הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-8 בספטמבר, 2015 7 תגובות

"ארץ כי תחרב, והעם עודנו מלא חיים וכוח, – יקומו לה זרובבל עזרא ונחמיה והעם אחריהם וישובו ויבנוה שנית; אך העם כי יחרב, מי יקום לו ומאין יבוא עזרו?" אחד העם

אחת מגרסאות דינקותא שלי אמרה שמדינת ישראל מהווה כור היתוך שבו יהודים מכל העולם, בני מסורות שונות, מתלכדים לעם אחד מלוכד, הלוא הוא עם ישראל. האמנתי לסיפור הזה בכל לבבי. אפילו יישמתי אותו בגופי ובנשמתי, בכך שחייתי בו בזמן את מורשת אבי, יליד קהיר, ואת מורשת אמי ילידת הארץ, בת לחלוצים ממזרח אירופה. הייתי צרופה לחלוטין: ישראלית, בת לשני הורים ישראלים. המושג 'ישראלי' היה לי ברור לגמרי. ישראלי חי במדינת ישראל. וישראלים, ידעתי בצעירותי, הם יהודים. למרות שלדוד משה היו חברים בנצרת שעטו כפייה, ובשבת בבוקר אפשר היה לנסוע אתו לשוק ב'עיר התחתית' ולקנות מכל טוב הארץ. בעיני הייתה זו מין אנומליה כזאת של נצרת (לא נהגנו אז לקרוא למקום שבו גרו הדודים שלי – נצרת עילית). גם העובדה שראש המחלקה של מע"צ שבה עבדתי בין התיכון לצבא נקרא 'מר ג'באלי' נקשרה בעיני לאותה אנומליה של נצרת. זה לא קלקל לי את ההבנה מה זה ישראלים.

טליתות וכאפיות בעיר העתיקה בירושלים. מאחור: שלט המכוון לכנסיית הקבר יהדות נצרות איסלאם ישראל דת ערבים יהודים ירושלים העיר העתיקה Talit_Keffiyehטליתות וכאפיות בעיר העתיקה בירושלים. מאחור: שלט המכוון לכנסיית הקבר (מקור)

וכיום, לאיש צוות המלון באנטליה שבתורכיה ברור לגמרי מיהו ישראלי: אדם שבא מישראל. והוא מספר לדני שדה שמדווח ב-Ynet: "הנשים שלכם נכנסות לבריכה עם בגדים והגברים נוהגים לאכול עם הידיים." שדה מסביר לקוראיו שאיש הצוות באנטליה לא יודע להבחין בין 'ישראלים יהודים' לבין 'ישראלים ערבים', רחמנא ליצלן.

כשלעצמי, רק כשעברתי להתגורר בשכונה מזן 'בנה ביתך' במזרח כפר סבא, בצמוד לשכונות קפלן ויוספטל, למדתי שיש מינים שונים של ישראלים. "למה את הולכת כאן?", שאלו אותי יותר מפעם אחת צעירים מרחובות סמוכים שבהם טיילתי עם הכלב. "למה את לא הולכת אצלכם?" "אצל מי זה 'אצלכם'?", שאלתי. "אצלכם, אצל האשכנזים", חזרה התשובה. גם אצל אנשים בעלי כוונות טובות מעומק הלב היה ביטוי להלך רוח דומה: "מה את הולכת לעשות עם זה?", שאלו אותי בדאגה באותם ימים לאה הירקנית, ולקוחותיה הילידות, כשראו אותי לוקחת בביטחון חבילת כוסברה. לא היה להן ספק שאני מתבלבלת ובעצם רוצה פטרוזיליה. זאת משום שמעורבת אני רק מבפנים, מבחוץ אני בלונדינית לגמרי. זה אולי מבלבל אנשים, אבל האמת שמול האמירות הללו נעשיתי מבולבלת הרבה יותר מהם. אני לא מטיילת במקומות נכונים? אני לא צורכת ירק מהסוגים הנכונים?

בימי חג מתנוססים שלטים מוארים מעל כביש 6 ומאחלים "חג שמח לכל בית ישראל".

את מי בעצם מברכים השלטים בכביש 6? נגיד, את יהודי ניו יורק? בטח. הם הרי חלק מבית ישראל. לעומת זאת, את תושבי טירה וטייבה, הנושקות לכביש 6, ויחד אתם כרבע מאוכלוסיית ישראל – השלט מברך? ברור שלא. הרי גם אם הם ישראלים כשרים, אין מה לדבר, 'בית ישראל' הם לא. לא פעם ראיתי באירופה שלטים המברכים ב"חג מולד שמח"; ולפעמים גם ב-Happy holidays, משום שחנוכה חל בזמן חג המולד. אבל לא זכור לי שראיתי שלט: "חג מולד שמח לכל הנוצרים", או "חג מולד שמח לנוצרים וחנוכה שמח ליהודים ". בישראל חוגג בלגן בלא מעט תחומים; אבל בשיוך הסקטוריאלי צריך להיות סדר: חשוב לציין איזה סוג ישראלי מברכים. או בנוסח הימים האלה: חשוב להגדיר לאיזה שבט אתה משתייך.

בנאומו בכנס הרצליה ביוני האחרון דיבר הנשיא, רובי ריבלין, על המציאות הישראלית ("סדר ישראלי חדש") שבה ישנם ארבעה שבטים שונים זה מזה, המחנכים לערכים שונים, שאינם מכירים זה את זה, שהעוינות ביניהם הולכת וגדלה, והדבר מהווה איום על החברה הישראלית כישות אחת מלוכדת ובטוחה.

"אם חפצי חיים אנחנו, אם חזון המדינה היהודית והדמוקרטית הוא חלום חיינו ומשאת נפשנו, הרי שאנו נדרשים היום להישיר מבט אמיץ למציאות הזאת. וזאת מתוך …נכונות לשרטט יחד, כל שבטי ישראל, חזון משותף של תקווה ישראלית." – קורא ריבלין.

ריבלין הפגין בעיני אומץ מסוים, גם בדבריו וגם בהבטיחו לא לשקוט, אלא להמשיך ולהתריע על הפילוג המסוכן הזה בכל הזדמנות. ריבלין העז לדבר ולומר דברים העומדים בניגוד לגרסאות הכיסוי והטיוח המקובלות.

הבעיה עם דברי ריבלין היא שהם רלוונטיים לתקופה של לפני שלושים שנה. כיום אנחנו מפוצלים ליותר מארבעה שבטים. אנחנו בתקופת השופטים II: יושבים ביישובי קבע, אבל משמרים מורשת שבטית. לכן אנחנו צריכים רב ספרדי ורב אשכנזי; בית כנסת מרוקאי ובית כנסת פרסי; בית ספר ממלכתי, בית ספר ממלכתי דתי, בית ספר חרדי, בית ספר ש"סניקי, ובית ספר דמוקרטי. ריבלין אינו מתייחס לכך שהאוכלוסייה היהודית, הלא דתית ולא חרדית, קרועה קרע אתנוגרפי בין צאצאי ההסתדרות הציונית לבין צאצאי הרוויזיוניסטים; וכמו כן קרוע הציבור הזה בין חילונים ממש – אנשים חופשיים לגמרי מקיום מצוות דתיות, גם אם הם מקיימים מסורות משפחתיות-לאומיות מסוימות, לבין מה שאני מכנה ש"סניקים – שבט חדש יחסית של חילונים השומרים בקנאות דתית מצוות ומסורות ספציפיות.

נשאלת השאלה: החזון הזה שעליו מדבר ריבלין, של מי הוא בכלל? מי זה 'אנחנו'? התשובה מציגה מציאות קשה: ה'אנחנו' הזה מורכב מאוכלוסייה מפוצלת ומפולגת של צמדי 'אנחנו- והם' רבים, שבה קבוצות מסוימות מצויות משני עברים של מחלוקות אידיאולוגיות, לעתים בלתי מתפשרות. יתרה מזאת, חלק מהקבוצות עוינות זו לזו, תופסות חלק מהקבוצות האחרות כלא-לגיטימיות, ומעל לכל: תופסות זו את זו כאויב. והרי הביטוי 'השסעים בחברה הישראלית' הוא אחד השגורים בחקר החברה בארץ. מחקר זה אינו מדבר על 'קבוצות' או 'פלגים', וגם לא על 'שבטים'. הדיבור הוא על 'שסעים'; מילה קשה וחריפה, המלמדת על פער בלתי ניתן לגישור. לכן, חשוב לפקוח את העיניים ולהפסיק להעמיד פנים שיש בישות המדינית הקרויה 'מדינת ישראל' איזשהו 'עַם', עם מטרות משותפות, עם תרבות משותפת, עם אהדה הדדית, עם הרמוניה חברתית ואחווה. בישראל כיום אין 'אנחנו הישראלים'.

הפיצול הדמוגרפי של ישראל הוא מדרך הטבע, אפשר לומר. הוא בלתי נמנע בשל העובדות ההיסטוריות, שהביאו לכאן אוכלוסיית עולים מגוונת מתרבויות שונות ובעלי תפיסות דתיות שונות, שהצטרפה לאוכלוסייה אוטוכתונית בעלת תרבות משלה. אולם המציאות השסועה של החברה הישראלית, האופן שבו מתייחסים אל בן קבוצה אחרת, האופן שבו מסתגרים מפני קבוצות אחרות – הוא פרי של פוליטיקת הפרד ומשול מכוונת ומרושעת. פוליטיקאים תאבי כוח, ציניים ונכלוליים, מזרמים שונים, מזינים ללא הרף את הפיצול, ההפרדה והעוינות. הם אינם בוחלים בהסתה ובשיסוי של ממש לשם השגת יעדיהם. אין צורך להכביר מילים על נאומים וקריאות שטנה נגד ערבים בכנסת ובאירועים ציבוריים, על התייחסות מזלזלת לבני עדות המזרח, על סתימת פיות והשלטת טרור אידיאולוגי. לעומת זאת, ראוי להדגיש שהטענות נגד החרדים שנשמעו במערכות הבחירות האחרונות ושהפכו לאקסיומות בקרב חילונים כיום – משתוות להכפשות האנטישמיות שהיו מקובלות במאות קודמות. האשמות בסגנון "ניצול", "עלוקות", "עושקים את הקופה הציבורית", "אנשים חשוכים מימי הביניים" – הן אמירות גסות וסטריאוטיפיות. ספרה של תמר אלאור 'משכילות ובורות' איפשר לי להבין שאוכלוסיית החרדים בישראל היא מיעוט, וישראל כדמוקרטיה צריכה לדאוג לצרכים שלה. וזאת ללא קשר לציניות הקיצונית שמתקיימת בכנסת, במלחמה כביכול בין הפוליטיקאים החילוניים לפוליטיקאים החרדים. אלה גם אלה נהנים מצבירת כוח באמצעות הכפשה והסתה. ומבחינתי הפוליטיקאים החילוניים חוטאים כאן יותר מאחיהם החרדים, משום שהם אלה שמוכרים את רוב הציבור, ולא בנזיד עדשים, אלא במחיר מופקע, שאנחנו – הישראלים – משלמים מכיסנו, מגופנו, מנפשנו.

לאחר כל זאת, באים פוליטיקאים ובגלגול עיניים לשמים מזועזעים מהשנאה, מהפיצול, מהניכור. פתאום הם מלאי כבוד והערכה ל'אחר' ומסתייגים כליל מ'שנאת חינם' (שהיא בדרך כלל שנאתו של סקטור אחר כלפיהם), או שבצביעות "מלקים על חטא" ומתוודים שכולנו אשמים.

כמובן שכל עוד נמשכות ההסתה וההכפשה מלמעלה לא יהיה שינוי. ובכל זאת משרד החינוך והעומד בראשו מבינים שעליהם להראות שהם מנסים להציל את המצב מלמטה. אתר האינטרנט של משרד החינוך מפרסם: "שר החינוך נפתלי בנט יקדיש את שבוע הלימודים הראשון של שנת הלימודים תשע"ו לשיח בנושא אלימות ומניעת גזענות בחברה". ועוד: "עם החזרה לספסל הלימודים יעסקו הצוותים החינוכיים והתלמידים בתופעות של גזענות והסתה בחברה הישראלית… משרד החינוך הנגיש לבתי הספר מערכי שיעור אשר נועדו להטמיע תרבות של שיח ערכי, הומניזם, סולידריות וקבלת האחר."

ואיך משרד החינוך מתכוון לעסוק בנושא? יציגו את "נאום האוטובוסים" של נתניהו? יציגו את שרת התרבות צורחת קבל עם ועדה שסוג מסוים של אנשים הם סרטן בגוף שלנו? יראו חברי כנסת הקוראים לשלילת אזרחות מערבים? אולי יראו אנשים שאומרים "גפילטע פיש זה איכס"? האם יספרו לילדים שערבים ויהודים, סטרייטים וגייז, אתיאיסטים אוכלי חזיר יוצאי רוסיה ושמרָני-מצוות יוצאי ש"ס הם  שווי זכויות, שווי מעמד, שווי ערך? לא נראה לי. ראשית, אליבא דשר החינוך (שהוא ורבים מפקידיו מאמינים בערך העם הנבחר, הגוי הקדוש והארץ הקדושה), יחזקו את ההכרה היהודית. ושנית, ילמדו את הסיפור של לאה גולדברג 'דירה להשכיר'. כך מוצג באתר של משרד החינוך. המורה לא תצטרך לומר לילד חובש כיפה שעליו לכבד, להעריך ולהוקיר ילד שאביו חובש כפייה. הרבה יותר קל ונוח ללמד שתרנגולת צריכה לכבד ברווז, אחרת הברווז ירגיש שלא נעים לו.

התגובה של משרד החינוך למציאות הישראלית הלגמרי לא חדשה היא יריקה בפרצוף.

וכך, בהמשך מסורתי לשבטיות שממנה נולדנו, לפיצול בין ישראל ליהודה, לפלגנות בין הצדוקים לפרושים לאיסיים ולעוד אין ספור כיתות, קיצוניות יותר ופחות (פלגנות שהשאירה אותנו עד עצם היום הזה עם הביטוי השדוף 'שנאת חינם'), בהמשך להפרדה הקפדנית בין אשכנזים לספרדים בירושלים במאה ה-16, לנידוי ולהחרמה של רבנים שנחשדו בפזילה לעבר תורות לא רצויות, להכרזה "בלי חירות ומק"י", להכרזה "בשמאל שכחו מה זה להיות יהודים" – אנחנו הולכים… לאן בדיוק?

תגובות
נושאים: מאמרים

7 תגובות

  1. אלי אמינוב הגיב:

    מירה ברק צודקת כשהיא מאפיינת את דברי ריבלין כאנכרוניזם, הנשיא אומר: " מי שיקרה לו המדינה היהודית הדמוקרטית חייב לפעול לאחדות שבטי ישראל לעם אחד". זהו ניסיון להחזיק באידיאולוגיה פושטת רגל שנשענת על אוקסימורון "יהודית ודמוקרטית" , פשרה בין צו האלוהים ורצון האדם. צריך להבין שהציונות נכשלה כשלון חרוץ לא רק בנתקה את כל הנימים שקשרוה בעבר ליסודות הומניים ואוניברסליים, אלא בחוסר יכולתה לבנות אומה נורמאלית. בסופו של דבר הצליחה הציונות לשחזר על אדמת פלסטין ההיסטורית את הגטו היהודי הגדול בעולם, המבטא יותר ויותר את ההלכה היהודית.

  2. אשר פרוליך הגיב:

    למירה שלום:

    אני מבין אותך היטב. כמעט כל יום אפשר לראות תופעות גיזענות כלפי מיעוטים, הפעם כלפי האטיופים וכמו תמיד כלפי הערבים.אפילו הגזענות הבזוייה כנגד היהודים הספרדים וגם אפילו בתוך האשכנזים בתוך תוכם, בתוך אותו "עם". לא שזה מנחם אותי בכלל,אבל זה קיים גם בארה"ב נגד השחורים או ה"לטינוס" ובעוד מקומות רבים בעולם,בעקר במדינות של מהגרים. אבל תופעות אלה לא מתקיימות בחלל ריק או במחקרים אקדמיים. הן מתקיימות במציאות הכוללת מאבק קיומי ,הן מבחינה כלכלית של כל אחד ואחד,במשטר קפיטליסטי דורסני ואכזרי,והן מבחינת קיום פיזי פשוטו כמשמעותו של כל אחד ואחד,של הבנים והבנות שלנו הנשלחים לשדות הקרב,או אפילו בבית,בסביבה גיאופוליטית מטורפת רוויה מלחמות ומאבקים אין סופיים.כמעט בכל תגובה שלי ובמאמרים שאני כותב,מסיים במשפט המפורסם של מארקס,שאמר "סוציאליזם או ברבריות"
    ואחזור על משפט זה פעם אחרי פעם,עד שתובן משמעותו האקטואלית היום יותר מכל פעם.

    • דני הגיב:

      אתה אולי שוכח שמארקס היה גזען לא קטן בעצמו. הוא טעם שלהודים אין בכלל היסטוריה, שהעמים האסייתים והערבים מפגרים, ורק האירופאים הנאורים יכולים להושיע אותם. הוא היה איש המאה ה-19, נטוע עמוק באירופצנטריזם מסמא עיניים, וזלזל בכל מה שמחוץ ליבשת הקדושה. כמוהו גם הישראלים, עם הראש עמוק בתחת המיוזע של עצמם … איך אומרים – הדג מסריח מהראש, לא? שתהיה שנה טובה, עם הרבה דגים!

  3. ק.א. הגיב:

    לעם היהודי ההיסטורי, מחוסר התרבות הכללית, היוותה הדת והמצוות את התוכן. כשוויתרו יהודים על התוכן הזה, הומצא לו למעשה עם חדש (שלמה זנד) – עם "יהודי" ככל העמים (סתירה מובנית), כגון העם הצרפתי, האנגלי וכדומה. במשך הזמן מצא השת"פ האימפריאליסטי-ציוני דרך למנף את העניין לאינטרסים כוחניים התפשטותיים בכיסוי לאומי-פוליטי. בתחילה דחו מרבית היהודים את הרעיונות המוזרים הללו אבל לאחר מלחמת העולם, ובמיוחד אחרי 67 העם הפשוט בלע (הן מתמימות והן מתוך אמונה כזו או אחרת) את השיווק הזה בשקיקה וכך נוצרה לה באופן מלאכותי איצטלה לאומית ומשיחית מסביב לקבוצת יהודים-לא-יהודים זו (מה שקרוי לאום). הציונים של העם הפשוט היו רשאים כל אחד לפתח לעצמו חלום משלו לגבי הציונות שמספר הגדרותיה כמספר הציונים. כיום לא ברור מה בדיוק דוחף אדם חילוני ומחלל שבת שאינו מכיר את היהדות ולבטח אינו חי לאורה, להרגיש שייך לקולקטיב היהודי (ולא לקולקטיב הישראלי). אפילו בית המשפט מעורב בקנוניה הזו. מסתבר שללא הסבר כלכלי-כוחני שמאחורי המגמה המאורגנת הזו אין לנו ממש הסברים ששופכים אור על המשכיות התופעה המפלצתית-משיחית והמרוויחים ממנה.

  4. אווה חדד הגיב:

    מקומו של ההסבר החברתי כלכלי בפח האשפה של ההיסטוריה. אבי הכותבת סבל ודוכא מהאשכנזים אך ורק מתחושת העליונות וההתנשאות הלא מוצדקת של. די לקרוא את ספרו הקלאסי של אלברט לונדר "היהודי הנודדים" כל עיניים וחייהם האומללים של האשכנזים בשטייטעאל כדי להבין במה מדובר.

  5. אשר פרוליך הגיב:

    לדני:

    מה שאתה מספר על מארקס נכון ,אבל עדיין לא מפחית בכלום מההגות העצומה שלו.
    אתה גם צודק לגבי הישראלים,אבל עדיין זה לא מפחית בכלום בתרומה העצומה שמיעוט מהם
    הביאה ומביאה לעולם.
    ומה לעשו,קשה מאוד להיות אוביקטיבי ולשמור על הפרופורציות (זה נוגע גם לעצמי)

    לאווה:

    בינתיים ההסבר החברתי כלכלי הוא הטוב ביותר בפח האשפה של ההיסטוריה עד שימציאו אחד טוב יותר. לגבי שינאתך העיוורת לאשכנזים,אין ספק שלאשכנזים היו חיים אומללים לא פחות מהספרדים
    (בלי לדלג על האינקוויזיציה )ואנא אל תשכחי שמרבית האשקנזים פעם היו ספרדים.

    • אווה חדד הגיב:

      לאשר. שנאה עיוורת חפש אצל הפרופ פרנקנשטיין פוירשטיין וארתור רופין. בצד השנאה העיוורת תוכל מצוא גם גזענות במובן המקורי של המילה. כדי שתשכיל קמעה אוכל להפנותך לכתביהם של גובינו וצ'מברליין,כטעימה ראשונה.
      הסבר חברתי כלכלי יהא תקף כלפי תופעות שונות. ואולם במקרה דנן אבי הכותבת סבל אך ורק מהיותו יהודי ערבי. היכן החידוש המרעיש כאן להסברי אתמהה…

הגיבו לאווה חדד

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים