אבא שלי קנה את חלקת אדמה ב-1966, ובבית הזה נולדנו וגדלנו. עם השנים הוספנו עליו דירות – אנחנו שבעה אחים, ובבית יש שמונה דירות. כעת כל המבנה עומד בפני סכנת הריסה, כי עמותת עטרת כהנים טוענת שיש לה בעלות על האדמה משנת 1882 ושאנחנו בנינו את הבית ללא היתר. הם מחזיקים בניירת מהתקופה העות'מנית, לנו יש עורכי דין עם ניסיון רב בנושאים כאלה.

זוהיר רג'בי, חבר ועד שכונת בטן אלהווא, סילוואן (צילום: עיר עמים)

אני אוהב לגדל את הבנים שלי בשכונה הזאת. בעיני המתנחלים, המקום הזה מיוחד כי הוא קרוב למקום הקדוש שלהם. גם בעיני זה מקום קדוש, אבל לא רק לעבודת האל – אלא כי הוא הבית, החיים, הזיכרונות והמשפחה שלי. יום אחד הופתעתי מטלפון של אדם בשם מוטי מעטרת כהנים. שאלתי אותו מה הוא רוצה, והוא ענה שיש להם תביעה משפטית נגדי. שאלתי מאיפה הוא השיג את מספר הטלפון שלי. ענה: כי אין לי שום קושי להשיג מספרי טלפון של כל מי שארצה. הבית הזה שלנו, הוסיף. שאלתי: מאיפה אתה מדבר? אמר שהוא בירושלים. עניתי לו בציניות, נו אז בוא עכשיו לקבל את הבית במקום לפנות לבית המשפט. הוא אמר, אם תרצה בית בהר חומה אני יכול לסדר לך, אם תרצה כסף אתן לך. עניתי: אני לא מעוניין לא בכסף ולא בבית, אני גר בבית משלי – למה שארצה לגור במקום אחר? הוא העביר לי את התביעה, ושלוש שעות לאחר מכן הגיש אותה לבית המשפט.

אני עובד כטבח במעון לילדות חוסות בשם מסילה, עבור בנות מתחת לגיל 18 הסובלות מבעיות במשפחה. אני אוהב לטייל, ובעבר נסעתי לעיראק, מצרים, סוריה, בירות, ירדן, טורקיה, מרוקו, תאילנד… רציתי לנסוע להודו, אבל זה לא יצא לפועל. אחד הקשיים זה המצב הכללי בשכונה ומה שעלול לקרות כאן. אני לא מפחד שהמתנחלים ישתלטו על ביתי, אבל אם זה יקרה – זה יהיה הסוף שלי. בבית הזה נולדתי, אני רוצה לגדל בו את הילדים שלי ופה אני רוצה למות. אם טענתם של המתנחלים נכונה, שבשנת 1880 האדמה היתה שלהם, אז שיתנו לי את הבית של סבא שלי והבתים שלנו בדיר יאסין, במלחה, בחיפה וביפו. כאשר אתה מבקש את הזכות שלך, תן לאחרים את זכותם.

ב-2002 פרצה אלי המשטרה הביתה וניסו לעצור אותי. היו חילופי דברים בינינו, הם תקפו והיכו אותי. אבא שלי, שגר בקומת הקרקע, הגיע. הוא עבר ניתוח לב חודשיים לפני כן. גם אחי נזעק למקום, הם ירו בו באזור איבר המין ולא הרשו לאמבולנס לגשת אליו. אחרי זה ירו גז מדמיע, דבר שגרם לחנק של אבי ובסופו של דבר למותו. התקרית היתה אלימה מאוד. אשתי והילדים היו במקום, הם היו מפוחדים וצרחו. יום לאחר מכן, קצין הודיע לי שהמשטרה נכנסה לביתי בטעות. אבא שלי נפל חלל, סחבו אותי עירום לניידת, פגעו באח שלי, ואחרי כל זה אחד הקצינים מודיע: "נכנסנו לביתו של זוהיר אלרג'בי בטעות!". שנת 2002 מהווה עבורי נקודת מפנה. התקנתי מצלמות סביב הבית, כדי שאוכל להגן עלינו. המצלמות שלי קולטות אזורים רבים נוספים, בהם עין סילוואן, ראס אלבסתאן, אוהל המחאה בשכונה. לפני כן, לא יכולתי להוכיח שאבא שלי נפל חלל בגלל התקיפה, למרות שהדוחות הרפואיים מציינים זאת. אבל כיום המעשים של הצבא והמתנחלים מתועדים. בשנה שעברה, למשל, מתנחלים ושוטרים הרביצו לאחד השכנים והלכו לדרכם. אני הודעתי להם שהמצלמות תיעדו הכל, ולאחר מכן הגיע קצין והתנצל. אבל אנחנו פנינו למח"ש. המתנחל הוא בן אדם כמוני, הוא תושב עם תעודת זהות, וגם לי יש תעודת זהות, באיזה זכות עושים זאת? התיק עדיין פתוח.

אני חבר בוועד שכונת בטן אלהווא לצד ארבעים חברים נוספים. אנחנו דואגים לענייני השכונה ומעבירים את התמונה לגופים האחראים, מנהלים את הקשר עם עורכי הדין והעיתונאים. בכל בית בשכונה מאז 1987 היה לפחות עצור אחד, ובסך הכל נפלו חמישה חללים. היום, בניגוד לעבר, המתנחלים פועלים בפומבי. הם מביאים אנשים לקנות נכסים, מגלגלים את הנכסים מיד ליד עד שבסוף הם מעבירים אותם לידיהם. ממשלת ישראל עומדת מאחוריהם והם סומכים על כך. כמובן שיש גם אצלנו אנשים חלשים, וכשהמתנחלים משכנעים אותם שהם ישתלטו בסופו של דבר על הבית, חלקם נכנעים. עד כה הם השתלטו על הבניין של סרחאן, על חלק מביתו של אבו נאב, על בניין יונתן וכן על בניין אלעסל.

בעבר ראינו שוטרים וחיילים רק במקרה, אבל היום אנחנו רואים אותם כל יום. בינינו לבין המתנחלים אין יחסים. ניסינו להתייחס אליהם בכבוד, אמרנו להם שלא יציקו לילדים ברחוב כי אין להם מקום אחר ללכת אליו. אין לי בעיה שיתגורר לידי יהודי לא מתנחל, אבל מי שבא לגור לידי ושם עינו על הבית שלי, על הבית של השכן שלי, על אדמתי – זה דבר שאי אפשר לחיות איתו. ברגע שהם עוברים לפה הם מתחילים לתכנן איך ישתלטו על כל האזור. הילדים שואלים, אבא למה הם לוקחים את הרחוב שלנו? למה הם מונעים מאיתנו לרכוב על האופניים? הבת שלי מפחדת מהמתנחלים ומכל דפיקה בדלת, אחד הילדים לא רוצה ללכת לבית הספר כי חיילים מעכבים אותו בדרך. זה המצב של הילדים בשכונה, ולא קל להתרגל לזה.

• זוהיר רג'בי (44) הוא חבר ועד שכונת בטן אלהווא, סילוואן. עדותו נמסרה ל"עיר עמים"

Share on Facebook