הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-6 בפברואר, 2016 7 תגובות

יבואו ימים, לא בעתיד רחוק מאוד, שרק טכנוקרטים שותפים לסוד (פעם קראו לזה יודעי ח"ן) יוכלו לפענח את החדשות מהחזית. השבוע העיתון "ידיעות אחרונות" בצוותא עם אתרים זרים, הודיעו לנו שהאמריקאים ושותפיהם מבריטניה חדרו לסודותיה של מערכת הביטחון הישראלית. היו גם שרמזו שארצות הברית הדליפה לחיזבאללה את כוונות ישראל לתקוף באמצעות כטב"מים (כלי-טייס בלתי מאוישים) שרק ישראלים מאותגרים טכנית עדיין קוראים להם סתם מזל"טים. ייתכן שדווקא ישנם כמה הבדלים בין שני המונחים, ואין בדעתי להעלות כאן על נס את הבּוּרות. אני מניח שישראלים רבים דילגו על מאמרו המאלף של ד"ר רונן ברגמן. אם ארצות הברית ובריטניה מקיימות ריגול חודרני כזה למערכות הנשק ולכוונות התקיפה של ישראל באזורנו, זה משקף, טען ברגמן, "את רמת אי-האמון ההולכת וגדלה כלפי ישראל". ברגמן מסכם במשפט עוכר שלווה, כמעט מאיים: "המשאבים האדירים שהחליטו האמריקאים להשקיע כדי לרגל אחרינו צריכים להדליק נורה אדומה מהבהבת מול עיניו של כל אדם, של כל בכיר ישראלי, המבין כמה חשובים היחסים עם ארצות-הברית לביטחון הלאומי שלנו".

כטמב כלי טייס בלתי מאוייש מזלט מטוס זעיר ללא טייס נשק מלחמה צבא droneכטב"מ (מקור)

אנחנו יכולים רק לקוות שברגמן לא התכוון להבחין בין "אדם" מזה לבין "בכיר" מזה. אזרחים רבים מתקשים להבין מי אחראי להישגים ומי ראוי להוקעה על המחדלים. ברוב המקרים מדובר באותם אנשים עצמם. מאז מלחמת 1973 התערער האמון במערכות סודיות למיניהן, וגם כוח ההרתעה ומיתוס אנשי המוסד אינם מרשימים כפי שהיו לפני אותה מלחמה, שבמושגים טכנולוגיים כבר שייכת לזמן העתיק. החשיבה המדינית כאן נסגרה במיטת סדום ואנשי הממסד הביטחוני חולשים במידה רבה על התקשורת בנושאים האלה. ברגמן כתב (יפה) את מה שהתירו לו לכתוב כיוון שיש אנשים בממסד שחושבים שכך נמצא לנו מדרך כף רגל בזירה ההסברתית, שבתוכה ניטשות המלחמות החשובות באמת. אם הם מרגלים אחרינו, חושב בנימין נתניהו (ולכך הוא רותם את כל התלויים בו), אז אין טעם שנקשיב להטפות המוסר שלהם בנושא ההתפשטות בשטחים הכבושים. זהו הטון בכל ערוץ טלוויזיה וברוב העיתונים.

כך מטשטש הממסד בכוונת מכוון את ההבחנה בין הטיעון "המוסרי" לבין ניתוח יחסי הכוחות. אם לממשלת הליכוד היה כוח צבאי, כלכלי ומדיני לשלוט בכל המהלכים באזור, היא יכלה לטעון שהיא המעצמה האזורית היחידה, ממש כפי שארצות הברית היא המעצמה העולמית היחידה. אבל לרשות נתניהו עומד רק הכוח הצבאי וגם זה לתקופה מוגבלת מאוד בזמן. ייתכן שלממשלה הייתה יכולת צבאית לתקוף את איראן ולפגוע בחלקיק מכוחה הגרעיני, אבל התלות הכלכלית והמדינית שלה בארצות הברית היא מוחלטת. לכן נרתע ראש הממשלה ואפילו אהוד ברק, ממזימת התקיפה. נתניהו העדיף מלחמת גרילה נגד נשיא ארצות הברית ברק אובמה בקונגרס האמריקאי כדי ליצור חזית ימנית נגד המפלגה הדמוקרטית בתקשורת ובדעת הקהל. זה היה תמיד מוּעד לכישלון גם אם נערי ונערות המקהלה של נתניהו בתקשורת ספרו למעננו כל מחיאת כף שבה זכה ראש הממשלה.

הרעת היחסים עם אובמה דרדרה גם את מערכת היחסים עם אירופה ושאר מדינות העולם. רק חסיד שוטה של הממשלה יסיק מכך ש"כולם אנטישמים". תומכי הממסד השורצים גם ב"מחנה הציוני" וב"יש עתיד" סבורים שהסטאטוס קוו הוא טוב לישראל. בכך הם מבטלים את הקו הברור המבדיל בין הממשלה לבין המדינה, מה שמאפשר להם להכתים את מתנגדי מדיניות הממשלה כ"בוגדים". רוב אנשי השמאל העקבי מתנגדים למדיניות הסיפוח והנישול מטעמים מוסריים ורעיוניים, אבל גם הנימוקים המעשיים הם כבדי משקל. מנהיג ישראלי שפוגע בצורה כה פומבית בנשיא ארצות הברית, אינו מבין את יחסי הכוחות שבין מעצמת העל לבין מדינה זעירה במזרח התיכון. הממסד הישראלי שלח את ג'ונתן פולארד לרגל בפנטגון. צרעה קטנה עקצה את מוקד העוצמה העיקרי בעולם, וזה לא רק נוגד את מערכת היחסים בין מדינות ריבוניות ידידותיות אלא גם מעשה מטופש וילדותי מאין כמוהו. הנאום של נתניהו בקונגרס היה "פולארד פוליטי". אם ישראל הייתה מתקוממת נגד האימפריאליזם האמריקאי ומוקיעה את עוולותיו באסיה, באמריקה הלטינית, במזרח התיכון ובאפריקה ניתן היה לעמוד לצִדה על המתרסים. אלא שהעמדה הישראלית (המשותפת לכל המפלגות ה"ציוניות") תמכה מאז ומעולם, ותומכת עד היום, בכל תוקפנות שמקורה בוושינגטון, החל בפגיעה בממשלות שנבחרו באורח דמוקרטי ועד לשימוש חד-צדדי בכוח צבאי (בעיראק, למשל). העימות עם האמריקאים נובע מניגודי אינטרסים. לבית הלבן אין אמון בישראל, כיוון שהוא רוצה להחליט מתי השימוש בעוצמה צבאית הוא לגיטימי. פגיעה באיראן או בּרַשוּת מנוגדת לחלוטין לאינטרסים של ושינגטון. נתניהו הצליח לעשות רעש במליאת הקונגרס, אבל לא להשפיע על מדיניות הממשל.

כעת מתפשט ערפל הקרב המעובה לזירה הפוליטית והתקשורתית לא רק בעתות מלחמה. רבים מתומכי הממשלה מודים בגלוי, שהם אינם מבינים את רזי היחסים הבינלאומיים ו"סומכים על נתניהו". בעבורם, כטב"מים וכסת"חים הם מושגים די דומים. כך מתקרבת הקהילה הטכנולוגית לפוליטיקה הימנית. האינטרס בפיתוח צבאי מאסיבי משתלב היטב ברעיון שהמלחמות הן משתלמות ובלבד שהכרעות מדיניות לא יגזרו על העם מלחמת "אחים". הכטב"מים משמשים גם ככסת"חים (כיסויי תחת) כיוון שההסתתרות מאחוריהם מאפשרת את המשך הקפאת כל סיכוי לתהליך מדיני בינינו לבין הפלסטינים.

רוב האנשים בקבוצת ההתייחסות שלי מעדיפים באורח אוטומטי את המדענים על פני העסקנים. יש להם נימוקים מעולים, אבל חידודם עד הסוף מכרסם במה שנותר מהדמוקרטיה כאן. דיון גלוי בחשיבותו או במוסריותו של נשק ההרתעה הגרעיני הוסר במשך שנים רבות מסדר היום הלאומי שלנו מסיבות ביטחוניות, כביכול. בכך החל דוד בן-גוריון והמשיך אבי הפיתוח הגרעיני, שמעון פרס. השימוש במערכות נשק מתוחכמות, בעיקר בחיל האוויר, הרחיק מאיתנו את הנושא, גרם לערפולו ולטשטושו. כדאי שנבין שאין טעם למחות נגד הריגול המעצמתי בתוך ישראל. הוא יימשך ואף יתעצם, אולי מתחת מסך עשן של הכחשות ושל מחוות פיוס. אם ראש הממשלה, או זה שיבוא בעקבותיו, יזנחו את המטרייה האמריקאית מוטב שיחפשו להם מקורות אמינים אחרים לנשק, למזון ולגיבוי מדיני בזירה הבינלאומית.

את המדיניות החלופית האמיתית: פירוק נשק גרעיני בכל האזור, החזרת כל השטחים תמורת שלום וערבות בינלאומית להסכמי השלום לא שוקלים כאן ברצינות. מרוב מזל"טים לא ימצאו יוני השלום מנוחה ברקיע, וסופן להתבוסס בדמן על אדמה חרוכה.

  • פורסם בכל העיר, 5 פברואר 2016
תגובות
נושאים: מאמרים

7 תגובות

  1. ע.ג. הגיב:

    אפשר לחתום על כל מילה כמעט אבל הפסקה האחרונה קצת מטרידה כשרואים את "הפעילות הנמרצת" של העולם בכל פעם שמתרחש רצח עם או במילים אחרות, אם ברעם מתכוון שהשלום ישמר בגלל ערבויות האו"ם/המעצמות כדאי שיחפש ערבויות אחרות כי מה שהוא מציע ישראל לא תסכים להסתמך עליו לעולם ובצדק.

  2. אשר פרוליך הגיב:

    השינויים ביחסים בין ישראל וארה"ב הם חלק מהשינויים באינטרסים הגלובאלים של ארה"ב,ובעקר ההתרחקות מסעודיה ומדינות המפרץ,על רקע ירידת הצלות של ארה"ב ביבוא נפט (ארה"ה הפכה לאחרונה ליצואנית נפט ובנוסף קיים עודף אדיר של מלאי נפט.היחס לישראל לא השתנה במהותו כוון שארה"ב תמיד פעלה בשני כוונים ביחס לישראל.מצד אחד כבסיס לוגיסטי למקרה חירום ומצד שני כגורם שמפריע לה לנהל את עסקיה באיזור.

  3. אלמקייס הגיב:

    ברעם חושב שהריגול ההדדי "נוגד את מערכת היחסים בין מדינות ריבוניות ידידותיות". אולם המציאות היא דווקא שמערכות היחסים בין המדינות ה"ידידותיות" מתאפיין בחוסר אמון ובריגול הדדי בהיקפים עצומים. באופן לא מפתיע, קשה למצוא יחסי אמון בין שודדים. אפשר להזכיר את הסיפור שעשה הכי הרבה רעש, הציתות לטלפון של אנגלה מרקל בידי ה-NSA. המסמכים שפרסם סנואדן נותנים תחושה בדבר היקף הריגול האמריקאי אצל "ידידותיה". כמובן שהריגול ה"ממשלתי" הוא רק קמצוץ של הריגול, והיקף הריגול ה"עסקי" של תאגידים בינלאומיים הוא אסטרונומי גם אם הוא נעשה ע"י גורמים חצי-פרטיים.

    הריגול איננו רק מצד ארה"ב אלא גם יריבותיה מרגלות אחריה ומרגלות בינן ובין עצמן והוא גם איננו מוגבל לריגול אחר מדינות יריבות אלא הממשלות מרגלות גם אחר אזרחיהן.

    נראה שהכותב הקיץ משינה ארוכה, גילה לפתע את היקף השימוש בכטב"מים וריגול הדדי והגיע למסקנה המקורית שכדאי לחזק את יחסנו עם אמריקה. קם וחזר לישון.

  4. אמנון פליגלמן הגיב:

    מר ברעם הנכבד,
    האם אחרי מופע האימים הנוסף של חברי הכנסת הערבים אתה שוב קורא לנו להתאחד איתם וליצור ברית אזרחית או שסוף סוף אתה מבין שהם פגע רע גם בקרבו של הציבור שאותו הם אמורים לייצג ולהוות גשר לשלום בין העמים.
    בפרט נכונה השאלה להגיע חבר הכנסת זחאלקה שכונה על ידך ״איש נפלא״.
    להזכירך – דקת דומיה לזכרם של מחבלים.
    ואל תספר לנו שטויות על התנגדות לכיבוש, רק לא זה.
    תן פעם אחת הסבר מניח את בדעת ולא ססמאות שחוקות על ימין פשיסטי וגזענות.
    את זה תשאיר לזועבי, זה הדבר היחיד שהיא יודעת לטעון ואני רוצה להאמין שאתה קצת יותר אנליטי ומתורבתים ממנה.

  5. חיים ברעם הגיב:

    מר פליגלמן,

    אתה לא רוצה "הסבר מתקבל על הדעת" אלא אישור להשקפתך הגזענית שעצם היותה של ח"כ זועבי ערביה הפוך אותי ליותר "אנליטי ומתורבת ממנה"

  6. אלי אמינוב הגיב:

    כמובן שחיים ברעם צודק כשהוא אומר שארה"ב ובריטניה, קרי המרכז הפעיל של האימפריאליזם, לא מאמין לישראל, משום שמאז הקמתה נאלצה ישראל כמדינה וסאלית שלו לדווח על כל מה שקורה בה לבוס. כדי להיות בטוחים שישראל לא משקרת- בודקים. זה בסדר הרבה בוסים בודקים את הכפופים להם. האם זה אומר עוד משהו? לדעתי לא. ברור שארה"ב יודעת הן על ההוצאות להורג שמבצעת ישראל באמצעות גליוטינות מעופפות, יודעת על ניסויי נשק על אוכלוסייה אזרחית בעזה ויודעת על מכירות נשק ישראלי למדינות מצורעות שלא ניתן למכור להם נשק בגלוי. כל זה לא מפריע לאימפריאליזם לתמוך בישראל , לחמשה ולהגן עליה במוסדות בינלאומיים. אז מה הפלא שהישראלים מרגישים שהם יכולים לעשות כל מעשה נבלה בסמכות וברשות. כדי שזה יצליח שכחו הישראלים מה זה להיות בני אדם ונעשו יותר יהודים..

  7. אמנון פליגלמן הגיב:

    מר ברעם,
    ראשית,
    אני לא זקוק לתוקף מוסרי ממך.
    התשובה שלך ממחישה שחוץ מססמאות ריקות אין לך שום טענה עניינית.
    זועבי היא תומכת טרור מובהקת אשר כמו חברך ברכה מסתתרת מאחורי אמרות שלום צבועות ומתחסדות בה בעת שהיא טוענת שחוטפי רוצחי שלושת הנערים אינם טרוריסטים.
    לא פלא ששופטת בית המשפט העליון אסתר חיות שאלה אותה בפשטות ובחוכמה מה פשר עמדה זו אם לא תמיכה בטרור?
    מסתבר שבדומה לחברי הכנסת הערבים גם לאנשי שמאל כמוך אין שום דרך להתמודד עם שאלות מביכות מלבד ססמאות נבובות על פשיזם וגזענות.
    השייח ראאד סאלח הוא מחבל דתי קנאי ומי שתומך בו – ברכה – מסגיר את עמדותיו, מוסריותו והשקפת עולמו.
    מעניין מה היית אומר על אדם כלשהו שמלווה ותומך רב דתי לאומי שהורשע בהפצת שנאה והסתה, האם לא היית מקטלג אותו לאלתר כתומך במעשיו של אותו הרב?
    אז תפסיק להיות צבוע ותיישם את ערכיך לא רק על אנשי ימין אלא גם על נבחר הציבור שלך – ברכה.
    ״הדבר מדבר בעד עצמו״.
    וכל יתר הניסיונות שלך לשוות לביקורת על מעשים אלו היבט גזעני או פאשיסטי הוא לעג לאינטליגנציה.
    או שתתמודד עם הטענות בצורה מנומקת או שתתעלם לחלוטין.
    שניהם עדיפים על הטחה נפסדת.

הגיבו לע.ג.

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים