הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-19 בדצמבר, 2015 13 תגובות

הרצאה בכנס מרקס ה-9, נובמבר 2015:

מאמר זה עוסק בדיונים בתוך הפמיניזם המרקסיסטי. אך, הייתי רוצה להתחיל בהבהרת ההבדלים עם הפוסט-מודרניזם והפמיניזם הליברלי כדי לבחון את הגבולות שבתוכו מתקיימים הדיונים של הפמיניזם המרקסיסטי. ראשית כל, הוויכוח בין מרקסיזם לפוליטיקת זהויות איננו ניסוב סביב השאלה האם צריך להתייחס לממדים נוספים של דיכוי וניצול חוץ ממעמד כלכלי, כמו מגדר או גזע. בנוסף, כל מרקסיסט יסכים שדיכוי מתקיים גם במרחבים תרבותיים ושיש לשאוף גם לשיח תרבותי שאינו משעתק דפוסי ניצול ודיכוי. אבל, בניגוד לשיח הזהויות הנשען לרוב הן על ניתוח פוסט-מודרני והן על פוליטיקה ליבראלית, מרקסיזם מנתח את הדיכוי והניצול של נשים וקבוצות חברתיות נוספות קודם כל במציאות חומרית והיסטורית וביחסים החברתיים הקשורים למציאות הזו- כלומר איך גברים ונשים מקיימים את חייהם ואת סביבתם אחד עם השני.

נשים אישה פמיניזם קומוניזם מרקסיזם דגל אדוםcommielady

לכן, הפמיניזם המרקסיסטי מנתח את ההוויה החומרית של נשים בחברה הקפיטליסטית, בוחן גם את ההקשר המערכתי וההיסטורי של החוויה הזו, ומבקש להציע פוליטיקה הקושרת את המאבק נגד הדיכוי הפטריארכלי של נשים והמאבק נגד הדיכוי המעמדי של העובדים. כלומר, לא פוליטיקה של נשים מול גברים או פוליטיקה שמנסה לקדם נשים בשיטה הקיימת, אלא כזו השואפת לעקור את השיטה הפטריארכלית כמבנה חברתי קונקרטי מיסודה.

אבל מסתבר שאין תמיד הסכמה גם בטווח הפמיניזם המרקסיסטי על איך מנתחים את הדיכוי המטריאלי של הנשים וקושרים אותו למאבק המעמדי. לכן אציג בקצרה שלוש תשובות המבוססות של זרמים מרכזיים בפמיניזם המרקסיסטי העכשווי. לא אתייחס להיסטוריה הארוכה של הוויכוחים אלה בתנועות המרקסיסטיות והפמיניסטיות ויתמקד יותר בספרות האנגלו-סקסית של העשורים האחרונים.

גישה ראשונה, הגישה ה"אקונומיסטית" (אשר זכתה על ידי מבקריה לכינוי "רדוקציה כלכלית"), רואה בדיכוי המגדרי של נשים נגזרת הכרחית של הניצול המעמדי של הקפיטליזם והצורך שלו למקסם רווחים. הפיצול המגדרי של מעמד העובדים על ידי הקפיטליזם מבטיח שנשים עובדות ינוצלו כפליים ושמעמד העובדים בכללותו יהיה מפוצל וחלש יותר אל מול התביעות של ההון. על פי גישה זו המאבק הפמיניסטי לשחרור נשים הוא בהכרח חלק של המאבק הסוציאליסטי לשחרור העובדים משלטון ההון, ועל מנת שהמאבק המעמדי יצליח עליו לאחד את העובדים והעובדות ולדרוש שוויון מגדרי בכדי לא ליפול בפח ה"הפרד ומשול" של הבורגנות.

הגישה השנייה זכתה לכינוי "תיאורית השיטה הכפולה" (Dual-System Theory) טוענת שקיימות שתי מערכות חברתיות מקבילות אשר נשענות על שני סוגי דיכוי נפרדים: הפטריארכיה והדיכוי המגדרי של נשים, והקפיטליזם והניצול המעמדי של כלל העובדים. גם הפטריארכיה היא ביסודה מבנה מטריאליסטי, אך כזה שמתקיים בעצמאות מהמבנה המעמדי. כמובן שיש הצטלבויות ובפועל שתי המערכות מחזקות אחת את השנייה, אבל ביסודן הן נבדלות. לכן מאבק סוציאליסטי ומאבק פמיניסטי מצריכים אסטרטגיה של יצירת בעלי ברית בין המאבקים הנבדלים מול שתי השיטות הללו, בלי להכפיף סוג אחד של דיכוי או מאבק לשני.

בעוד גישת ה"שיטה הכפולה" תרמה להבנה הייחודית של דיכוי נשים מזווית מטריאליסטית, הגישה האקונומיסטית תרמה להמשך הפיתוח של ניתוח ניצול הנשים בעבודה ולקשור הפליה מגדרית לסוגיות חברתיות רחבות. שתי הגישות רואות חשיבות בברית בין מאבקי עובדים ומאבקי נשים אבל מנימוקים שונים.

אל מול שתי גישות אלו התפתח ניתוח נוסף אשר נקרא "גישת השעתוק החברתי" (Social-Reproduction Feminism). על פי גישה זו דיכוי מגדרי ודיכוי מעמדי הן צדדים שונים ומובחנים של אותה השיטה הפועלת בשני מישורים במקביל: הניצול המעמדי הנובע מתהליך הייצור והדיכוי המגדרי הנובע מתהליך השעתוק החברתי. הן קשורות באופן יסודי ומבני, אבל בלי שאחת תהיה הנגזרת של השנייה אלא שניהם תהליכים יסודיים לקיומה של החברה הקפיטליסטית והפטריארכלית.

שעתוק חברתי הוא התהליך שבבסיסו מיוצר מחדש כוח העבודה, אבל למעשה כולל את כל המנגנונים והפעולות שבהם אנשים, משפחות וקהילות "משעתקים" או מייצרים את עצמם מחדש, יום אחר יום ודור אחר דור. תהליך זה, הכולל גידול ילדים, פעילות פנאי ומנוחה, החזקת משק הבית, קניות, בישול, ניקיון, חינוך (כולל הכשרה מקצועית והטמעת אידיאולוגיה ומנהגים חברתיים), טיפול רפואי, דאגה לזקנים, והקיום השותף של העובדים והעובדות ברמה הביולוגית, הרגשית והחברתית, כך שיוכלו להמשיך לעבוד ולגדל דור נוסף של עובדים.

נקודת המוצא של גישת השעתוק החברתי גורסת שהניתוח המרקסיסטי של החברה עוסק בדרך שבה אנשים מיצרים ומשעתקים את חייהם החומריים והחברתיים אחד עם השני. בכך היא חוזרת לבחון את ההנחות של ביקורת הכלכלה הפוליטית של מרקס, כבתיו המוקדמים ובקפיטאל, אשר יצאה כנגד הכלכלנים הבורגניים על כך שהם התייחסו לשוק במנותק מהחברה. הקפיטליזם, על פי מארקס, מתקיים בתהליך הייצור, על ידי ניכוס כוח העבודה העודף של העובדים, אבל גם קשור בתהליכי החלוקה, הצריכה, וגם בתהליך השעתוק החברתי.

לכן יסוד הניתוח של מארקס קושר בין תהליך היצור הקפיטליסטי ותהליך השעתוק החברתי – למעשה ערך העבודה נקבע על ידי המחיר הדרוש לייצור מחדש של כוח העבודה (מיום ליום ומדור לדור). לדוגמא, ערך עבודה של שמונה שעות צריך לספק את הייצור מחדש של כוח עבודה לשמונה שעות גם למחרת. כלומר הקפיטליזם הוא לא רק תהליך שעתוק ההון, אלא גם תהליך שעתוק או הייצור מחדש של המעמדות המקיימים את הקפיטליזם.

זה לא המקום לסקור את שלל הממדים שבהן נשים מנוצלות ומדוכאות בתהליך השעתוק החברתי. אבל "גישת השעתוק החברתי" בין השאר מאפשרת להרחיב את הניתוחים המשמעותיים שכבר התקיימו לאורך שנים בקרב פמיניסטיות מרקסיסטיות בנוגע לעבודות הבית, ולדון במכלול העבודות המוטלות על נשים לקיום השעתוק החברתי. מעמד העובדים מספק לקפיטליזם עבודה שכירה וערך עודף בתהליך היצור תמורת שכר, אבל הקפיטליזם אינו פחות תלוי בעבודה ביתית ההכרחית לייצור ושעתוק כוח העבודה. כפי שיחסי הייצור הקפיטליסטים מכתיבים את תנאי העבודה השכירה, כך יחסי המגדר הפטריארכלים מכתיבים את תנאי העבודה הביתית, הנתפסת כעבודת נשים. אי אפשר להבין את הקפיטליזם או את הפטריארכיה ללא העבודה שמצופה מנשים: לספק לשעתוק החברתי של המעמדות המרכיבות את החברה; מגידול ילדים ועד תמיכה נפשית, והמבנים והיחסים החברתיים המכתיבים את העבודה הזו. אבל, בעוד הגישה הרדוקטיבית ראתה את העבודה הביתית רק כנגזרת של יחסי הייצור הדורשים הספקה של עבודה שכירה, וגישת השיטה הכפולה בחנה את היחסים החברתיים של העבודה הביתית בנפרד מיחסי היצור הקפיטליסטיים, גישת השעתוק החברתי ניסתה למצוא מבנה תיאורטי אחד אשר יכלול את שתי סוגי הדיכוי. דיון זה תרם להרחבת הניתוח המרקסיסטי בכלכלה והעבודה מעבר לאמצעי ייצור והעבודה השכירה, כך שיכלול וישלב את המאבק על השליטה בגוף ובעבודה היוצרת של נשים מחוץ לשוק הפורמאלי, מעבודת בית עד להריון.

אם כן גישת השעתוק החברתי דורשת מצד אחד ניתוח מטריאליסטי של הפטריארכיה, אך לא פחות חשוב מכך גם בחינה מחודשת של שאלות היסוד המרקסיסטיות באמצעות ניתוח הבוחן את הכלכלה לא רק כשוק אלא כמערך של יחסים חברתיים משתנים המשעתקים את המבנים החברתיים מדור לדור, ולהמשיך ולהרחיב את הביקורת של מרקס עצמו על חקר הכלכלה הפוליטית גם לניתוחים ומסקנות שהוא לא בחן.

ניתוח זה הביא חלק מהחוקרות בגישת השעתוק החברתי לטעון שהפטריארכיה והקפיטליזם אינם קיימים כיום כמערכות נפרדות אלא כמערכת אחת של קפיטליזם פטריארכלי (או פטריארכיה קפיטליסטית). שמאבקי נשים על השליטה בגופן ובמרחב הקהילתי שלהן יכולים להיות לא פחות אנטי-קפיטליסטיים משמאבקי עובדים ועובדות על השליטה במקומות העבודה ובמרחב השוק יכולים וצריכים להיות פמיניסטיים.

במקום לתעדף הגדרה חברתית אחת על השנייה, או פשוט לצרף מאבק אחד לאחר, עלינו להבין שתפיסת הכלכלה הפוליטית המרקסיסטית עוסקת בכלל הממדים והגוונים בהם אנחנו מקיימים את החברה שלנו, ושהחוויה החומרית של יחסים חברתיים תמיד כוללת מגוון של קטגוריות המתקיימות בו זמנית:

"הקונקרטי הוא קונקרטי מכיוון שהוא הריכוז של הרבה מאפיינים, לכן אחדות של המגוון", כפי שכתב מרקס.

לכן, התשובה לאתגרים האמיתיים ששיח הזהויות והפוסט-מודרניזם העלו כלפי המרקסיזם היא אותה בחינה מערכתית, יסודית ורחבה המכילה מגוון של חוויות חברתיות, המנסה למצוא פטרון שיטתי, כולל ומאחד מתוך המגוון הזה. במקום לוותר על הפרויקט של מרקסיזם כ"אידיאולוגיה גדולה" המציאה הסבר כולל ושינוי מבני של החברה, אלינו להתמודד עם האתגר הפוסט-מודרני ולהתעקש כן לתת הסבר ופוליטיקה שמאחדות אבל לא מוחקות או מכופפות את מגוון החוויות והיחסים החברתיים.


לקריאה נוספת:

Himani Bannerji, 1995, Thinking Through: Essays on Feminism, Marxism and Anti-Racism, Toronto: Women's Press.

David Camfield, 2002, 'Beyond Adding on Gender and Class: Revisiting Feminism and Marxism', Studies in Political Economy 68.

Sue Ferguson, 1999, 'Building on the Strength of the Socialist Feminist Tradition', Critical Sociology 25, pp. 1-15.

Barbara Laslett & Joana Brenner, 'Gender and Social Reproduction: Historical Perspectives', Annual Review of Sociology, vol. 15, pp. 381-404.

Joan Sangster & Meg Luxton, 2013, 'Feminism, Co-optation and the Problems of Amnesia: a Response to Nancy Fraser', The Socialist Register 2013, pp. 288-309.

Lise Vogel, 2013, Marxism and the Oppression of Women- Toward a Unitary Theory, Chicago: Haymarket Books.

– קישור לגיליון האינטרנטי האחרון של "Viewpoint Magazine" שנותן סקירה היסטורית של זווית השעתוק החברתי בחשיבה המרקסיסטית:
https://viewpointmag.com/2015/11/02/issue-5-social-reproduction

 

תגובות
נושאים: מאמרים

13 תגובות

  1. אלמקייס הגיב:

    בנוגע לשאלה האם צריך לבכר מאבק אחד על משנהו, כדאי להזכיר את המכתב שכתב אנגלס בשנת 1884 לגרטרוד גיום-שק: "אני מודה שאני מתעניין הרבה יותר ברווחתם של הדורות הבאים מאשר בשוויון פורמלי בין המינים בשנותיו האחרונות של אופן הייצור הקפיטליסטי. שוויון אמיתי בין גברים ונשים, כך אני משוכנע, יכול להתקיים רק עם חיסול של הניצול על-ידי ההון וחיסולה של העבודה הפרטית בין כתלי הבתים עת היא תעבור לידיים ציבוריות". ברור הוא כי בחברה מעמדית בה האדם נמדד בראשונה ע"פ יכולתו להעשיר את המעמד השליט, נשים תמיד תהיינה תחת דיכוי.

    אולם הניסיון להציג את המאבק הפרולטרי ואת המאבק הפמיניסטי כבעלי מדרג היררכי זהה הוא אנטי-קומוניסטי. היחס למאבק פמיניסטים צריך להיות זהה לאסטרטגיה המרקסיסטית בנוגע למאבק רפורמיסטי מכל סוג שהוא. אין זה אפוא פלא שדיונים מסוג זה פופולריים הרבה יותר במרכזי הקפיטליזם מאשר ב"דרום הגלובלי". להבדיל ממאבקים לאומיים, מאבק פמיניסטי אינו בהכרח מתקדם, ובמקרים לא-מעטים הוא מקבל צורה ריאקציונית של ממש.

    • ובנוסף הגיב:

      זה נכון בכלל גם ביחס למאבקים הנובעים מניגודי אינטרסים בתוך השיטה אך שלא מסכנים אותה, כמו מאבקים דמוקרטים במסגרת הדמוקרטיה הבורגנית ואפילו מאבקי עובדים במסגרת איגוד מקצועית.

      האבחנה בין מאבקים אלה למאבק שהוא מאתגר את השיטה הוא בעיקרון המאבק בין ההון הגלובלי-אימפריאליסטי לבין המנוצלים על ידו שקונקרטית הוא שונה ממקום למקום.
      בעולם הקפיטליסטי המפותח רוב המעמדות שותפים לניצול העולם השלישי בדרגות שונות מלבד "העולם השלישי" שנמצא בתוך העולם הראשון, פליטים, מהגרי עבודה שנכנסים לשם לא כחסד אלא כדי למלא את השלב התחתון ביותר בסולם התעסוקה ש"הלבנים" ברחו ממנו.

      בישראל האנטגוניזם הוא בין הקולוניאליזם הציוני (בכל גבול שהוא) לבין הילידים הפלסטינים.
      לכן קל היה באופן יחסי לצרף את כל המפלגות "הערביות" לרשימה אחת למרות ניגודים בהשקפות עולם ביניהם ובלתי אפשרי לצרף לשם אפילו את מרץ למרות שבנושאים של זכויות דמוקרטיות יש ביניהם בד"כ הסכמה.

  2. אשר פרוליך הגיב:

    שוב,איני יכול להסכים עם אלמקייס אם כי מכבד את עמדתו. לדעתי מאבק רפורמיסטי או מהפכני חייב לקחת בחשבון את ההשפעות ההדדיות,(הדיאלקטיות) בכל תחום ותחום ובין כולם ביחד.
    כך מאבק לשחרור לאומי יכול לגרום או לפחות להשפיע,על מאבק מעמדי, ומאבק פמיניסטי יכול
    להשפיע על שניהם וגם להיפך,מאבק מעמדי יכול להשפיע על השניים האחרים. ברור שכל חברה יש לנתח באופן פרטני ולא לעשות הכללות שמתעלמות מהפרטיקולריות של כל אחת.
    כדוגמה ,מאבק פמיניסטי בחברה הערבית מתקדם ביותר ובלעדיו לא יתכן מאבק מעמדי וגם לא מאבק לשחרור לאומי בחברה הפלסטינאי. יש חברות בהן הנשים הגיעו לשיוון כמעט מוחלט עם הגברים (מדגיש,כמעט ) ויש חברות בהן מעמד האישה ברצפה. ברור שניצול האשה (לא רק כלכלית) הנו חלק מהשיטה הקפיטליסטית ההורסת את מבנה המשפחה.באופן פרדוקסאלי,יציאת הנשים לעבודה רק החריפה את הניצול שלהן בכך שהתמורה לעבודתן נמוכה וזולה יותר מאשר של גברים ובכך מצד אחד נפתח חלון הזדמנויות לנשים אבל מצד שני אותו חלון הכניסה אותן לשיעבוד אחר,הפעם של המעסיקים המנצלים אותן. ללא הבנה דיאלקטית של המציאות,אפשר לנסות לצאת ממלכודת אחת ולפול באחרת.

    • "דיאלקטיקה" הגיב:

      "מאבק פמיניסטי בחברה הערבית מתקדם ביותר ובלעדיו לא יתכן מאבק מעמדי וגם לא מאבק לשחרור לאומי בחברה הפלסטינאית".

      יצא המרצע מן השק

      זו ההשקפה הפטרנליסטית קולוניאלית שהציוני מאמץ אותה באופן טבעי ואף מייחס אותה לתפישה דיאלקטית כביכול: עד ש"הפרימיטיבים" לא יהפכו ל"בני תרבות" הם לא יוכלו להיות לנהל את חייהם בעצמם אלא להיות תלויים באדוניהם "המתקדמים". זו ההצדקה שהיתה למשטר האפרטהייד בדרא"פ ויש לה ורסיות שונות כמו: "לא יתכן שלום כל זמן שהחברה הפלסטינית לא דמוקרטית"

      המציאות כמובן הפוכה. גם המאבק המעמדי וגם המאבק לשוויון הנשים נדחה לטובת המאבק העיקרי האנטי קולוניאלי גם שם וגם כאן. דוגמא נוספת: באירופה נשים ערביות חילוניות עוטות רעלה כדי להזדהות עם המאבק נגד האיסלמופוביה והגזענות.

  3. אשר פרוליך הגיב:

    לכותב האנונימי

    מה הקשר ל"בני תרבות" ,שחרור האישה,הציונות,דרום אפריקה והדיון במאמר.הדבר ההזוי והנורא מכל הוא כשאתה "דוחה" את מאבק הפמיניסטי של האשה הפלסטינאית והמאבק המעמדי למען המאבק ה"אנטיקולוניאלי". לדעתך,שנשים תמשיכנה להיות נרצחות,מושפלות,מדוכות,יצורים מדרגה שלישית ללא זכויות ואתה דורש מאלה להמשיך כך ?עד ש"השחרור האנטיקולוניאלי" ינצח. נשים ערביות חילוניות שעוטות רעלה עושות זאת מפחד מבעליהן או מהקהילה והמטורפים באיסלמיסטים בשכונות שאפילו המשטרה לא נכנסת.
    אני מכיר אשית נשים ערביות כאלה בישראל שכשיוצאות מהכפרים מסירות את הסמרטוטים כדי
    להרגיש קצת חופש . הייתי רוצה לראות אותך חי בתנאים אלה.

    • בקיצור הגיב:

      "מגן הנשים" הוא המגן של הכיבוש הדיכוי והטיהור האתני הציוני…

      הנשים הערביות פוחדות כמובן מבעליהן… לא כך היהודיות שחובשות פאות נוכריות או כיסויי ראש מסוגים שונים (סמרטוטים זה בשביל ערבים)… גרד קצת את הציוני ויתגלה לך גזען אפילו בטרמינולוגיה מרקסיסיטית…

      הציונים תמיד התגאו שמדינת ישראל היא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון אך שוכחים להזכיר שהיא דמוקרטית ליהודים כלומר, היא גם המדינה הגזענית היחידה במזרח התיכון…

  4. דני הגיב:

    סתם מסקרנות, אתם באמת כותבים ברצינות את הדברים האלה או שזה סתם משחק אינטלקטואלי של הפין-די-סייקל הסופי בהחלט? אתם באמת חושבים שבשנת 2015 ייתכן מאבק מעמדי? כאשר הטכנולוגיה והתת-תרבות שבה אנו חיים השטיחה את הכל לעובי של נייר A4? מתי ראיתם בפעם האחרונה פועל קורא ספר? בן נוער קורא ספר? נסיעה אחת ברכבת או באופטובוס תבהיר לכם בדיוק איפה נמצאים ראש מעייני הפועלים – בווטסאפ כמובן. אנשים עייפו, כשלו, שוטחו, רודדו, וכעת הם צל-אדם מהלך, שאוב לעולם הפייסבוק והריאלטי. בורחים כאחוזי עמוק לעולם וירטואלי חסר דאגות. אתם באמת חושבים שאותם צלי-אדם יקומו ויהפכו את היוצרות? יורידו את הטייקונים מכס המלוכה? זה באמת מרגיש לכם שלשם זה הולך? סתם שואל מסקרנות …

  5. אשר פרוליך הגיב:

    ל"בקיצור"

    הניסיון שלך להכפיש במקום לדון בנושא הוא כישלון ובושה. אם אתה לא מסוגל להכיר בדיכוי של האישה הערבייה (בשטחים,בישראל ובכל מדינות ערב) ואתה מתגונן מאחרי הזקנים של החרדים,
    זו גישה חסרת יושר ומתחמקת. ברור שיש דכוי של נשים ערביות,יש גם בהודו, באפריקה, ובמקומות נוספים, אבל אחד לא מחפה על השני .אבל בחברה המוסלמית תופעה זו חריפה במיוחד,ואם אתה לא יודע להבחין בכך, למרות שתופעה זו מתרחשת ממש מול העיניים שלך ו2 מטר מהבית שלך אתה משתף פעולה עם כל אלה המדכאים את הנשים בכלל, ובכל מקום.

    • בקיצור הגיב:

      אני משתף פעולה עם המדכאים את הנשים…

      ואתה משתף פעולה עם הדיכוי הציוני שהוא הסיבה בגללה מתאחדים הפועלים המנוצלים, הנשים המדוכאות, הדתיים, החילוניים לכלל מאבק אחד נגד הקולוניאליזם הציוני כאן ונגד הניאו קולוניאליזם והאיפריאליזם שם. לצורך המאבק הזה מצניעים את המאבקים האחרים שהם משניים למאבק העיקרי הזה כי כל עוד לא השתחררו ממנו אין כל סיכוי למאבקים האחרים.

      לו היית מארקסיסט, אמון על חשיבה דיאלקטית הית מבין זאת אלא שאתה משתמש באופן בזוי בטרמינולוגיה מרכסיסטית כדי לאשש אידיאולוגיה סוציאל-לאומנית ותומך באימפריאליזם ישירות או בעקיפין, שהרי אין כל קיום למדינה הציונית ללא השתלבות בכוחות הדיכוי והניצול הללו.

  6. רוזה לוקסמבורג הגיב:

    הלו, יש שם מישהו?
    חברים, הקומוניזם מת (אחרי שהוא הרג כמה עשרות מיליונים לפני שנפח את נשמתו הטמאה).
    זו לא רק שיטה כלכלית מפגרת, זו גם שיטה רצחנית וקטלנית.
    מספיק עם המשחקים של "כנסי קארל מארקס". צאו החוצה ולכו לעבוד.

    • דני הגיב:

      כדי למות צריך לחיות … תזכירי לי מתי הוא חי בצורה אמיתית וכנה? הוא היה ונשאר בגדר רעיון פילוסיפי אינטלקטואלי, שמעולם לא התממש, ולכן מעולם לא מת … היה אולי הרף בהיסטוריה האנושית שלמשך כמה שנים היה ניסיון כלשהו בדוגמת הקיבוץ. אבל היה זה הבזק אור קטן שנכבה מייד כמו גחלילית שמתרסקת לקיר.

  7. אשר פרוליך הגיב:

    ל"בקיצור" הקוצר ,בקצרה:
    אם הייתה קורה כל מה שאני כותב בעין פקוחה ובראש פתוח וללא ערפל בעיניים הייתה מוצא כמה שאני מגנה את האימפריאליזם מכל סוג. אבל העולם אצלך פשוט מדי,יותר מדי פשוט עד לגיחוך.נקודת המחלוקת היא שאתה ,בגישה לא מרקסיסיטית ולא דיאלקטית לחלוטין טוען ש"קודם" צריך להלחם נגד האימפריאליזם ולדחות כל מאבק אחר,מעמדי,לשיוויון זכויות לכל אדם לא משנה מינו,העדפות שלו,תרבותו וכ"ד. אתה לא מבין שכל המאבקים האלה תומכים ומחזקים זה את זה והאחרים,אבל אתה סגור בדוגמות שלך שהן הדבר הרחוק ביותר של הדיאלקטיקה ,ולכן,מחוץ למציאות.

  8. אנג'לו איידן הגיב:

    בקיצור, אתה ענק!
    כל הכבוד!
    ברכותיי! אתה מנטרל מסתננים לתוך שורות קומוניסטיות.
    צריך הבנה במחקרים של מארקס, אנגלס ולנין בכדי להכיר ביכולות לניתוחים דיאלקטיים אצלך ולחיבור המהפכני שלך למציאות הממשית, כולל הבחנותיך הנכונות על יחסי הכוחות והתנאים החומריים האחרים בהתפתחותם.
    viva_north_korea@yahoo.com

הגיבו לאלמקייס

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים