורח פלא) תיקון לנפש האדם, אלא שבעצם מרדף עצבני, מופרע ותמידי שכזה הוא גם התגלמותו של הצדק והמוסר העילאי, ואף הצדק ההיסטורי, כלומר שתרבויות שונות ומנוגדות הן נחותות, ושאין להן זכות קיום. המרחק מכאן להצדקת חיסולים וכיבושים בכל העולם הוא קצר מאד-וכך גם מקויימת ישראל.

    איכשהו מנוולים אלה הצליחו לשכנע את רובינו שאין לנו דבר מתוק יותר מאשר דולארים (גנובים) והכי טעים זה משאבים שנישדדים ממש מתחת לרגליהם של תושבים מקומיים הנאנקים תחת ברדק שנזרע בזדון בארצותיהם – וזה כשלעצמו גם ישמש כהוכחה לנעלותה, לניבחרות ולמוצלחות של דת מופלאה זו.

    לזה הדומינציה האימפריאלית הנפשעת קוראת: קידמה, או לנוע עם הזמן.
    ומי שאינו משלים עם קרימינליות שיטתית כזו יכונה בפיהם, בלגלוג, "איש העבר".

  6. מתי. ש. הגיב:

    מצחיק אבל רוח הגבית לימין המסוכן בישראל אכן מגיעה מהשמאל הציוני. תודה

  7. אלכס מסיס הגיב:

    קדם לאיסור השמעת הביטלס – נסיונו של בן גוריון להלחם ב…אספרסו שמכונתו הראשונה הותקנה
    בחזית האחורית של קולנוע מוגרבי ברחוב בן יהודה בתל אביב – היה מי שכינה בלעג את צעירי
    המדינה כ"דור האספרסו"
    ב 1965 כש"רצנו" לבחירות לכנסת ברשימת "העולם הזה כוח חדש" כדי לנסות ולמנוע את סגירת
    השבועון בתוקף חוק דרקוני שעמד להצבעה בכנסת – הקלטנו את "צוללת צהובה" של הביטלס
    כרקע לתשדיר בחירות ברדיו – התשדיר נפסל בועדת הבחירות המרכזית בה שלטה מפא"י ואושר
    בבית המשפט.

  8. אשר פרוליך הגיב:

    לאלי:
    מדינת הרווחה היא לא אחר מהניסיון האחרון של הקפיטליזם ה"אומאני" והרציונאלי לשמור על חברה וכלכלה המבוססת עדיין על "פשרה חברתית" בא העובדים מוותרים למעשה על מלוא זכויותיהם ופירות עבודתם כדי לקבל חלק מאלה,והקפיטליסטים מוותרים על על חלק מתאבונם הבלתי מוגבל,כשהממשלה משמת כ"מגשרת" בין אלה.
    אבל,מה לעשות?.תאבון הקפיטליסטים אינו נתן לסיפוק אף פעם,הממשלות נוטות להיות שותפות של הקפיטליסטים,והעבודים….העובדים פשוט לא מודעים מהעובדה שכל הערך הנוצר על ידם ,כולו,שייך להם. כך אמר אפילו אדם סמיט וגם ריקרדו מייסדי הכלכלה הקלאסית,שכל הערך נוצר אך ורק מעבודה,ולכן, ההון לא מייצר כל ערך אלה רק משטלת עליו בדקך זו או אחרת.רק לאחרונה,במעוזי מדינות הרווחה(פינלנדיה,דנמרק,שוודיה ונורווגיה)העובדים יצאו לרחובות כדי להגן על זכויותיהם
    שנפעים משנה לשנה. לא רק מדינת הרווחה גוססת,גם הגרסה הבלתי רציונאלית והברברית שלה,הניאוליברליזם,גוססת כוון שכל כלכלה שתתבסס על עקרון הרווח דינה להיחרב

הגיבו לק.א.

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים