הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-27 במאי, 2016 5 תגובות

אחרי מינויו (המטורף, יש לומר) של אביגדור ליברמן לתפקיד שר הביטחון, חשכו עוד יותר עיניהם של המתאבלים על עצמם. לפתע הפך לאומן כמו בוגי יעלון להתגלמות כל התכונות התרומיות, מעין לובה אליאב של דורנו, וכל הארס שלנו מופנה עתה לליברמן ולראש הממשלה בנימין נתניהו. האיוולת הזאת כבר נמאסה. כל שר ביטחון, כולל אפילו עמיר פרץ, הופך לכלי שרת בידי המיליטריסטים. ליברמן אולי יחמיר את המצב, אבל הדג מסריח מראשו של ביבי. אין טעם להתעסק שוב בדמותו של יצחק בוז'י הרצוג. הסוללות במיקרוסקופ שלי אינן עובדות, ועצם קיומו הפך מכרוניקה עיתונאית להנחה אקסיומטית. עלי התאנה שבאו להסוות את ערוותה של ההתפשטות הטריטוריאלית מתחלפים חדשות לבקרים, והעיסוק המופרז בתככים השלטוניים מעוות את תמונת המציאות של רוב הישראלים. מוטב להטיח את הדברים בפניהם ישירות: לא יהיה שלום עם "הישגים" קרקעיים בשטח; לא יהיה שלום בכלל. בסופו של תהליך שעלול להימשך עשרים שנה, תאבד ישראל את השטחים ותהפוך לאסקופה נדרסת של אומות העולם. הרכב הקואליציה הופך את התהליך שתיארתי כאן לבלתי נמנע; הרכב "האופוזיציה" מנבא שלא יחול שום שינוי לטובה.

איגדור ליברמן בכנס שדרות לחברה, 2015  liebermanאביגדור ליברמן בכנס שדרות לחברה, 2015 (מקור)

אפשר להוקיע כאן את האהבה העצמית ואובדן תחושת המציאות של האליטות הישראליות, ועשינו זאת פעמים אין-ספור. אבל ים הדמעות לא יציל אותנו ואת הדור הצעיר. גם זעקות של ייאוש כאשר מגיעים מים עד נפש רק גורמות שמחה להמוני הלאומנים המקיפים אותנו.

כמה "טיפים" להישרדות ראשונית בארץ הקשה הזאת: א. אל תיסחפו להתעמקות מוגזמת בכיסוי התקשורתי של הפוליטיקה. התייחסו אליו כמו אל טור רכילות חסר חשיבות; ב. משחק הכיסאות המוסיקלי בממשלה איננו אלא אשליה אופטית. גם בוז'י הרצוג, בעצמו תומך התנחלויות ניאו-מסורתי, לא היה משנה דבר; ג. לא הכול בארץ הוא גרוע. חוסר רצון לאהוב את עצמנו הוא גרוע ממש כמו האהבה העצמית המוגזמת; ד. יש בארץ הישגים תרבותיים ומדעיים ראויים לציון. רוב נקודות האור שקיימות כאן הוקמו ומוקמות על ידי הציבור הנאור, שהפשיזם החילוני והדתי מעורר בו רתיעה עמוקה; ה. ההומניזם החילוני הוא הבסיס לכל אידיאולוגיה שמאלית-ליברלית בארץ הזאת. יש לטפח אותו ולמחוק את רגשי הנחיתות כלפי הדת והאמונה; ו. יש לכבד דתיים ושומרי מסורת שמוכנים להיאבק נגד הפשיזם; ז. האליטיזם הנוסטלגי מונע התחברות אמיתית לציבור המזרחי ולאזרחים הערבים. שיר "הרעוּת" הסביר למדי הוא שריד מתקופה שעוברת מן העולם נוכח עינינו. בעשרות השנים שעברו מאז 1948-9 שרו אותו בצהלה וברמת אביב במסיבות מוצפות ויסקי והתנשאות; ח. הקצונה הבכירה חייבת להישאר בצבא וגלישתה לפוליטיקה מונעת משא ומתן רציני לשלום, שלא לדבר על תיקונים חברתיים מרחיקי לכת; ט. מבחינה מעמדית לרוב הקצינים הבכירים יש אינטרסים בהמשך קיומו של האפרטהייד הניאו-ליברלי בין עשירים לבין קורבנותיהם מהמעמד הבינוני המרושש וממעמד השכירים והמובטלים; י. שמאל אמיתי ושוחר שלום ושוויון יכול להיבנות רק משיתוף פעולה בין אויבי הניאו-ליברליזם במגזר היהודי ובמגזר היהודי, בצירוף הנהגה מזרחית מרשימה שניצניה כבר קיימים בחברה הישראלית. כל מי שתולה תקוות ביעלון או חלילה באהוד ברק נכשל בקריאת המציאות החברתית במדינה.

ברק, אויב השמאל והשלום, הגיח לפתע ממחילתו המרופדת היטב בשטרות ירוקים כדי להגן על יעלון שנזרק בחרפה מממשלתו החשוכה של נתניהו. כך גם הפרשן מערוץ 2, רוני דניאל, שחושש מאוד מהמתקפה נגד הצבא שהוא נשבע בשמו כל חייו. ניתן להגדיר, אולי בפעם הראשונה, את המאבק למען הגנרלים בשלטון כצמיחת זן חדש של בונפרטיזם בתרבות הפוליטית שלנו. גם נפוליאון הראשון וגם נפוליאון השלישי עלו לשלטון יחיד כיוון שרבים באליטות החילוניות של צרפת מאסו בפוליטיקאים מושחתים ורצו להחליפם בממשל חזק. בשנת 1848 ייצגו הנפוליאונים סוג של קדמה והתנגדות לשלטון הדת בפוליטיקה (אנטי קלריקליזם). עד מהרה נטלו לעצמם שלטון יחיד עם סממני הדיכוי הכרוכים בו. נפוליאון הראשון הפיץ רעיונות של קדמה חילונית ושל חקיקה מתקדמת באירופה הריאקציונרית, ובסופו של תהליך ארוך וכמה כישלונות צבאיים (בעיקר ברוסיה) הסתאב ומת בגלות האי סט. הלן (1821). גם נפוליאון השלישי ששילם מס שפתיים לרעיונות אביב העמים (1848) זנח את הכוחות הדמוקרטיים שהעלו אותו לשלטון וכונן משטר של דיקטטורת יחיד.

הגנרלים בישראל שאחרי 1949 היו מושפעים מאוד מרעיונות דור המייסדים ותפסו את הדמוקרטיה כדבר מובן מאליו. הם פגעו בערבים הפלסטינים והמיטו עליהם את הנַכּבָּה, אבל לא העלו כלל על דעתם את האפשרות להקים כאן משטר צבאי ליהודים. מפקדי הפלמ"ח, יגאל אלון ויצחק רבין, צייתו להוראתו של דוד בן-גוריון לפרק את המפקדה העצמאית שלהם; גם משה דיין שהלך לפוליטיקה והיה אינדיבידואליסט קיצוני ציית לממשלה גם אם רטן פה ושם נגד כמה מהחלטותיה. רעיונות של הפיכה שלטונית נגד הדמוקרטיה הועלו בשנות החמישים דווקא על ידי האזרח אהוד אבריאל, שחרד ששלטון מפא"י לא ישרוד אם בן-גוריון לא ישלוט בכוח הצבא. בן-גוריון עצמו דחה את הרעיון. ביישוב היהודי שלפני הקמת המדינה שררה כבר מסורת דמוקרטית מרשימה, גם בבחירות לוועד הלאומי ולאסיפת הנבחרים וגם לקונגרסים הציוניים. באבריאל תמכו כמה מצעירי מפא"י אבל לרעיון לא היה שום סיכוי להתממש.

כאשר שמעון פרס הקים את רפ"י בשנת 1965, הוא כבר גיבש במערכת הביטחון מעמד חזק של מנהלים, והחל ליצור פערי שכר בינם לבין פועלים שכירים. הרעה הזאת פשתה בכל המגזר הציבורי והגיעה גם למגזר הפרטי. ההוויה החדשה יצרה גם תודעה חדשה. הבורגנות הפקידותית והקצונה הגבוהה טיפחו אינטרסים משלהם, ולא הייתה לרובם שום הזדהות עם המזרחים או עם הערבים בארץ. אחרי רפ"י היה האינטרס הבורגני של השכירים בעשירונים העליונים מיוצג גם במפלגת העבודה, גם בד"ש וגם במפלגות מרכז אחרות. כך הופקרו המזרחים לגורלם ונהו אחרי הליכוד. הבונפרטיזם והפשיזם יהיו מרכיבי השלטון גם בשנים הבאות, ואם תגבר ידם של הגנרלים לא תצמח כאן שום בשורה לשלום או לדמוקרטיה. יעלון וברק לא ירימו את נס המרד נגד הניאו-ליברליזם החמסני, אלא רק ירחיבו את הפערים המעמדיים שמבעתים את החברה שלנו.

המבחן הבא של האליטות שנוצרות עכשיו הוא ההתנהלות מול ארצות-הברית. כל נשיא שיכהן בוושינגטון ידרוש מממשלת ישראל לשאת ולתת ברצינות עם הפלסטינים, כדי לגבש את המשטרים השמרניים באזור נגד התנועות הרדיקליות ונגד איראן. השמאל חייב להבין את משמעות התהליכים כדי להיאבק מולם.

  • פורסם בכל העיר, 27 מאי 2016
תגובות
נושאים: מאמרים

5 תגובות

  1. jhhcho הגיב:

    אם התקווה שלך לשינוי היא אותה חבורת תמהונים שמהללים את מירי רגב בכל הזדמנות וקוראים לציבור להצביע למפלגה קיצונית ומדירת נשים כמו שס אז כנראה שאתה באמת מיואש.

    • זכי חלטורה הגיב:

      כמה נכון! אחרי קרוב לארבעה עשורים של חינוך מבתי המדרש של זבולון המר דרך לימור ליבנת ועד לבנט, רגב והסמוטריצ'ים יבוא שינוי בכיוון ההפוך מהשינוי שמייחל לו ברעם.

      התקווה היחידה היא במשיכת האלקטוראט של מרצ לחד"ש והפיכת הרשימה המשותפת למפלגה השנייה בגודלה בכנסת, ובפעם הבאה משותפת יהודית-ערבית, כי הממשלה הנוכחית שמנהלת מלחמת התשה נגד אזרחיה זה לא עסק פנימי בין-ערבי בלבד.

      זה כמובן מבצע כלל לא פשוט נוכח עמלקיזציה נמשכת של הציבור הערבי במערכות החינוך והתרבות בישראל, כך שגם היום, בעיני רבים המגדירים עצמם שמאלנים וחילונים, הערבי הוא אחרי הכל "ערבוש".

  2. זכי חלטורה הגיב:

    הכיסוי התקשורתי (שהוא אכן כפי שציינת – לא יותר מרכילות) לא מכסה דבר ולא חצי דבר מהנעשה במפלגה השלישית בגודלה בכנסת ה-20, תופעה שאין דומה לה בתולדות הפוליטיקה הישראלית. למי שזוכר, מפלגות שלישיות בגודלן (ש"ס, מפד"ל) זכו לכיסויים תקשורתיים נרחבים בכל כנסת. האם זה אומר דרשני? אני אומר שזה אומר דרשני!

    המבוכה בימין ברורה, אבל גם בשמאל. ובכל זאת, אם נתרכז לצורך סילוקו של ביבי מהשלטון, מטרה שלכבודה מכונסים להערכתי למעלה משליש מאזרחי מדינת ישראל (ערבים ויהודים) ניתן יהיה להתקרב אל המטרה. מודעים לקושי של איימן עודה להחזיק ברשימה שלו כך שלא תתפרק לקראת הבחירות הבאות, יש לעשות לעיבוי חד"ש במצביעים מהסקטור היהודי. המטרה הראשונה שיש לסמן בהקשר זה זו מפלגת מרצ, מפלגה חסרת כל השפעה שגם היא תכליתה העיקרית היא סילוקו של ביבי מהשלטון, אלא שקולותיה מתבזבזים. אני מעריך את שיעורם של מצביעי מרצ שיסכימו עם החלקים המהותיים של מצע חד"ש בשני מנדטים לפחות. אני קורא לדב חנין להיפרד מהצניעות המופלגת שלו ולהתחיל לדבר כבר מעכשיו ולא חמש דקות לפני הבחירות הבאות.

  3. עלי הגיב:

    ברעם רוקד על 2 חתונות
    ביום ראשון הוא מספר לנו שמטרתו הנשגבת ליצור עם אחד (של יהודים וערבים)במדינה אחת
    מהנהר ועד לים למדינה המיוחלת יתכנסו בשם השלום ובשם הצדק מליוני פליטים פלסטינים
    (כדי להשקיט את היהודים יאלץ ברעם להכחיד את החמס ביד ברזל )
    סביר להניח שארה"ב תנתק מגע יחד עם הפזורה היהודית וברעם וחלומו ישארו מוקפים עם 23 מדינות ערביות שלא יתנו הרבה סיכוי למימוש הפנטזיה !
    (המדינה החילונית דמוקטית תקרוס גם בגלל הפיכתה למדינת עולם שלישי והסיכוי שתהיה דמוקרטית
    הוא אפסי)
    זה הסיפור שברעם מוכר ביום ראשון ומה הוא מוכר ביום שני?
    ביום שני הוא מוכר את סיפור ההתנחלויות ו-2 מדינות ל-2 עמים כרגיל ברעם "פונה אל ההגיון והשכל הישר" ומפחיד אותנו ב"אסקופה נרמסת" אבל לא מספר לנו שהמדינה הפלסטינית תהיה בשליטת הקיצונים (דעא"ש? חמס?) …קשה לראות את הפלסטינים מסתפקים ב-2 האברים המדובללים
    (הגדה והרצועה) וקשה עוד יותר לראות את המדינה הפלסטינית כמדינה נאורה ודמוקרטית
    יותר קל לראות את הדבר הזה כמקור של פאשיזים וגזענות
    ובאשר לעתיד ישראל
    בגלל ההתפתחות הטכנולוגית ישראל תשגשג ותהיה מעצמה (בעוד 20 שנה)

  4. אמיתי הגיב:

    בשיטות דמוקרטיות זה לא ילך , איך שלא תסדר את המפה פוליטית לא תנצח את הימין
    בטח לא כשאתה מנסה למרכז את חד"ש. המוצא היחיד הוא מהפכה. תמיד זה היה הנשק של
    השמאל הרדיקלי כשדחקו אותו לקיר. נכון זו פגיעה קלה בדמוקרטיה אבל זה עדיף לאין שיעור
    מהפשיזם שגואה ברחובות. והיום תמצא לזה אוזן קשבת אפילו בצבא , שר הבטחון הקודם
    כבר המליץ לקציניו לחלוק על הדרג המדיני, והם כבר עושים זאת בפומבי. חוץ מזה יש לנו
    סוללה של אלופים מוסריים ששכחו איך יורים אבל לא את דף המסרים מהקן של השומר הצעיר.
    כדי שהעם הסורר הזה, שאין בינו לדמוקרטיה כלום,לא יחזיר שוב את ביבי לשלטון ,יש צורך להטיל משטר צבאי של לפחות ל- 40 שנה ובתקופה זו להפעיל קומיסרים בבתי הספר , בצבא ובמקומות העבודה ,שיעשו עבודת שטח ויחנכו את העם הזה סוף סוף. ככה אחרי 40 שנה דור המדבר יסור מן העולם ועם חדש מוסרי, שואף צדק, שלום ודמוקרטיה יפרח במזרח התיכון.זה הזמן להפסיק
    לכתוב ולהרים את נס המרד!

הגיבו לעלי

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים