הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-1 בפברואר, 2016 23 תגובות

יעל אבקסיס מודאגת. "צריך לקחת אחריות על מה שקורה פה", היא אומרת באשר לחוסר הסבלנות ולמגמות ההשתקה בישראל, בראיון לרגל צאת הסרט "למה עזבתני" אותו הפיקה, ובעודה אומרת זאת היא מבשרת בבלי דעת על קריסת השמאל, קריסה שהיא לפני הכול כישלון בשדה השפה, בשדה ההצהרה, דרך החשש של אבקסיס עצמה לבטא את המילים "אני שמאלנית".

יעל אבקסיס (מקור) yaelabeksisיעל אבקסיס (מקור)

"ברגע שאומרים ערבי ויהודי זה ישר הופך להיות פוליטי", מתקוממת אבקסיס. ובאמת, אם חושבים לרגע, למה שערבים ויהודים יהיו עניין פוליטי? היא אומרת: "הכול מתחלק לימין ולשמאל, ישר מחפשים איפה לשפוך שנאה וביקורת". כל-כך היא סולדת מהחלוקה הזאת לימין ושמאל, זה ממש ממנה והלאה. אלא שניצחון השיח של הימין בולט בראיון הזה יותר מכול התקפה, הסתה או קמפיין. זהו ניצחון מוחלט, שבו צד אחד במפה נמחק ונמוג, בראש ובראשונה, מרצונו החופשי. כבר אין צורך בהתקפות מימין כפי שספגו אמניות דוגמת אורנה בנאי וענת וקסמן במהלך ימי "צוק איתן" (אבקסיס בוודאי לא רוצה להתחלף איתן). השמאל יודע לצנזר את עצמו, להתנער מהגדרתו כשמאל ולהסתייג מתיוגו ככזה. בכדי לעשות זאת עליו לבטל את התחום כולו ולטעון שהפוליטי עצמו לא רלוונטי. אבקסיס, למשל, מתרעמת על הכיבוש ועל מגמות ההשתקה והדיכוי, אך שבה ומעידה על עצמה שאינה פוליטית.

יעל אבקסיס כמובן אינה העניין. הטקסט שלה חשוב בדיוק בשל היותה כל-אדם, יוצרת מן השורה המצהירה כי "חופש הביטוי העמוק הוא המכנה המשותף שלנו". העיוורון שלה מטלטל דווקא משום שהיא מתרעמת על ההשתקה ושותקת אותה באותה נשימה. בעולם של אבקסיס אין ימין ושמאל והמציאות בעיניה אינה פוליטית. בעולם שלה יש "אנשים מודאגים", ויעל אבקסיס היא אישה מודאגת. אבל האמת המרה היא שאנשים מודאגים הם בעצם אנשים שפוחדים, ואנשים שפוחדים נמנעים בימינו מלשבץ את דבריהם תחת הגדרות "מסוכנות" (שמאל), עד כדי הכחשת ההגדרה, עד כדי ביטולה כלאחר-יד, עד כדי נחרת-בוז כלפי מי שמתעקש לראות את המציאות דרך קטגוריות כה מיושנות.

עניין קטן וטיפשי נותר לא פתור: כיצד ובאיזה כלים תבטא יעל אבקסיס את העוול שאכן מפריע לה? איך תפרש ותמשיג כיבוש של 2.5 מיליון איש, נישולם מאדמתם וסיפוח שטחיהם? כדי להיחלץ מזה קופצת אבקסיס לשדה שיח אחר, שדה שיח נוח יותר, טעון פחות, והוא השדה המגדרי: "עניין הכיבוש הוא עניין גברי, לכבוש אדמה כהקבלה לכיבוש האישה", היא קובעת לפתע, ובוודאי זוקפת את קומתה. כך, בפליק-פלאק רעיוני מרשים הופך הכיבוש לעניין שבינו לבינה. הזירה המגדרית, כמו זו העדתית ("אני אישה ואני מזרחית וזה חלק ממי שאני") מצליחות לעבור עיכול והטמעה, אבל הפוליטי נדחה בשאט-נפש. למה להגיד שמאל? למה להעכיר את האווירה?

כך יורד עלינו היום. כך נראות שפתיים הנושכות את עצמן. כך מתגשמת ההגדרה של הפילוסוף ז'אן-פרנסואה ליוטר למונח "קורבן": "להיות קורבן", אומר ליוטר, "פירושו לא להיות מסוגל להוכיח שנגרם לך עוול". יעל אבקסיס לא מרגישה שהיא מצונזרת. היא לא חווה את עצמה ככזאת. אני קורא את דבריה ומבין שהשלטת השיח של הימין הושלמה. השמאל מתנדב להתפוגג ומנער חוצנו מעצמו. אבל הנה הלא-מודע של אבקסיס קופץ פתאום מתוך הטקסט, שובבי ולא נשלט, מתעקש לרגע אחד לדבר את עצמו: "מה שאני מעדיפה להיות עיוורת לגביו ולחשוב רק על הנוחות שלי, מגיע בסוף בהפוכה". אם רק הייתה מקשיבה למילותיה.

תגובות
נושאים: מאמרים

23 תגובות

  1. דניאל קלטי הגיב:

    ומה חדש בכך?

    השמאל מתנדב להתפוגג כבר מזה שבע שנים, לפחות = מאז שכה רבים, מן ה*מכנים*-עצמם "שמאל" (דוגמת "מרצ" ומצביעותיה), הוקיעו את הפגנותינו, נגד מלחמת טבח-הילדות הראשונה בעזה ואז הלכו להם ל"חזק את ציפי".

    וכבר בנובמבר 2012, אמרה לי דפני במפורש, שהיא לא תתייג-עצמהּ כ"שמאל", כי "עשו לשמאל דמוניזציה בארץ הזאת". ומי עשה לו דמוניזציה, הא?!?

    יורשי-הרוצח וממשיכיו, עמם אוהבים כל-כך, אנשי-ה"שמאל" התולעי, המבטל-עצמו, לשבת למפגשי-דיאלוג של "לימוד תויירה משותף"… עם הפלשתינים = חלילה להם ל"מרצ"ניקים לשבת, הם האוייב כידוע… הלללללללווווווווו?????????? ANYBODY HOME HELLLLLLOOOOOOOOOOO????? מי רצח כאן ראש-ממשלה??????????????

  2. ע.ג. הגיב:

    היא לא רוצה להגיד שהיא שמאל בצדק. אם אתם שמאל כל אדם הגון צריך להתרחק מהשמאל. היא רק לא מבינה שהיא צריכה להכריז בפשטות שאתם לא שמאל והיא כן שמאל ואז להסביר את עמדותיה.

  3. אלכס מסיס הגיב:

    מאמר מבולבל וסהרורי מאין כמוהו – הבלבול בין דעותיה של הגברת אבקסיס לבין המחבר – מבלבל
    את הקורא (אנוכי) הסבור כי מי שאומר שאין ימין ואין שמאל הוא י מ י ן בעצמו וכי את הבלבול הזה
    ואת ההגדרה החוזרת על עצמה בדבר "קריסת השמאל" המציאו מי הסבורים שאין שמאל…והם:
    ה י מ י ן

  4. אווה חדד הגיב:

    הנה תמצית ממאמרו של תום מהגר הנהדר מאתר העוקץ.
    שם המאמר: משחק המסיכות של הימין וה"שמאל"
    "נדמה כי יש הבדל בין הימין לבין השמאל,בין ההתנחלויות לבין הקיבוצים,בין קק"ל לבין מר'צ. למעשה בכל אלה יש רוב אשכנזי שמרוויח מכללי המשחק הפוליטיים.
    ההסתכלות על ימין ושמאל בארץ מיושנת. השאלה הקריטית. באיזה אופנים וזירות כח ,יחסי הכח בין אשכנזים לקבוצות אחרות באים לידי ביטוי ומשעתקים את עצמם.בעליון בתקם בהתנחלויות ובתקשורת יש רוב אשכנזי מקום המדינה ועד ימינו,הקבוצה האשכנזית היא היא המרוויחה.
    האתגר המשמעותי של מי שדורש שינוי פוליטי הוא מאבק בהגמוניה האשכנזית על אופניה השונים. כל השאר הוא משחק מסיכות".
    על כך הייתי מוסיפה כי השכפול של הכבשה דולי,לא חידש דבר לאשכנזים.

  5. אנג'לו איידן הגיב:

    בשל היותם "כל-אדם", או יוצרם "מן השורה", ההמונים, בדיוק הם ורק הם, יוצרים את מנהיגיהם. הם לא זקוקים להקשיב למילותיהם הם. תפקיד מילותיהם, פסילותיהם, דאגותיהם, חששותיהם, האהדה או תיעוב, לפאר או להשמיץ, בקיצור, תפקיד התנהגותם הפוליטית (או הכביכול לא-פוליטית) של ההמונים מממש את המעורבות הפוליטית שלהם. אין להמונים הרבה דרכים נוספות (כמו הפגנות או השתייכות ארגונית) להתערב משמעותית (תודות לכמות) במהלכים פוליטיים – הם מגיעים אפילו לפולחן אישיות. אבל, כאשר אחד מתוכם הופך לאישיות, הוא כבר לא "כל-אדם", לא "מן השורה", אלא מצדד פוליטיקה מאוד מסוימת. וזה אולי באופן נטול תודעה, מתוך בלבול, או נאיביות, אבל תפקיד מילותיו מתחיל להתהפך מגמתי לתועלת של נתיב של מהלכים פוליטיים מוגדרים, ולא ממש עוד חלק מהתערבות של המון, של "כל-אדם".

    לכן, בלי פחד לטעות, ניתן לקבוע שמילותיה הסותרות של יעל אבקסיס מצביעות על בלבול באמצע הליכתה הנחושה ימינה.

  6. שירה הגיב:

    זו בדיוק הסיבה שמירי רגב מעוניינת לשחק עם האמנים בכסף. היא בעצם דורשת מהם להחליט איפה הם. היא מבינה בחושיה החייתיים שהם בעצמם חיים במתח תמידי בין החיים הלא רעים בישראל כאמנים חופשיים לבין דעה פוליטית מעורפלת שאין לה כלום ולא כלום עם עשייה אמיתית בכיוון. היא בעצם אומרת להם שאי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. ובמילים אחרות, כיבוש ודמוקרטיה (הכוללת את המרכיב שנקרא חופש הביטוי) לא דרים בכפיפה אחת.
    אורלי ווינרמן גם היא אמנית שמאלנית והיא לקחה את עצמה והסתלקה. יחי ההבדל הקטן.

    • דניאל קלטי הגיב:

      כשיש אזרחות זרה, אפשר להגר מכאן בכיף…

      כשאין, אפשר רק לשבת כאן ולראות, כיצד כל ה*מכנים*-עצמם שמאלנים, לְעוֹלָם אינם יוצאים לרחוב (מלבד במסגרת המאבק הדוחה, משל מחשך-להּ הברלבית, למען חלוקת שלל "שוויונית" יותר, בין יצורי-האנוש החומסניים, משוד משאבי-הגז מאת הטבע, אשר לו שייכים הם), אלא שורצים, לעד, בין כתלי אתרו, של מרק הר-הסוכר הרעיל.

      • שירה הגיב:

        דניאל, תאמין לי שמי שרוצה לעזוב עוזב. הופך מקום אחר לביתו ומתנקה את הרעל. הגירה נעשית דרך לימודים, זוגות מעורבים, פתיחת עסק, עבודה, או אם יש לך כסף, לארצות זולות. אני מכירה כמה אמריקאים וקנדית אחת שנלחמים עכשיו בשיניהם להשיג ויזה ולא לחזור. הקנדית בת ה48הלכה לעבוד בחינם בלימוד אנגלית (לא היו צריכים מורים) וחיה על חסכונות זעומים רק כדי שתוכל להכנס לתוך המערכת בטורקיה ואח"כ בבולגריה. מי שנשאר מחפש לו תירוצים (אלא אם כן הוא פעיל פוליטי ואז יש לזה הצדקה).

        • דניאל קלטי הגיב:

          שירה, זה ממש-ממש לא ככה.

          כלומר, לא עבורי.

          אני קשור לאדמה. עצם-מהותי, היא חלק בלתי-נפרד, מאדמת-רחובות. ללא שום קשר שהוא לשאלה, איזו ישות מדינית, משחקת אותהּ ה"ריבון" פה.

          כעת, לו היתה לי אזרחות אירופאית, היתה לי אפשרות, לפעול פוליטית גם באירופה, נגד שפע-העוולות שם (ואל תאמרי לי, שבאיחוד הכל נפלא ונהדר, כן??) = שאז, הניתוק והגלות יכולים להפוך, בדוחק, לנסבלים…

          אבל אין לי. מגורים באירופה, על-כן, היו עבורי חוויה ריקה מכל תוכן רגשי ורוחני = סיוט טהור ועינוי מתמשך, של שרידה חסרת-כל-טעם, מיום ליום, הרחק מאדמת-גופי.

          משום-כך, אחרי חדש וחצי בברלין (מאי-יוני 14'), שבתי לכאן. ולעולם לא אנסה להגר עוד (אלא-אם אגורש).

          • שירה הגיב:

            זה בדיוק מה שאמרתי. רק פעילות פוליטית חברתית נותנת הצדקה להשאר בישראל. מה שאני הרגשתי אחרי שנים של התנדבויות, הפגנות, תרומות שאני נכנסת לתוך דיכאון עמוק. שקשה לי אפילו לצאת מהבית למכולת. בעיה רפואית שהיתה לי הדרדרה עוד לרמות בלתי נסבלות, היו לי סיוטים ולא נהניתי מטיול בחוץ או ים וכלום. התחלתי לפרוח בשממה השבדית, ביערות, באגמים הקפואים, בשיחות סרק עם המקומיים ועם האוכל החרא של גבינות, בשר, תפוחי אדמה וחמאה. ורק אחרי שנרפאיתי מישראל (זה לקח כשנה וחצי) יכולתי להחליט שהגיע הזמן לעזוב את שבדיה. לי אין שום חיבור לישראל. לא געגוע ולא כלום. אני לא מבדילה בין מקומות בתוך ישראל. אני יכולה להגיד לך בכמעט וודאות שכבר לא אחזור, לא משנה מה יהיה.

          • דניאל קלטי הגיב:

            שירה, כשאת כותבת "רק פעילות פוליטית חברתית נותנת הצדקה להשאר בישראל", למעשה את מניחה, שאדם זקוק לאיזושהי הצדקה(!!), על-מנת להוסיף ולהתגורר בארץ, שהוא ואפילו הוריו נולדו בהּ.

            בכך דומה גישתך, לגישת הטרנספריסטים למיניהם, המזנקים וצווחים "אה, יש לך טענה נגד הממשלה?! נגד הצבא?!? אז סע לברלין, מה אתה מחפש כאן, בכלל???"

            זאת הארץ שלי. המולדת שלי. השורשים שלי באדמה הזאת וזאת כל ההצדקה, להּ אני זקוק. מכיוון שכך, אני מבין גם את הפליטים הפלשתינים, הדורשים את זכות-השיבה וגם את אלו מבין המתנחבלים, האומרים "יהיה אשר יהיה, לא נתפנה" – ולדעתי, אלו שני טיעונים חזקים, למען מדינה אחת (ובלבד, שתהיה סוציאליסטית וללא שום דת ולאום, כמובן). לא מעניין אותי, איזה דגל יתנופף כאן = מהו הטיפול הראוי, בעיניי, בכל הדגלים באשר הם, את יודעת יפה מאד. אני נשאר במולדתי, יהיה אשר יהא שמהּ, על המפה. ואינני זקוק, לשום הצדקה, מעבר לזו: נולדתי פה.

  7. אשר פרוליך הגיב:

    השימוש של המונח "שמאל" בארץ איבד את תוכנו מזמן,כשהוא הפך לכל דבר המתנגד לכיבוש אבל בספקטרום הרחב שלו, כל כך רחב שבקצה הימני שלו אפשר להגדיר אותו כימין. וכל זה במנותק לחלוטין מכל עמדה או חלופה פוליטית בנוגע לשיטה חברתית-כלכלית שאמורה להחליף את זו בה אנחנו חיים. כתוצאה מכך,ומגוון האפשרויות הכלולות בהגדרה מבלבלת וריקה מתוכן אמיתי וברור,כל הויכוח בין ימין לשמאל עקר ואינו רציני או רלוונטי.
    מי שלא מבין שלא נתן להפריד בין הסיכסוך הישראלי-פלסטינאי,והסכסוך מול אירן, והמצב הנפיץ בין המעצמת באיזור,והשינויים במדינות ערב ממצריים ועד לוב,והמשבר הכלכלי באיחוד האירופאי, ובסין וביפאן ובמדינות המתפתחות,ופערי ההכנסות בישראל,והריכוזיות הגוברת של ההון,והקשר הגובר הון-שילטון,והמשברים הפיננסיים הפוקדים את העולם כל כמה שנים,והמשך המירוץ לנשק ועוד ועוד, לא מבין מה זה ימין ווודאי שלא מבין מה זה שמאל.

    • נילי הגיב:

      לדניאל קלטי, זו הארץ שלי, המולדת שלי, השורשים שלי באדמה הזאת, וזאת כל ההצדקה שלה אני זקוק. יפה אמרת, ריגשת אותי.

  8. אנג'לו איידן הגיב:

    יש הקוראים לעצמם שמאליים (וגם מדברים שמאל) שהם ימניים במעשיהם הפוליטיים. זכותם לנהוג כך וגם אחרת. יש גם קומוניסטים שנוהגים באופן דומה. יש אפילו גיבורים שמחליטים לבגוד. כולם לא חורגים מהשגרתי גם כאשר כובשים תפקיד מנהיג. זה לא צריך להפריע לנו.

    מה שמעניין אותנו הם מי שמאפשר להם לנהוג כך בחופשיות. ברגע שההמונים יתחילו לחסום את חופשיות בגנבת הדעת אצל החוצפנים האלה נבחין בהתמעטותם עד להיעלמותם באופק הרחוק בעזרת משטר דמוקרטי של הדיקטטורה של מעמד הפועלים.

  9. שירה הגיב:

    דניאל, נולדת על פלנטה שנקראת "כדור הארץ". אחרי שהבהרנו את זה תסביר לי כמה מטר או קילומטר מרובע במרחק אותו מטר מרובע ששם נולדת, נחשב המקום שאותו לא תעזוב.
    לגבי המקרה הספציפי של הישות הפוליטית "ישראל", הבעיה עם הישות הזאת שהיא מלאה באנשים מוסתים, ממשלה מטורפת שכמו רוח שמש מעיפה ממנה כל אבק של דמוקרטיה, שזו מדינה שלאזרחים בה יש גושפנקא מלאה לרצוח ילדים ברחוב, לעשות לינץ' בחף מפשע בהצדקה של "כי פחדתי" ולצאת מזה, לשרוף בחורים שהלכו לתומם ברחוב, להפלות במשך עשרות שנים אוכלוסיות מגוונות ובעיקר ממוצא ערבי, וזה עוד רק בשטחיה המוכרים. זו מדינה שהגלתה באכזריות וכובשת אוכלוסייה שלמה של מיליוני בני אדם ומבצעת בהם טבח מפעם לפעם במיני תירוצים שונים ומשונים. זו מדינה, שעבור טבעוני כמוך, כדאי שתדע, שמצב בעלי החיים הוא מהגרועים במשקים בתעשייתיים במעולם המערבי (וזה לא כי היהודים רעים יותר אלא פשוט כי אין מספיק שטח). זו מדינה שרק מעצם היותך חי שם, אתה מפרנס את ממשלתה בתשלום מיסים ותורם בצריכה לכלכלתה. על כך כבר אמרה עמירה הס ואני מסכימה איתה: תלחם או תעזוב.

    • דניאל קלטי הגיב:

      שירה, ומה האיחוד האירופי?

      מכורת קדושי זכויות-האדם ומקדשי חיי-כל-חי?

      או כנופייה של אומות גזעניות, קסנופוביות (מה היחס לרומה ולפליטים, במרבית מדינות האיחוד? מאת מרבית אזרחי האיחוד?), שהזניקו, המפלגות הניאו-נאציות, מעלה-מעלה בבחירות האחרונות לפרלמנט האירופי?

      יחסם של מרבית ההונגרים, לדוגמא (לרבות ממשלתם), לרומה, זהה ליחסם, של קיצוני נוער-הזוועות לפלשתינים. בפולין האנטישמיות ממוסדת, ר"מ סלובקיה מסית, בפראות, נגד "פליטים לא-נוצרים" וכמוהו גם ממשלות דנמרק והולנד, צרפת גירשה משטחהּ *אזרחים* אירופיים, אך ורק כי הם בני-הרומה, ספרד *מוסיפה* לרצוח שוורים, בטקסים פגאניים המוניים, אוסטריה כולאת פליטים ומגרשתם וכמובן: בכל המדינות הללו כולן, אחוז הטבעונים (והאופציות עבורנו) נמוך בהרבה, מאשר אחוזנו כאן.

      ועדיין לא שמעתי, שיבואו לאיזשהו אירופאי יליד ויגידו לו, "אם אינך פעיל נגד כל אלו = חובתך המוסרית לעזוב"… יודעת מה, אפילו לצאצאי-קולוניאליסטים אמיתיים, באמריקות ובאוסטרליה, אין אומרים זאת לעולם!! רק לישראלים ממוצא-יהודי!!

      סוג של אנטישמיות, נקודה. ואת יודעת, עד כמה אני, אישית, פעיל, נגד כל הרע…

    • דניאל קלטי הגיב:

      הנה חלק ממה, שכתבתי היום בבלוגי, בנושא זה:
      האין זה מעניין, חברותים, שמעולם לא אמר איש, לשום אירופאי תושב-אירופה וילידהּ, "אם אינך פעיל, נגד ממשלתך = לֵך, אין לךָ, שום זכות מוסרית, להוסיף לגור במולדתך"?
      אני, לפחות, מימיי לא שמעתי, שבאו לאיזשהו בריטי, או נורבגי, או גרמני, יליד המקומות הנ"ל ואמרו לו, "הילחם למען זכויות-פליטים וזכויות-הרומה – או עזוב!!" (לאן, לעזאזל = זאת, כבר, שאלה אחרת…)
      יודעותים מה, עזבו אירופאים ילידי-היבשת. ישראיל, הלא, יצירה קולוניאליסטית היא, לא-ככה? סבבה. אני, לפחות, מימיי לא שמעתי, שבאו לאיזשהו אמריקקי, או טיירה-אוסטראליסי, לבן (=צאצא של מהגרים מתנחבליים, קולוניאליסטיים, המתגורר, בבית גדול ויפה = עם חצר גדולה, גדר לבנה וכל השיט הזה – ב"זכות" רצח-עם, מחריד לאין-שיעור יותר מכל מה, שישראל עשתה לפלשתינים אי-פעם…) ואמרו לו, "הילחם למען זכויות העמים הילידים – או עזוב, את אמריקה/אוסטרליה וחזור מייד לאירופה!!"

      • שירה הגיב:

        לצוענים (או בני רומה) אזרחות בולגרית. יש להם זכויות מפה ועד הונוללו. לדוגמא, הם מקבלים בתים חינם (שלשם הם מכניסים את הסוסים שלהם) והם לא משלמים חשמל ומים. הם מקבלים קצבאות ילדים שעוזרים להם להתקיים והם יכולים בכל מקום שבא להם לפתוח דוכן. הבולגרים שונאים אותם בשקט. כשהם מדברים איתם הם משתמשים ב"אתם", גוף כבוד, לכל מבוגר, בדיוק כמו לבולגרים אחרים.
        הם חוזרים ואומרים שבתקופה הקומוניסטית הצוענים היו אחלה והיו חלק מהחברה לכל דבר וכולם עבדו. מה שכן, הם לא עושים עוד צעד אחד קדימה כדי להבין שהקפיטליזם הוא מחריב חברות וחברויות.
        עוד סיפור. צרפתי הגיע לחיות בכפר ליד ורנה והתיידד עם זוג צוענים. נתן להם עבודות אצלו בבית ובגינה ושילם ביד יפה. אני מכירהה אותו. הוא מנהל תיאטרון בצרפת ופעיל חברתי. האישה הגיעה יום אחד לקרוואן שלו וכייסה לו 400 יורו. הוא הלך לבעל שהתנצל ומחזיר לו את זה בתשלומים. הוא אמר שאם האישה הייתה לפחו מביעה התנצלות, הוא היה מוותר על חצי. בא לך לגור לידם, דניאל? תצטרך פלדלת כפולה. וכנראה גם סוס, כי את האוטו הם יפרקו לך.

        • דניאל קלטי הגיב:

          יצא המרצע מן השק.

          ה"שמאלנית הדגולה" שירה, אינה אלא גזענית אירופאית חשוכה שבחשוכות, התומכת(?) בזכויות-הפלשתינים (*נגיד* ש…), אך מבחינתהּ, ליהודים (בניגוד גמור לכל אומה אחרת על הפלנטה – לרבות יצירות קולוניאליסטיות מובהקות!!) אֵין זכות למולדת ולא יכולה להיות להם ולא רק זאת אלא גם זאת: בדברהּ על הרומה, לפתע-פתאום, נושלת להּ מסיכת הנאורות והקדמה ואנו נותרים, עם דברי-בלע גזעניים = הדומים, ממש מלה במלה, לדרך, בהּ כל-מיני מצביעי בנט, ש"ס וליברמן, מדברים על הערבים!! ממש מלה במלה!!

          עיינע גרוייסע שמאלנית. ע א ל ק . הישארי לך בבולגריה: בראא' מין הון!!

  10. שירה הגיב:

    דניאל, ממש לא נסחפת. צוטט אותי כותבת שליהודים לא מגיעה מדינה. אני חושבת שלכל בני האדם ובעלי החיים מגיע חופש ובמצב ההיסטורי שאנחנו נמצאים בו היום, זכויות שמביאות לחירות הן תחת ישות מדינית. חנה ארנדט הזהירה שזה מצב מסוכן אך אף אחד לא שמע. והנה, אנחנו בדיוק במצב הזה. מה שכתבתי על הצוענים אלו העובדות. הפרשנויות הן שלך.

    • דניאל קלטי הגיב:

      מה שכתבת על הרומה ("צוענים"), הוא מלה במלה:
      א' – מה שגזענים עונדי צלבי-קרס בהונגריה, כותבים עליהם (בתור "הצדקה" לפוגרומים בהם)
      ב' – מה שמצביעי בנט וליברמן, כותבים על כלל הערבים והמוסלמים עלי-אדמות (בתור "הצדקה" להפצצת גני-ילדים בעזה)
      ג' – מה שציונים מן הזן המנשל, כותבים על הבדואים (בתור "הצדקה" לתכנית-פראוור).

      גם אצל כל אלו, מדובר ב"עובדות"… שתקפות, מן-הסתם, למשפחה ורבע, שהם אישית פגשו – וממנהּ, מסיקים על הכלל…

      נסי-נא לשכתב, מה שכתבת שם ורק במקום "צוענים", כתבי "בדואים". מה יצא? טקסט של מקדמת תכנית-פראוור!!

      ואז חזרי בך ועשי תשובה שמאלנית מלאה.

      • שירה הגיב:

        דניאל, אני חושבת שאני על סף יאוש אבל מחמת הספק, הנה שאלה: היטלר השתמש בברירה הטבעית של דארווין כדי ליצור את תורת הגזע. האם תתקוף את היטלר או את דארווין? קיימות עובדות. עובדות הן עובדות, דניאל. הרומה או הצוענים נמצאים ברחובות בהמוניהם, הם מתעללים בבעלי החיים ומזהמים את סביבתם. הם מחנכים את ילדיהם לגנוב ובזים להשכלה. מה הפתרון? מלבד ג'נוסייד, יש עוד פתרונות. ההוכחה לכך כבר נוסתה ואפילו כתבתי עליה (פשוט מרוב זעם לא שמת לב): בתקופה הקומוניסטית בבולגריה, לא היתה בעיה צוענית והבולגרים מספרים שהצוענים היו "אנשים רגילים" שעבדו והשתלבו בחברה הבולגרית.

הגיבו לדניאל קלטי

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים