הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-16 באפריל, 2016 11 תגובות

השאלה הזאת איננה מוזרה כל כך. קריאה נרחבת של עיתונים ואתרים חברתיים מניבה מסקנות בלתי צפויות: אנשי הימין דואגים בדיוק כמונו, ואולי אפילו יותר. תוך כדי שהם ממיטים עלינו אסון בלתי הפיך, גם הם מקוננים על מר גורלם. אולי גרסה חדשה, תמוהה משהו, של "יורים ובוכים" מבית מדרשו של השמאל הציוני ז"ל.

beginמנחם בגין, מנהיג אחוז בפחד השלטון

כבר בשנת המהפך הגדול, 1977, היה מנהיג הליכוד מנחם בגין אחוז בפחד השלטון. לכן מינה מפא"יניקים כמו משה דיין (שר החוץ) ועזר וייצמן (שר הביטחון) לתפקידי מפתח בממשלתו הראשונה. הליברלים בליכוד (כולם ציונים כלליים) נועדו אף הם לרכך את הפחד ברחבי העולם מפני בגין ואנשיו שהייתה להם זיקה טרוריסטית כזו או אחרת עד שהבריטים עזבו את הארץ בשנת 1948. גם אחרי 1977 ראו בגין ואנשיו את תנועת העבודה ככוח השולט בכלכלה ובביטחון. את הלקח המאלף מוועדת הקלפי בצפון העיר בעיצומו של המהפך הגדול לא אשכח לעולם: נשלחתי לספירת הקולות מטעם של"י (לא קיבלנו שם אפילו קול אחד!) ויו"ר הוועדה היה איש ליכוד שעבד שנים רבות בשירות התעסוקה. כאשר היו"ר הבין, שגם המערך זכה שם רק בחמישה קולות במקום שמונים בפעם הקודמת, הוא הבין שבגין עולה לשלטון. איש האצ"ל הוותיק היה חיוור כמו סיד ובקושי הצליח לתפקד. כל חייו פעל תחת שלטון מפא"י, גם במקום עבודתו, והוא לא היה מסוגל להכיל את נצחון הליכוד. הדפוס שאליו הורגל תמיד עמד להשתנות באורח דראסטי. בפעם הראשונה מאז שעמד על דעתו הוא ניצב בפני הבלתי נודע, ולא היה מסוגל לחגוג, אפילו למראית עין.

התסמונת הזו דהתה במידה ידועה אחרי שנים רבות של שלטון אויבי תנועת העבודה, אבל היא עדיין מקננת בתת-התודעה. למזלו של הליכוד קיימות עתה שתי תופעות המחזקות את שלטונו: קם דור חדש שלא ידע את דוד בן-גוריון, את לוי אשכול ואת גולדה מאיר, ואנשים כמו יריב לוין או אופיר אקוניס אינם חוששים עוד מתנועת העבודה; אנשי מפלגת העבודה עצמם נטשו את כל דגליהם הרעיוניים ואינם מאיימים כלל על ההתנחלויות או על הכלכלה הניאו-ליברלית. בוז'י הרצוג איננו מטיל פחד על תומכי הליכוד, לכל היותר הם רואים בו מטרד קל ולחילופין שותף נוח מאוד בעתיד. עם זאת, גם בוחרי ביבי נתניהו אינם מזדהים תמיד עם עמדותיו. בעבר תמכו רוב הישראלים בהסכמי אוסלו, וניכרה בחוגי הימין החילוני גם הסתייגות מהמדיניות כלפי איראן. הבורגני הממוצע איננו רוצה בהתנגשות אינטרסים עם ארצות הברית ובהחלט חושש מתוצאות אפשריות של הפצצה מאסיבית באיראן. הדתיים הלאומנים ותומכי ההתנחלויות פחות רגישים לדעת הקהל העולמית, ומאמינים שאמונתם תגן עליהם גם מתוצאותיה של מלחמה חסרת שחר; הציבור הגדול שתומך במחנה הציוני וביאיר לפיד אינו מגלה שום אהדה לערבים או לנציגיהם בכנסת, אבל מתחלחל מעצם המחשבה שלא יוכל לבקר במדינות מערב אירופה או שעסקיו ברחבי העולם ייפגעו.

נוצר כאן טיפוס חדש של בוחרים, שמחפשים חיים טובים במדינה המנהלת מדיניות ביטחונית נוקשה אבל דיפלומטיה גמישה, לפחות למראית עין. אנשי הימין הקיצוני מתייחסים בבוז מוחלט למתונים תומכי נתניהו אבל מבינים שהם הבטן הרכה של הציבור האזרחי הרחב. כך נוצר כאן רוב אימפוטנטי שכולל את הימין החילוני ואת המרכז הלאומני שאיננו מסוגל לממש את דעותיו במסגרת הפוליטית הקיימת. גם המושג שנקטתי כאן, "דעותיו", הוא קצת מעורפל. לשאוף במשך שנים, כמעט דורות, לבצע מדיניות של נישול ושל התנחלות מבלי להיענש על כך? זהו הימור, שאין לו סיכוי להניב רווחים לטווח ארוך.

הראייה הצרה והחנוונית של הרוב השקט תאפשר לפשיזם לחדור לכל זרועות הרשות המבצעת, לרדוף את הערבים ואת כל הדבקים בדמוקרטיה ליברלית, ולהפוך אותנו למדינה שנואה בכל העולם. הציבור הליברלי משלם מס שפתיים, מחפש בנרות את ההבדל בין לפיד והרצוג מצד אחד לבין הנהגת הליכוד מהצד האחר, ונמנע מהבעת תמיכה בעמדות החברתיות של האזרחים הערבים. כך הוא מבודד את עצמו מכל יסוד מהפכני החברה הישראלית, ומונע כל סיכוי לשינוי. התסכול של הליברלים בעיני עצמם מביא אותם להתבטאויות חריפות כלפי ראש הממשלה וכלפי אשתו, שרה נתניהו. האנרגיה שמתבזבזת על מסע ההכפשות הזה (שהוא לעתים מוצדק כשלעצמו) מתכלה לשווא, כיוון שבאופוזיציה רק מתי מעט מסוגלים להציג בעיני הציבור חלופה מדינית מתקבלת על הדעת. כל זמן שבמחנה הציוני וביש עתיד תימשך ההתנגדות להקמת קואליציות עם נציגי האזרחים הערבים, ימשיכו נתניהו ואנשיו להסית נגד האופוזיציה באין מכלים.

הקשר העבות שנוצר כאן איננו ניתן להתרה באִבחת חרב, כפי שקרה לקשר הגורדי המיתולוגי. שאלת הזמן כאן היא מכריעה. האם יתעשתו מתנגדי הממשלה מכל גווני הקשת ויבינו שעליהם לאמץ מדיניות חדשה, מציאותית יותר, שתחלחל לליבותיהם של מאות אלפי ישראלים שיחפשו מנהיגים שמתאימים לגישה הפוליטית שלהם? קשה להאמין שזה יקרה בעוד מועד. לכן יש להניח שכולנו נעבור תקופות של סבל וייאוש, לפני שיגיע המפנה המיוחל. קשה למנוע התפתחויות היסטוריות שכן רוב בני האדם רואים רק את ההווה וגם זה לא תמיד. אנשי הימין מפחדים מתוצאות המדיניות שבה חלקם דוגלים, אבל דוחים את כל החלופות השפויות. הסבל הממושך הוא חלק מההיסטוריה הרבה יותר מאשר תקופות השלווה הקצרות.

נתניהו נהנה עתה מבלעדיותו בשטח. בחלל הריק מסתובבים כמה דוברי מפלגות ואולי גם פרשנים ומעצבי דעת הקהל שמתנגדים לראש הממשלה ולמדיניותו. רבים בתקשורת תמכו בעבר במפלגת העבודה ועתה מאסו בה לחלוטין. גם הם לא מוצאים חלופה מתאימה. בעד מי יצביעו נחום ברנע, עקיבא אלדר או ארי שביט? האם זה חשוב בכלל? רק אם זה באמת משפיע על אלפי קוראים וצופים במדינה. קשה להאמין בכך. דווקא מתקבל על הדעת כי יהיו כאלה שיתמכו בקלפי במפלגה שהם סולדים ממנה בכל ישותם.

אנשי הימין החילוני שפופים וחשדניים מאוד כלפי הממשלה שבעדה הצביעו; הימין  נהנה מתמיכתם של אנשים שלהם הוא בז בכל לבו. הציביליזציה הציונית הפכה את חייהם של כל הישראלים לסיוט, גם משום שרבים בתוכנו מסרבים לקבל את האזרחים הערבים לקטגוריה של "ישראלים". לכן נושבת כאן רוח נכאים וייאוש גובר והולך. הרחמים העצמיים גורמים לנו נזק, משתקים את יכולת התגובה והפעולה שלנו. הלוואי שיכולנו להקים מחלקת הסברה לנוער ולילדים שתוציא לאור ספרים חדשים והפקות הומניסטיות בתיאטרון ובקולנוע. הדרכים הקצרות נחסמו והדרך תהיה קשה.

  • פורסם בכל העיר, 15 אפריל 2016
תגובות
נושאים: מאמרים

11 תגובות

  1. אשר פרוליך הגיב:

    לחיים:
    התעלמות ממעמדות הקיימות בכל חברה וגם בחברה בישראל זו טעות בסיסית המעוותת כל דיון. לדבר על "ימין" ואפילו על "שמאל" בהכללה מוביל לבלבול ולדיון סרק. לא במקרה משטרים אפלים
    או פופוליסטים ידעו לנצל את מצוקתם של מעמד העובדים העניים והמובטלים ,ואלה ששולי החברה
    למטרות שלהם. כך עלה הליכוד לשלטון וכך ממשיך גם היום להחזיק בו, בהפחדות על אויבים מבחוץ ומבפנים. האמירה שלך המוזרה "הציביליזציה הציונית" בדיון שונה לגמרה ושלא בהקשר בכלל לכל היתר נראית יותר כפליטת פה מאשר דבר אחר. מעייף ומדכא שבכל נושא, בכל הקשר ובכל דיון
    מאשימים דבר מעורפל וכללי (במקרה זה "הציביליזציה הציונית") כשורש כל רע, במקום להתעמק
    בסיבות האמתיות והמורכבות שבמציאות ובכך, משרתים מבלי לדעת , אותם משטרים אפלים.

  2. שפי הגיב:

    גם אני זוכר שבגין היה "אחוז בפחד השלטון", ויפה שמישהו טורח להזכיר את זה. אני זוכר את המבוכה שלו מהצורך להקים ממשלה, מכך שלקחו אותו עד כדי כך ברצינות… הוא לא באמת רצה את זה כי לא באמת היתה לו איזושהי אג'נדה, הוא הרי עשה קריירה אך ורק מהאנטי, לא מבעד הנגד אלא רק מנגד הבעד, לא היה בו שום תוכן. המהפך הגדול שביצע הליכוד, מהפך הקפיטליזם לא היה תוצר של "חירות" הבנדיטית אלא של שותפתה המישנית "הליברלים", שר האוצר ארליך וחבר מרעיו, טיפוסים שהשתקעו בארץ כי זיהו בציונות הזדמנות עסקית, והפוליטיקה העלתה אותם בדרגה, מקימעונאים לסיטונאים, מחנוונים לזכיינים.

    http://www.israblog.co.il/98991

  3. אמיתי הגיב:

    כרגיל ברעם, אתה עושה לך חיים קלים בניתוח החברה הישראלית, ניתוח שקשור למישאלת לב ולא למציאות העובדתית.
    מחנה השמאל הקיצוני נמצא בקרבות מאסף על דעת הקהל הישראלית, ותמיד כשנמצאים בקרבות מאסף יש תקווה עמומה ולא ריאלית שאולי בכל זאת אנחנו לא כל כך מעטים ויש רבים שרק יפקחו את עיניהם ויראו את האמת שלנו.
    אז לא.
    הרוב המכריע בציבוריות הישראלית מאמין שנתניהו עם כל חסרונותיו רואה את המציאות המקומית והגלובלית באור מציאותי ולא דרך משקפיים ורודות (מזרח תיכון חדש) או שחורות (שמאל קיצוני)
    הרוב גם לא מאמין למיקסמי שוא שאתה מנסה לשווק. ולרוב הזה יש משהו שכבר לא ניתן להפרכה-
    ניסיון מצטבר רע של מיזמי שלום כושלים ,תמימים, מבית מדרשך, ונסיון טוב עם כלכלה יציבה על אף המשברים העולמיים.

    ואם להתייחס לסיפא של המאמר ,אז אין פה שום "רוח נכאים וייאוש גובר והולך" כדבריך. כל התיאורים הללו מאפיינים אך ורק את החוג החברתי המצומצם שכולל את קוראי הארץ המסורים.

    ולשאלה האם הימין חוגג? התשובה היא לא. הוא פשוט מנהיג את המדינה באחריות בהתאם לאינטרסים של העם היהודי על אף הקשיים מבית ומחוץ.ועושה זאת בהצלחה.

  4. אבל קובה חוגגת, ודואגת הגיב:

    כל עוד ארה״ב תומכת בכיבוש, ובממשלת נתניהו, בווטו במוע״הב ונשק חינם לצבא הכיבוש, אין לימין סיבה לדאוג. אבל בקובה המצב שונה. היום ביטא זאת ראול קסטרו הנשיא, בנאום בן שעתיים בועידת המפלגה הקומוניסטית, בו האשים את ארה״ב בהחלפת השיטה שנועדה להפיל את משטר הסוציאליסטי.

    אמר נשיא קובה, על הפוליטיקה האמריקאית: אין הבדל בין המפלגה הדמוקרטית לרפובליקאית! קסטרו הוסיף משל: "זה כאילו שהיו לנו בקובה שתי מפלגות, האחת מונהגת בידי אחי פידל, והשניה על ידי".

    • צדוק התקוה הגיב:

      קובה ירדה על 4 בפני הקפיטליזם האמריקאי אחרת היה אסון הומניטרי בקובה אני ביקרתי בקובה עוני זנות ספסרות בדולרים חניות מזון כמעט ריקות ותורים כמו בשנות החמישים המזל של קובה שהדמוקרט אובמה הציל אותה ……. בקובה חוגגת כלכלת שוק שחור הודות לחבילות ולביקורים של הקובניים שברחו לארצות הברית אותו משטר סוציאליסטי הולך להעלם בעקבות הכיבוש של מקדונלד קוקה קולה ושאר מוצרי הצריכה המערבים שיהפכו את קובה בדיוק כמו שהפכו את רוסיה לעוד מדינה קפיטליסטית

  5. ערן רוטשטין הגיב:

    זה נשמע שאתה לא מרצה ממשהו 🙂

  6. דני הגיב:

    הסיפור הציוני in a nut-shell. גרסת הבמאי המצונזרת. העורך: מפלגת העבודה. שנת 1949, הכפר הערבי ג'מוסין (אדמות רמת אביב של ימינו) מגורש מיושביו. לשם טשטוש הראיות, ראשי מפא"י מחליטים להביא את השוורצעלך ליישב את הקרקע. ג'מוסין הופכת לגבעת עמל. פאסט-פורוורד 20 שנים, המדינה מבינה שמדובר בקרקע יקרה, ואיך יתופפו שם השוורצעלך ליד האוניברסיטה? שומו שמיים … מחליטים מנהיגי היישוב לייבש את גבעת עמל. לא מספקים להם שירותים עירוניים, לא מים, לא ביוב, לא חשמל. הכושי עשה את שלו, הכושי יילך הביתה (לא, לא הסודנים, זה סרט אחר). טייקונים לוטשים עיניים לשטח הבוהק … צריך לפנות את השוורצעלך מהר … יצחק תשובה נכנס לתמונה. "ואהבת לרעך כמוך"?? נשמע מוכר, "כי יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך בארצך אשר ה' אלוהיך נותן לך לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון" … יאללה, קארחנה … בג"צ מחליט על פינוי השטח … יקומו מגדלים … לתפארת מדינת ישראל.

  7. חיים ברעם הגיב:

    דני, לצערי אתה צודק

  8. זכי חלטורה הגיב:

    חיים היקר, שום "מפנה מיוחל" לא יבוא. הכרוניקה היא כרוניקה ידועה מראש של התעשתות וחזרה למה שהיינו. אתה לבטח זוכר את הדברים שלחש ביבי באזנו של הישיש הרבכדורי החודש הזה לפני 19 שנה: "השמאל שכחו מה זה להיות יהודים" ואכן, מאז המהפך של 77, מנהיגי הימין והנוהים אחריהם שמו לעצמם למטרה להזכיר לישראלים מה זה להיות להיות יהודים.

    הישראליות שנוצרה כאן בשלושים שנותיה הראשנות של המדינה דינה להיעלם. בבחינה מדוקדקת של ההיסטוריה של עם ישראל – זהו המהלך הצפוי וכמעט שאפשר לומר -הטבעי. מה חשבת לעצמך? שתבוא אתה עם הסוציאליסטים שלך, עם החילוניזם שלך ותחליף את העם היהודי בישראלים אוכלי שפנים ובועלי נידות? אתה הוזה!

    מדינת ישראל שהוקמה ב48 כזרוע הצבאית של היהדות הבינלאומית, איננה מדינה אלא בסיסי צבאי. הציונות תיעלם מן העולם כי היא עומדת בסתירה לעצם קיומה של היהדות – ולא תעזור לך הפרשנות שאתה וחברייך החילונים עושים למושג יהודי/יהדות. אתם לא קובעים כלום. הישראליות אם כן היא תופעה חולפת, פרק – מפואר ככל שיהיה – בתולדות העם היהודי, אבל רק פרק.

  9. אלכס מסיס הגיב:

    רמת אביב הוקמה על אדמות שיך מונס ולא ג'מוסין – זו לא השגיאה היחידה בטיעוני הימין הפולש
    אל הגדה השמאלית, את ביגין ומרעיו הביאו לשלטון המערך בראשות אשכול שצרף לממשלתו ערב
    מלחמת יוני 67 את גחל שהציונים הכלליים כבר היו בתוכה.
    צרוף הביגינים לממשלה בה היו חברים מנהיגי מפ"מ ואחדות העבודה – היא שהעניקה לימין את
    הלגטימיזציה שלו והביאה לנצחונו ב 1977

הגיבו לשפי

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים