הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-25 בינואר, 2016 34 תגובות

בעמוד הדעות של "הארץ" מיום 21 בינואר 2016 נזף הפובליציסט ארי שביט ב"שמאל הקיצוני" של ישראל בהצלפת לשון חדה כתער:

"השמאל הקיצוני כולו שלילה. הוא לא בונה אלא מפרק. אינו חיובי אלא הרסני. האם קראתם באחרונה הצעה של אנשיו כיצד לסיים את הכיבוש למרות שבתנאים של מזרח תיכון ברוטלי השלום־של־אוסלו נהפך לבלתי אפשרי? האם שמעתם תוכנית כוללת של חבריו כיצד להפוך את ישראל למדינה שהיא גם שוויונית, גם צודקת וגם משגשגת? אין מצב. שום סיכוי. נאדה. האתוס של השמאל הקיצוני הוא אתוס שלילי של ביקורת, ביקורת, ביקורת."

הפולמוסן הציוני הבכיר צודק: לא ראיתם, לא שמעתם, לא קראתם שום תכנית שמאל רצינית. אלא אם כן אתם קוראים אתרים אזוטריים כמו "הגדה השמאלית". לטקסטים השוטחים תכניות המציעות להפוך את ישראל – ואת פלסטין – למקום שוויוני, צודק ומשגשג אין מקום בעתון הליברלי החשוב של ישראל. אפילו לא לסקירת ספרים פשוטה על ספר ועבודת דוקטורט שנוגעת בנושא הרלוונטי ביותר לפוליטיקה המקומית. הסקירה להלן, שלא במפתיע, הוצעה בעבר לעיתונו של שביט אך לא זכתה אפילו לתשובת דחיה מנומסת.

עץ זית נטיעה התחדשות שבר שני עמים מדינה אחת שתי מדינות

מהפכה מחפשת תנועה

תומכי רעיון המדינה האחת בישראל/פלסטין לא הצליחו עדיין להקים תנועה, אך מרד אינטלקטואלי בהגמוניה של פתרון שתי המדינות כבר מכה גלים – טוענת החוקרת שירין חוסייני בספר שיצא לאחרונה:

The Re-Emergence of the Single State Solution in Palestine/Israel Countering an Illusion
By Cherine Hussein
Routledge, 199 pages

שם הספר הוא תזכורת חשובה לכך ש"פתרון מדינה אחת" לסכסוך הישראלי פלסטיני אינו נוסחה חדשה שמטפחים "קיצונים" משמאל או לאומנים מימין. תחת השלטון העותומני ויורשו המנדטורי נוהל המרחב שבין הירדן כחטיבה בירוקרטית-אדמיניסטרטיבית אחת (שכללה גם את "עבר הירדן" שלימים הפך לממלכה ההאשמית; גורמים ציוניים זעמו על החלוקה הראשונה של פלסטין ביוזמת השלטון הבריטי). הרעיון לחלק את המרחב הזה לששה משולשים שמחציתם בשליטה ערבית ומחציתם האחרת בשליטה יהודית ציונית, שהתפתח ל"תכנית החלוקה", אומץ על ידי היישוב היהודי רק אחרי מחלוקת קולנית ונרגזת.

אותו יישוב עתיר סכסוכים דווקא הצליח למנף את רעיון "שתי המדינות" שאושר בהחלטת האו"ם 181 בלי לעצור אף רגע כדי לספור את "המדינה השנייה". כך נבנתה בשלבים הישות הישראלית רבת העוצמה השולטת כיום על כל המרחב בין הים לירדן, כולל רצועת עזה, בדרגות שונות של מעורבות שלטונית וצבאית. תושביה היהודיים משלמים כיום מחיר כבד בביטחונם הפיסי והכלכלי על הזכות להיות אזרחים בעלי זכויות יתר במדינתם. הרוב משוכנעים שזה לא מחיר מוגזם, ומאמינים ש"אין שום אלטרנטיבה", כדברי שליטיהם והתקשורת המהווה שופר לתוכניותיהם.

הרעיון שתיתכן בכלל במקום הזה מסגרת פוליטית שאינה מבוססת על הפרדה תלוית דת ומוצא אתני של התושבים, אלא על זכויות אדם אוניברסליות ואזרחות שווה לכל, מוקצה מהשיח הפוליטי לא רק בישראל אלא גם במרחב הפלסטיני והערבי הכללי. כאשר שר החוץ האמריקאי מצביע על היתכנות בפועל של מדינה אחת כזאת ("הארץ" 6.12.2015) הוא מדבר על מבנה פוליטי אחר לגמרי. כזה שבו ממשיכה ישראל לקיים הגמוניה יהודית הנכפית בכוח על כמחצית הנתינים שאינם שותפים לחזונה הדתי-לאומי.

כפי שמגדירה זאת שירין חוסייני "פתרון של מדינה אחת לסכסוך המבוסס על חזון של קיום משותף, על דמוקרטיה, ושיתוף הארץ בין כל תושביה", הוא רעיון שפלסטינים רבים רואים בו שם קוד לעוד מזימה שתנציח שלטון יהודי מפלה ומקפח. הימין היהודי מזהה אותו כהוכחה ניצחת לתשוקתם של שונאי ישראל להביא להשמדתה. השמאל הציוני דוחה את הרעיון בתוקף ובלעג, במקרה הטוב כ"אוטופיה" הזויה של תמימים רפי-שכל. חוסייני, ילידת קהיר שהתמחתה ביחסים בינלאומיים, בחרה להקדיש את עבודת הדוקטורט שהגישה לאוניברסיטת סאסקס בבריטניה לבחינת הדינמיקה של רעיון שהיא מגדירה כמהפכני ואנטי ממסדי. היא מבססת את הצד התיאורטי של עבודתה על משנתו של אנטוניו גרמשי ועל כתביו של אדוארד סעיד, שפיתח את הרעיון הגרמשיאני על חשיבותם של כוחות חברתיים אנטי-הגמוניים בתהליך הדה-קולוניזציה, ועל תפקידו המרכזי של האינטלקטואל במהפכות חברתיות ופוליטיות.

על פי חוסייני, האידיאולוגיה הציונית מהווה חלק אינטגרלי מתפיסת העולם ההגמונית בקהילה הבינלאומית כיום, וקיבלה את חיזוקיה הבינלאומיים בהסכמי אוסלו. הסכמים אלה היו אמורים להציב מפת דרכים לקראת פתרון של שתי מדינות. למעשה הם העניקו לגיטימציה לקיבעון תפיסת ההפרדה שביסוד הציונות, והבטיחו לפלסטינים לכל היותר תקווה לאוטונומיה מוגבלת. חוסייני רואה בהסכמי אוסלו פיתוח של "תכנית אלון" הוותיקה. תכנית זו כזכור שרטטה ניכוס של שטחים נרחבים מהגדה המערבית לישראל ועל פיה המובלעות שלא יסופחו לישראל היו אמורות להיות "מודבקות" לממלכת ירדן. תכנית אלון הציבה לראשונה את הנוסחה הישראלית של "מקסימום שטח ומינימום תושבים לא יהודים", ובכך היוותה אבטיפוס למצע השמאל הציוני המאמין בשימור מדינה "יהודית ודמוקרטית", דרך הקפדה על רוב דמוגרפי יהודי במדינת ישראל, וציור גבולותיה באופן שישאיר אזורים מאוכלסים על ידי לא-יהודים מחוץ להם.

חוסייני קובעת בעקבות פרשניו של גרמשי, ש"שינוי פוליטי רדיקלי" בתפיסה ההגמונית הזאת יהיה אפשרי רק אם תקדים אותו ביקורת תיאורטית אנטי-ממסדית ואנטי-קולוניאלית של הוגים אינטלקטואלים הקוראים תגר על המבנה הקיים. ספרה מתחקה על התפתחותה של המחשבה הביקורתית הזאת, ומנסה לבחון אם יש התכנות להפיכתה לתנועה התומכת במדינה דמוקרטית אחת במישור הפוליטי המעשי.

היא מציינת כי לתומכי רעיון המדינה האחת לא קמה מנהיגות, אין לה מנגנון, ואין ביניהם גם תמימות דעים על החזון המשותף או על הדרך להגיע לשם. הם עושים נפשות לרעיון בספרים, מאמרים, אתרי אינטרנט וכנסים. הכנס הראשון שדן בשאלת המדינה האחת בפלסטין/ישראל בגלגולה העכשווי התכנס באוניברסיטת לוזאן בשנת 2004.  ב-2007  נערכה ועידה של תומכי המדינה האחת בלונדון, בהשתתפותם של פלסטינים, ישראלים ואחרים. ועידות נוספות של תומכי הרעיון התקיימו מאז, בין השאר, במדריד, בחיפה (2008 ו-2010), ביוסטון, במינכן ובציריך, וקבוצות מחקר התקיימו גם באוקספורד ובבוסטון, אך מבחינה אירגונית לא השתנה המצב האמורפי שמתארת חוסייני בספרה.

בנספח לספר קווים לדמותם של כשני תריסרים של אינטלקטואלים בולטים שהזדהו כתומכי המדינה אחת. עם תשעה מהם התקיימו ראיונות השלובים בספר. הישראלים שבין המרואיינים הם ההיסטוריון אילן פפה, הקולנוען אייל סיוון וחוקר התרבות חיים בראשית, כולם פועלים מחוץ לישראל. בצד הפלסטיני,מזוהה חידוש האמירה הברורה בזכות מדינה דמוקרטית אחת עם עלי אבונימה, אמריקאי ממוצא פלסטיני-ירדני, שספרו "מצב הרעיון של מדינה אחת" (One Country: A Bold Proposal to End the Israeli-Palestinian Impasse) יצא בשנת 2006 והוא עורך ומפיק את האתר "אינתיפאדה אלקטרונית"; ועם עומר ברגותי, המוביל את תנועת ה BDS הקוראת לחרם כלכלי ותרבותי על מדינת ישראל.

חרף העובדה שלתנועת ה-BDS אין עמדה ברורה באשר למבנה הפוליטי הרצוי לסיום הסכסוך הישראלי פלסטיני, והיא כוללת פעילים למען פתרון המבוסס על שתי מדינות, חוסייני מזהה את ה-BDS כביטוי המעשי והאפקטיבי של המאבק הפלסטיני למען מדינה אחת. מטרותיו המוצהרות של המאבק – סיום הכיבוש, ביטול האפליה נגד אזרחים ערבים בישראל והחזרת הפליטים – זהות לחזון האסטרטגי של תומכי המדינה הדמוקרטית האחת. ההנהגה של הרשות הפלסטינית – המזוהה כמשתפת הפעולה הראשית עם הכיבוש – נגררה לאמץ את עקרונות ה-BDS בעל כורחה, בלחץ דעת הקהל שלה. פרק מפורט בספר מוקדש לקטלוג מלא של הישגי ה-BDS בחמש השנים הראשונות לפעילותו (2005 עד 2010). החלטת האיחוד האירופי לסמן מוצרי התנחלויות התקבלה אחרי שהספר כבר פורסם, אך בוודאי תירשם כאבן דרך נוספת בהצלחות תנועת ה BDS.

את תומכי המדינה האחת מאפיינת החוקרת לפי השתייכותם האתנית והפוליטית. שלוש הקבוצות העיקריות הן פלסטינים מחוץ לישראל – רובם אקדמאים במשרות נכבדות באוניברסיטאות במערב, דור שני לפליטי הנכבה; ישראלים אנטי-ציונים, החל ממייסדי "מצפן" של שנות הששים ועד לפעילים בארגון זוכרות, אנרכיסטים נגד הגדר והוועד נגד הריסת בתים; והקבוצה השלישית, פלסטינים אזרחי ישראל, שבעיני החוקרת הם הקבוצה המשמעותית ביותר להובלת תנועה למען מדינה אחת, אם אכן תקום. חוסייני מצביעה על "מסמכי החזון" שכתבו פלסטינים ישראלים הכוללים את ה"חוקה הדמוקרטית" שהציע ארגון עדאלה בשנת 2007, כניירות עמדה המתייחסים לקולקטיב הפלסטיני כולו, ומבהירים שכל פתרון דמוקרטי אמור לכלול את זכות השיבה של הפליטים, שהוא אבן יסוד בכל הקשור לפתרון המדינה האחת.

מהראיונות שעשתה עם מובילי התנועה, כולם חניכי המערב ומזוהים עם עקרונות אוניברסליים של דמוקרטיה חילונית, נראה ששאיפתם כיום להגיע למכנה משותף רחב ככל האפשר. הם אינם פוסלים גם גופים כמו תנועת החמאס ומקבלים בברכה גם את שוחרי הפתרון ה"דו לאומי". בצד היהודי-ישראלי הם עוקבים בעניין אחרי התבטאויות הבאות מהימין האמוני-מתנחלי בזכות דו-לאומיות על בסיס של שוויון במדינה אחת, וגם אחרי הניכור שמבטאים יהודים ממוצא ערבי-יהודי כלפי ההגמוניה האשכנזית הציונית.

הן המרואיינים והן החוקרת מתעלמים מהסתירה המובנית בין השאיפה לדמוקרטיה ולשוויון לבין תפיסות המבקשות לאפשר למדינה להמשיך ולתייג את אזרחיה על פי השתייכותם הדתית והאתנית, כפי שעושה מדינת ישראל מיום הקמתה. כפי שהראה אלי אמינוב במאמרו "מדינה דו-לאומית – מיתוג חדש לבלוף שתי המדינות", התפיסות הדו-לאומיות מנציחות את עקרונות הציונות, ואילו תנועת החמאס הדתית-לאומית היא תמונת ראי שלה. תהיה זו טרגדיה אם המאבק נגד המצב הנוכחי יניב חלופה פוליטית שתמשיך לעסוק בסימון ותיוג מיהו יהודי, מי מוסלמי, ומי כל האחרים.

ימים יגידו אם יש תוקף למתווה הסעידי-גרמשיאני שמשרטטת חוסייני, ואם אמנם הגיגיהם של אינטלקטואלים יהוו תרומה עיקרית והכרחית לכינונה של ישות פוליטית דמוקרטית שוויונית אחת בישראל/פלסטין. על רקע הקואליציה הבינלאומית שכל כובד משקלה מגויס לפתרון "שתי המדינות", שאלת היתכנותה של תנועה משמעותית למען מדינה דמוקרטית אחת ראויה להישאל. עצם העובדה שנכתב ספר על תנועה שטרם קמה היא תרומה להתפתחות רעיון שאת הפוטנציאל שלו עוד יש לאמוד. יש לזכור כי בינתיים מתקיימת כבר מדינה אחת, על כל מאפייניה הריבוניים, כסיר לחץ מבעבע על כל שטחה של פלסטין ההיסטורית. גלגולה הנוכחי כבר נתון ללחצים משמעותיים העשויים לערער את המשך היתכנותו. אולי גם בגלל קומץ של אינטלקטואלים.

תגובות
נושאים: מאמרים

34 תגובות

  1. אלמקייס הגיב:

    למה לאחר את האופנה? הנה, משה מחובר, ממייסדי "מצפן", זנח לא מכבר את רעיון המדינה האחת לטובת רעיון של פדרציה אזורית בכל ה"סהר הפורה".

    אבל התנועה מראה פוטנציאל. "לא קמה מנהיגות, אין לה מנגנון, ואין ביניהם גם תמימות דעים על החזון המשותף או על הדרך להגיע לשם" ובכל זאת חושבת הכותבת כי התנועה הזו היא שתוביל את השינוי בישראל-פלסטין. כדאי שמישהו יגן על כבודו של גרמשי שמא הוא יזוהה עם ההבלים האלה. העיוורון מורגש בעיקר בנטל שהיא מניחה על הפלסטינים אזרחי ישראל להוביל את חזונה.

    עוד עשרים שנה, שלושים שנה של כיבוש ו"הומינטריזם" אמריקאי-אירופאי באזור, וגם חזונו של מחובר יזכה לעדנה.

  2. ע.ג. הגיב:

    רק בעיה קטנה אחת – מה שכתב שביט זה "..האם שמעתם תוכנית כוללת של חבריו כיצד להפוך את ישראל למדינה שהיא גם שוויונית, גם צודקת וגם משגשגת? …" כל מה שכתבת כאן זה איך לחסל את ישראל. המאמר שלך הוא התשובה הלא נכונה לשאלה הנכונה. לא במקרה את מצטטת מישהי ממשפחת חוסייני. משפחת חוסייני היא זו שהסיתה את ערביי ארץ ישראל לא לקבל את תכנית החלוקה ולצאת למלחמה כדי לרצוח את היהודים בארץ ישראל ובכך הביאה על ערביי ארץ ישראל את אסון הנכבה. משפחת חוסייני ולא היהודים. עכשיו נציגי המשפחה הזו ממציאים תיאוריות ששוב יביאו אסון על הפלשתינים. בהצלחה עם הנכבה הבאה שגם אחריה תאשימו את היהודים.

  3. אווה חדד הגיב:

    הו בת תימן התמימה והאבודה. אימך ומשפחתך מן הצד התימני,יאמרו לך,ובדין !
    כי אין חיה כזו הקרויה דמוקרטיה וחילוניות בכל המרחב המוסלמי ערבי העצום.
    הנה החידה הגדולה ביותר בהיסטוריה של העת החדשה: הדמוקרטיה עלתה שוב על בימת ההיסטוריה לפני כמאתיים וחמישים שנה לערך. היא לא היתה פורחת ומשגשת בלא מלחמות עקובות מדם בין האוונגרד החילוני (מושג שלא היה קיים עד אז. )אוי היה לו לנוצרי,יהא זה קתולי או פרוטסטנטי),אם היה מכריז על עצמו חילוני,משמע כופר.
    המערב שילם אפוא במחיר של מיליוני בנ אדם במאבק בין הסקוליריות לדת.
    ואילו בעולם הערבי הסובל מפיגור ומדקדנטיות ארורה),כל אימת שקם אוונגרד סקולרי,ראשו נערף על אתר.
    החידה היא אפוא כיצד זה שהתרבות הערבית המפוארת,שהובילה את עולם המדע התרבות האדריכלות והאמנות למן המאה השמינית לערך עד למאה השש עשרה לערך,מתבוססת במי אפסיים,במים עומדים ומרופשים,ונמצאת במדמנה עמוקה מני תהום בכל הפרמטרים.
    זה הדבר החשוב,וכל השאר הוא הבל הבלים.
    אשר על כן הניחי במטותא להבלויות והרתמי בכל כוחך למאבק המזרחי. לפחות כאן תוכלי להשיג כמה הישגים,על אף הדיכוי ממנו את סובלת בשל היותך בת תימן.

  4. איזה אתוס? הגיב:

    אפשר גם להקים פדרציה שתכלול את ירדן סוריה ולבנון.
    השאיפה הבסיסית של כולנו היא שלום וגבולות פתוחים כמו באירופה.

    • אלכס מסיס הגיב:

      שיתוף בין מדינות הוא קונפדרציה ואינו דומה ל"דו לאומיות"

    • אמיתי הגיב:

      לדעתי הפדרציה המתהווה צריכה לכלול גם את שכנתנו בדרום, מצרים.
      איך אפשר לוותר על לקפוץ לקהיר ולאכול פול מצרי משובח.
      נדמה לי לפעמים, שיש אנשים,שלא ראו חדשות כבר שלוש שנים.
      כי אי אפשר להבין, איך אפשר לראות את מה שקורה במדינות הפדרציה המתהווה
      ועדיין לרצות להיות שותפים ב 'פדרציה' זו.
      איך מישהו ,יכול לרצות גבולות פתוחים עם סוריה, לבנון וירדן .
      מה בדיוק הולך להיכנס משם ? דמוקרטיה, אחוות עמים, סובלנות לאחר ,….

      או שפדרציה , מדינה דו לאומית , שתי מדינות וכו' הם פשוט שם קוד
      של מגזר מסויים, שמשמעותו האמיתית היא 'תוכנית להשמדת מדינת ישראל'.

  5. אשר פרוליך הגיב:

    בדיון שבמאמר ובספר מדברים על "שמאל" בהיבט המדיני ובעקרונות של דמוקרטיה חילונית מבלי
    לנגוע בכלל בהיבט הכלכלי-חברתי-מעמדי, כאילו האיזור והעולם לא נמצאים ברגע קריטי של קריסת
    "השיטה" (קרי,הקפיטליזם המאוחר) ללא מבט למלחמה קרה בין מעצמות כאילו עברה מן העולם,והכול מתרחש בחלל ריק ומדומה.כל הקונפליקטים הלאומיים והאיזוריים הם חלק ממציאות גלובאלית ובתקופה בה חלים שינויים טקטוניים עמוקים שיש להתיחס אלהם ברצינות כחלק בלתי נפרד מקונפליטים אלה, וזאת הטעות העקרית של כל האנשים בעלי כוונות טובות אבל שמסתכלים על המציאות באופן פשטני ,אפילו ילדותי,ובמצב זה כל פתרון כביכול יהיה חלקי או זמני במקרה הטוב וכישלון נוראי במקרה הרע. ידוע שבמקרים רבים, לצערי, הדרך לגהינום רצופה בכוונות טובות.

  6. אלכס מסיס הגיב:

    רעיון הדו-לאומיות החל במפלגת השומר הצעיר שקדמה למפ"מ ומיוחס למרדכי בנטוב ממשמר העמק שהיה שר העבודה בממשלה הראשונה ושר הפיתוח באחת הממשלות שאחרייה – בשנות השישים התגבשה קבוצת חברים בשם "מצפן" במפלגה הקומוניסטית בראשות עודד פילבסקי ומשה מחובר ופרשה מהמפלגה כשהתפלגה למק"י ורק"ח – ב 1965, השנה בה הוקמה רשימת העולם הזה לכנסת בראשות אורי אבנרי ושלום כהן כדי להתגונן מפני חוק לשון הרע שממשלת אשכול זממה להעבירו בכנסת – מרבית חבריה של קבוצת מצפן הצטרפו לקאדר שהקים את הרשימה והוביל אותה להישגה:, בבחירתו של אורי אבנרי לכנסת. כבר בוועידתה הראשונה בחורף 1966של הרשימה שהיתה למפלגת "העולם הזה-כוח חדש" ניסו פעילי מצפן לכלול את תוכנית "מדינת כל אזרחיה" במצע התנועה החדשה וכשנכשלו – פרשו. סיסמתם "מדינת כל אזרחיה" הייתה המבוא למצע הדו-לאומיות שלהם לאחר מלחמת הכיבוש ביוני 1967.
    היו גם תוכניות אחרות: בתל אביב הוקם הוועד לפדרציה ישראל-פלסתין בראשות עמוס קינן והשתתפו רבים וטובים כד"ר אורי רפ, חזי כרמל, נתן ילין מור, עו"ד שמואל סגל, שלום כהן ואורי אבנרי, אורי סלע, פיטר פריי – הייתי בין מקימי הוועד וחבר בו.

  7. אלכס מסיס הגיב:

    חלק ב' של תגובתי וסיפור המעשה על תוכנית הדו-לאומיות:
    ————————————————————————-
    בחיפה היה ועד קטן יותר לפדרציה ביוזמתו וראשותו של המוסיקאי ומכוון הפסנתרים אבילאה.
    הדיבורים ומאמרים על מדינה דו לאומית נמשכו בשנותיו הראשונות של הכיבוש אך, אט אט הוברר
    שמדינה כזו תהיה בשליטה מוחלטת של צהל והשבכ – אנו רואים זאת עתה במשטר ההפלייה שהנהיגו כל ממשלות ישראל בשטחים הכבושים ועל כך יש להוסיף את מספרן הגדל והולך של התנחלויות המסכלות כל אפשרות לקיומה של יישות פלסטינית עצמאית שתהיה ה"דו" של תוכניות הדו-לאומיות.
    ההתפתחות החיובית בצד הפלסטיני שבא לכלל ביטוי בוועידת אש"ף בשטוקהולם בה נסללה הדרך
    להכרת הפלסטינים במדינת ישראל והסכמי אוסלו, בעקבותיה – הביאו לשקיעתה הפומבית של תוכנית ה"דו לאומיות" עד.. לרצח רבין ומותו של יאסאר עראפאת מספר שנים לאחר מכן
    שקריהם-ביודעין של אמיר אורן וארי שביט בהארץ על כי לשמאל הישראלי אין תוכניות מדיניות –
    מעלימים את מצעי "גוש שלום", "שלום עכשיו", מרץ וחלקים לא קטנים ב"עבודה" הדוגלים בשתי
    מדינות לשני עמים ומתנגדים למדינה אחת דו-לאומי

  8. ק.ב. הגיב:

    מדינה דו לאומית-הערבים בבגדים השחורים והיהודים באדומים? – כך אצל שכנינו.

  9. אשר פרוליך הגיב:

    המשך קצר לגבי תומכי מדינה אחת בצד הפלסטינאי :

    יש לי חשש גדול שאלה בצד הפלסטינאי שתומכים במדינה אחת "דמוקרטית" יודעים היטב אבל לא מציגים את זה פומבית, שמציעים למעשה חיסולה של מדינת ישראל כבית לאומי של העם היהודי: הרעיון ה"דמוקרטי" נשמע יפה ונאור אבל ללא שינוי רדיקאלי של סדר ושיטה חברתית כלכלית שלא מבוססת על תחרות,רדיפת בצע וכוח, שיטה קפיטליסטית אפילו "רכה",ללא שינוי רדיקאלי כשמעמד העובדים ללא הבדל לאומי הוא זה שיחליף את השלטון מידי בעלי הון,כל פתרון "דמוקרטי" ובכלל זה פתרון של מדינה אחת ,הנו לא אחר מהמשך הקונפלקט בין שני העמים.

  10. אלי הגיב:

    כן השמאל הרדיקלי הוא כולו בקורת ביקורת בלי שום תוכנית קונסטרוקטיבית , מיסוד המפלגה הקומוניסטית באיי (פלסטין) ב 1919. ועד ימינו:

    1919-1943 – שלילת העליה לארץ , שלילת השפה העברית . תמיכה לעיתים תוך השתתפות וסיוע פעיל (במקרים בודדים אומנם) במעשי טרור ערבים כנגד הישוב בשנים 1936-9. תמיכה בהפיכת הארץ למדינה ערבית. ואי ראיית הנאצים כאוייב לאחר חתימת הסכם ריבנטרופ- מולוטוב
    1947-8 קבלה מאולצת של תוכנית החלוקה
    שנות החמישים- תמיכה עיוורת בברית המועצות ו בתקופת משפט הרופאים ומשפטי פראג .
    קבלת החלטה בועידת המפלגה בשנת 1957 על "זכותם" של ערביי הגליל להתנתק מהמדינה
    1967-70 – דרישה מישראל לסגת ללא תנאי לקווי 67 ללא שום דרישה ממדינות ערב
    1979- התנגדות !! להסכם השלום עם מצרים כיון שברה"מ ואשף התנגדו
    ולי רק שתי שאלות קטנות
    באיזה מקום עבד רעיון המדינה הדו לאומית בציכוסלובקיה ? יוגוסלביה ?
    מדוע אינכם שומעים את דעת רוב הערבים מעזמי בשארה דרך תאופיק טיראואי והחמאס המדברים על כנון מדינה ערבית בשלבים.
    זכותך לתמוך בכך, אך בשבילנו זו לא תוכנית

  11. אמיתי הגיב:

    לכל חפצי הדמוקרטיה המשותפת עם שכנינו .אולי נבדוק רגע מה קורה במדינות הערביות השכנות?
    נוכל ללמוד מהמודל הדמוקרטי שלהן וניישם על פי המלצת המאמר המלומד.
    אולי נקח את הדמוקרטיה של סעודיה, ששם כורתים ידיים על ימין ועל שמאל ללא זכויות בחירה לנשים.
    אולי נקח את מצרים שכנתינו ,שם המהפכות מתרחשות בתדירות של כל שנתיים
    או אולי את ירדן ,שם מלך בדואי , משליט את חתיתו בעזרת הצבא על הרוב הפלשתיני.
    אולי את לבנון, מדינת בובות ללא שלטון מרכזי ברור, שבה שולט אירגון טרור בשם חיזבאללה
    אפשר אולי את הדמוקרטיה הסורית המפוארת שבה השליט טבח כמעט 250 אלף מבני עמו.
    אפשר לחשוב על לוב, על תימן המתפוררת , עירק המשוסעת בין סונים לשיעים . התעייפתי.
    אה… שכחתי כמובן את השלטון הנאור בעזה ששם זורקים הומואים מגגות וכמובן את השלטון
    של אבו מאזן מהמוקטעה ששכח כבר כמה קדנציות שצריך לעשות בחירות….
    לכל החכמולוגים שכל כך מתאווים למדינה אחת דו לאומית : אולי שהערבים באחת מ-23 מדינות שלהם ,ידגימו לנו איך הם יודעים לחיות במסגרת דמוקרטית ואחרי זה ננסה גם אצלנו ביחד איתם.

  12. אלי אמינוב הגיב:

    עפרה לא דברה על מדינה דו לאומית אלא על מדינה חילונית דמוקרטית.
    קריסת התפאורה של "חזון" שתי המדינות נוטעת תקווה
    חדשה לאפשרות שינוי פוליטי ושינו תודעת ההמונים, אולם ברגע
    זה מזנקים שומרי הסדר הקיים לחסום אותה, כדי לנווט את המאבק למשעול המוכר והישן של הפרדה גזעית. מכשיר הבלימה נקרא "המדינה הדו לאומית", ומעתה זהו הלהיט החדש: האמור לשמש –
    פיתיון להמונים שיאפשר להונותם ולזכות שוב בתמיכתם.
    עם סילוק תוכנית הבנטוסטאן של "שתי המדינות" מן
    הפתח הראשי היא מוחזרת מחדש דרך כניסת השירותים בגירסת
    "המדינה הדו לאומית". זו החזרת תוכנית –
    החלוקה לשתי מדינות, שהרי כל "לאום" יקבל זכויות לפי מידותיו וכוחו.
    וגם יוכל לדרוש את מימוש
    זכות ההגדרה העצמית שלו "עד כדי היפרדות"… וכך נחזור
    לנקודת ההתחלה שהביאה אותנו לאסון הנוכחי
    ברור, שבמדינה דו לאומית שאלת המגדר הנשי תוקצן ותחריף.
    כאשר גבולות התרבות והעדתיות נכפים
    על הקהילה, אפילו בהסדר מוסכם, מהוות הנשים את סימון גדר
    המתחם. רק כאשר גבולות אלה נוצרים בדרך של התחברות
    וולונטרית, יכולים אנשים ונשים לנוע מקהילה לקהילה באופן חפשי.

  13. אלי אמינוב הגיב:

    המשך התגובה:
    רק במדינה חילונית דמוקרטית, נהנים כל מרכיבי האוכלוסייה
    מכל הזכויות התרבותיות שלהם. ניתן לקיים שוויון
    גמור ברמה הלשונית, לפרסם כל מסמך רשמי בשתי שפות,
    ובכל מוסד רשמי, בכל מקום, כולל בעיר הבירה,
    יישבו רק פקידים המסוגלים לנהל שיחה בשתי השפות
    המקובלות. ברור שמוסדות החינוך צריכים לקבל תקציבים שווים, ההיסטוריה
    הנלמדת היא זו של הארץ ושל האזור, הספרות הנלמדת בכל זרם
    לשוני היא הספרות של שפתו, עם מקצוע משני בספרות
    השפה השנייה. הדת לא תהיה נושא ציבורי אלאעניין פרטי שבין המאמין לעצמו או לאלוהיו

    • אמיתי הגיב:

      מוזרה לי התאווה הזאת להתחיל ולבצע את הניסוי הדמוקרטי החילוני דווקא אצלנו.
      יש 23 מדינות ערביות מוסלמיות מסביבנו . היינו מקבלים אומץ, אם באחת מהן היית מצליח
      לשכנע מישהו לקבל את חזון המדינה הדמוקרטית והחילונית שלך.
      ברור לך שזה לא יקרה במאות השנים הקרובות וגם ברור שיישות כזאת
      לא יכולה להתקיים כאשר הערבים בין הנהר לים יהוו את מחצית האזרחים.
      זה לא קשור למשאלת לב, אלא לעניין תרבותי ודתי שלא ניתן לשינוי בטווח
      הנראה לעין בחברה הערבית.יעידו מאות המיליונים ו-23 המדינות הערביות
      שלא מצליחות לבנות מודל דמוקרטי אמיתי אחד לרפואה.
      אתה בטח תמצא כמה אינטלקטואלים ערביים שיחזקו את דבריך,
      אבל אם אתה דובר את השפה הערבית, וגולש מידי פעם בפורמים
      ברחבי המזרח התיכון וגם בקרב ערביי ישראל ,אתה תבין מיד,
      שהחזון שלך רחוק שנות אור מאיך שהערבים רואים ותופסים את עצמם ועתידם.
      ההוכחות למה שאני אומר, פזורות בכל רחבי התיכון בדמות אנשים עם סכינים,
      שחושבים שהמקסימום שהצביליזציה הגיעה היה במאה השביעית.

  14. עפרה ישועה-ליית הגיב:

    לאלמקייס: עם כל הכבוד למשה מחובר ולעקרונות המהפכה המעמדית, הפלסטינים לא אמורים לחכות עד שכו-לם יאמצו חשיבה סוציאליסטית.
    לע.נ: שירין חוסייני היא מצריה. לא קשורה למשפחה הפלסטינית החשובה. ההתנגדות לתכנית החלוקה היתה לגיטימית ויהודים רבים היו שותפים לה. (לדעתי הם צדקו).
    לאווה: תודה על ההתעניינות במוצאי. הורי נולדו כאן בשנות ה-20, אמי ממוצא אשכנזי, במשפחה התימנית של אבי היקר ז"ל לא היו טענות על קיפוח. המזרחים שיובאו לארץ בטענות שווא אחרי הנכבה אכן קופחו בחלוקת השלל (שנגזל מהפלסטינים). חבל שאינם מוכנים לראות את ה"מזרחים" הלא יהודים ילידי המקום ואת סבלם, קיפוחם וגירושם. חבל שישראל אינה דמוקרטיה חילונית.
    לאשר פרוליך: בהחלט יש מקום לתיקונים בסדר החברתי, אבל זה לא יקרה בחברה שלא מוותרת על הטוהר האתני והדתי שלה, והאינטלקטואלים בה דבקים בפריווילגיות שלהם על בסיס השתייכותם הדתית.
    לאלכס: תודה על הסקירה. הדו-לאומיות אכן רעיון כושל שאינו אלא המשך מוסווה של הציונות. ניתוחו של אלי אמינוב באתר זה משנת 2010 ("מיתוג חדש לבלוף שתי המדינות") מסביר היטב מדוע הדרך של שלום עכשיו ואבנרי מובילה למבוי סתום.

    • אלמקייס הגיב:

      אכן, הפלסטינים אינם צריכים להמתין למשה מחובר ושכולם יאמצו חשיבה סוציאליסטית. אבל משום נראה שאת חושבת שהם דווקא כן צריכים לחכות עד שכו-לם יאמצו חשיבה דו-לאומית ואנטי-ציונית.

    • אמיתי הגיב:

      עפרה שלום . אני חושב שאת מכלה את המשאבים הנפשיים שלך על משהו שלא יתקיים לעולם.
      לא בגלל שהרעיונות שלך לא טובים או לא יפים. אלא בגלל שאין לך שותפים.
      תיאורתית את יכולה לעשות חריש עמוק בחברה הישראלית ולשכנע בנכונות הרעיונות שלך.הסיכויים
      קלושים אבל החברה הישראלית יכולה לגלות גמישות מחשבתית לפעמים כמו בהסכמי אוסלו או בהתנתקות. מאידך לכל הרעיונות שלך את צריכה את ההסכמה של החצי השני של המשוואה. הערבים. ופה את כבר בבעייה.
      את רואה את הבעייה והפתרון מנקודת הראות ההומניסטית שלך, לצערך הערבים ברובם המכריע לא רואים אותך שותפה לשום עניין ,לא למדינה דו-אומית הם גם לא רוצים לחיות איתך בפדרציה וגם לא רוצים שתחיי לצידם כמדינת לאום נפרדת . צריך להגיד ביושר הערבים לא רוצים אותך במרחב בכלל.
      ההוכחות לחוסר הפשרנות שלהם מתחילות ב- 48 ונמשכות עד היום.
      ובכל זאת תמצאי אינטלקטואלים ערבים שמעלים את הרעיונות האלו מידי פעם.למה? כי ברור להם שבמצב הנוכחי אין סיכוי להביס את ישראל צבאית, אין סיכוי להתיש אותה כלכלית ולכן הם נוקטים בגישה 'רכה' שבה הרעיון הציוני הלאומי-ישראלי יתעמעם יתמסמס ושוב הן יהיו בעלי הבית במקום

    • בינתיים הגיב:

      "הפלסטינים לא אמורים לחכות עד שכו-לם יאמצו חשיבה סוציאליסטית"

      לשחורים בדרא"פ אמנם היתה חשיבה סוציאליסטית. המרכיב החשוב ביותר ב-ANC היתה המפלגה הקומוניסטית, אלא שהם ויתרו על המאבק הזה וקבלו את "המתנה" של מדינת כל אזרחיה מארה"ב. התנאי "למתנה" שהיא תהיה דמוקרטיה קפיטליסטית. התוצאה שהעבדים נשארו עבדים ולבעלי העבדים נוספו כמה שחורים וה-ANC הפכה למפלגת השלטון של בעלי העבדים ללא הבדל צבע.

      כאן המצב גרוע עוד יותר. מטרת הציונות היא "מדינה יהודית ודמוקרטית" כידוע התנאי לכך הוא נישול הפלסטינים.. כל עוד מדינת כל אזרחיה לא תהיה סוציאליסטית, (במשמעות המהפכנית) היא תהיה בכל קונסטלציה, דו לאומית, "חילונית ודמוקרטית", ואיך של יקראו לה – מדינת אתנית גזענית שלא יהיה בה מקום ללא יהודים. מי שלא הבין, יחסי הכוח הם שקובעים, ובאמצעות הכוח הפריבילגיות שיהודים נכסו לעצמם ימשיכו להוות את מהות המדינה.

      בינתיים עדיף לפלסטינים להסתפק במדינה או דמוי מדינה נפרדת ואת זה כנראה הם מבינים.

  15. אשר פרוליך הגיב:

    לאלכס: מברך על הכוון של פדרציה שאתה הייתה בין יוזמיה, כשהיום עמדה זו חוזרת במאמץ
    מחודש של ישראלים ופלסטינאים תחת השם "שתי מדינות,מולדת אחת" על בסיס כל אחד לחוד וכולם ביחד (פדרציה בדומה ל EUׂ).ממליץ להכנס לרשת ולקרוא על כך.נראה לי הקושי העקרי להגשמתה עדיין בצד הפלסטינאי בו שולטים לצערי כוחות שליליים במידה רבה פי כמה מונים מאשר בצד הישראלי.

  16. אווה חדד הגיב:

    לא היו טענות על קיפוח??! אוי כמה שאת מצחיקה.
    היחס שזכו לו התימנים בכנרת,הקבוצה המזרחית שנדפקה הכי הרבה,גבל בפשעים נגד האנושות,בשנים שאביך עלה ארצה.
    לעולם אל תשתמשי במושג המעוות קיפוח,אלא אמרי גזענות אפליה והדרה.
    מעניין שבספרך את דווקא מטעימה חזור והטעם את הגזענות כלפייך בשל היותך בת לאב תימני.
    אגב את הפרקים על דת ומדינה לא קראתי. זה מפיל עלי שממון.
    צאי מהסרט של דמוקרטית וחילונית. זה לא יקום ולא יהיה. גם אם תעשי מיליארד שמיניות באוויר,עדיין שני המושגים הללו יהיו זרים לעולם הערבי. כאישה אינטיליגנטית מי כמותך יודע זאת. חבל שאת מסובבת את עצמך בכחש.
    כל העניין בחברה בישראל (כמזרחית אני קובעת קטיגורית כי אין חיה כזאת החברה הישראלית),הוא עדתי-אתני ואידך זיל גמור.
    הניכור המוחלט שלך מהמזרחיות (הפוליטיקה היחידה היאה לחברה בישראל,היא פוליטיקת הזהויות) מעורר פליאה ותמיהה רבה.
    אמצי כמזרחית את המוטו של אור סיונוב ,הפעילה המזרחית הרדיקלית,כי הוויכוח הנואל בין ציונות לאנטי ציונות,משרת את ההגמוניה האשכנזית הארורה. זה עניין אשכנזי פנימי אומרת סיונוב,ומשרת אך ורק אותם. "וויכוח" אידיוטי שבאמצעותו נעלמות ב

    • עפרה ישועה-ליית הגיב:

      אווה – הבנת הנקרא: אם משפחתי לא התלוננה על קיפוח זה לא אומר שלא היה קיפוח. לא מוכר לי שום איזכור בספרי על "גזענות" כלפי כבייכול "בשל היותי בת לאב תימני." אם כבר, אז כתיבתך גורמת לי תחושה לא נוחה של מישהי שמנסה לשלוח אותי בחזרה לגטו שלא ביליתי בו על בסיס מוצאי האתני. ניכור ממזרחיות??? שום דבר לא הקפיץ אותי כמו היחס הגועלי למזרחים, קראי את המחקר של דרור משעני. הוא מצטט אותי כראשונה שהעזה לקרוא לעמוס עוז "גזען" בגין תיאור פעילי ש"ס ב"קופסה שחורה" (מאמרי "מישל שלי" הופיע במעריב ב-1987 ולא זכה לשום התייחסות; תוכלי למצוא אותו באתר שלי). כל זה לא פוטר את הציונות מתיוגה כתנועה דתית-גזענית, ואת המזרחים, בעיקר האינטלקטואלים שביניהם, מאחריותם לתמיכה האיתנה באתוס ההרסני שלה.
      לך ולכל המנפנפים בהעדר דמוקרטיה חילונית במרחב המזרח תיכוני: גם העדר שוויון זכויות לנשים ולשחורים נחשב פעם לתופעה טבעית ונצחית. זה לא תירוץ מספיק להתנער מדרישה לזכויות אדם. לקרוא לדמוקרטיה חילונית "רעיון אשכנזי" זה ממש חרפה. מאיפה באו ברוך מרזל ובנצי גופשטיין? ממרוקו?

      • אווה חדד הגיב:

        שאני אקרא לרעיון "חילונית דמוקרטית" כרעיון של אשכנזים ? מה זה היה לך?
        והרי האשכנזים חזרו להסטוריה (עייני בספרו של יעקב כ'ץ ,"מסורת ומשבר" אם איני טועה) ,בבחינת זה מקרוב באו. לבד מיהדות גרמניה שגם היא חברה באיטיות ובמאבקים למודרנה,יהדות מ.אירופה,התבוססה במדמנת השטייטעלים. קראי את ספרו של היינריך היינה ,דת ופילוסופיה בגרמניה,על ביקורו בפולין,ואז אולי תביני במה דברים אמורים.והרי אני מטעימה בתגובתי שעושות למאבק של הסקולריות ,כלומר למודרנה,היה בקרב הנוצרים:קתולים ופרוטסטנטים כאחד. היכן כאן האשכנזים לעזאזל?
        ולעצם העניין: ההשוואה בין המאבק של השחורים והנשים לבין העולם הערבי נואלת. העולם הערבי בניגוד למשל לשחורים באפריקה,מעולם לא היה מנותק מן המתרחש במערב. זה 300.שנה שמדובר במים עומדים.
        על כך בוכה הנביא. והרי לא מדובר בבעייה גנטית חס וחלילה וחס. אני באה מהתרבות היהודית ערבית ועל כך אני מצרה. ה"שמאל" האשכנזי גזעני ומתנשא כשהוא מתעלם מכך.
        ולעניין הציונות: על פי מה שמתחולל במרחב הערבי מאז ה"אביב" אוי ואבוי היה למזרחים אם היו נותרים שם. כולי פליאה ותמיהה על הערתך,והרי כבר הבהרתי כי אני מצדדת

        • אווה חדד הגיב:

          המשך: בעמדתה של אור סיונוב הנהדרת כי מדובר בויכוח אינפנטילי ,תוך-אשכנזי,המשרת אך ורק את ההגמוניה.
          כשלעצמי,עניין לי בדיור הציבורי,בהסללה המרושעת,בהקצאה שיוויונית בתרבות.פחות מאחוז אחד! למזרחים.שקיפות וייצוג במ. המשפט. אוף התעייפתי… לכולנו ידוע כי הרשימה ארוכה אף מייגעת…

  17. אשר פרוליך הגיב:

    לעפרה: איני מדבר על "תיקונים בסדר החברתי". אני מדבר על החלפת השיטה מיסודה שהיום מביאה את כל העמים להרג הדדי כדי שתעשיות הנשק, מהגדולות בעולם תמשיכנה להרוויח.(את יודעת שבמחיר של מטוס F16אחד אפשר לבנות בית חולים בינוני עם כל הציוד?).ובנוסף,שיטה שמביאה להחכדת כדור הארץ, על בטוח ולשיטה שחברות תרופות משקיעות בעקר במחקרים לפי כדאיות של רווח ,ולא אחר מחוקרי האוניברסיטאות מתאימים עבודתם לפי הסיכוי לקבל מימון מתורמים או בעלי הון, והרשימה ארוכה,ארוכה מאוד. המצב היום אינו של "עוד משברון או תיקון טכני"
    אנחנו נמצאים בעצומה של גסיסה סופנית של שיטה שהסתירות הפנימיות שלה כבר לא מסוגלות להסתדר אחת עם השנייה.אינני נביא אבל אני יודע שהאלטרנטיבה די ברורה:
    או ברבריות נוראית או סוציאליזם.

  18. יוסי ברנע הגיב:

    מבחינה תאורטית הפגם בהצעה מצוי באי הכרה בלאומיות מחד, תוך התייחסות לאזרחות כמי שמחליפה אותה, ומאידך בחוסר הנכונות להתמודד עם מהות הלאומיות הקיימת כיום. הציונות הייתה תנועה לאומית אורגנית, והלאומיות שצמחה בישראל הייתה גם היא ככזו. הלאומיות הערבית צמחה בארץ הייתה תגובת נגד ( לא נכון מה שכותבת עפרה על הארץ בתקופה העותומאנית, כי אז הייתה חלק מויליאת בירות וכללה גם את סנדצק ירושלים) לישוב העברי כפרויקט ציוני. גם היא הייתה תנועה אורגנית באשר לא צמחה בארץ לאום אזרחי. התעלמות עפרה ואנשי המדינה האחת מזה היא קריטית. עם נוסיף לכך את מימוש זכות השיבה נקבל מתכון בלקני חם ומבעבע.

  19. יוסף בן משה הגיב:

    גם אני חושב שרעיון "שתי המדינות לשני העמים" שהביאו לעולם אורי אבנרי ומאיר פעיל הוא רע ואף יותר מכך, הוא הקל על ניהול משטר האפרטהייד. גם הרעיון של מדינה דו-לאומית טומן בחובו אותה בעייתיות. יחד עם זאת אני חושב שעבודת האינטלקטואליים בבניית המסד הרעיוני של המדינה האחת צריכה לכלול גם ניסיון לבנות מכנה תרבותי משותף לכלל התושבים.

  20. מוטי איש-יאיר הגיב:

    העולם הערבי הנשלט בידי האיסלאם הסוני השבטי והחמולתי אינו בשל לרעיון מדינת הלאום או מדינת כל אזרחיה.החברות הערביות הקרויות מדינות מתקיימות תודות למשטר רודני ואכזרי.ברגע שהמשטר הרודני נופל או מופל נהפכות המדינות הללו למרחץ דמים .זה אשר מתרחש בעירק,לוב,תימן לא רחוק היום במצרים וזה אגב קורה בסוריה.מיותר לציין שאלפיי פלסטינים נרצחו בינם לבין עצמם בתקופת המנדט הבריטי על רקע חמולתי.בלבנון הרב דתית מלחמת אזרחים היא חיזיון נפוץ ששום בר דעת במקומותינו לא היה חפץ לחוות אותו כאן.לכן אין מנוס מרעיון שתי מדינות המקיימות ביניהם קשרים מלאים שאולי ברבות הימים בגבור האמון בין שני העמים נחיה במולדת משותפת.אגב מולדת משותפת היא גם "הסהר הפורה "ארץ קדם"" המרחב השמי" מנחל מצרים ועד נהר פרת כפי שהובטח לאברהם אבי יצחק וישמעאל אפשר גם ישמעאל ויצחק.

    • יוסף בן משה הגיב:

      מוטי, יש לך טעות יסודית ששומטת כל הטיעון שלך – המדינה האחת קיימת – אבל יש בה שתי מערכות משפט – אחת ליהודים והשנייה לערבים, וכלפי האחרונים קיימות שתי מערכות משנה – אחת ל"אזרחים" הערבים שבתחום "הקו הירוק" והשנייה לנתינים מהגדה והכלואים בעזה.

  21. ברוך.ג הגיב:

    דמיון הוא דבר מבורך אך פנטזיות ופוסט מודרינזם אינו יכול להיות בסיס לתוכנית מדינית.
    קודם כל צריך להקשיב לערבים ולמה שהם רוצים.
    את זה עשה זבוטינסקי עוד ב 1923 כאשר כתב במאמרו קיר הברזל כי מדובר כאן במאבק לאומי בין שני עמים וכל עם אומר על הארץ "כולה שלי" הדעות לא השתנו אך מאז קמה המדינה ונוספו למעלה מ 6 מיליון יהודים. הכלבים נבחו והשיירה עברה
    קיר הברזל הוא קרא לזה….כל כך בצדק

  22. דוד עציון הגיב:

    העולם, בעשורים האחרונים, נוטה יותר לכיוון של היפרדות לאומית. מזרח-טימור, דרום סודן, וקודם לכן – פירוק יוגוסלביה וצ'כוסלובקיה.
    עד שיגיע המשיח, מדינת לאום היא הרע במיעוטו, ובמקרים מסויימים הפתרון האידאלי. מדוע לעשות צעד בכיוון ההפוך (בין אם זו מדינת דו-לאומית או מדינה חילונית-דמוקרטית של כל אזרחיה), בעוד שני העמים כאן מסוכסכים סכסוך דמים קשה, ונמצאים באיזור בו הנורמה ההתנהגותית היא רצח ושנאה? זה פשוט מתכון בדוק למרחץ דמים, שבסופו מדינה שתיראה כמו לבנון במקרה הטוב או עיראק במקרה הרע. מדינה ערבית-מוסלמית עם מיעוט יהודי נרדף, ונהרות דם ברחובות.
    לא נראה לי שהסיכוי הקלוש להצלחת הרעיון הזה שווה את הסיכון הברור והמדמם.
    הפתרון: שתי מדינות לשני עמים, שכל מדינה שומרת על זכיות אזרחיה ומיעוטיה. גם את זה יהיה קשה מאוד להשיג

  23. דניאל קלטי הגיב:

    אפתח בהבהרה: גם ברמת-העיקרון (עקב התנגדותי המוחלטת, ללאומיות ולגבולות) וגם ברמת-המעשה (עקב אי-הפיכות-ההתנחבלויות), אני תומך, בפירוש, במדינה אחת.

    יחד עם זאת!! חלקי לא יהיה, עם מרבית חבר-התומכים, אותו פירטת בפסקאותיו האחרונות של המאמר. מדובר באיזשהו מִשמש הזוי, של לאומנים פלשתיניים קיצוניים במיוחד, לצד פעילים דתיים ריאקציונריים במובהק, אלו כאלו שונאי-יהודים גזעניים וכמובן: אנשים מבוססים במידה, המאפשרת להם דילוג, בין כנס חו"לי אחד למשנהו.

    המשותף לכל אלו: את כולם עלינו לראות, בתור אנשי הימין הפלשתיני (בין שדוברים הם ערבית, עברית או שפה אחרת), לצד כמה מרצים, מנופחי חשיבות-עצמית וחופן מיליונרים משועממים סתם.

    כל "מדינה", שתוקם בידי כנופיות תומכי-בל"ד חשוכים אלה, לא תחזיק-מעמד חמש דקות – וטוב שכך.

    ל א ! ! המודל בר-הקיימא היחיד, למדינה אחת לכל, *אינו* מודל משמר-לאומיות ודתי, כי אם מודל *מבטל*-לאומיות ואתאיסטי. לא מודל, בו יהודים, מוסלמים, נוצרים ודרוזים, נאבקים על הגמוניה בשיטות לבנוניות=רואנדיות, כי-אם רפובליקה סוציאליסטית, על-פי המודל הטרוצקיסטי.

    שום-דבר אחר, לעולם לא יחזיק-מעמד, נקודה.

    • אמיתי הגיב:

      כשתביא לנו דוגמא משכנעת ממקום אחר לרפובליקה מצליחה ושהיא גם סוציאליסטית על פי המודל הטרוצקיסטי נתחיל לדבר . בינתיים יש לעם ישראל הרבה בעיות אחרות, אז תניח לנו בבקשה.

הגיבו לאווה חדד

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים