הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-8 בינואר, 2016 13 תגובות

הפילוסוף היווני הקלאסי הרקליטוס (המאה השישית לפנה"ס) הסביר לנו ש"הכל זורם". מי הנהר שבו אנו טובלים, למשל, זורמים כל הזמן ולמעשה אנחנו נכנסים בכל פעם לנהר אחר. נזכרתי בדברי התבונה העתיקים האלה כאשר קראתי ביום ראשון עוד מאמר משובח של גדעון לוי ב"הארץ". תורתו של היווני הקדום, הפרה-סוקראטי היא סבוכה ודיאלקטית, אבל לכל הדעות היא מצביעה על ההתקדמות ועל השינוי.

נהר מים סירה Connecticut_River_Greenway_State_Park(מקור)

לוי אוהב לבעוט במוסכמות שנובעות מנוסטלגיה חסרת שחר. ברשימה הקרויה "כך היינו", כשמו של הסרט המפורסם בכיכוב ברברה סטרייסנד ורוברט רדפורד, הוא מתאר היטב את השלכות שלטון דוד בן-גוריון על מערכת החינוך, את הקרתנות שטופחה אז (בשם הציונות), את היחס השלילי לגויים, את הרתיעה מפני התערבות באומות העולם. כל זה, שנים רבות לפני ששר החינוך הנוכחי, נפתלי בנט, הוציא פאתווה על דורית רביניאן וספרה "גדר חיה". הכותב לא דרש מאיתנו להגיע למסקנה הפשטנית שפעם היה יותר גרוע. הוא בעצם לא מנסה כלל לתאר את הימין ואת תהפוכותיו, אלא דווקא את הציבור החילוני כביכול, שנוטה יותר ויותר ללאומנות אחרי תקופת רנסאנס לא ארוכה. יש אולי שורשים בן-גוריוניסטיים להבדלים בין ימיו של לוי כתלמיד לבין הלימודים בזרם העובדים בבית החינוך לילדי עובדים על שם חיים ארלוזורוב שבו למדתי ממש עם הקמת המדינה. איש לא הכריח אותנו, למשל, לחבוש כיפה בשיעורי תנ"ך, היו לנו מורים שניסו לתת פרשנות מרקסיסטית לסיפור יציאת מצרים ובתיכון למדנו כלכלה מדינית באינטרפרטציה סוציאל-דמוקרטית ואת תולדות תנועת הפועלים בארץ ובעולם.       

בן-גוריון ביטל את זרם העובדים בחינוך, וכדרכו התנער מכל המסורת שקדמה למעשי  ההרס והוונדליזם שלו. כל הזרמים האחרים בעצם נשארו. זרם העובדים הטמיע את ערכיו של "הזרם הכללי" הבורגני והחינוך האתיאיסטי והחופשי נעלם עוד בסוף העשור השני לקום המדינה. בבית חינוך חגגנו את חג הפועלים האחד במאי, הנפנו דגלים אדומים ושרנו את "האינטרנציונל". בית הספר ציין ברוב חגיגיות אפילו את הקמת ההסתדרות הכללית של העובדים, וגם בטקסים האלה שמענו נאומים במבטא רוסי ש"העלו על נס" את הפועל העברי וגינו את הציונים הכלליים כ"ספסרים". בעשור הזה עוד רווחה תעמולה אנטי-בורגנית שלעתים נדפה בו רוח קצת אנטישמית במסווה של שלילת הגולה. במחצית השנייה של שנות החמישים דבקה מפא"י של בן-גוריון באוריינטציה פרו-אמריקאית, היחסים עם ברית המועצות (אחרי ירח דבש קצר בעקבות תמיכתה של מוסקבה בהקמת מדינית ישראל) הורעו ומפא"י החלה לטפח יחסים הדוקים עם המגזר העסקי. כאשר קמה רפ"י בשנת 1965 מנהיגיה נהגו ללעוג לאתוס הסוציאליסטי, לשבח את היוזמה הפרטית ולקדם מאוד את מעמד המנהלים.

מדובר איפא על תהליכים ולא על מציאות סטטית. נעוריו של לוי עברו בתקופה אחרת לגמרי מאשר נעוריי; הכל זרם גם אז, ולכן קשה להסיק מסקנות מוצקות מתיאור החיים תחת מפא"י של פעם. 12 שנים מבדילות ביני לבין לוי, וגם מאז ימיו כתלמיד חלו תהליכים מהפכניים ממש במציאות הישראלית. לא רק שנים רבות מאוד של שלטון ליכוד אלא התנערותה של תנועת העבודה הישראלית מכל הערכים האוניברסאליים של הסוציאליזם. תהלוכות הענק בחג הפועלים עברו מן  העולם, שום אדם שפוי לא יגיע לבית הועד הפועל כדי לחגוג את "יום ההסתדרות" ולא רק האינטרנציונל הושלך לפח האשפה של ההיסטוריה אלא גם ההמנון הציוני-סוציאליסטי, "תחזקנה". המפד"ל שהייתה בעצם מפא"י עם נופך דתי הפכה לחוד החנית של הפשיזם והגזענות הישראלית. ישראל גלילי, שמעון פרס ואהוד ברק הקימו למעשה את התשתית לכוחם הפוליטי, התרבותי, הכלכלי ואפילו הצבאי של הציונים הדתיים.

תלמידי בן-גוריון הפנימו ברובם של הממלכתיות של רבם, תמכו בפיתוח הנשק הגרעיני ולא התנגדו כלל לקשר ההדוק של שלטון תנועת העבודה עם הגזענים הלבנים שבדרום אפריקה. כלכלני משרד האוצר עברו גם הם מהפך, שהפך את המשרד למעוז ניאו-ליברלי ואנטי-סוציאליסטי. בעשר השנים האחרונות כרסמו אנשי הימין בהגמוניה התרבותית של הציבור הליברלי. כך הפכה המלה "שמאל" לקללה, לכינוי גנאי והשיסוי נגד אנשים כמו לוי נעשה בברכת השלטון. חלק מתלמידי בן-גוריון הפכו למשת"פים של הימין, בכללם משה דיין, רחבעם זאבי, רפאל איתן, אריאל שרון ומשה יעלון. גם שמעון פרס שייך בהחלט לקטגוריה הזאת (ימין כלכלי תאצ'ריסטי, ביטחוניסט פרו גרעין, תקציבים להתנחלויות, טיפוח שנאה לעמים המשתחררים בעולם השלישי, היסטריה אנטי-איסלמית) שאין לה שום קשר לחשיבה שמאלית. המציאות שמתהווה בימים אלו נוכח עינינו הכלות איננה בהכרח בלתי הפיכה, אבל היא חלק מתנועה דינאמית שמכחידה את כל מה שנותר מההומניזם השלומניקי בתנועת העבודה ז"ל.

בשולי המעבר המסיבי של החילונים למרכז הלאומני קיננו תמיד גם אנשים שחיפשו שינוי, או גשרים חדשים למגעים עם שכנינו ועם האזרחים הערבים בתוך ישראל. מאנשי "ברית שלום" בעבר, דרך שרידי תנועת גורדוניה במפא"י עד הזרם הרדיקלי יותר במפ"ם. מהם צמחו תנועת כמו שי"ח, מוקד ושל"י, מקימי המועצה הישראלית לשלום ישראלי-פלסטיני, תומכיו של אורי אבנרי, מפגינים למען שלום ושוויון ותנועות כמו "שלום עכשיו". יש לומר שרוב הפוליטיקאים והוגי הדעות, שנשארו נאמנים ל"ציונות" נוטים להתקפל בשעות חירום ומלחמה ומנסים לתלות תקוות באישים כאלה ואחרים בתנועת העבודה. עמוס עוז, .ב. יהושע, יוסי ביילין ולובה אליאב היו שייכים לאסכולה הזאת. תומכי אהוד ברק אינם יכולים לבסס את התשתית להתנגדות אמיתית לשלטון הכיבוש והדיכוי.

המציאות היא חדשה ומפחידה. השוני העמוק בין המפלגות הגדולות בנושאים מדיניים, ביטחוניים וכלכליים עבר מן העולם, וקיים רק הקונפליקט לכאורה, שנותן את אותותיו במערכת החינוך. אין בדעתי להגן כאן על בן-גוריון, אבל בשנת 2016 אנו לא מסוגלים להבחין, אפילו במיקרוסקופ, בזרמים שגרמו אומר לשתף פעולה עם האזרחים הערבים כדי להכחיד את הכיבוש וליצור כאן עולם טוב יותר. הכל זרם ממלחמת 1956 דרך אסון 1967, מפולת 1973 והפלישה הנפשעת ללבנון בשנת 1982. השמאל נדחק יותר ויותר לשוליים, 20% מכלל אזרחי ישראל מבודדים כמעט בחברה הישראלית, מרצ היא הישות היחידה שמצילה לעתים את כבודו של "השמאל הציוני", וגם עליה קשה לסמוך בעיתות מלחמה. מערכת החינוך שבויה בידיים לאומניות-דתיות, ואין בכוחם של אנשי השמאל המעטים להקים מבנים חלופיים למשטר הקיים בבתי הספר.  

מותר ואף רצוי לתאר את המצב במערכת החינוך הישנה בצבעים קודרים; אבל  עלינו לזכור שהמציאות "זורמת" לימים קשים הרבה יותר.

  • פורסם בכל העיר, 8 ינואר 2016
תגובות
נושאים: מאמרים

13 תגובות

  1. אלמקייס הגיב:

    גדעון לוי אוהב לבעוט במוסכמות, ולכולנו זכורה הבעיטה של לוי במוסכמות כאשר הכריז על תמיכתו הבלתי-מסויגת ברון חולדאי, קבלן הביצוע של ההון בתל-אביב-יפו, לראשות העירייה לפני הבחירות המוניציפליות ב-2013. מה עשה חולדאי כראש עיר? מה היתה המדיניות התכנונית של העירייה? כל זה לא משנה ללוי הבועט במוסכמות כאשר "שכונת מגורי מטופחת ומצוחצחת, שדרות הכרך נהפכו לחמדת העיר, מתחמי הנמל, התחנה, ביאליק, שרונה ויריד המזרח נהפכו לאבני חן הומות". כמובן שמפגן כזה של יהירות לא יפריע ללוי לבקר, יומיים לאחר מכן, את שחצנותם של הישראלים (להבדיל, כמובן, מצניעותם של האירופאים).

    "הנה ימים באים" מספר לנו ברעם כבר שנים ועכשיו מסתבר שגם "הכול זורם", ומרצ מאכזבת, ועוז ויהושע כבר מזמן מכרו את נשמתם. כל שנותר לשמאל העקבי הוא לוי, ברעם ובית קטן ברמת אביב ובטלביה.

  2. מודי הגיב:

    שכחת את יובל נאמן שכמו רפול וזאבי הפך למשת"פ של הימין.

  3. בטטה הגיב:

    מזכיר את ימי וימאר האחרונים.כנראה שרק אסון רבתי יחזיר אולי את העם לשפיות. הניסיון ההיסטורי מלמד שהיהודים לא לומדים מהניסיון וחוזרים שוב ושוב על אותם הטעויות.
    אני מקווה שלברעם יש דרכון זר.זה יכול להיות ההבדל בין חיים בגלות לבין מוות במולדת

  4. הביצה והתרנגולת הגיב:

    צודק חיים ברעם קשה להשוות בין הקצוות אבל שניהם מחוברים בתהליך.

    אבל החשוב לזכור שזרע הפורענות טמון בציונות על כל גווניה. אותנו למדו בתנועת הנוער "המרכסיסטית" שהציונות היא תנועה מתקדמת שבאה למגר את הריאקציה הערבית הפאודלית. כלומר הקדמה היא נישול הפלח הערבי מאדמתו לטובת הקבוץ היהודי.

  5. עלי הגיב:

    התאורים של ברעם ותפיסת המציאות הם אמת חלקית ולכן לא ניתן להתיחס אליהם כאל "המציאות".
    ברעם אינו מבחין בהקצנה של הערבים…השמאל הנאיבי האמין שהקמה של מדינה פלסטינית על 95% משטח הגדה תביא שלום אבל הסתבר שזה חלום באספמיה…
    ברעם מדבר על ערכים אוניברסאלים אבל ערכים אוניברסליים
    הם משאת נפש ואין הם נמצאים במציאות..ערכים אוניברסאלים גם אינם אפשריים מבחינה תאורתית.
    לצערי ניתן לקבוע כמעט בודאות שכל הדברים בהם מאמין ברעם כרוכים במשטר דיכוי אימתני…
    כדי לקיים את הערכים האוניברסאלים במדינת הבלהות של ברעם יצטרך ברעם לשירות בטחון בנוסח השטאזי המזרח גרמני.
    אבל יותר חמור מכך מדינה נוסח השמאל הרדיקלי אינה ברת קיום לאורך זמן וסופה של ישראטין
    להכחד על ידי הסביבה הקיצונית העוינת השטח יחולק בין מדינות ערב והיהודים יטבחו עד האחרון שבהם דבר שיביא להכחדת העם היהודי (דבר שלא יעציב אף איש שמאל אירופאי..בדיוק להיפך)
    לכן המציאות של היום עדיפה פי מאות אחוזים על המציאות המומצאת של ברעם

  6. אלכס מסיס הגיב:

    במאמרו הטוב והנכון של חיים הוא מניח את אצבעו על נקודות התורפה שהביאו לסחף הימני – מצבנו הקודר בימים אלה. לא רק השמאל הפך למילה גסה בישראל גם "שלום" נוכס בידי הימניים ל"יפי נפש" ו"טהרנים" – ובכל זאת כמה הערות או תוספות למאמרו של חיים:
    נקודת השבר הייתה ההסכם של בן גוריון עם הרב "חזון איש" שהוא הבסיס המעשי ל"סטאטוס קוו"
    הזורם בניגוד למשנתם של הרקליטוס והגל – תמיד ימינה ונגד החילוניים. הליכתו לקנוסה (בני ברק)
    של ביג'י הניחה גם את היסוד ל"תורתו-אומנתו" – צמיחת הגל הענק של הטפילים בחורי הישיבה
    החרדים (ל"בחור" אין תקרת-גיל!) וסחיטת המזומנים הגדולה של מפלגותיהם.
    לא רק אישים בודדים כגלילי ברק ופרס אחראים להסגרת המדינה לימין – היתה זו מפא"י כולה בשיתוף פעולה הדוק עם מפ"מ שהזמינה את חירות והליבראלים לממשלת-אשכול-גלילי-חזן.וכך הוסרה הסטיגמה החומה מעל ביגין ועדתו. ביטול זרם העובדים בחינוך היה ניצחון הימין על מה שנחשב אז לשמאל: מפא"י אחדות העבודה ומפ"מ. סיסמתו של בן גוריון "פרט לחירות ומק"י" בוטלה ונשארה תקפה רק למק"י, כיום,יש לנו "מחנה ציוני" במקום מפא"י ו"העבודה" בראשות פרקליט הטייקונים והבית"רית

  7. אווה חדד הגיב:

    חילול הקודש ממש!
    גדעון לוי ודיאלקטיקה,והרקליטוס האפל. אוי ואבוי להיכן התדרדרנו. אין בארץ אדם עם חשיבה לא דיאלקטית יותר מהלוי הלז.
    לו היה האיש מורה למתמטיקה היו תלמידיו מעריצים אותו ממש. זאת משום שכל המשוואות שהיה מציב להם היו עם נעלם אחד בלבד. רוצה לומר: מה יעשו היהודים. שהרי ברור לדיליטנט אפריורי מה הפלשתינים יעשו. מובטח בזאת לכסיל הרוקד תדיר טנגו עם עצמו כי ברגע שהיהודים יעשו x.הפלשתינים יעשו כדבר הלמד מעיקרו.y.
    מכאן נובע (כמעט הייתי אומרת שלפנינו סילוגיזם הנובע מבית מדרשה של הסכולסטיקה האריסטוטלית) כי מורה כזה,המצויד במשוואות פשטניות מן הסוג הזה הוא משל ושיננה לאוויל מחריש.
    בחייאת,כך לחלל את זכרם של הדיאלקטיקנים המזהירים הרקליטוס ומרכס…

  8. דוד הגיב:

    אסון 1967 ? היה עדיף עם הערבים היו כובשים את הארץ?

    • צדוק התקוה הגיב:

      דוד אם הערבים היו כובשים אותנו ב67 לא אני ולא אתה הינו כאן עכשיו אני זוכר בדיוק מה הבטיחו לנו בתחנת השידור קול הרעם מקהיר נשחט את כולכם איזה אסון 67 ניצחון 67 אולי השמאל הקיצוני היה מעדיף שהערבים היו כובשים אותנו הבנתי את הפואנטה שלך יש בקרב השמאל במיוחד הקיצוני אנשים נאיביים תמימים של סיסמאות כמו אחוות עמים ושלום עולמי מה לעשות אנחנו חיים בעולם אחר ולא בגן עדן שבו וגר זאב עם כבש

  9. שפי הגיב:

    הרשימה הזאת של גדעון לוי היא בעיניי לא מאמר אלא איזושהי הבלחה של זכרון פרטי. היא אינה זורמת עם ההשקפה הידועה שלו, שבשום אופן אינה שוללת את הציונות אלא רק את הגשמתה. כשמאשימים אותו באנטי ציונות הוא מתקומם, אולי, אולי גם, בגלל ששוקן לא היה נותן לו להיות כותב כל-כך מרכזי אם הוא היה מצהיר על אנטי ציונות. הגיל שלי הוא משהו בין לוי לברעם ודומני שבתי הספר של הציבור החילוני שבהם נדרשו הבנים לחבוש כיפה בשיעורי תנ"ך היו מיעוט. אצלנו גם בשיעורי תושב"ע ותלמוד, והכיפה שלי היתה תמיד מסריחה ומגועלת, כי בתיק העור של אותם ימים נהגתי לתחוב אותה לאותו הריצ'רץ' אליו תחבתי את הסנדוויץ'. לסיכום, כך הרגשתי כשקראתי את רשימתו זאת, אולי יש בה רמז להתפתחות פנימית שעוברת עליו בימים אלה, התפתחות שמבחינתי היא בנאלית אבל מבחינתו לא, אולי הוא בדרך להארה שהציונות היא שיקרית מיסודה, ושכבר אז בילדותו הוא אמור היה להריח את זרע הפורענות.

  10. חיים ברעם הגיב:

    אומרים אוויל משריש, מספר איוב. "ואני ראיתי אוויל משריש ואקוב נווהו פתאום", אני מצטט מהזיכרון כך שאת מוזמנת לתקן

  11. אווה חדד הגיב:

    נו באמת…ואני חשבתי עד שתיקנת אותי אוויל מחריש…
    זה כל.מה שיש לך לומר גדול הדוגמטיקינים?
    ועוד לא התחלנו אפילו לדבר על בית גידולו:.צפונבון מפונק,חייל בגל'ץ,איש החבורה האשכנזית לעילא של נערי פרס (זאת בזמן שהפרס גזר את גורלם של מאות אלפי פלשתינים,להיות משועבדים להתנחלויות הארורות-זמן סבסטיה לעזאזל! . ומה שהביא גם.לגזילת מיליארדים של דולרים על חשבון המזרחים. התקבלות מובנת מאליה ל"הארץ".
    התתואר תמונה גזענית מזו למזרחים שנולדו בתחילת שנות החמישים?
    האם אפשר כלל להעלות על הדעת מסלול מותווה מראש למזרחים,במדינה האשכנזית-גזענית. בחייאת…
    זה מה שחשוב וכל השאר הוא הבל ורעות רוח.

  12. אשר פרוליך הגיב:

    קצת באיחור: אחד הדברים שאני שונא ביותר זה חצאי אמת, לא כי חבוייה בה את החצי השני של האמת,אלא דווקה, החצי של השקר. נכון שבן גוריון אשם בפירוק כל ערך מתקדם,אומניסטי וחברתי בארץ וסלילת הדרך לימין בשלטון,אבל בלי לסלוח לו כלל וכלל, הוא קבל החלטות גורליות ללא מורה ופחד שהביאו להקמת מדינת ישראל למרות הכוחות האדירים שעמדו מנגד.וכמו שכותב עלי למעלה, ואיך אומרים בפשטות, שהאויב הקשה ביותר של הטוב הוא הטוב ביותר,ובצדק.

הגיבו לבטטה

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים