הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-19 בנובמבר, 2015 2 תגובות

חוק ההסדרים אושר ביום חמישי בקריאה שלישית. 57 חברי קואליציה הצביעו בעדו, ו-55 ח"כים הצביעו נגד. החוק אושר בתוך פחות משעה וחצי ללא עיכובים מצד האופוזיציה, אף שבתחילת הערב הבטיחו שלא יוותרו על אף סעיף ויגישו את הסתייגויותיהם. חוק ההסדרים אושר במסגרת דיוני חוק תקציב המדינה.

ארן רונדל, המשמר החברתי aran_rondel_hamishmar_hakhevratiארן רונדל, המשמר החברתי

מליאת הכנסת אישרה ביום חמישי, לאחר כ-400 הצבעות, גם את תקציב המדינה לשנים 2016-2015 בקריאה שנייה ושלישית. 61 חברי הקואליציה הצביעו בעדו ו-59 חברי האופוזיציה הצביעו נגד. אישור התקציב מבטיח, לכאורה, את יציבות הקואליציה עד חודש מארס 2017. אבל, תקציב המדינה לשנים 2015-2016 איננו שונה מקודמיו בצורה דרמטית. בין אם הקיצוץ שמשרד האוצר הכניס לתקציב ברגע האחרון יעבור ובין אם לא, אין בתקציב החדש קיצוץ דרסטי ופוגעני בשירותים שהמדינה נותנת לאזרחיה, וגם לא בשורה רצינית של שיפור בהיקף השירותים. מבחינה חברתית, מה שהיה עד 2014, לטוב ובעיקר לרע, הוא גם מה שיהיה. ועם זאת, בתקציב החדש יש שינוי גדול, לרעה: לראשונה מזה מספר שנים חל גידול בהיקף המניפולציות והמחטפים הבלתי-דמוקרטיים שהממשלה מבצעת במסגרת חוק ההסדרים הנלווה לתקציב.

חוק ההסדרים אמור להיות כלי שהממשלה משתמשת בו כדי לאזן את עצמה ולהבטיח שכלל השינויים בתקציב המדינה יתאימו להיקף סך כל התקציב שהממשלה קבעה לעצמה. החוק בנוי כחוק-סל שמשנה בבת אחת מספר רב של חוקים בנושאים שונים, שכולם אמורים לעסוק באיזון התקציב. ואולם, בפועל, הממשלה משתמשת בחוק ההסדרים כדי להעביר במהירות שינויים שכלל אינם חיוניים לאיזון התקציב ובכך לעקוף את הליך החקיקה המעמיק שאותם חוקים אמורים לעבור בכנסת. החוק מחליש, אפוא, את הכנסת ואת הדמוקרטיה, ואין פלא שבשנים האחרונות חברי כנסת וארגונים חברתיים נאבקים לצמצום החוק ולהוצאת סעיפים רבים מתוכו, בהצלחה לא מעטה: בשנת 2009 ספר חוק ההסדרים הגיע לאורך של 370 עמודים, ואילו בתקציב המדינה לשנים 2013-2014 הוא הצטמק ל-180 עמודים בלבד. השנה, לעומת זאת, הממשלה חזרה לסורה וחוק ההסדרים התנפח שוב לכ-300 עמודים.

יתרה מכך: רוב העמודים של החוק מוקדשים לסעיפים שכלל אינם עוסקים במטרת החוק – איזון התקציב – אלא ברפורמות שונות שאינן עולות או חוסכות תקציב למדינה. לא פחות ממחצית החוק – 150 עמודים (!) מוקדשים לחוק אחד ויחיד – הרפורמה ביבוא המזון הידועה בשם "רפורמת הקורנפלקס". אין עוררין על העובדה שמחירי המזון הם נושא חשוב, אבל כלל לא ברור מדוע הרפורמה הזאת צריכה להיות חלק מחוק ההסדרים וכיצד הח"כים יכולים לדון בה ברצינות, או אפילו להבין אותה כמו שצריך, בתוך פחות מחודשיים, ותוך כדי כל דיוני התקציב האחרים.

בנוסף לרפורמת הקורנפלקס, מקודמות דרך חוק ההסדרים רפורמות נוספות, כמו השינוי במעמד היועצים הפיננסיים, פתיחת שוק האשראי לחברות קטנות, קיצוץ כנפיה של מועצת הלול ואחרות, שאף אחת מהן אינה חיונית כדי לאזן את התקציב. כל אחת מהרפורמות הללו צפויה להשפיע במישרין על חיי מרבית תושבי ישראל. לא שמעתן עליהן? זאת, בדיוק, הייתה כוונת פקידי האוצר.

לחבר הכנסת הממוצע אין סיכוי לשלוט בכל רזי התקציב וחוק ההסדרים; מפאת קוצר הזמן דיוני הוועדות עסקו רק במיעוטם של הסעיפים. רוב הסעיפים זוכים להתייחסות קצרה בלבד, ולעתים נסגרים בנאום חגיגי של השר הממונה ולאחריו הצבעה בשיטת הסרט הנע, כשהח"כים מרימים ידיים בעד ונגד למשמע מספרים בלבד. רוב התוכן המגולם במספרים אלה – סדר העדיפויות האמיתי של ממשלת ישראל – מעולם לא נדון מעל בימה ציבורית פתוחה.

לא זו גם זו: בעוד שבשנה רגילה דנים חברי הכנסת בתקציב לאורך חודשיים וחצי מלאים, השנה חלפו שבועות שלמים ללא דיונים בגלל חגי תשרי, כך שלח"כים נותר עוד פחות זמן מהרגיל. ואם לחברי הכנסת קשה לעקוב אחרי התקציב שהם מעבירים, כיצד ניתן לצפות שאזרחים מהשורה יעקבו אחריו?

יש לציין שלצד התנפחותו המחודשת של חוק ההסדרים, התקציב הדו-שנתי החדש מביא עמו גם בשורות חיוביות בתחום השקיפות ונגישות המידע לח"כים ולציבור. כל חוברות התקציב המלאות וחוק ההסדרים הועלו לאתר משרד האוצר מיד עם הנחת התקציב על שולחן הכנסת בסוף אוגוסט. בנוסף, פקידי האוצר העלו את טבלאות הצעת התקציב, כמו גם את תקציבי העבר, לאפליקציית הצגת הנתונים Tableau, תחת השם "פיסקלי-דיגיטלי". הכלי הזה התברר כמועיל מאוד בהבנת השינויים התקציביים משנה לשנה. התקציב הנוכחי הוא גם הראשון שמציג בחינה מגדרית של רוב סעיפיו – כמה ממנו מיועדים לגברים וכמה לנשים.

אבל כך או כך, התקציב וחוק ההסדרים נותרו מזוודה גדולה וסגורה של החלטות ממשלה שלציבור, ואף לנבחרי הציבור, אין דרך להבין ולשלוט בהם – ולמרות השיפורים, המזוודה הזאת רק התנפחה השנה. בסופו של יום, כמעט אין בנמצא אנשים ששולטים בתמונה המלאה ויודעים מה נשאר בחוק התקציב ומה יוצא ממנו, מה היו הטיעונים ומי הצביע על זה. קשה להבין כיצד ניתן לצפות לתקציב הוגן כאשר האנשים עבורם הוא נכתב, ואף אלה שהצביעו עליו, אינם יכולים למצוא בו את הידיים ואת הרגליים.

  • ארן רונדל הוא מנהל מחלקת המחקר במשמר החברתי – ארגון הפועל לקידום חקיקה חברתית ושוויונית בכנסת
תגובות
נושאים: מאמרים

2 תגובות

  1. אלמקייס הגיב:

    צריך להזכיר שהסדרים חקיקתיים כמו חוק ההסדרים הם אינם המצאה ישראלית אלא טכניקת חקיקה של פרלמנטים בורגניים בכל העולם. הבעיה איננה חוק ההסדרים אלא הדינמיקה שמולידה את הצורך בהסדר חקיקתי כזה. כוחה של המדינה תחת הקפיטליזם המונופולי גדל מיום ליום בו בזמן שהיא מאבדת מעצמאותה עד שהיא הופכת לחטיבה ארגונית של ההון הפיננסי. החוק הוא לעג לרש ועלבון ל"אזרחי הדמוקרטיה" כך שאפילו בית המשפט העליון הישראלי זע באי-נוחות לנוכח חוק ההסדרים. אבל בסופו של דבר החוק משקף את מהותה של הדמוקרטיה הבורגנית – ביורוקרטים, שמחר ילכו לעבוד אצל התאגידים המקומיים או הבינלאומיים, כותבים חוק שמאושר ע"י הפרלמנט מבלי שהוא אפילו מסוגל להבין את פרטיו.

  2. דני הגיב:

    בניגוד לכל מני אוכלי חינם שמשנוררים כסף מהמדינה ומשקלם הסגולי קל מזה של ואקום, שלום חנוך, שלא מקבל פרוטה מהמדינה, נתן את הדיאגנוזה המדוייקת באמצע שנות השמונים. להלן חלק מהדיאגנוזה, והפעם זה לא בלטינית …

    הציבור מטומטם
    ולכן הציבור משלם
    מה שבא בקלות
    באותה הקלות יעלם
    האזרח הקטן
    נאלץ לשלם בגדול
    ואותי מעניינת
    ירדנה יותר מהכל
    הולך למילואים
    וסופר את הכסף שאין.

    ומשיח לא בא
    משיח גם לא מטלפן…

    כן, כן משיח גם לא מטלפן.

הגיבו לדני

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים