הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-25 באוקטובר, 2015 23 תגובות

כמה טובים היו ימים עברו: רוגע ושלווה – לפחות לאלה שלא היה חסר להם. נתניהו קפץ מערוץ אחד למשנהו וניהל את הסכסוך. הוא עסק באיראן, הוא נאם בקונגרס האמריקאי, הוא פעל כדי לפלג את הצמרת האמריקאית. ובכך ממש קפץ ליגה לתוך הזירה הבינלאומית הגדולה. בישראל הוא ניהל את תהליך השלום, הוא התהלך כמר ביטחון השומר על ביטחוננו. כל יום הוא יזם חוק חדש להרחבת ההתנחלויות או גזילת קרקעות פלסטינים או הטבות לשכבות העשירות ועוד ועוד. ואחרי הכל, חלק מעיתונאי החצר תיארו אותו כמדינאי שקול ואף כמתון בממשלתו.

מפגינים פלסטינים מיידים אבנים על כוחות צה"ל, 23/10/15 ליד ההתנחלות בית-אל שמצפון לרמאללה (צילום: אקטיבסטילס) palestin-2015-dcocheckpointמפגינים פלסטינים מיידים אבנים על כוחות צה"ל, 23/10/15
ליד ההתנחלות בית-אל שמצפון לרמאללה (צילום: אקטיבסטילס)

הציבור בכללו הלך איתו. היה רגוע. פה ושם יש שיצאו נגד מעשה גזעני במיוחד והשמיעו דרשה יפה על הצורך בשלום ועל ודמוקרטיה – וחזרו לנוח. אבל גם השמאל, ואפילו חלק מן השמאל הרדיקלי, מצא זמן להציג תכניות מדיניות חדשות-ישנות להגשמה מיידית או מתי שהוא בעתיד. הוא קרא להקמת מדינה דו-לאומית או קונפדרציה פלסטינית-ישראלית. אפילו התעורר ויכוח למי הבכורה בהצעות המדינה הדו-לאומית או הקונפדרציה. ושוב אף אחד לא שאל מה היא עמדתם של הפלסטינים, כנראה הם חדלי אישים אם אפילו תכנית שתי המדינות היה צריך להמציא עבורם.

הרקע לדיון הייתה האמונה העמוקה שהמצב "בלתי הפיך", הכיבוש כבר איננו הפיך. הפלסטיני, כך רצו להאמין, אף הוא נואש, נואש מאינתיפאדה ויושב בשקט ומשלים עם מר גורלו: הכיבוש. גם בחלקי שמאל שונים פשה הייאוש. ובמצב זה הצעת המדינה הדו-לאומית נראית טוב מן המצב הקיים –  המאבק לביטול הכיבוש הוא הרי חסר תקווה.  וכרגיל  אצלנו תכניות פוליטיות עבור הפלסטינים נידונות קודם כל בתוכנו. בינתיים לא שואלים את הציבור הערבי הרחב האם הוא מסכים לתכניות שכאלה. מציעי-ממציאי התכניות עבור הפלסטינים הם גם לא שאלו עצמם את השאלה הפשוטה האם  הפלסטינים רוצים לחיות יחד עם  היהודים הישראלים במסגרת מדינה דו-לאומית מסוג זה או אחר. ובאמת האם יש משהו בעברם או זיכרונם שימשוך אותם לחיות עם הישראלים-יהודים במסגרת מדינית אחת? למה לעזאזל יוותרו על רצונם בעצמאות?

אך כמובן על דעת היהודים הטובים לא עולה מחשבה כזו. הם פשוט מרוצים מעמדתם האנטי גזענית. חלקם אפילו מתגנדרים בעמדה אנטי-לאומית כללית, בלי להתעמק במעמד הלאומיות במצבים היסטוריים שונים ובפרט של הפלסטינים. הלאומיות עשויה להיות ריאקציונית כמו בישראל כאשר היא בנויה על דיכוי וגירוש של עם אחר. אבל הלאומיות הפלסטינית היא  מסוג אחר, היא מיסודה מהסוג של העמים הקולוניאליים שלחמו לעצמאות לאומית בכל הדורות ובכל הזמנים. כך היה גם במלחמת העולם השנייה, הלאומיות הייתה אנטי נאצית ולחמה לעצמאות מעול הכיבוש הנאצי ובכך מלאה תפקיד חשוב בניצחון על הרצחנות הלאומנית של הנאצים.

חסידי המדינה הדו-לאומית שלנו מתעלמים למעשה מהשאיפה הלאומית המתקדמת של העם הפלסטיני ומשלים את עצמם שאפשר להמיר שאיפה טבעית  גד הכיבוש באיזה דו-לאומיות ערטילאית שאיננה אפשרית כלל במצב הקיים. מובן שעבור סוציאליסט, הלאומיות אינה מטרה סופית (המטרה הסופית היא הסוציאליזם – עולם של שוויון). ברוב הסיטואציות ההיסטוריות המוכרות לנו האחדות הלאומית נגד שעבוד גוברת על החלוקה המעמדית בלבבות הציבור. יש להשיג את העצמאות הלאומית ולפנות בכך את המרחב הפוליטי למאבקים חברתיים. האפוס של לאומיות השחרור נמשך מימי ז'אן דה ארק ועד ימינו, עד פידל קסטרו וצ'ה גווארה. ובימינו מצטרפים איליו גיבורי העם הפלסטיני.

והנה פורצת לה התקוממות…

והנה  פורצת עוד התקוממות פלסטינית. בלי הצהרות מדיניות. ללא תכניות לעתיד, ללא התארגנויות פוליטיות כלשהן. ללא פעילים ותיקים ומנוסים, נולדה התקוממות היחידים או הצעירים הפלסטינים – נערים ונערות פלסטינים בני 13 ומעלה. במקום להצהיר הצהרות, במקום פניה אל הציבור הרחב בנאומים מבריקים ופרוגראמות סדורות עברו למרד. הם נכנסו למטבח בחרו סכין, מברג וכל הבא ליד; יצאו החוצה והתנפלו על עוברים ושבים. אך כמו בעבר עיקר זעמם הופנה לחיילים. פשוט נמאס להם, קפץ להם להם הפיוז, הם לא יכלו לסבול יותר את הסבל, ההשפלה והקיפוח, את גסות הדיכוי, את המחסומים והגדרות המכסים את נוף מולדתם. אפילו תעסוקה אין להם ולעיניהם הם חווים את השפלת הוריהם. אין כלל צורך לשאול אותם לתכניות פוליטיות ופרוגראמות אבל יש לשער שהם לא מתקוממים למען מדינה משותפת עם יהודים או שמשאת נפשם היא קונפדרציה. הם מבינים ומסכימים עם מרואן ברגותי שוודאי מבטא אותם יותר מאשר אבו מאזן.

התקוממות היחידים הלא מאורגנים יצר רצף לא מתוכנן של התנגדות פלסטינית חדשה. ומעניין, כמו בכל המאבקים הלאומיים האמיתיים נוצרו גם צורות מאבק חדשות להפתעת משטר הדיכוי. זה מזכיר אפילו מעט מה שקרה בעזה (בצוק איתן) כאשר שם הפתיעו המנהרות.

לפתע הפך ה"בלתי הפיך" לבלתי יציב. ההתקוממות שלהם שמה ללעג את אלה המדברים על מצב בלתי הפיך ואת אלה שהספידו שוב את העם הפלסטיני. אם יש משותף לצעירים האלה זהו רצונם העז לא להשלים עם ה"בלתי הפיך", כלומר הכיבוש. העמים המשועבדים לא שוכחים ובבוא היום – הם מגישים את החשבון. גם לישראל יוגש החשבון, גם על גזלת האדמות והבתים וגם על גירוש התושבים. הפליטים לא ישכחו את זכות השיבה וידרשו את המגיע לפי הכרזות או"ם – חזרה או פיצוי נאות.

אין כמובן לדעת כיצד יתפתח הפעם מרד הצעירים הפלסטינים ומה תהיינה תוצאותיו. אך מן העבר אנו יודעים שמאבקי שחרור העמים הביאו לעצמאות. האופייני למאה השנים האחרונות הוא דווקא השגת העצמאות. אלג'יריה, וייטנאם, הודו, סין ועשרות ארצות אחרות באפריקה ואסיה הן עדות לכך. אין סיבה להניח שדווקא הפלסטינים לא ישיגו את עצמאותם. גם במלחמה הא-סימטרית שלנו בה ישראל משתמשת בעיקר באמצעים צבאיים, ינצחו בסופו של עניין הפלסטינים ויקימו את מדינתם.

תגובות
נושאים: מאמרים

23 תגובות

  1. אשר פרוליך הגיב:

    די ללאומנות !!
    רק מדינה אחת דמוקרטית וסוציאליסטית
    לעובדים ולעניים של כל העמים יש יותר מהמשותף מאשר המפריד
    חלוקה לשתי מדינות היא אסון כמו זה של הודו ופקיסטן,סרביה וקוסובו,ועוד ועוד ועוד
    עובדי כל העולם יתאחדו !

    • צדוק התקוה הגיב:

      אשר אלה לצערי סיסמאות ריקות מתוכן כל עם הוא לאומני מה קרה ביוגוסלביה מדינה אחד לא יכולה להכיל שניה עמים ראה לבנון ראה מדינות באסיה שיש בהם אוכלוסיות מוסלמיות תחת שלטון נוצרי תמיד פורצים מהומות ומלחמות באותן מדינות

  2. עלי הגיב:

    הכותב משאיר אותנו במתח…
    בסוף הפלסטינים ינצחו יקימו מדינה ואז מה יקרה ? את הכל הכותב יודע אבל להגיד מה יהיה אחרי
    הקמת המדינה הפלסטינית הלאומנית פאשיסטית בראשות החמס בזה הוא לא רוצה לגעת…
    (לפי נתוני הכוח היום לחמס יש רוב בבחירות חופשיות ולכן המדינה הפלסטינית תהיה מדינת שריעה
    בניהול החמס)
    החזון שלי לעתיד הוא אחר
    ישראל תנהל את הסכסוך עוד 20 שנה
    בתוך ה-20 שנה יהיו התפתחויות טכנולוגיות אשר ימוססו את היתרון של הערבים בכוח אדם
    בנוסף ימצא מקור אנרגיה חדש אשר ייתר את הנפט הערבי והשפעת הערבים על העולם תרד לאפס.
    ישראל תקים אי גדול מול תל אביב ("ישראל החדשה")אשר ישמש אותה כעורף אסטרטגי ועל הירח ישראל תקים מושבה יהודית

  3. אשר פרוליך הגיב:

    לעלי:

    אני מאחל שאפילו 1/2 מהחזון שלך יתממש. לצערי,אני יותר פסימי,בעקר בגלל שבין אלה שקוראים לעצמם "שמאל" (אולי עם כוונות טובות ,אולי תמימים ואולי לא תמימים)לא לומדים מהניסיון ההיסטורי: בכל מקום שהיתה חלוקה על בסיס דתי או לאומי, נוצרה בעייה שלא נפטרה עד היום והדוגמאות רבות. לא זו אף זו: חלוקה על בסיס דתי או לאומי היא שיטה אימפריאליסטית ידועה להמשך שליטה או השפעה. ומה עושים ? רק כשהעובדים יבינו שבעלי הון והמשרתים אותם משתמשים בלאומנות ,בדת ובהפחדה כדי לשלוט בהם,אז,ורק אז,יבוא פתרון. לצערי "אנשי השמאל"
    כולל באתר הזה ובמפלגות "השמאל" בישראל,משתפים פעולה בלאומנות. ומה לגבי זכותו של העם היהודי למולדת? לבית לאומי? זו לא לאומנות אם היא חלק מכבוד הדדי ושיתוף פעולה של העובדים
    גם היהודים וגם הערבים,כוון שהאינטרס שלהם הוא לא החזקה בקרע,בשליטה על הר הבית או על מקום,אלא לחיות חיי שיתוף סולידריים שכמו בכל שיתוף,דורש ויתורים ופשרות.

  4. אש הגיב:

    די ללאומנות ציונית שאינה מוכנה לנטוש את שטחי הכיבוש!
    די לציונים שמבינים יפה את הלאומנות היהודית אבל לא את הרצון לעצמאות שגם היא שותפה לכל העמים. את השאיפות הלאומיות המוצדקות הפלסטיניות למדינה משלהם הם מוקיעים כלאומנות וטרוריזם. .אולי יהודים בעלי רצון טוב יתחילו לשאול את הפלסטינים מהם רוצים ולא יפחידו אותם אם דוגמאות (לא נכונות) מהודו.
    האם ציונים הגונים יתחילו להבין שיש לצאת מכל השטחים ולהפסיק לנהל את הכיבוש בתמיכת ארה"ב.? האם הם (שוד ושבר) יבינו את זכות השיבה של הפליטים הפלסטינים כפי שהיא מעוגנת בהחלטות או"ם.
    האם ציונים יכולים בכלל להבין שלפני שבאו היהודים לפלסטינא ישבו כאן פלסטינים? מכל מקום,
    כאשר תקום מדינה הפלסטינית (אני בטוח בכך) והפלסטינים והיהודים ירצו לחיות במדינה אחת , איש לא יוכל להפריע להם.

  5. אלי אמינוב הגיב:

    מטרתה האמיתית של תכנית "שתי המדינות" הייתה להשיג הכרה של הנהגה פלסטינית ב"המדינה היהודית", הבנויה על מוטיב ההפרדה שתומצת בפסוק שטבע רבין: "הם שם ואנחנו כאן", ולשמר את המדינה המתבססת על גזענות פרימיטיבית תוך טיפוח ערכים עדתיים ריאקציוניים. על בסיס תכנית זו צמחו הסגר, הכתר, המחסומים, הכבישים העוקפים, חומת ההפרדה והדרת הפלסטינים מזכויותיהם ואדמותיהם. בהדרגה, שיטות השליטה, ההדרה מהזכויות של הפלסטינים בשטחים שנכבשו ב-1967 זלגו לתוך שטחי 1948, והפכו לבוטים וגלויים יותר. התנחלויות חדשות, כבישים עוקפים וחומות הפרדה מקומיות ממש כמו בשטחי 67 הופכות לתופעה גם סביב יישובים ערבים פלסטינים בישראל שבתוך הקו הירוק. כך שימשה סיסמת "שתי המדינות" לא כמנוף לשינוי המצב, אלא למיסודו ויצובו כמבצר של משטר אפרטהייד.

  6. אלי אמינוב הגיב:

    קריסת התפאורה של "חזון" שתי המדינות פותחת למעשה פירצה חדשה בסיכויים הפוליטיים ובתודעת ההמונים. אולם רגע לפני שהפירצה הזאת הופכת לעובדה מזנקים שומרי הסדר הקיים ועוזריהם לחסום אותה באפקטיביות, כדי לנווט את המאבק למשעול המוכר והישן ולבלום את התובנות החדשות. מכשיר הבלימה נקרא "המדינה הדו לאומית", ומעתה זהו הלהיט החדש: תכנית חדשה כביכול אשר כקודמתה תשמש פתיון להמונים ותאפשר להונותם ולזכות שוב בתמיכתם. פלוגת הסיוע מגויסת ישר מהאקדמיה והאליטה האינטלקטואלית של ישראל היהודית.
    הנוסחה של "מדינה דו-לאומית" היא למעשה נוסחה של קונפדרציה. במילים אחרות: עם סילוק תפאורת שתי המדינות מן הפתח הראשי היא מוחזרת מחדש דרך כניסת השירותים. אין "המדינה הדו-לאומית" אלא פוטנציאל לחזרת הדרישה ל תוכנית חלוקה לשתי מדינות, שהרי כל "לאום" יוכל לדרוש את מימוש זכות ההגדרה העצמית שלו "עד כדי היפרדות"…. וכך נחזור לנקודת ההתחלה שהביאה אותנו לאסון הנוכחי.

  7. אמיתי הגיב:

    אתם קוראים לעצמכם במה ביקורתית אבל למה כל הכותבים
    הם מהצד השמאלי מאוד של המפה הפוליטית בישראל ?
    למה אני מנסה לאזן את התמונה ופעם אחר פעם אתם לא מפרסמים את
    הביקורת שלי. יכול להיות שאתם נעולים ולא פתוחים לביקורת ?
    לא מתאים לליברלים ואנשי רוח שכמותכם!!
    יכול להיות שאתם פשוט פוחדים לשמוע את האמת בזמן שאתם משתבללים בדעות מיושנות
    שלא מתכתבות עם המציאות? מזכיר לי את "1984" גם שמה כל מה שלא התאים ל"אמת"
    של המפלגה פשוט נמחק\נעלם\נגרס\שוכתב. אתם לעולם לא תיפתחו לקהלים חדשים
    אם תמשיכו לטרחן את עצמכם לדעת.
    עורך יקר אני בטוח שגם את זה לא תפרסם . אבל לפחות זה יעזור לך להבין
    למה הדעות החד צדדיות שמיצג האתר שלכם הן שייכות לזן לא רלוונטי שהולך ונעלם.

  8. אשר פרוליך הגיב:

    מי שמפחד מדמוקרטיה בורח ללאומנות ומסתתר מאחורי הפרגוד המלאכותי והרעוע של חזון 2 המדינות. שכחתם שהגודל כן קובע.לא ניתן מבחינה פיזית/גאוגרפית/מעשית להקים כאן שתי מדינות.
    מספיק להביט במפה ולסמן את הגבולות המוצעים גם על ידי המתונים ביותר משני הצדדים כדי להבין שהדבר בלתי אפשרי מכל בחינה אפשרית. חלוקה לשתי מדינות כששלטון ימני -לאומני-דתי עומד משני צידי הגבולות הוא מרשם בטוח לאסון.
    לכן השאילה היא לא שתי מדינות או אחת אלא מהות ואופי השלטון משני הצדדים. זה מה שקובע וזה מה שצריך לשנות.כל היתר הוא בלוף ריק מתוכן.

    • אש הגיב:

      לאשר, למה לך לדאוג כל כך לגבולות המדינה הפלסטינית? הגבולות הנדרשים להסכם שלום הם ברורים וידועים – ומעוגנים בהחלטות בינלאומיות: גבולות 67 . (והכרה בזכות הפליטים לחזור או לקבל פיצויים.). שהבעיה שלך ורבים וטובים אחרים היא לא גיאוגרפיה אלא המשך המצב הקיים תחת כל שם כלשהו .. בתור דמוקרט אולי תשאל גם פעם את הפלסטינים מה הם רוצים? אבל כנראה שדמוקרטיה וציונות לא כל מסתדרים יחד. מכל מקום אני מעריך את מאמציך בתחום הגיאוגרפיה הציונית.

      • נילי הגיב:

        לאש, בארבע מילים אמרת הכול: "הכרה בזכות הפליטים לחזור" זה ניסוח מכובס ל"חיסול מדינת ישראל". אולי לך לא אכפת שהמדינה הקטנה שלנו תוצף במיליוני ערבים, אבל מי שרוצה להמשיך לחיות כאן כיהודי מבין שזה לא יהיה אפשרי.

        • תזכורת הגיב:

          פלסטין הוצפה במיליוני יהודים על חשבון הילידים הפלסטינים שגורשו מכאן ועד היום יושבים במחנות פליטים (עזה למשל). לציונים זה בטוח נוח יותר אבל המחיר הוא מלחמת נצח. זאת כפי הנראה במה שהציונים בוחרים וזו מהות המדינה שכ"כ אכפת מקיומה…

          • אמיתי הגיב:

            לתזכורת . תזכורת קטנה. בשנת 48 הוחלט באו"ם על חלוקה שבה רוב השטח של ישראל המנדטורית הוענק לערבים . ה"ילידים" הפלשתינים למחרת החלו לתקוף את היישוב היהודים בסיוע מדינות ערב שמסביב. הימרו לא טוב וקורה במלחמות שהצד המפסיד פשוט מפסיד גם את הבית.
            כרגיל הערבים לא לומדים לקח וגם כשהציעו להם שוב חלוקה במסגרת ההצעות של אולמרט וברק התגובה שלהם הייתה איתיפאדה. שוב הפסידו.
            זה ימשך כך עוד כמה שנים . בזמן הזה ישראל תגדל ותפרח , כלכלית , מדעית , ורוחנית והערבים ימשיכו בהתכתשויות שלהם נוסח דעש וג'בהת אל נוסרה. מי שלא מוכן להתפשר יפסיד וימשיך להפסיד.

          • תזכורת הגיב:

            תקרא מה כתב בן גוריון לבנו עמוס ותבין למה שמשה החלוקה בשביל בן גוריון – קרש קפיצה להשתלטות על כל השטח וטיפול עצמאי בילידים. מלחמת 67 הוכיחה לאיזה חלוקה הציונים מסכימים, (התנחלויות1). הפלסטינים משלמים מחיר לא בגלל סרובם , אלא בגלל חולשתם מול הקולוניאליזם בתמיכת האימפריה.(שלא מרפה את ידיהם) ובכלל איפה נשמע שעם ילידי יסכים לחלק את ארצו עם פולש קולוניאלי?
            הפלסטינים הבינו טוב מאוד שלא תעזור להם שום הסכמה כמו שלאינדיאנים לא עזרה. התיאבון של הקולוניאליסטים לא יכול להעצר אלא בהבסתם.

  9. אשר פרוליך הגיב:

    לאש: הטענה של הרבה אנשי שמאל ואחרים הרוצים בשלום היא תמימות שמתעלמת מהעובדות.אני הראשון שמוכן לכל הסדר של גבולות בתמורה לשלום ודו-קיום. הבעייה היא שהסכסוך הוא לא על קרקע בלבד אלא מורכב הרבה יותר: יש מרכיבים דתיים ותרבותיים,כלכליים, הסטוריים וגם נתונים פיזיים-גיאוגרפיים: "מדינה" זקוקה למרחב,לדרכי גישה לים ולאוויר,לתשתיות,
    למבנה משפטי,הסדרי שלטון ועוד ועוד.כל אלה לא קיימים בעצמם עם הקמת "מדינת פלסטין".האם ל"מדינה" הזו תהיה צבא?,נמל תעופה בינלאומי ?,נמל ימי? קשר יבשתי עם עזה? מחסומי מכס לאורך הגבולות ?מערכת חינוך שתלמד על דו-קיום עם ישראל? שלטון דמוקרטי?לשאלות בסיסיות אלה אף אחד לא עונה כוון שאין להן תשובות. לצערי,הפערים והשינאה כל כך עמוקים ש"פתרון 2 המדינות" אם כי אולי הצודק ביותר,אינו מבוסס במציאות. אין פתרונות קסם.כדי לפתור את הסיכסוך
    הנוראי נדרש קודם שינוי עמוק במנהיגות של שני העמים. ללא שינוי רדיקאלי כזה ,מעגל הקסמים המטורף יימשך גם עם הקמת "מדינה" פלסטינאית.כתשובה ל"מה לעשות".אני מציע קודם כל
    לטפל בשינוי של השלטון אצל שני העמים כתנאי הכרחי (לא מספיק) לפתרון הסכסוך

    • אש הגיב:

      לאשר פרוליך

      אתה מעלה כל כך הרבה בעיות המתעוררת עם עשיית השלום שהמסקנה המתקבלת מדבריך היא ששלום הוא בלתי אפשרי. אני מאמין שאתה רוצה שלום אבל לא שכנעת האם אתה חושב ששלום הוא אפשרי. ללא כוונה כנראה, אתה עוזר להסברה הישראלית (לא רק הנוכחית אלא גם זו של המערך בשעתו). ראשית בכל סכסוך ובכל מלחמה מעורבים גורמים אין ספור שנראות ללא פתרון אבל נפתרות אחרי המלחמה (לטובת המנצח.) אשר לשאלות האחרות שלך, הגבולות , הצבא ועוד ,אלה לא שאלות אלא דברים אופייניים לכל מדינה נורמלית. אתה עוסק שוב "ניהול הסכסוך" , היכול להימשך לנצח מבחינת ישראל. מקננת בי השאלה למה לציונים כל כך קשה להאמין בשלום כאן ועכשיו?.

      • אמיתי הגיב:

        לאש
        לציונים קשה כל כך להאמין בשלום כי הערבים לא באמת רוצים שלום.

        אני אדע שהערבים רוצים באמת שלום
        כשהערבים יסכימו שכל הסכם חלוקת שטח הוא סופי ולא פתח לעוד הסכם.
        כשהערבים יקבלו שיש מקום למדינה יהודית לעם היהודי לצידם.
        כשהערבים יוותרו על זכות השיבה לחלק שישאר ברשות היהודים.

        שלום עושים כאשר כל צד מקבל משהו אבל גם מוותר על משהו.

        כל עוד התנאים האלו לא מתקיימים ברור שמה שאתה קורא לו שלום אצל הערבים
        זו בסך הכל פלטפורמה למלחמה הבא ולהישג הבא עד למיגור כל נוכחות יהודית באיזור.

        • תזכורת הגיב:

          הפלטפורמה למלחמה הבאה היא בדיוק מה שהצעת: "מה שהשגתי שלי ואת השאר אשיג כאשר הם לא יסכימו למה שהשגתי"

          כאשר אתה כורך ציונים ביהודים ברור שהערבים מתנגדים לכל נוכחות שלהם אלא שהערבים מתנגדים, כמו כל עם אחר, לנוכחות הקולוניאליזם, בצורה זו או אחרת בארצם.
          אם היהודים יסכימו לותר על המהות של הציונות כלומר הקולוניאליזם, זו שאתה מבטא כ"כ יפה "בהצעות השלום" אז כנראה שלא תהיה בעיה בנוכחות יהודית באזור כפי של היתה לפני התיאבון הציוני.

          • אמיתי הגיב:

            לקרוא לציונות קולוניאליזם זה עיוות ושקר מוחלט.
            יהודים הגיעו לארץ ישראל אחרי שכמעט אלפיים שנה הם
            התפללו שלוש פעמים ביום בתפילת שמונה עשרה

            " תקע בשופר גדול לחירותנו ושא נס לקבץ גלויותנו , וקבצנו מהרה יחד
            מארבע כנפות הארץ לארצנו: ברוך אתה ה' מקבץ נדחי עמו ישראל"

            אנחנו לא אנגלים או צרפתים שכבשו את הודו או אלג'יר כי מצאו שם
            מחצבים או שדות כותנה . יהודים חזרו למולדת ההיסטורית שלהם
            כי פה הם התפתחו כעם, פה נכתב התנ"ך ופה התפתחה השפה העברית.
            להשוות את ההיסטוריה של היהודים ואת הקשר שלהם לכובשים הערבים שבאו ממדבריות ערב הסעודית במאה ה-7 זו בושה ליושרה בסיסית.

            וכן הציונות והיהדות כרוכות אחת בשניה כי אלפי שנים לפני שמישהו המציא את המושג עם פלשתיני היה פה עם יהודי שגר וחי ויצר
            את הבסיס לכל התרבות המערבית של היום כולל את אמונת הייחוד שלה שותפים הנוצרים והמוסלמים.

  10. אשר פרוליך הגיב:

    לאש: אני רוצה בשלום לא פחות ממך אבל איני בטוח שהוא אפשרי במצב הנוכחי כפי שכתבתי מהסיבה הפשוטה שאף אחד ממנהיגים משני הצדדים לא רוצים בכך. אני לא פסימי ולא אופטימי,אני סה"כ ריאליסטי וסקפטי.עבור הנהגת שני העמים טריטוריה ,אדמה ומקומות קדושים חשובים יותר משלום. אני משוכנע שהעמים כן רוצים בשלום וזה לא הפעם הראשונה שעמים שלמים הובלו למלחמות נוראיות פעם אחרי פעם. מכאן התנאי לשלום הוא החלפת מנהיגים שני הצדדים כך שיובילו את עמיהם לשלום ולא למלחמה. השאילה אם כן איך עושים זאת ?
    לדעתי רק על ידי ההכרה ותודעת הרוב הגדול בכל עם ,(שהם העובדים,העניים ,המובטלים שיש להם אינטרס משותף בשלום.)ההבדל ביננו הוא שאני טוען שתנאי ראשון לשלום הוא החלפת המנהיגות של שני העמים ואתה לא מעמיד זאת כתנאי ראשון והכרחי..

  11. אש הגיב:

    אשר,
    איני מטיל ספק ברצונך לשלום – אלא שגם בך הכתה התעמולה הישראלית השקרית. אתה מדבר על "שני העמים" שצריכים לשנות את מדיניותם . אך במציאות המצב שונה לחלוטין :יש עם אחד המחזיק בכיבושים ואחד שרוצה להשתחרר מן הכיבוש. לכן המאבק נגד הכיבוש הוא המאבק היחידי למען השלום. כל השאר לדעתי הן מילים מלאות אוויר חם. התעלמות ממציאות זו היא דה פקטו תמיכה בהמשך הכיבוש.

  12. אש הגיב:

    המשך התגובה למעלה: לא "שני העמים" צריכים להפסיק את הכיבוש אלא "עם אחד" : הישראלי. מי שמפחד להגיד זאת לעמו אינו יכול להיחשב כלוחם למען השלום.

  13. אשר פרוליך הגיב:

    לאש:
    ההנחה שכל מהשצריך הוא להפסיק את הכיבוש והכול יסתדר לבד זו הנחה שאין לה כל יסוד.
    ברור שצריך להפסיק את הכיבוש הפוגע בשני העמים,גם הכובש וגם הנכבש. אבל בין סיום הכיבוש לדו-קיום ושלום אמיתי בין שני העמים המרחק עדיין גדול.
    הגישה הפשטנית ואולי נאיבית (לא תמיד) לגבי הכיבוש היא זו שלא מקדמת את השלום כיוון שנמנעת מלדון בבעיות השורש, במקורות הכיבוש,בהיסטוריה ובמציאות העכשוית.
    מי שבאמת רוצה בסיום הכיבוש,בשלום ובכבוד הדדי חייב להתמודד עם כל הבעיות כולן ולא חלק מהן. עמדתי הפתוחה לדיון וויכוח כמובן היא שגם בצד הפלסטיני יש כוחות ריאקציוניות הרסניות
    גם עבור העם הפלסטיני (לדוגמת חמאס ועוד כאלה) שזה האינטרס של העם הפלסטיני להילחם נגדם.
    הטענה ש"קודם כל" צריך לסיים את הכיבוש ואחר כך העם הפלסטיני יטפל בנבלות האלה בעצמו אינה מבוססת מציאות. אינני מבקש לדחות את סיום הכיבוש. אבל אני לא מסתפק בכך וזה הקטע שחסר לך ואחרים כדי להוציא את שני העמים ממלכודת המוות וההרס העצמי.

הגיבו לאשר פרוליך

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים