הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-21 במאי, 2016 תגובה 1

כמו בסרט אימה בשחור-לבן יוצא הזומבי מקברו ומנסה לגרום נזקים כבדים ככל הניתן לעולם שפגע בו עד למותו. הזומבי הישראלי איננו מאיים במיוחד בהופעתו החיצונית. בעצם, הוא רך ונעים הליכות, משרה שלווה ומנומס. לעתים נדמה שהוא לא מודע כלל לעובדת מותו, או לגוויעת הסביבה הפוליטית והחברתית שבה פעל כל ימיו. הוא מתבונן בנו בעיניו הבהירות והריקות מכל הבעה, אבל משתדל בכל זאת לשלוח אלינו את חיוכו, שהיה פעם מקסים. החלטתו לנטוש את חברת בני האדם היא כנראה נחושה. בני התמותה אינם ראויים לו, ועליו להשיב להם כגמולם, גם אם זה כרוך בהצטרפות לאויביהם בממשלת החושך. האפלה תנעם לו עתה, שכן קשה לו לעמוד במבטיהם הביקורתיים של חבריו לשעבר. הזומבי יסתופף עתה בחברתם של אויביו משכבר, יתבשם מהכרת תודתם, וינקום את נקמתו מיפי הנפש, שלא ניאותו ללכת בעקבותיו לעולם התוהו.

זומבים (מתוך הסרט "ליל המתים החיים", 1968) Zombies_NightoftheLivingDeaזומבים בשחור-לבן (מתוך הסרט "ליל המתים החיים", 1968)

הבדידות קצת מעיקה עליו ובכל זאת הוא לא שמח במיוחד בשמעו קול מוכר מאחורי גבו. הוא לא נעצר, מחיש קצת את צעדיו, וכאשר מביט לאחור רואה את הזומבי הקשיש ממנו יושב על סלע קטן ומתבונן בו בעיניים כלות. "אתה באמת הולך בדרכי", אמר הזומבי הזקן, "הרבה נחת לא תרווה אבל למצער תתרחק קצת מיפי הנפש שכבשו את הסיעה בכנסת". הזומבי שלנו נאנח קלות. הוא חשב על עקדת יצחק, והבין שאין לו תומכים בסיעה. איש מהם לא יודע דבר על אודות מותו, וכאשר יגיע למשכן יתנהג כפי שעשה תמיד. את הקשיש השאיר רחוק מאחוריו על אף חשדו שגם הוא עושה את דרכו למשכן. רק זה חסר לי, חשב לעצמו, להיות שוב מזוהה עם האיש, שהשמיד כל חלקה טובה במפלגה. כאשר נכנס בשערי המשכן מעיר לו אחד הסדרנים שהוא חיוור מדי. זה מכעיס מאוד את הזומבי שקורא לעצמו "יצחק". אנשים כאן לוקחים לעצמם חרות מוגזמת בכל נושא ועניין, הוא רטן לעצמו. אני מתעב את הסיעה ומתרחק מאוד מהמפלגה, הוא חושב, כבר הגיע הזמן שאבלע בתוך ממשלת החושך, אזכה בקצת כוח פוליטי ואקבל משרה שיש בה עשייה ולא רק דיבורים. לביבי אין מושג על כך שכבר קברו אותי ביום חורף סוער. אני מתפקד כרגיל, ורק החיוורון המוחלט מעיד על כך שמשהו קרה לי.

בישיבת הסיעה מעירה אחת הח"כיות הצבועות במיוחד שהוא "חיוור כמת". "יצחק" מסתפק בחיוך יבש אבל מנומס, כפי שעשה מאז ומעולם בסיעה. ח"כ מיקי רוזנטל נועץ בו מבט מלא בוז, אבל יצחק מתעלם. בקרוב אהפוך את כל הסיעה הזאת לעדה של מתים-חיים, שלא יצליחו לפרסם אפילו הצהרה קטנה בעיתון שלא לדבר על הופעה זניחה בטלוויזיה.

כמעט כל החברים הם נגדו, שופעים ארס בשם החברות הישנה וכמה מהם נשמעים כמו טריבּוּנים עממיים ברומא העתיקה. "יצחק" מסתכל בהם בבוז מוחלט. לפחות מחציתם כבר פנו אליו בחשאי וביקשו ממנו לסדר גם להם תפקיד בממשלת החושך. האופוזיציה המוסרית לליכוד כבר התפרקה במפלגה. אין יותר אנשי רוח משפיעים שהציקו אפילו לדוד בן-גוריון בעבר. רק פרופ' שלמה אבינרי הוא אינטלקטואל בעל שיעור קומה שמשמיע את קולו, אבל דווקא אבינרי תומך מאוד בהצטרפות לממשלת החושך. א.ב יהושע ועמוס עוז מזוהים עם מרצ, והזומבי מתעב יותר ויותר את השמאל הציוני. אנשים שרחוקים ממרכז העשייה המדינית והחברתית מותחים ביקורת על כל מי שמנסה לעשות משהו לטובת ישראל ותושביה, הוא חושב לעצמו. מזכירת הסיעה מדווחת שיש לו טלפון ממשרד ראש הממשלה. הזומבי מנסה למהר אבל צעדיו הם די כושלים, כדרכם של שוכני העפר המפציעים חדשות לבקרים בעולמם של החיים בעיני עצמם. ראש הממשלה מדבר אליו בחיבה המהולה בקצת התנשאות, כאילו היה מפגר מעט בשכלו. ביבי זימן את יצחק אליו, לא ממש הזמין אותו, ויצחק קלט היטב את הניואנס. הוא לא נעלב. אחרי הכול, את היחס הגרוע באמת הוא מקבל מחבריו, שבקרוב ישאיר אותם בתהום הנשייה האופוזיציוני וישקיף בהם מעמדת כוח אמיתית.

בישיבה מעלה מיקי הצעת סיכום שבה תמכה גם שלי: הסיעה מביעה התנגדות מוחלטת להצטרפות לממשלת נתניהו. מתי המעט שנכספו לכיסא בממשלה בכל תנאי נעלמו מחדר הסיעה לפני ההצבעה. ח"כ איתן כבל נשאר, אבל פניו נותרו חתומות. הוא תומך ביצחק, אבל ממש שונא להיות בעמדת מיעוט. זהו קו מאפיין במפלגה, חושב הזומבי, החברים שונאים להיות במדבר האופוזיציוני. הלוך הרוח לפני ההתפזרות הוא די קודר, ואז נכנס הזומבי הקשיש לחדר. "אהוד" נראה גם הוא חיוור מאוד וכולם מתבוננים בו בסקרנות. "אם לא ניכנס לממשלה אנחנו אבודים", הוא אומר, וכולם נדהמים מחוצפתו של האיש, שנטש את המפלגה כבר מזמן. מיקי מוחה בקולי קולות, והזומבי הקשיש מחייך לעברו במין עווית של בוז שמפחידה את כל הנוכחים. "לא כל בדרן יכול להיות פוליטיקאי", הוא מפטיר לעברו. שלי נחלצת לעזרת חברה לסיעה. "וגם לא כל ליכודניק יכול להיכנס לחדר הסיעה שלנו ולהתנהג באדנות כזו". הזומבי הצעיר מעיף מבט במראה הגדולה שקבועה מתחת תמונתו של לוי אשכול, אבל במקום בבואתו רואה רק ריק גדול, שמפחיד אותו מאוד. אני כנראה זומבי טירון, הוא חושב לעצמו, וממילא לא האמנתי באגדה על המראות ועל הריק שנשקף מהן. עכשיו הוא מבין שיהיה עליו להסתגל למיתוסים האופפים את המתים החיים. הוא נשאר על כיסאו כשח"כ כבל התקרב אליו בארשת של דאגה אמיתית על פניו. "משהו קורה לך", אומר כבל, "אתה חיוור מאוד, כמעט שקוף והמבט בעיניך השתנה לגמרי". יצחק שולח לעברו חיוך של מתים חיים, וכבל כמעט ואיבד את הכרתו. הוא רץ לעבר חדרו, ובדרך ראה את "אהוד" הולך בצעד איטי להחריד לעבר שער המשכן.

רק מקץ שעה אוזר הזומבי "יצחק" כוחות כדי לצאת מחדר הסיעה. הוא צועד לאיטו לעבר לשכת ראש הממשלה, וביבי מקבל את פניו בחיוך כמעט לבבי. "ראיתי את אהוד במשכן", אומר ביבי, "הוא לא נראה הכי טוב".

הזומבי חשב שהוא מקבל עצמו את תיק החוץ בממשלת החושך, מבטיח לנסות שוב לגייס קצת תמיכה בסיעה, אבל ביבי רק מחייך בסלחנות. "יצחק" כבר עשה את שלו, ובזכותו ביבי הצליח לגייס את ליברמן לקואליציה. הוא נראה כמו איש מת, חושב ביבי לעצמו, וכדאי שיחזור לקברו ויישאר שם. הבוז'י עשה את שלו, ועתה הוא יכול ללכת.

  • פורסם בכל העיר, 20 מאי 2016
תגובות
נושאים: מאמרים

תגובה אחת

  1. אמיתי הגיב:

    אין כמו זומבים להבין לליבם של זומבים אחרים.

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים