הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-16 במאי, 2016 15 תגובות

קלמן אלטמן במאמרו שפורסם ב"גדה השמאלית" (5 במאי 2016) סוקר, כביכול, את המצב בסוריה, ומגיע למסקנה שמשטר אסד עדיף לא רק על דאע"ש אלא גם על כל הכוחות האחרים בסוריה, שאינם אלא שליחי הקפיטליזם המעוניין לפרק את המדינה כדי להגדיל רווחים. מאמר זה רחוק מן האמת כמרחק חאלב מדמשק.

קודם כל, לעניין המשטר בסוריה לפני ההתקוממות ב-2011: היה זה אחד מהמשטרים הרצחניים והאכזריים ביותר בעולם – בעשירייה התחתונה מבחינת מדדי זכויות האדם, בעשירייה השנייה מהסוף במדד השחיתות, ובכלל מקום זוועתי למדי לחיות בו; כמובן שמדובר בגן עדן לעומת המצב לאחר מכן, בזמן מלחמת האזרחים. כמו כל מדינה בעולם נערכו בחירות כל מספר שנים, כאשר לתפקיד הנשיא הורשה להתמודד רק אדם אחד ממשפחת אסד,  ולפרלמנט רק רשימה אחת שהורכבה מנציגי מפלגת הבעת' וגורמים שהיו בעלי ברית שלה. כמעט מיותר לציין שמועמדים אלה זכו בין 99 ל-100 אחוז מהקולות, תלוי בקלפי…

משפחת אסד (מקור) סוריה Al_Assad_familyמשפחת אסד (מקור)

מבחינה אתנית סוריה היא מדינה רב-עדתית; המשטר אמנם התיימר לייצג את כל העדות ולתת להן חלק משמעותי בשלטון. אבל בתחום אחד: במערכת הביטחון, ניתנו כל המשרות הבכירות לעלווים, בני עדתו של הנשיא עם עדיפות ברורה לקרוביו. יודגש שבניגוד לתורכיה למשל, סוריה אינה בדיוק מדינה חילונית; אמנם, כמו במדינת ישראל ובניגוד לחלק ממדינות המערב, פורמלית אין חוק הקובע דת מדינה רשמית; אבל  – כמו בישראל ובניגוד לכל מדינות המערב – חוקי הדת הם הקובעים לגבי דיני המשפחה.

המחאות בסוריה, שהובילו לאחר הסלמה למלחמת האזרחים, החלו כהפגנות קטנות החל מינואר 2011, בזמן שהחלו ההפגנות בכל העולם הערבי. מאחר וההפגנות הלכו וגדלו גם תגובת השלטון הפכה יותר ויתר חריפה והגיעה לשימוש בנשק חם; המתקוממים לא טמנו את ידם בצלחת, התחמשו והחלו התנגשויות גדלות והולכות שהגיעו עד למלחמה ממש. אמנם, בעקבות מצב זה התחיל המשטר ברפורמות מסוימות; המדינה הציגה את עצמה כקצת פחות מושחתת ומועמדי אופוזיציה הורשו להתמודד בבחירות, אלא שמועמדים אלה קיבלו פחות מ-10 אחוז, מסיבות די מובנות.

כיום, לאחר כ-5 שנים של מלחמת אזרחים והתפוררות שלטונית ופיזית של המדינה, מחולקת השליטה בסוריה בין ארבעה גורמים עיקריים: משטר אסאד; דאע"ש (שמעוזה העיקרי הוא דווקא בסוריה אחרי שלא הצליחה להיאחז ברוב עיראק או סולקה משם); האוטונומיה הכורדית בצפון (רוג'ייבה); והמורדים ("צבא סוריה החופשית"), שהם אוסף של קבוצות – חלקו קיצוניות למדי מימין ומשמאל – עם תיאום די רופף. כל ארבעת הגורמים נלחמים זה בזה, באינטנסיביות משתנה; הקרבות העזים ביותר הם בין משטר אסאד לבין המורדים, ולעומת זאת קיימת מעין ברית בין האחרונים לבין הכורדים, למרות שגם ביניהם היו במהלך השנים מספר תקריות אלימות.

אלטמן נאחז בסקר שנערך בסוריה ופורסם בין השאר בעיתון הבריטי "גרדיאן",  כדי להראות כאילו רוב העם הסורי תומך במשטר אסד גם היום, אלא שזו לא התמונה האמיתית שעולה מהסקר. לשאלה "מי מייצג אותך" ענו 35 אחוז משטר אסד, 32 אחוז שאר הקבוצות ואילו היתר, כשליש מאזורי סוריה, לא רואים באף אחד מהגורמים כמייצג. כמובן שאין להסיק מכך שמדובר בהכרח בתמיכה אמיתית, וסביר להניח שחלק מהאזרחים פשוט רואים את אחד הגורמים כרע במיעוטו. לשאלה מי מהגורמים בסוריה הוא חיובי, שוב התקבלה תוצאה לפיה משטר אסד הוא הפופולרי ביותר, אבל עם 47 אחוזי תמיכה בלבד. המסקנה היא שרוב העם הסורי מתנגד למשטר אלא שרואה בחלופות הקיימות אפשרות גרועה יתר.

יצויין שלעניין הפופולריות צריך להתייחס בזהירות, לא רק מכיוון שמדובר בסקר (תשאלו את שמעון פרס…), אלא מכיוון שלא נכון לראות סקר כזה בעיניים מערביות. לדוגמה, בשנות ה-70 נערכו סקרים בין תיירים שהגיעו למערב ממה שהיה אז הגוש המזרחי, לגבי השאלה לאיזה סוג של מפלגה יצביעו, ולאחר נפילת המשטרים במזרח אירופה התברר שסקרים אלה היו די מדוייקים; אבל לא נשאלה בהם השאלה האם יעדיפו משטר רב-מפלגתי, מכיוון ששינוי משטר – בניגוד לשינוי מפלגת שלטון – הוא עניין שנמצא מחוץ למסגרת של דמוקרטיה, ולכן אין טעם לעשות על עניין זה סקרים כלשהם. המציאות בעולם – במדינות הדמוקרטיות או האחרות – היא שבדרך כלל, העם אוכל כל מה שהממשלה מבשלת, כלומר מקבל את מדיניותה. וגם אם  מתחוללת הפיכה או מהפכה, ראשי השלטון החדש יודעים לקנות את תמיכת העם בשלטונם, לפחות בתקופה הראשונה.

וכאן אני מגיע לשאלת המעורבות הזרה בסוריה. הבדיחה אמרה פעם על אחת המדינות – למיטב זכרוני צ'כוסלובקיה – שהיא המדינה הניטראלית היותר בעולם, מכיוון שאינה מתערבת אפילו בעניינים שלה-עצמה. זה אמנם לא המצב בסוריה כיום, אבל רוב המעצמות העולמיות והאזוריות בוחשות היטב בקלחת. באופן רשמי כולם מתנגדים לדאע"ש, ומכיוון שרוב מדינות העולם שותפות בצורה כלשהי לקואליציה נגדה, הרי שרוב העולם מעורב בנעשה בסוריה; אבל כל גורם מאשים את האחרים שהם עומדים מאחורי דאע"ש. לאמתו של דבר, לא נראה שדאע"ש רוצים כל תמיכה חיצונית או קשרים עם מדינה אחרת כלשהי, ורואים בעצמם את המדינה הלגיטימית היחידה בעולם.

לגבי השאלה אילו מדינות תומכות באסד ואילו במורדים, על כך נאמר: אמור לי מי ידידיך ואומר לך מי אתה. במורדים תומכים המערב וכן מדינות המפרץ וצפון אפריקה, שאינן דמוקרטית אבל משתייכות לאסלאם המתון-יחסית; במשטר אסד, גם לפי ההצבעה באו"ם, תומכים כל "החבר'ה הטובים": רוסיה, סין, צפון קוריאה, איראן, בלרוס, זימבבואה, קובה, וגם מספר מדינות באמריקה הלטינית. במלים אחרות, רובם משטרי עריצות מושחתים וקיצונים למדי ממש כמוהו.

אבל כאן יש שתי נקודות מעניינות: ראשית, חלק מהמשטרים התומכים באסד קורים לעצמם סוציאליסטיים; אלא שוונצואלה, אקוודור וגואטמלה שתומכות באסד הן לא יותר סוציאליסטיות ממדינות סקנדינביה שתומכות במורדים; לעומת זאת סין היא כבר סיפור אחר לגמרי. אפשר להתווכח האם יתכן סוציאליזם שאינו דמוקרטי, אבל מדינה "סוציאליסטית" שבה חיים קרוב למחצית המיליארדרים באסיה זה כבר קצת יותר מדי. שנית, רוסיה וסין מקיימות במקביל קשרים עם ה"מועצה הסורית הלאומית", ארגון הגג של המורדים בעלי פיקוד מאוחד (שאינה כוללת את הכורדים וארגונים קיצוניים כמו ג'בהת אל-נוסרה, שיחד עם המועצה משתפים פעולה במסגרת ה"קואליציה הלאומית של כוחות האופוזיציה המהפכנים").  כנראה שהמשחק הכפול הזה מראה שיש דברים שלא משתנים, גם אחרי 100 שנה: פעם המעצמות השתמשו בסין כאחד ממגרשי המשחקים שלהן, היום הן משתמשות בסוריה.

ומה הלאה ? נראה שכיום ישנה התמתנות יחסית בקרבות: השטח שבידי דאע"ש מצטמצם, ובין  משטר אסד לבין המורדים כבר הושגו מספר הפסקות אש קצרות. גם בקרבות ישנה רגיעה יחסית: מספר ההרוגים הממוצע בכל אחת משלוש השנים הראשונות למלחמה עמד על כ-75 אלף; בשנת 2015 – 55 אלף; בשנת 2016, בקצב הנוכחי – 45 אלף. מובן שהמשטר לא יכול פשוט להתפרק, מה גם שמהלך כזה יוביל לאנרכיה או להשתלטות קיצונים שונים. אבל אסד גם לא צריך ולא יכול לוותר על השלטון סתם כך, אם זהו לא רצון העם. ואולי אפילו יום אחד יינתן לעם להכריע בבחירות אמיתיות.

תגובות
נושאים: מאמרים

15 תגובות

  1. אלמקייס הגיב:

    אכן חצופים הסורים האלה שמעיזים לבחור בחלופה הקיימת הפחות גרועה ולא משליכים את יהבם על הבטחות ריקות של "מערביים" שוחרי טוב שמאיצים בהם לתמוך בגרסה הסורית של ברני סנדרס, ג'רמי קורבין או בוז'י הרצוג, שבוודאי היו מצליחים לאחד את המדינה ולסלק את שכירי החרב של דאעש מבלי לירות אפילו כדור אחד.

    כמובן שע"פ השקפת כותב המאמר, כל מדינה שמעיזה להמרות את הצווים של וושינגטון היא "משטר עריצות מושחת וקיצוני". מה זאת צפון קוריאה, שהצליחה לעמוד מול הצבא האמריקאי בשיא כוחו (בסיוע מדינות "מושחתות וקיצוניות"), לעומת הסוציאליזם הסקנדינבי הטהור של הפיורדים, נפט, נשק ובנקים שתומך ב"מורדים".

  2. ק.א. הגיב:

    לחשוב שהאימפריאליזם המערבי (על מאות בסיסי הצבא שלו בכמעט כל נקודה על הגלובוס) אינו מנגנון קרימינלי זה בלתי אפשרי. לחשוב שאותו אימפריאליזם אינו מעורב במה שהתחולל בסוריה מהרגע הראשון, ואף בטרם, גם זה לא מסתדר במחשבה. לחשוב שאיננו מולכים שולל בדיווחי התקשורת המיינסטרימית בנושא זה(ואחרים) – זה בלתי אפשרי (בריבוע!). אילו אינן דיעות וגם לא מחשבות ובטח שלא השקפה פוליטית שמאלית. משום שלצערינו מדובר בעובדות. יודעים מה, די להסתכל על האדברסליות הנורמטיבית (המתגברת) , גם זו שבחיי היום יום בין סתם אנשים "מהישוב", במערב כדי להבין איך בעצם עובדת כל המערכת הכוחנית, המושחתת והא-ערכית הזו. והעובדה שיש, למרות זאת, לא מעט אנשים במערב שנהנים מהחיים אינה משנה את טיבו של המצב. אז מה ניסה מחבר המאמר להשיג כאן? שהמערב (שוב, כתמיד) רק מתגונן לו מ – "ציר הרשע"? זה בדיוק מה שביבי וסוכני ההסברה ויחסי הציבור שלו יטענו אחרי חיסול של 500 ילדים בעזה – שזו היתה התגוננות… או שאולי אני חולה ב"שנאה עצמית"? פאתטי.

    • דינו הגיב:

      מה שפאטתי כאן הוא הדבר הבא: גם אם תיווכח שמשטר אסד הרג/חיסל הרבה יותר מאשר 500 ילדים (בעזרתם האדיבה של איראן ורוסיה) , עדיין תתעקש ש"ציר הרשע" הוא אך ורק זה המערבי
      ותמצא צידוקים הזויים ולא רלוונטים כדי לחמוק מהודאה בכך שהרשע,הכוחנות והשחיתות נמצאים בצד הסורי/איראני/רוסי בדיוק כמו בצד המערבי.
      יש לכך אינספור הוכחות וראיות: הברוטאליות שאינה יודעת גבול של המשטר הסורי כנגד מתנגדיו, האימפריאליזם האיראני באזור (ע"ע לבנון, עיראק ותימן) וההתנהלות האיראנית הפנימית (עינויים, הוצאות להורג, הודאות בכפייה, שטיפות מוח), וכמובן רוסיה שעושה בית-ספר לשתיים האחרות בכל האמור לעיל.

  3. ש.ג. ירושלים הגיב:

    אמור לי מי ידידיך ואומר לך מי אתה.
    אר"הב תמכה ללא פשרות בפינושה הדיקטטר.
    ישראל תמכה ללא סייג במשטר האפל ארפטהייד
    בדרום-אפריקה.
    השאלה המתבקשת אר"הב וישראל לאיזו
    קטגוריה הם שייכים?

  4. התגובה הגיב:

    "המשטר בסוריה לפני ההתקוממות ב-2011: היה זה אחד מהמשטרים הרצחניים והאכזריים ביותר בעולם" כמעט הפסקתי לקרוא… אבל
    "בעשירייה התחתונה מבחינת מדדי זכויות האדם, בעשירייה השנייה מהסוף במדד השחיתות"

    ישראל ודאי נמצאת במקום טוב באותה רשימה… המשטר של אסד לא שולט על מיליוני אדם ושולל את זכויותיהם חמישים שנה ואידיוט אחד שיש לו מיליארדים לא מועמד רציני לשלטון במשטר "הרב מפלגתי".

    אבל זה עוד לא העניין: כאשר ביטאון שמאלי רדיקלי נותן במה לתגובות ימניים-פאשיסטים לא פלא שיגיעו גם מאמרים מהסוג הזה…
    אם במקום תפישה מעמדית, משחקים אותה "הטובים נגד הרעים" או היפים מול המכוערים אז ה-F16 הוא יפה ונערים שדוקרים ונהרגים הם מכוערים.. זה לא שאני "מת" על הצורה הזאת של המאבק הפלסטיני, אבל אלמנטרי הוא לדעת מי נגד מי ולמה וזה תפקידו של עיתון שמאלי.

    כך במלחמה בסוריה. התומכים במשטר (מלבד רוסיה וסין שלהם אינטרסים פרופר), הם העומדים נגד האימפריאליזם ומתנגדיו הם משטרים ריאקציונים ומשתפי פעולה שלו
    המשטר של אסד הוא לא כוס התה של השמאל ולא צריך שמאל ציוני ש"ישכנע" אותי…אסד בקלות היה מצטרף לצד ההוא לו המשך->

    • דינו הגיב:

      המשטר בסוריה בהחלט כן שולט על מיליוני אדם ושולל את זכויותיהם חמישים שנה ואף יותר, כמו בכל דיקטטורה אפלה. אותו משטר גם הרבה יותר אלים ורצחני מהמשטר בישראל, ע"ע הטבח בעיר חאמה ב-1982, שם טבח צבאו של חאפז אל-אסד בחודש אחד כמו מדינת ישראל בפלסטינים בכל 68 שנותיה.
      מענייו מדוע "אידיוט אחד שיש לו מיליארדים שהוא מועמד רציני לשלטון במשטר הרב מפלגתי" הוא גרוע יותר מאב ובנו (שניהם רבי-טבחים) שיש להם מיליארדים והם בשלטון במשטר חד-מפלגתי.

      ישראל אגב לא נמצאת במקום טוב באותה רשימה. ע"פ מדד הדמוקרטיה של האקונומיסט מדורגת ישראל איפשהו בין המקום ה-40 ל-50. מיקום די גרוע לדעתי אך עדיין הרבה יותר טוב מאשר סוריה עוד לפני מלחמת האזרחים.
      לתומכים במשטר בסוריה אין דבר וחצי דבר עם אנטי-אימפריאליזם. מדובר בכנופיה חסרת מעצורים שיצאה היישר מכתביו של מקיאבלי, כולל אימפריאליזם (איראני) פר-סה.
      כולי תקווה שתגובתי אינה "ימנית-פאשיסטית" לטעמך, מפני שאם כן הרי שמומלץ לך לבצע בדק בית רציני בעניין דעותיך.

  5. התגובה - המשך קצר הגיב:

    אסד בקלות היה מצטרף ל"איסלם המתון", כלומר למשת"פים של ארה"ב, לו היה מקבל את הגולן. ארה"ב הבינה את זה וניסתה "לעזור" אלא ש"הבן יקיר לי" התנגד אז הפתרון הוא למוטט את המשטר, להרוס אל הארץ ואת חייהם של מיליונים שנהרגו נפצעו או הפכו לפליטים. כך בעירק כך באינספור של מדינות בעולם שלא הלכו בתלם.

  6. ראובן קמינר הגיב:

    עופר מציג את העמדה של וושינגטון ונאט"ו די טוב. אך הוא מסרב אפילו להתייצב לימין קרי ואובמה.
    העיקר, יש לתמוך בפתרון פוליטי ובודד את הגרמים כגון הסועדים וישראל שחותרים להמשך המלחמה. ההנמקה להמשך המלחמה היא הדרישה להפיל את אסאד כתנאי להידברות. הכניסה המסיבית של הרוסים פתחה את הדרך להבסת דאעש ולפתרון פוליטי. ישראל רוצה קודם כל את הראש של אסאד.

    • דינו הגיב:

      לישראל אין שום השפעה על הנעשה בסוריה. חזרה על האיוולת לפיה "ישראל חותרת" או "ישראל משדלת" היא אותה פאראנויה ערבית לפיה ישראל בוחשת בקלחת המזרח-תיכונית ועומדת מאחורי המצב בעיראק, תימן, סוריה, מצרים (גם את זה שמעתי לא פעם) ואפילו על המשבר באוקראינה אנחנו חתומים.

  7. היהלום שבכתר - שטויות ללא כל בסיס! הגיב:

    בניגוד לפרופ׳ אלטמן שמבסס את מאמרו ומצטט הרבה מקורות (ברובם זרים) ליהלום יש מקור אחד (!) וגם הוא לא מצוטט נכון. שם נכתב: "Some 55% of Syrians want Assad to stay".
    theguardian.com/commentisfree/2012/jan/17/syrians-support-assad-western-propaganda
    אבל הדבר החשוב ל ע נ י י נ ו הוא מידת ההתערבות של ממשלת ישראל וצבאה בנעשה בסוריה. על כך לא כותב יהלום מאומה. ב"הארץ" נכתב על הטיפול שניתן לפצועים של התנועה האיסלמית ג׳בחת א-נוסרה. (זה כמובן מה שהצנזורה התירה לפרסם…) ברור גם שהתערבות ארה״ב באה (לפחות בחלקה) בעקבות "בקשה" ישראלית להחליש את המשטר החילוני של אסד, כדי שישראל תוכל להמשיך ולהחזיק בגולן הכבוש. בחלקה השני באה ההתערבות האמריקאית כדי לחזק את המלכים (ירדן וסעודיה) האמירים, הסולטנים ואת האיסלמיסט הטורקי ארדואן, ולהחליש את המשטר החילוני של אסד, שנתמך ע״י ברה״מ ואחר-כך רוסיה. [[ביקרתי בסוריה 4 פעמים. שם היו חנויות ר ב ו ת שבהם מכרו משקאות משכרים!]].

    • דינו הגיב:

      אכן "שטויות ללא כל בסיס".
      מידת ההתערבות של ממשלת ישראל וצבאה בנעשה בסוריה היא מינימאלית עד כדי לא קיימת כלל, וההוכחה הניצחת לכך היא איכות הטיעונים וה"הוכחות" בדבר אותה מעורבות:

      "בהארץ נכתב על הטיפול שניתן לפצועים של התנועה האיסלמית ג׳בחת א-נוסרה"? האמנם?
      ובכן, קראתי את רוב הכתבות בנושא שפורסמו ב"הארץ", דווח שם על כך שישראל מטפלת בכל פצוע ללא העדפה וללא בדיקת רקע. זאת ועוד: ביולי האחרון פורסם שישראל דווקא *לא* תטפל יותר בתחומה באנשי ג'בהת א-נוסרה! זאת אומרת בדיוק להיפך מ"שטויות ללא כל בסיס".. כמה אירוני…

      הטיעון השני מתחיל במילה "ברור" למרות ששום דבר לא ברור כאן: אין שום הוכחה ל"בקשה" ישראלית", מעורבות ארה"ב בסוריה קטנה יחסית, וברור (אם כבר משתמשים במילה הזו) שאובאמה לא ישלח כוחות למזרח-התיכון מפני שנתניהו (לא פחות ולא יותר) מבקש ממנו.
      בקיצור – אכן שטויות, אכן ללא בסיס.

      נ.ב. נמכרים משקאות משכרים בסוריה? זה כמובן מצדיק טבח המוני בכל אמצעי, עינויים בסיטונאות וטיהור אתני…

  8. עופר למגיבים הגיב:

    לאלמקייס – קצת מוזר שאתה שם את קורבין תומך ההלאמות-מחדש ובוז'י תומך הפרטות ברק באותה עמדה. בכל מקרה, כפי שכתבתי המורדים הם ערב-רב, מסוציאליסטים ועד ג'בהת א-נוסרה שקרובים לאלקעידה ודאעש; ואפשר להמרות את פי ארה"ב גם כמו שעושה ממשלת ישראל הנוכחית. לעניין מלחמת קוריאה, זו הסתיימה בתיקו בין חלק גדול מצבא סין עם כוחות עזר (כמו צפון קוריאה), לבין חלק דרום קוריאה וחלק לא-גדול מצבא ארה"ב, עם כוחות עזר משלהם. כלומר היתה זו דווקא דרום קוריאה שעמדה מול סין. ואני לא אשם שאתה לא אוהב פיורדים, סאונות וסיפורים של ה.כ.אנדרסן.

    לק.א. – יתכן מאוד שהמערב (שהוא אולי מושחת אבל פחות משאר העולם), היה מעורב בסוריה מן ההתחלה, אבל אותו דבר אפשר לומר על בעלי אינטרסים אחרים כמו רוסיה וסין. ממש כמו שצריך להיזהר מלהסתמך על מספר מצומצם של כלי תקשורת, כולל הגדה השמאלית.

    • אלמקייס הגיב:

      הנקודה היא כמובן לא הדמיון בין הרצוג וקורבין, גבורתו של צבא העם הקוריאני או מידת חיבתי לפיורדים אלא דווקא מה שהכנסת לסוגריים – הקביעה ש"המערב" פחות מושחת משאר העולם.

      • עופר - המשך התגובה הגיב:

        כן, המערב הוא פחות מושחת (אני בטוח שיש כאלה שיגידו שהמחקר הוא מערבי, מוטה וכו', אבל זה מה שיש):

        https://en.wikipedia.org/wiki/Corruption_Perceptions_Index

        ואגב, בדיחה כפולה: כתבתי שאסד קיבל בין 99 ל-100 אחוז תלוי בקלפים, והמערכת חשבה שזו טעות דפוס והתכוונתי לקלפי 🙂

  9. עופר - המשך התגובה הגיב:

    לש.ג. – היו בריתות מוזרות במלחמה הקרה, אבל עובדה שמעט מאוד מדינות דמוקרטיות תמכו בגוש המזרחי (הודו ולעתים גייאנה וצ'ילה), ולעומת זאת דיקטטורות רבות תמכו בגוש זה, כולל ימניות בצפון ומערב אפריקה.
    ל"התגובה" – ישראל נמצאת במקום גבוה במדדי נקיון הכפיים וז. האדם, למרות שנמוך יחסית למערב. ומה לעשות ישראל ומרוקו הן האחרונות ששולטות בקולוניות. לקמינר – מי שסילק את דאע"ש מרוב עירק הוא המשטר הנוכחי בסיוע המערב.
    לאחרון – לא הבאתי מראי מקום כדי לא להעמיס על המאמר, אבל רוב המקורות שלי מויקיפדיה. גם הסתמכתי על אותם שני סקרים שמביא אלטמן ושפורסמו בגרדיאן הבריטי. לעניין מעורבות ישראל – במאמר של כמה מאות מלים אין מה להתייחס למאורעות, שיחסית לכלל הלחימה גודלם אפסי.

    ולכולם – לדתעי, יתכן שמפלגת הבעת' יכולה לנצח בבחירות חופשיות (וכבר היו דברים מעולם), אבל לא בהנהגתה הנוכחית. אסאד יותר מדי מזוהה עם – ובכן, משטר אסאד.

הגיבו לדינו

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים