הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-4 בספטמבר, 2015 12 תגובות

מציאת מאגרי הגז הגדולים במצרים גרמה לתגובה כאילו היסטרית, אבל מחושבת היטב, של השר יובל שטייניץ. בהופעה (שכדאי לשמור את ההקלטה שלה) ניסה ד"ר שטייניץ לשכנע את שומעיו שמתנגדי הפקרת המשאב הלאומי הזה בידי יצחק תשובה ודומיו, בעצם מחבלים בניצול הגז למען שגשוג הכלכלה הישראלית ואף פוגעים בדרך מסתורית כלשהי בביטחונה של המדינה. אבל הסוגיה החשובה הזאת מחייבת קצת העמקה. למצרים יהיה הרבה גז, וכמו בגילוי הנפט בארצות עולם שלישי אחרות הכסף יתועל לאליטות המושחתות שם. העובדה החשובה יותר היא, ששום דבר לא יעצור את ההתפתחות הטכנולוגית במזרח התיכון.

פרשת איראן מוכיחה שישראל לא תוכל לעצור לעולם ועד את הפיתוח הגרעיני באיראן בפרט ובאזור בכלל, מבלי לפרק את המשאבים הגרעיניים העומדים לרשותה. נתניהו נחל הצלחות בשכנוע האמריקאים שיש להבחין בין האיום הגרעיני שלו לבין היכולות האיראניות. אבל גם את ההישג המפוקפק הזה יש לבחון לאור הדינאמיקה של ההתפתחות ההיסטורית. אם ישראל לא תתפרק מנכסיה הגרעיניים, המדוּוחים בגלוי בעולם, יצוצו כורים בכל רחבי האזור וגם בעולם המוסלמי המרוחק יותר. לכן אין לסמוך יתר על המידה על דוקטרינת ההרתעה המיושנת. קיר הברזל של זאב ז'בוטינסקי קורס בהדרגה, ויש להחליפו באסטרטגיה של חתירה לשלום אמת.

במאמרו "על קיר הברזל" שפורסם בשפה הרוסית בעיתון "ראזסווייט" (4 בנובמבר 1923) חלק ז'בוטינסקי כבוד לרגש הלאומי הערבי וקבע, שאין שום סיכוי שהערבים יקבלו מרצונם ישות יהודית ריבונית במזרח התיכון. הסירוב הגאה של הערבים יתפוגג, רק אחרי שמתקפות רבות שלהם לא יצליחו (עוצמת ישראל, קיר הברזל שלה, יהדפו את התוקפנות נגד המדינה). הערבים יתעייפו בסופו של דבר מהמלחמות ומהמחיר העצום שהן גובות בדם ובכסף. כמו רעיונות רבים אחרים של ראש בית"ר אומץ "קיר הברזל" על ידי מנהיגי תנועת העבודה מבלי שהם יודו בכך בפומבי. ביקורו של נשיא מצרים אנואר אל-סאדאת בארץ והסכם השלום עם מצרים שבא בעקבותיו, אפשרו למנחם בגין, תלמידו הסורר של ז'בוטינסקי, להתפאר בהצלחתו של רעיון קיר הברזל. לא היו ויכוחים רציניים על רעיון העוועים הזה. מבחן התוצאה סיפק לנו את הביקור ההיסטורי של נשיא האומה הערבית החזקה ביותר, את הסכמי קמפ דייוויד ואת הסכם השלום עם ירדן. הערבים חוששים מאיתנו, ולכן הם ייכנעו ויחתמו על הסכמי שלום מקיפים וברי קיימא. אלא שלאט-לאט הפך החלום לסיוט.

קיר חומה ברזל בטון סדק שבר crackedwall(מקור)

בינתיים בנו הודו ופקיסטן (מדינה שיש לה פחות אליטות נאורות מאשר לאיראן) נשק הרתעה גרעיני, והקללה של נשק רדיו-אקטיבי באזור תהיה ממשית. ארצות הברית לא תוכל לאכוף הסכמי פירוק נשק, גם אם יצליחו להכריח את מנהיגי המדינות המוסלמיות לחתום עליהם. בעוד פחות מעשר שנים, כך אנחנו לומדים מקצב ההתפתחויות הפוליטיות והטכנולוגיות במדינות האיסלם, יחזיקו ממשלות רבות בשליטה על "ההדק הגרעיני". במצב הדברים הזה לא יהיה ערך גדול למושג ההרתעה. יהיה "מאזן אימה" שברירי, אבל מדינה קטנה יחסית באזור כמו ישראל לא תוכל להכתיב דברים כאוות נפשה. פיתוח אנרגיה גרעינית הוא נושא סבוך ומסוכן שחושף את ישראל לסכנות איומות ולכן, עם ביטולו של רעיון קיר הברזל יש לפתח אסטרטגיות חדשות לגמרי. ישראל חייבת, כצעד ראשון, להציע פירוק נשק לא קונבנציונאלי באזור ולתמוך במדיניות המגבילה פיתוח אמצעי לחימה כאלה בכל מקום. הרעיון הזה מגלם את האינטרס הקיומי הבסיסי של המדינה. ההישרדות איננה תלויה עוד בהרתעה, אלא בעיקר בהקמת מנגנונים ליישום רעיונות שיאפשרו לכל המדינות כאן להיות חופשיות מאימת כלי ההשמדה ההמונית. לשם כך יש להחליף את הפרנויה בתקווה, את שנאת הזר ביחס הומניסטי ושוויוני לכל בני האדם, את התבצרות בבּוֹרוּת ברצון ללמוד יותר על שכנינו.

האידיאלים המופשטים לא מעניינים? אולי, אבל זוהי הדרך היחידה הפתוחה בפנינו. מישהו מאמין באמת שנוכל לתקוף מאות מיליוני בני אדם בעולם המוסלמי כדי להחזיר אותם לתקופת האבן? שנוכל להילחם במשך דורות רבים ובלבד שנגשים את ההזיות המטורפות של המתנחלים ותומכיהם? גם הטירוף הלאומני-דתי שמשתולל בארץ לא ישלוט כאן לטווח ארוך. לא צריך להיות יפה נפש, כדי להתוות דרך קשה, אבל מציאותית, להינצל ולהציל אחרים מהשמדה פיזית. ניתן לגייס לה תומכים רבים. ברור שהאידיאולוגיה של השמאל מושתתת גם על אדנים מוסריים. אנחנו מתעבים שפיכות דמים, סולדים מנשק לא-קונבנציונאלי ובעיקר שונאים את הכיבוש וחשים סולידאריות עם קורבנותיו. אבל כל ישראלי הגון או סתם הגיוני, אם חפץ חיים הוא, יכול להבין שלפירוק קיר הברזל יש משמעות היסטורית מרחיקת לכת. גם אלה שסוברים שמאז 1923 ועד הרצח שביצע יגאל עמיר בשנת 1995 קיר הברזל נתן לנו אורך נשימה מסוים, מסוגלים להבין שהעידן הזה נגמר. הסינתזה הכוחנית בין ז'בוטינסקי לבין דוד בן-גוריון הכתיבה את כל המהלכים של ממשלות ישראל ומכתיבה אותם גם היום. זהו, זה נגמר.

זוהי אולי בשורת איוב לכל הפשיסטים והשמרנים, אבל יש בה אור בקצה המנהרה לכל האחרים. ברור שיאמרו לנו שלא הצלחנו לשכנע את העם, ולכן אין סיכוי שהוא יקבל את הדרך שלנו. אבל האילוצים שייווצרו בעשור הקרוב ואולי עוד השנה יגרמו לרבים לשנות את דעותיהם. אנחנו לא מבקשים, חלילה, לפגוע באזרחים הישראלים אלא להדוף את הסכנות האורבות לכולנו. בשעת מצוקה מנסים גם פוליטיקאים כאילו שפויים להגות רעיונות אפוקליפטיים. אביגדור ליברמן הציע פעם לפגוע בסכר אסואן במצרים; משה דיין חשב בימים הראשונים של מלחמת יום הכיפורים (1973), לשקול את הפעלת נשק "יום הדין". רעיונות כאלה היו גם לאנשים אחרים בממסד. בדרך כלל הם משלבים טיפוח מאסיבי של פחדים עם זכר השואה. שיטת הבחירות היחסית בישראל, שאני בעדה באורח עקרוני, גורמת לכך שאנשים קיצוניים רבים חודרים לכנסת, כח"כים או כעוזרים פרלמנטאריים ויש בהם גם כתבים ופרשנים ופעילי ימין אחרים. בינתיים קיר הברזל הוא המכנה המשותף העיקרי שכולל את כל המפלגות הציוניות וגם חלקים חשובים במרצ. כאשר יבינו כולם שהקיר נפרץ, ייתכן ויתפנה מקום לשקול גם רעיונות חלופיים בדיון הלאומי על ההווה ועל העתיד.

ראש בית"ר פסל רעיונות גזעניים כאילו ניתן לקנות את "ערביי ארץ-ישראל" או לרמות אותם בהבטחות בדבר טוהר כוונותיהם של הציונים. לכן הוא הציע לבצע את תוכניות התנועה הציונית מבלי להתחשב בדעת הערבים. זהו שורש ההשחתה של הימין החילוני-לאומני וגרורותיו.

  • פורסם בכל העיר, 4 ספטמבר 2015
תגובות
נושאים: מאמרים

12 תגובות

  1. ניתוח מעניין הגיב:

    חסרה כאן אבל ההתמודדות עם המציאות של ההתפוררות בפועל של עיראק סוריה ולבנון כמדינות לאום ואיך היא יכולה להשפיע על מאזן האימה החדש הזה.

  2. ק.א. הגיב:

    ישעיהו ליבוביץ סבר כי לכשיתפוצץ הבלון המשיחי הדתיים-הלאומיים יתנצרו, מכיוון שאז לא יתאפשר עוד לספק להם פסטיבל עבודת אלילים כה חי ומוחשי. באופן דומה ניתן לשאול אם מנטליות קיר הברזל תתפוגג לה מה יוותר מן הישראליות (החילונית)? בעצם אפשר לשאול מהי כיום יהודיות? ומהי ישראליות? או במילים אחרות מהו בדיוק תוכנו של זמזום חווייתי קולקטיבי זה שמתקתק לו מאחורי הההצגה המתמשכת? בזימזום המבעית והמוזר הזה אוחזים כיום מרבית היהודים ורואים בו את זהותם, וקשה לדמיין כיצד יוכל דור זה (וגם זה שאחריו) להיחלץ מן הקללה ולהשאירה מאחור באופן רצוני ותודעתי. ואפילו בעיתון הארץ ניתן לחוש עד כמה הדבר הינו מרכזי. על רקע זה הביע ליבוביץ דאגה חמורה להמשך קיומו של העם (והטיל ספק רב אם בכלל ניתן לראות בו את המשכו של העם היהודי ההיסטורי) שנמצא בתהליך התפרקות מתקדם שסופו הולך ומתכער, הולך ומדרדר. האם באמת החגיגה כעת נגמרת והמסך יורד? ככה זה נראה, ואולי מוטב שהעסק יגמר כמה שיותר מהר. אבל אסור לשכוח שהציונים מתאווים מאד לברירת שמשון ענקית (ככה בשביל הכיף. כמו פיצוצי בתים ראוותניים משטחי הכיבוש). נעים להכיר: קיר הברזל.

    • אווה חדד הגיב:

      כמדומתני כי מכל המגיבים באתר,אתה מרבה יותר מכולם בדברי הבל. הדברים נאמרים בלי כל קיטרוג חלילה.
      ליבוביץ הגדול (ומי לנו גדול כמוהו),שגה גם בגדול. רק שוטים מופלגין סוברים כי כל תחזיותיו יתגשמו כולם.
      ליבוביץ:"אם לא תהיה נסיגה חד-צדדית מהשטחים הכבושים,תהיה מלחמת חורמה של העולם הערבי כ. ו ל ו ,ממרוקו ועד אפגניסטן נגד ישראל. לזכותו של ליבוביץ ייאמר כי רק מי שגדל בתרבות היודו-גרמנית יכול היה לפלוט שטות שכזאת.
      כמי שגדלה על ברכיה של התרבות הערבית-יהודית,אני רק יכולה לפרוץ בצחוק רועם על הקביעה הזאת. לא הייתי צריכה לשם כך את השחיטות ההדדיות של ערבים בידי ערבים מהשנים האחרונות.
      ואולם לזכותו של.ליבוביץ עומדות גם הגלויות של אישים גדולים אחרים. הנה למשל דבריו של הגל הגדול (אף כי קרל פופר; "גדול הפילוסופים של המדע".כהגדרתו של ליבוביץ עצמו!.סביר היה כי הגל שרלטן),אמר בשעתו כי קרב מינה (כיבוש העיר בידי רוצח ההמונים נפוליאון ב-1896),יהא אירוע כ'כ גדול שיזכרוהו גם בעוד אלף שנים.
      והנה מלבדי הדלה באלפי מנשה,ועוד כמה עשרות אלפים בעולם כולו,איש לא יודע במה מדובר.

    • דינו הגיב:

      שאלות דומות לאלו שאתה שואל לגבי יהודיות וישראליות – ניתן ואף צריך לשאול לגבי מוסלמיות וערביות, על אחת כמה וכמה לאור התמורות והזעזועים הקשים אותם עובר העולם המוסלמי והערבי בשנים האחרונות.
      ראה את המרחק הבלתי נתפס מחזון "האומה הערבית הגדולה" ששטף את סוריה ומצרים בניצוחו של נאצר, לבין המצב היום בו מצרים מפולגת וסוריה מתפוררת ומשוסעת לחלוטין. אין פלא שהרעיון המרכזי שעמד מאחורי אותה "רפובליקה גדולה" היה מלחמה משותפת נגד מדינת ישראל,
      שכן כאשר שנאה ומלחמה הם הדבק – יש לצפות שהכל יתפורר מהר מאוד.

      אז הנה מתברר שלא רק העם היהודי והישראליות הם מושגים בסימן שאלה, וסימן השאלה הזה מתנוסס בגאון מעל ראשם של לא מעט מדינות ועמים סביבנו.
      מעניין מי יותר מתאווה "לברירת שמשון ענקית"? הציונים או דאע"ש?
      מי מפוצץ יותר בתים? הציונים או צבא אסאד?
      בקיצור, במטותא ממך, אני מעדיף להיות האחרון בתור להוריד את המסך ולגמור את העסק, ולא הראשון כפי שאתה מציע.

  3. אלמקייס הגיב:

    ברעם צודק ששום דבר לא יעצור את ההתפתחות הטכנולוגית במזרח התיכון, אולם כחלק מן הפרו-אמריקאיות שלו, הוא שוכח להזכיר כי הגורם המעכב העיקרי בעצירת הפיתוח – ויש להגן על זכותה של כל מדינה לפתח נשק להגנה עצמית – הוא ארה"ב שעושה ככל שיכולתה לשמר על המונופול הגרעיני שלה.

    בניגוד לאפולוגטיקה הפרו-אמריקאית של ברעם, הגורם המניע את פיתוחם של כורים גרעינים בעולם המוסלמי אינו ישראל אלא ארה"ב. רוב הנשק הגרעיני במזרח התיכון ממילא לא מוחזק בידיים ישראליות אלא בידי הצי החמישי האמריקאי. (אגב, לקביעה שלפקיסטן פחות אליטות נאורות יש ניחוח חזק של גזענות).

    מה שברעם מציע בסופו של דבר הוא השתחוות בפני ההגמוניה האמריקאית – ישראל בטח בפנטגון עזרם ומגנם הוא. כמובן שאם וושינגטון תחליט שישראל צריכה לטובת האינטרס האמריקאי להתפרק מנשק גרעיני, ההתנגדות של הבורגנות הישראלית לא תעלה ולא תוריד, אך רק טיפש יריע לכל תמרון אמריקאי רק בשל העובדה שהוא נתפס כמי שפוגע באינטרס הישראלי. וזו כמובן שטות מוחלטת כיוון שישראל אינה צריכה נשק גרעיני כדי לרדות בשכנותיה ולדכא את הפלסטינים.

  4. אלכס מסיס הגיב:

    מי שמחבל בבטחון המדינה הם שטייניץ כחלון בנט ונתניהו המפקירים את אוצרות הטבע שלנו לאילי-הון
    המתעשרים על חשבוננו ומכיסינו,

  5. אווה חדד הגיב:

    דומה שאין כל הבדל בינך לבין אדם אדוק,חרדי.
    כל האזור סביבך בוער ומשתנה חדשים לבקרים,וזה עשרות שנים שאינך זז ולו גם קמעה מדיעותך. והרי אתה אדם אינטילגנטי.
    כיצד אתה יכול לסמוך על מדינות ערב בימים אלה. ההתנהגות שלהם מבחילה וחולנית. בשעה שאירופה קולטת מיליוני פליטים מוסלמים אומללים,לא שמעת אפילו ציוד ממדינות המפרץ ומסעודיה,על נכונות לקלוט אפילו פליט אחד. 300.קילומטרים מצפון לך,נטבחו מאות אלפי חפים מפשע,בימים האחרונים גם משימוש בגז,לוב,סוריה,עיראק,תימן,כבר אינן בבחינת מדינות,ואתה בשלל.
    התהייה שלי אינה נובעת מקנטרנות חלילה,היא אותנטית לחלוטין.

  6. יובל זיו הגיב:

    "קיר הברזל" הוא המסמך שמסביר בצורה הטובה והפשוטה ביותר את מקורות הסכסוך הערבי יהודי. ערביי ארץ ישראל הם עם שלא רוצה למסור את ארצו לעם אחר וגם לא לשתף אותה איתו ואת העובדה הפשוטה הזאת אי אפשר לשנות, להסתיר או לסובב בשום צורה של "הסברה". הטענה הבסיסית שאם רוצים התיישבות יהודית בארץ ישראל אין ברירה אלא לבצע אותה בחסות כוח צבאי. זהו "קיר הברזל". מכיוון שזוהי הדרך היחידה הרי שבפועל כל מי שעוסק בהתיישבות עוסק גם בהקמת קיר הברזל.
    אין "אם" בהיסטוריה אבל יכול להיות שלו היו ראשי הציונות מכירים בתובנה הפשוטה הזאת כבר לפני תשעים שנה הייתה ההיסטוריה יכולה להיראות טוב יותר. גישות חלופיות ששלטו היו הרסניות הרבה יותר. מי שניגש לעניין עם גישה דומה לגישה של הרצל (כפי שהיא מתבטאת באלטנוילנד למשל), משהו כמו "שווה להם וטוב להם שנתיישב כאן", מוצא את עצמו מהר מאוד נעלב, מפוחד ושונא הרבה יותר כתוצאה מה"בגידה" של הצד הערבי. ההסברים שניתנים לדחייה הערבית במצב כזה הם מהסוג של "שנאה זה בגנים שלהם" וכו'. הגישה של "הצענו להם הצעה מצוינת בשבילם והם דחו אותנו" היא גלגול מודרני של אותו הדבר והנזקים שהיא מסבה ידועים.

    • ק.א. הגיב:

      נסיון ציוני יפה? אולם ההיסטוריה רק מוכיחה שהיה לערבים מה לחשוש מן האירופאים החילונים שלא באו להיות חלק מן הלבנט אלא להפוך אותו למעין "שוויצריה קטנה" – כלומר לשתול יערות של אורנים (במקום זיתים) על גבי הריסותיהם של כפרים שנמחקו בגניבה לילית… לזה אתה קורא בצורה תמימה (או מיתממת) "התיישבות יהודית בארץ ישראל"… כמו טרזן גיבור הקומיקס שחשש (בתחילה) והבין (לבסוף) שלא היערות מעניינים את אבותיו הלבנים המיוחסים מאנגליה אלא אוצרות הטבע שאפשר להפיק מהם… זהו האימפריאליזם הדורסני והעיקש שימצא כל דרך ושיטה (כולל להתעטף עם זיקה יהודית) כדי לפרק, לחמוד ולמשול. ככה זה בעסקים – הכל ניתן למחיצה, רק שאלה של תחבולה ותזמון. הלוואי וזה היה אחרת אבל כזו היא המציאות ויש (מבחינת ההגינות) לקרא לילד האימפריאליסטי בשמו.

  7. תמר דניאלי הגיב:

    הסכמי שלום מקיפים ו"ברי קיימא"? ב ר י ??? איזו בושה! בני קיימא! נא ללמוד עברית!

  8. חיים ברעם הגיב:

    תומר, טעות שלי, תודה

הגיבו לאווה חדד

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים