תוך מחאות קולניות, ועדת החוקה של הכנסת אישרה ביום שני האחרון, לקריאה ראשונה, את הצעת החוק הפשיסטית של ממשלת הימין לפיה ניתן יהיה להדיח חבר כנסת ללא הגבלת זמן. ההצעה אושרה בתום דיון סוער, והיא תועלה ככל הנראה בשבוע הבא לדיון בקריאה ראשונה במליאת הכנסת.
יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים
חברי הכנסת שהתנגדו לחוק במהלך הדיון הם: עבדאללה אבו מערוף, טלב אבו עראר, זוהיר בהלול, יוסף ג'בארין, יעל גרמן, תמר זנדברג, דב חנין, אחמד טיבי, חיים ילין, ציפי לבני, רויטל סויד, עאידה תומא-סלימאן, אוסמה סעדי, עיסאווי פריג', מיכל רוזין, מיקי רוזנטל, ואלעזר שטרן ואנוכי. לעומתם, יו"ר הוועדה ח"כ ניסן סלומינסקי וח"כ עודד פורר תמכו בהצעה בכל כוחם. גם חברי הכנסת מהקואליציה שהתנגדו להצעה, בני בגין ואורי מקלב, הצביעו בעדה. הדיון היה קשה במיוחד ובמהלכו הוצא מהישיבה ח"כ אבו מערוף (חד"ש – הרשימה המשותפת) תוך שהוא קרא – "החוק הזה הוא טרור כמו של משטרים אפלים". כל חברי האופוזיציה החרימו את ההצבעה וכך ההצעה התקבלה אך ורק בקולות הקואליציה הימנית וללא מתנגדים. בתום הישיבה, ראש הממשלה בנימין נתניהו בירך על התוצאה.
מאחורי נאום הערבים נוהרים, ונאום דיזנגוף, וההאשמה שח"כים מהרשימה המשותפת מניפים דגלי דעאש – מאחורי כל הדברים האלה של נתניהו יש לא רק גזענות מובנית – יש מאחורי זה פוליטיקה. הוא יודע היטב את משקלה של האוכלוסייה הערבית. הוא היה יו"ר האופוזיציה כשרבין "נשען על קולות הערבים" – קרי: זכה לתמיכת חד"ש והמפלגות הערביות בכל העת שרצה לקדם את השלום עם העם הפלסטיני. נתניהו יודע שאם האוכלוסייה הערבית היא לגיטימית הוא לא יהיה ראש ממשלה. לכן הוא מנהל מסע דה-לגיטימציה ללא מעצורים.
כך, לראש הממשלה נתניהו יש מטרה ברורה, וחוק ההדחה הוא רק עוד שלב במימושה. נתניהו לא רוצה שנהיה כוח פוליטי לגיטימי, הוא לא רוצה לראות את הערבים נוהרים לקלפיות. נתניהו מבין היטב שבמאזן הכוחות הקיים היום במדינה, הציבור הערבי יכול להיות לשון המאזניים, שתפיל אותו מהשלטון; ולכן, בשנים האחרונות הוא פועל ומסית בצורה שיטתית כנגד הציבור הערבי וההנהגה הנבחרת שלו. אבל למרות מסע הדה לגיטימציה נגדנו והעלאת אחוז החסימה, הציבור הערבי, בתמיכתו חסרת התקדים ברשימה המשותפת, בחר להשפיע ולהיות חלק מהפוליטיקה בישראל.
השלב האחרון בקמפיין הדה לגיטימציה של נתניהו הוא לתת לחברי כנסת את הכוח להדיח חברי כנסת אחרים – ערבים ואנשי שמאל. זאת לא דמוקרטיה, אלא עריצות הרוב. נבחרנו על ידי העם ולא על ידי חברי הכנסת מן הימין ואנחנו לא רוצים או מחפשים לרצות אותם. אולי זה יהיה פרלמנט על טהרת היהודים (הימניים), אבל זה לא מאבק של ערבים או יהודים ולא מאבק של ערבים נגד יהודים. זהו מאבק על הדמוקרטיה של ערבים ויהודים, ששואפים לחיות במדינה שוויונית ודמוקרטית.
- ח"כ איימן עודה (חד"ש) הוא יו"ר הרשימה המשותפת בכנסת.
העיוורון של השמאל והערבים,הוא אותו העיוורון של חסידיו השוטים של נתניהו. אלה ואלה אינם רואים כי מדובר בחוק שנתניהו סרס אותו לחלוטין והוא בלתי ישים בעליל.
חסידיו של נתניהו זוקפים את גוום הלאומי,והשמאל והערבים יכולים לזעוק זעקות שבר על פאשיזם,גזענות ושאר ירקות.
יש שתי אפשרויות: אם נתניהו פוחד מן האפשרות שהסיעות הערביות תצטרפנה לקואליציה, הרי שאיימן עודה צודק, אבל נשאלת השאלה המתבקשת העולה מן המאמר: האם איימן עודה אכן יצטרף בעתיד לקואליציה בראשותה של המפלגות הציוניות -יש עתיד או המחנה הציוני?
זו שאלה שמצביעי הסיעות הערביות צריכים לשאול את עצמם -האם הם מוכנים לשבת בממשלה אחת עם מפלגות המגדירות עצמן כציוניות על כל המשתמע -חוק השבות, תמיכה בהתיישבות בגושי התנחלוית בגדה המערבית, הגדרת ישראל כמדינה יהודית והתנגדות גורפת לזכות השיבה.
לכל בר דעת התשובה היא לא מוחלט ועל כן ה"חשש" אותו מייחס עודה לנתניהו אינו מבוסס על המציאות
אנחנו יודעים שלא, את הסכם העודפים הם לא עשו עם מרצ, בצדק לטעמי כי היא ציונית
השבוע הדיח הפרלמנט המצרי חבר פרלמנט רק משום שנפגש עם שגריר ישראל, לא שמעתי אף אחד מחברי הכנסת של הרשימה יוצא להגנתו או קורא למצריים פשיסטית , גזענית או אף לא אחד מהסופרלטיבים שחברי הכנסת של הרשימה מכנים מדי יום את מדינת ישראל, אפילו בעיצומו של גל טרור שגובה קורבנות רבים הם ממשיכים לעודד את התוקפן , הם שכחו ששמאל הוא לא רק מאבק לסיום הכיבוש- אלא גם דאגה לקורבנות הטרור והפיכת מדינת ישראל למקום טוב יותר.
חבל שח״כ עודה טועה בדבר אחד: כל עוד המחנ״צ (העבודה) תומכת בגישה הבסיסית (והגזענית) של הליכוד, הציבור הערבי לא יכול להיות לשון המאזניים שתפיל את גזעניהו מהשלטון.
אני כורדי.
ארדואן טובח, באחיי הכורדים.
לארדואן, יש שני חברים קרובים במיוחד: הניה וזועבי (המרמרה…).
אז = מצדי, שיפציצו את עזה חופשי.
ואם בל"ד, תוצא אל מחוץ-לחוק וח"כיה ייבעטו, החוצהּ מן הכנסת, בשעה טובה ומצויינת = מה טוב.
תודה לך על התגובה הזאת. כבר מזמן שמתי לב שאתה לא הולך בתלם ומפגין חופש מחשבה מדהים.
כמובן.
ת מ י ד .
ותודה רבה לך!!
אני על סף יאוש מלקבל תשובה לשאלה פשוטה (ובחיי שניסיתי):
איך הטענה על סוף הדמוקרטיה בישראל בעקבות חוק ההשעיה, מסתדרת עם העובדה שקיימים חוקים דומים בארה"ב, אנגליה וצרפת שאף עושות בהם שימוש.
האם מישהו יתייחס עניינית? בלי צרחות וצווחות היסטריות ואוטומטיות של ססמאות על גזענות, פאשיזם, אפרטהייד, ושאר בילבולי ביצים.
בבקשה, רק טיעונים ברורים ופשוטים, שאדם פשוט ופרגמטי כמוני יוכל להבין
אני לא פונה לאילו שאין לי מטרה משותפת איתם בדבר טובת ישראל,
ולא לאלו המקבלים אתנן בעד דעתם, כמשרתי כוחות זרים,
ולא לילדי כאפות בדימוס, המרצים אדונים חדשים, בשופכים את מררתם המאוחרת על סביבותיהם, באורגיה של שנאה וזעם על כל מעניהם הדימיוניים והאמיתיים כאחד.
אני פונה לאלו שרוצים את טובת ישראל וחושבים שהחוק רע ולא דמוקרטי.
אשמח לנסות להבין מה הבעיה, ולמה בחו"ל חוק כזה הוא לא נורא, ופה כן.
אני מקווה שיש עוד הרבה כמוני. פרגמטים.
אז אשמח להסבר פשוט ככל שאפשר, נטול ססמאות
תודה
אני לא משפטן ואני לא מכיר את לשון החוק המפורשת בכל אחת מהמדינות שהזכרת. אבל יש הבדל אחד אדיר בין צרפת לישראל. צרפת היא מדינת כל אזרחיה, היא המדינה של המוסלמי, היהודי, הנוצרי (גם הקלווניסטי, הקתולי וכו'). אין אפליה או העדפה על רקע גזעי. מדינת היא ישראל היא מדינת הלאום היהודי (האורתודוקסי), בה בשעה שיושבים בה לאומים אחרים (או זרמים שונים של יהדות שלא מוכרים). במדינת ישראל הדת אינה מופרדת מהמדינה, בעוד שבפועל יושבים במדינה בני דתות שונים, ורבים שבכלל לא מאמינים. ולכן כל חוק, כל החלטה, כל נאום, וכל אמירה נשפטים בראי הגזענות – כי אין מה לעשות, ההפרדה הגזעית/דתית/אתנית (בין אם היא מוצדקת או לא) היא מהיסודות שעל בסיסו הוקמה המדינה, ולפיו היא מתנהלת. מקווה שזה עזר לך קצת להבין את ההבדל בינינו לבין ארה"ב, צרפת או שאר המדינות, ולמה בישראל החלטות מסויימות הן טעונות בעוד שבמקומות אחרים אותן החלטות הן ענייניות ומרוקונות כל מתח.
רק עדכון: במאה העשרים ואחת, צרפת היא מדינת כל לה-פניה.
אנסה להתייחס. המוטיב שבשאלתך חוזר על עצמו ללא הפסק בישראל. מהו מוטיב זה? מדובר על מן דפוס בערך כזה: 1) הפניית המבט לצדדים לבדוק מה שקורה במקומות אחרים (בד"כ בשילוש "הקדוש": ארה"ב, אנגליה וצרפת). 2) למצא שישנם דברים דומים גם שם. 3) להלבין ולנקות ע"י כך את עצמינו ומצבינו (זה גם משמש כטריק הסברתי!). מי שעושה כך בוחר להתעלם (מתוך רוע? מתוך טמטום? מתוך הרגל? מתוך אינדוקטרינציה?) מהמצב בשטח. מדובר על המצב בשטח – על המציאות הפיזית והנפשית של כל החיים בארץ.
בישראל קיימת תרעלה שלא נוח להכיר בה כפי שהיא וקל להמעיט ב"פתולוגיה" (עם או בלי מרכאות) של העסק. הרי זה ברור שכדי לקיים ברצף של עשרות שנים! מצב קטסטרופלי, כפי ששורר בישראל, מחוייבת רביצה במנטליות שונה לחלוטין מאשר באירופה. גם אם הסצינה המשפטית יכולה להיות דומה הרי שהסצינה הריאלית היא שונה לחלוטין. בתור דוגמה אתה יכול להסתכל על שני מסוממים: אחד זמר-מליונר שלוקח סם לפני הופעה והשני נרקומן מוזנח שישן ברחוב בקופסת קרטון. שניהם לוקחים סם אבל יתכן ששניהם נמצאים בסיטואציה שונה מאד ומצבו (הפיזי והנפשי) של האחד חמור בהרבה מאשר השני…
בקיצור, הביאו לי את אלו שדעותיהם כדעותיי ואראה לכם שהם מסכימים איתי.
אתן לך עוד דוגמה שמבהירה היטב את ההבדל בינינו למדינות אחרות. היום פורסם בחדשות כי במקרה שבו דרוזי הוכה על ידי עשרה יהודים חובשי כיפה בתחנת אוטובוס, רק כי הוא דיבר ערבית בטלפון, נעצרו חשודים אך לא הוגשו כתבי אישום והתיק נסגר. עכשיו, נעשה תרגיל מחשבתי שבו נער יהודי מותקף על ידי עשרה ערבים, החשודים נתפסים, ומשוחררים והתיק נסגר?! כנראה שלא, אה … אז הנה לך עוד הבדל בינינו לבין צרפת.
ב"ה
אני לא בקיא בקשר לצרפת, אבל בבריטניה ובארצות הברית הבחירות הן לא של חלוקת מנדטים למפלגות לפי חלק יחסי, אלא בחירות אישיות של נציג מכל אזור. כשנציג מאזור בחירה מסוים מודח אצלם, עושים בחירות חדשות לנציג מאותו אזור, ונדמה לי שלמועמד המודח מותר לנסות להתמודד שוב (אם כי בדרך כלל זה לא קורה). אצלנו יש חלוקת מנדטים לפי מפלגות, ובמקום המודח נכנס המועמד הבא ברשימת המפלגה שהייתה בבחירות לאותה כנסת.
בתכלס, אצלנו הולכים לדרוש רוב של 90 מנדטים, שזה אומר שלושה רבעים מהכנסת, כך שהחוק הזה ממילא לא יעשה יותר מדי.
http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2874117
בדבר אחד הכותב צודק. הרשימה המשותפת לא מניפים דגלי דא"עש.
איך אני יודע? היום הם הודיעו שהם בצד של חיזבאללה.