הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-24 במרץ, 2016 14 תגובות

מגילת אסתר חובקת בחובה סיפור היסטורי של עם הנאבק על חייו, עם שבעברו התמודד עם ניסיונות מרים להכחידו מקבל ביטוי במגילת אסתר עם שלל תוספות, שיש לי איתן שיח ושיג כואב. במיוחד קשה לי להשלים עם הסיפור בסוף האגדה, המגולל את סיפור הניצחון על המן האגגי הרשע. קשה לי לקבל את הפסוק: "וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ מִתְיַהֲדִים, כִּי נָפַל פַּחַד הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם" (מגילת אסתר ח', 17). זו הפעם היחידה שמופיעה בתנ"ך המילה "מתייהדים". לצערי, המילה הנושאת את שם העם היהודי פעם יחידה בתנ"ך אינה מופיעה בהקשר של ערכים אנושיים, אלא אנו פוגשים אותה בהופעה מבהילה של פחד מהשררה. של קבלת היהדות מתוך אימה ופחד.

תפילת "על הנסים" לפורים (מקור) מגילת אסתר יהדות תנ"ך היסטוריה חג Meah_Berachot6תפילת "על הנסים" לפורים (מקור)

מגילת אסתר מספרת לנו על הצהרה המעידה על הצטרפות המונית של עמי הגויים ליהדות. אינני עם השמחים לעדות זו של המגילה. אני לא אהיה עם הרוקעים ברגלים ומתופפים במצלתיים וברעשנים בבית הכנסת למקרא פסוק של התייהדות מתוך פחד ואימה. אינני נמנה אל העולזים בבתי הכנסת המעלים על נס יהדות שיכורת כוח ועוצמה שאליה מבקשים גויים להסתפח.

לא אהיה עם שיכורי שמחה למקרא הפסוקים המעידים על גלי גיורים המוניים. מה שהחל בעידן הפרסי על פי עדות מגילת אסתר הפך למדיניות רשמית בתקופת החשמונאים. רק שההתייהדות נעשתה ביתר כוחנות על ידי דמויות, שהבולט בהן בימי בית שני היה אלכסנדר ינאי. מדיניותו של אלכסנדר ינאי העלתה מהאוב את מדיניות ההתייהדות הכוחנית, שנקט בתקופת בית ראשון המלך עוזיהו.

לבי לא עם הפסוקים המעוררים זקפה לאומנית "וּשְׁאַר הַיְּהוּדִים בִּמְדִינוֹת הַמֶּלֶך …הָרְגוּ בְּשוֹנְאֵיהֶם חֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים אֶלֶף" . (מגילת אסתר ט' 16) אינני מוכן להיות שותף לצעקות הגיל בבית הכנסת בעת שמחה על טבח המוני. אני מוכן להשלים עם כל ענישה של אשמים ישירים בהתאכזרות ליהודים, אבל לא בטבח המוני של 75.000 אנשים ונשים, זקנים וזקנות, ילדים וילדות. וזאת בנוסף ש"בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׁר בְּאָדָר הָרְגוּ בְּשׁוּשָן שְׁלֹש מֵאוֹת אִישׁ". (מגילת אסתר ט' 15)

אינני רוצה לחנך את ילדי, נכדי וניני ליהדות שהאידיאל שלה מעלה על נס בבית הכנסת, בית מקדש מעט של עם ישראל, את עובדת היות כל עמי העולם מעריצים את היהדות, "כִּי נָפַל פַחֲדָם שֶׁל כָּל הָעַמִֹים". (מגילת אסתר ט' 2 ) אינני רוצה את תאוות הנקם וההנאה ממנה, כפי שעולה מהמגילה "וַיַּכּוּ הַיְּהוּדִים בְּכָל אוֹיְבֵיהֶם מַכַּת חֶרֶב וְהֶרֶג וְאָבְדָּן, וַיַּעֲשׁוּ בְּשׁוֹנְאֵיהֶם כִּרְצוֹנָם". (מגילת אסתר ט' 5 ) קשה לי לקבל את הביטוי "וַיַּעֲשׁוּ בְּשׁוֹנְאֵיהֶם כִּרְצוֹנָם". גם האויב הוא יצור הנברא בצלם, ואין לקבל את ההיתר של פרק ט' פס' 5 במגילה .לכן במגילת אסתר שלי במקום פסוק 5 מפרק ט' אני אקרא לילדי ולנכדי משירה של המשוררת חגית גרוסמן, הכואבת את המציאות בה אנחנו סותמים "אֶת אָזְנֵינוּ מִן הָאֱנוֹשִׁיּוּת שֶׁבְּעֵינֵי הָאוֹיֵב שֶׁיָּכוֹל לִהְיוֹת אָהוּב".

אני אמחק ממגילת אסתר שלי את פסוק "לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל חֵיל עַם וּמְדִינָה הַצָּרִים אוֹתָם טַף וְנָשִׁים וּשְׂלָלָם לָבוּז". (מגילת אסתר ח' 11) . השפה העברית השגורה בפי אינה מתירה לי להעלות על דל שפתי מלים עבריות, שיש בהן התר להרוג טף ונשים ולבוז שלל. לזכותו של העם על פי הסיפור במגילה, הם לא חטאו בחטא השלל והביזה .

כשאני מסיים לכתוב שורות אלו, פורץ ממרקע הטלוויזיה מלל שטוף זימת-שנאה חסרת מעצורים מפי מנהיג החיזבאללה. כעבור כמה דקות פורצות מהמרקע תמונות מזוויעות שמחוללת דעאש בבריסל. אל מול פרץ השנאה הקוטל חיי אדם אינני מוכן לאמץ תכנים מקראיים כדוגמת הביטוי: "לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל חֵיל עַם וּמְדִינָה… טַף וְנָשִׁים…", ובוודאי שלא להלל טבח המוני של 75.000 אנשים ונשים, זקנים וזקנות, ילדים וילדות.

תגובות
נושאים: מאמרים

14 תגובות

  1. אלמקייס הגיב:

    מרדכי ופמלייתו אכן צריכים להתבייש בכך שלא שלחו את המן להישפט בהאג ובכך שהם לא פעלו לקדם חרם בינלאומי על ממלכת פרס במצרים, בממלכת ננדה, בכוש ואצל העמים הקלטים. הרי זה עבד בדרום אפריקה. אולי אפשר היה לשלוח את ושתי לסבב הרצאות באירופה כמתפכחת שהיתה עדה לזוועות המשטר האחשוורושי עד שמצאה את מצפונה לאחד שאיבדה את הג'וב שלה.

    בכלל, הטקסטים היהודים אינם הומניים וליברלים כמו אלו של הנצרות. האם אפשר בכלל להשוות בין האלימות והסחי של התנ"ך ליופי הנשגב של הברית החדשה? בזבוב הם אפילו לא היו פוגעים הנוצרים האלה.

    • צדוק התקוה הגיב:

      מוזר הנוצרים לא היו פוגעים בזבוב מה אם מסעי הצלב ומה ואם האינקוויזיציה שלא נזכיר את עלילות הדם שבם טבחו ביהודים

  2. צדוק התקוה הגיב:

    הרי כל אלה סיפורים לא.?

  3. דניאל קלטי הגיב:

    תרגיע!!

    כולה אגדה.

    האתר הזה בֶּאֱמֶת מידרדר (ומציאה גדולה, הוא לא היה אף-פעם): במקום מאמרים, על בעיות אמיתיות, מתפרסם כאן פיוט מקורקש, נגד אגדות…

  4. עלי הגיב:

    הכותב לא מדבר על אכילת אוזני המן שזה מנהג קניבלי
    " חובבי ציון" מהשמאל צריכים להכריז על החרמת חג פורים לנוכח המנהג הקניבלי של אכילת אוזניו של המן…

  5. נאורה הגיב:

    אותי לא מדאיגה המגילה. אותי מדאיגה ההזדהות כיום עם התכנים של המגילה. אותי מדאיגה הרקיעה ברגלים, רעש הרעשנים וגלי השמחה לנוכח קריאת פרקים ח' ו-ט'

    • אמיתי הגיב:

      התכנים של המגילה מדאיגים .
      אולי נספר את קיצור תולדות הדאגה.

      1. יש עם יהודי שחי איפושהו
      2. לרשע התורן בא להשמיד כי ככשהו
      3. היהודים ניצלים איכשהו
      4. ועושים לאויבים שלהם, מה שהם רצו לעשות להם מתישהו.

      ובכן רעש הרעשנים וגלי השמחה נראים כמו תגובה של עם בריא ונורמלי,
      שמציין את הרווח וההצלה ואת הניצחון על אויביו.

      זה בעצם שידור חוזר של:
      חנוכה
      פסח
      יום העצמאות
      יום ירושלים

      כמו שמרק טווין אמר "ההיסטוריה לא חוזרת על עצמה, אבל היא מתחרזת."
      אותי לא מדאיגה המגילה, אלא אנשים שאיבדו את המצפן שלהם ונותנים לאויבים שלנו
      לשכנע אותם שבעצם אנחנו הרעים בסיפור ולא היא. מזדהים עם הרוע והתוקפן שבכל תקופה
      מגולם על יד צורר אחר, מנסים להבין אותו ולמרק את מצפונם, על חשבון החיים של כולנו.

      • ידידיה הגיב:

        לאמיתי שלום.

        אין בהסברך התייחסות לטבח של "טף ונשים" .. אני הייתי מצפה להסתייגות מוחלטת מהציווי הזה. במקום זה יש את מצהלות השמחה בבית הכנסת כאשר קוראים את הפסוק. .

        לצערי, אותן מצהלות שמחה של ירי בראשו של פלשתיני שרוע פצוע. לצערי, אותן המצהלות מתחברות להזדהות עם עולמו החשוך של חבר הכנסת סמוטריץ.

        • אמיתי הגיב:

          ידידיה שלום.המגילה היא טקסט שנכתב לפני 2500 שנה והיא גם מתארת מציאות שהייתה נפוצה אז בכל התרבויות.להשליך את הטקסט למציאות של היום זאת צדקנות .אף אחד לא חושב שאם היה מקובל אז לפגוע גם בנשים וטף זה משליך על ימינו. הנורמות של כל העולם השתנו (אולי חוץ מהאיסלאם הרדיקלי שמתגעגע למאה השביעית) .ועדיין אנחנו שמחים בהצלה שהייתה אז גם אם הנורמות שהיו מקובלות אז אינן מקובלות היום לשמחתנו .
          ונחזור לימינו ,נדבר על העניין העקרוני ולא על המקרה הספציפי ,שעומד ותלוי בבית משפט.
          כשמחבל שלפני רגע ניסה לרצוח מישהו בסכין, או בכלי נשק אחר מחוסל זו בהחלט סיבה לשמחה כי המשמעות היא שהוא לא הצליח לבצע את זממו והוא קיבל את מה שהתכוון לעשות לאחר.זה מוסר אנושי פשוט שרק אמא תרזה מתעלה מעליו.בדברי אני כמובן לא תומך בירי על מישהו שכבר אינו מאיים עליך.

      • יוסי פלס הגיב:

        נכון מאוד, זה ״שידור חוזר״ והוא שמדאיג אותי. מאוסים בעיניי כל אותם חגים ומועדים שבהם מטפחת היהדות הפרושית-רבנית ובעקבותיה גם היהדות המודרנית, הציונית, שנאת ׳גויים׳ חולנית ומתועבת. לא, לא מדובר ב״עם בריא ונורמלי״ אלא בעם כסנופובי, רדוף פאראנויה. יש לצקת תכנים חדשים, הומניים, בכל אותם חגים ולהוקיע את שנאת ה׳גויים׳ שהם מעוררים. מה טוב שניתנו לנו גם חגים כסוכות, ט״ו בשבט, שבועות וט״ו באב, ללא ׳גויים׳ שיש לשנאם ולהטיל בם שיקוצים.

        • אמיתי הגיב:

          ואף על פי כן אתה תשב בליל הסדר ותשיר בקולי קולות.

          וְהִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ
          שֶׁלֹּא אֶחָד בִּלְבָד עָמַד עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ
          אֶלָּא שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ
          וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם

      • צדוק התקוה הגיב:

        אני נזכר שהם גם היו נאמנים לשמש העמים וגם כאשר הוציא שמש העמים יהודים למוות גם אז היו מנסים להבין אותו ולמרק את מצפונם דבר לא השתנה

  6. ידידיה הגיב:

    באותה קלות ראש , שאנחנו מקבלים את הפסוק על טבח "טף ונשים" בפרק ט' ואף שמחים למקרא הפסוק , אנחנו מקבלים את הכדור בראש לנערה עם מספריים ולירי בראשו של מחבל ערבי בחברון. קורה לנו משהו לא טוב במישור התרבותי ובמישור הפוליטי .

    • צדוק התקוה הגיב:

      ידידיה הנערה עם היית באה עם פרחים הייתי מבין אותך וכנ"ל לגבי המחבל מחברון שדקר חייל הם באו לרצוח לרצוח ……..האם אסור לנו להגן על חיינו ואולי ניתן את הלחי השנייה

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים