הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-10 ביוני, 2016 15 תגובות

השבוע קונן עורך "על המשמר" לשעבר, סבר פלוצקר, על הירידה התלולה באהדה לישראל בארצות הברית. דורות של מתנגדים לישראל גדלים עכשיו בקמפוסים ברחבי אמריקה, וגם "השמאל הציוני" כבר הפסיק להרשים אותם. אפילו פלוצקר כבר הִפנים, שלא ניתן לרמות את כל האנשים, כל הזמן. גם מי שידע תמיד שהיום הזה יפציע ויהפוך את הסתירה שבין הימניוּת הקיצונית של ישראל לבין הליברליזם האמריקאי לבלתי ניתנת לגישור, הופתע מהדיווח החמור והפסימי של ציוני מושבע כמו פלוצקר. תופעה זו קיימת גם באירופה, אבל תומכי ממסד כמו פלוצקר מכוונים את השעון שלהם לזמן בוושינגטון.

שדה מוקשים, רמת הגולן (מקור) מלחמה נשק מוקש Minefield_warningשדה מוקשים, רמת הגולן (מקור)

תומכי בנימין נתניהו מובהקים מתבוננים בהתפתחויות האלה, בזים להן או מדחיקים אותן. הם מתקשים להבין שהרוחות מהקמפוסים נושבות החוצה, מגיעות גם למקבלי ההחלטות בממשל ולכל אמצעי התקשורת המשפיעים. התעמולה הימנית של נתניהו ובני בריתו זורה פחד מעצם מהותה, ואנשיו של ראש הממשלה מסיתים ללא הרף נגד אלה שמצלצלים בפעמוני האזהרה. ביבי מנסה עתה לתמרן איכשהו בין הזרם החילוני-פשיסטי של ליברמן לבין תומכיו החשוכים בסיעות הימניות. דווקא פלוצקר מבין, שעלי התאנה לא יספקו עכשיו את החלק הנאור ביהדות ארצות הברית. ההרפתקה האיראנית של נתניהו בקונגרס האמריקאי עלתה לו ביוקר. הוא נתפס עתה כעסקן פוליטי רפובליקני מהאגף הימני הכי קיצוני, שחתר בגלוי תחת הנשיא הדמוקרטי ברק אובמה. קשה להניח שאביגדור ליברמן שונא הערבים יוכל למרק את תדמיתו של נתניהו. הוא זקוק למפלגת העבודה שתעשה עבורו את המלאכה הלא-מכובדת וכפוית הטובה של טיהור השרץ.

אם ישראל תמשיך במבצע ההתאבדות הכרוך בהעדפת ההתנחלויות על השלום, יחשבו רבים מכל המחנות שלישראל צפויה סכנת השמדה. לא מדובר בסתם נושא מופשט, מעין נבואה לעתיד הרחוק. רק המתנחלים ותומכיהם הרבים בתוך סיעת הליכוד בכנסת, מעדיפים קטסטרופה מדינית על המגעים לשלום. במרכז עדיין סבורים שניתן למנוע אסון, למתן את הליכוד, למשוך את המשא ומתן לשנים רבות ובינתיים ליהנות מהשליטה המוחלטת על העם הפלסטיני. נתניהו מקווה ששותפיו בכוח בתוך מפלגת העבודה יסתפקו במחוות ריקות (ואולי גם פרקטיות, פה ושם) כלפי הרשות הפלסטינית ויתמכו בבנייה בהתנחלויות כפי שעשה אהוד ברק. הבלוף הזה כבר התפוצץ קבל עולם, וידידי שלום עכשיו בארצות הברית יתקשו מאוד לשווק את "ישראל האחרת". קשה להאמין שתחת הנהגת נתניהו והרצוג תפרוץ מלחמת אזרחים נגד הימין הקיצוני. הכורח בכך הוא מובן מאליו לאנשי השמאל, גם אם הם סולדים ממלחמה בנוסח זו שבִּעתה את ספרד בין השנים 1936 עד 1939.

נתניהו כבר איים עלינו ובמידה ידועה גם על שאר העולם, שקיימת סכנת השמדה לישראל אם איראן תוכל לפתח את נשק ההרתעה הגרעיני. לאור ההתפתחויות מאז שנחתם ההסכם עם איראן, נתניהו היה חייב להודות בפשיטת הרגל של מדיניותו ולהגיש את התפטרותו לנשיא. זה לא קרה ולא יקרה. "מה מייחד את הפוליטיקה הישראלית מזו של שאר העולם?" שאל אותי עיתונאי אמריקאי לפני כמה שבועות. אמרתי לו שאצלנו הכישלון בדרך כלל מחזק את המנהיגים במקום להחליש אותם.

מלחמת אזרחים לא תפרוץ כי הצד השפוי אצלנו איננו נחוש דיו; משא ומתן לשלום יהיה מראית עין בלבד, ואין קונים עוד לסחורה שמשוּוקת מהקריה בעירנו; תמיכת יהודי ארצות הברית איננה מובטחת עוד, למעט מיעוט אורתודוקסי לא גדול; בלי תמיכה מוסרית, כלכלית וצבאית של המערב, ישראל עלולה להידרדר למדיניות של קטסטרופה. הנכונות להילחם נגד הערבים ונגד העולם המוסלמי תימדד במונחים של גטו ורשה (תהליך זה כבר צובר תאוצה, בעיקר במערכת החינוך); הגדרת הערבים כ"עמלק" תגרום למעשי זוועה וגירוש אלים בכל התלקחות רצינית. המבוי הסתום הוא אפוא סכנה גדולה, שתביא לאלפי הרוגים ופצועים, גם שלנו.

יאיר לפיד גורר את כל נאמניו ללאומנות צברית עם גוון מיליטריסטי, ובוז'י הרצוג עושה הכול כדי להיות שותפו של ביבי. הקינות (גם שלי) בפייסבוק לא ישנו את המציאות אם כי יש להן אפקט כלשהו על המרכז. לא נותר לנו אלא לשאול שוב ושוב את אנשי המרכז הלאומני: האם אתה מוכנים לשלם את המחיר על קיום ההתנחלויות? האם חורבן הכלכלה כתוצאה מהתרחבות החרם על ישראל לא יהרוס את מפעל חייכם? האם אתם רוצים, או מוכנים, להיות מוחרמים דווקא במדינות הנאורות, לבקש אשרות כניסה ולעתים להיתקל בסירוב? האם אתם מסוגלים לחיות במדינה שפוגעת בזכויות האזרח של הארגונים שוחרי השלום וההומניסטיים?

אין תשובה קלה לשאלות האלה. אין לנו פתרונות קסם. כאשר לימדו אותנו ללכת בשדה מוקשים תמיד אמרו שיותר חשוב להימנע מטעויות מאשר להעז בלי אחריות. את כל השגיאות האפשריות עשו הממסדים שכיהנו כאן מאז מלחמת 1967 הרת האסון. עכשיו מגישים דווקא לנו את החשבון: מה לעזאזל אתם רוצים שנעשה? שואלים אותנו אנשי המרכז. לעתים מתחשק לנו לענות בצורה בוטה: מה אתם רוצים מאיתנו? אנחנו בנינו את ההתנחלויות או שמא אתם התעלמתם מכל אזהרותינו? אנחנו הרסנו את הסולידאריות החברתית או הניאו ליברליזם שלכם? אנחנו הרסנו את שיתוף הפעולה עם אזרחי ישראל הערבים או שמא אהוד ברק שלכם עשה כן? האמת שלנו לא תהפוך אותנו לפופולאריים יותר. נהיה ברי מזל אם לא יזרקו אותנו לכלא דמוי חצר המטרה התנכ"ית.

לדעתי לא ישמידו את ישראל ואין לנו אלא להתפלל שלא נגיע למצוקה קיומית עד שמנהיגינו יחליטו להשתמש בנשק לא קונבנציונאלי מסוכן. "העולם" שאותו אנחנו משמיצים כל כך יהיה בעתיד תקוותנו היחידה. כלי התקשורת המודרניים הקיימים עתה לא יאפשרו לרצוח אוכלוסייה שלמה. זה לא אומר שהנזק הצפוי לנו הוא נסבל.

כל הורה שישתתף בחגיגות סיום השנה של הילדים חייב להתבונן בהם באהבה, ובו-זמנית גם להפנים את התודעה שהוא מסרב להיפרד מהם לנצח בעבור מלחמות שווא. השלמה פסיבית עם המצב היא חטא, גם למי שחושב שהכול כבר אבוד. נתניהו הוא ראש ממשלה רע, שגם מהווה תולדה טבעית של כל הרעים שקדמו לו. הרצוג איננו מסוגל לשמש אפילו כתחבושת על פצעיו המדיניים של ראש הממשלה. יכולתי בקלות לכתוב שוב על הכורח בשיתוף פעולה יהודי-ערבי בתוך המדינה כדי למנוע חלק מהאסונות הצפויים לנו, אבל אין טעם בכך.

הציונות המדינית של בנימין זאב הרצל שינתה את צביונה, הפכה עתה לישות כמעט דתית, וסיכויי ההידברות שלנו עם העולם הנאור הולכת ומתמעטים.

  • פורסם בכל העיר, 10 יוני 2016
תגובות
נושאים: מאמרים

15 תגובות

  1. אלמקייס הגיב:

    כמו מוחמד עלי המנוח, גם ברעם הצליח להישאר בזירת ההפחדות עם נתניהו, ולדעתי אף לנצח אותו בנקודות. הקמפוסים האמריקאים זנחו את ישראל, ישראל בסכנת השמדה (בגלל ההתנחלויות, לנתניהו כנראה יש זכות יוצרים על הפחדה עם הפצצה האירנית). ועד לאותה השמדה בלתי נמנעת (אולי ננצל בזכות "כלי התקשורת המודרניים"), תחרב הכלכלה, נוחרם במדינות הנאורות ומצפוננו ייסר אותנו על הפגיעה ב-NGO-ים שבמימון אירופי.

    ברעם, כמו לא מעט רדיקלים מהכורסא מפנטז על מלחמת אזרחים נוסח ספרד ושוכח שמלחמת האזרחים בספרד פרצה רק לאחר שנים של משבר כלכלי וכאוס, שלמרות נבואות הזעם של ברעם, טרם התממשו במחוזותינו. כמובן שברעם אינו טורח לברר מדוע למרות חיוניותו המדומיינת של השמאל הספרדי, הצליח פרנקו לעמוד בראש המדינה כמעט 40 שנה עם מעט מאוד התנגדות. לקיטש ורומנטיציזם זול אין ערך פוליטי גדול, אבל אולי יש לזה קונים באזור הווילות של טלביה.

  2. אשר פרוליך הגיב:

    לחיים שלום: אינני יודע אם אתה קורה את התגובות למאמריך. ובכל זאת רציתי לגיד לך שכמה מדבריך נראים מוזרים מפי אדם חכם. כותרת המאמר כבר מעלה שאילה האם \ו אמירה רצינית או סתם פובליציסטיקה לשמה. לשאילה שבכותרת נוסף משפט בסוף המאמר "לדעתי לא ישמידו את ישראל". גם השאילה וגם התשובה לא רציניות,כוון שאף אחד וגם אתה לא יכול לענות על שאילה כזו. אנחנו חיים בעולם מטורף ,יותר אפילו מזה שבמאה הקודמת,וכל דבר אפשרי. כל הורה מתבונן באהבה לילדים שלו (פרט לבודדים מטורפים המוכנים להקריב אותם למען ה"גאולה" או ה"שיהאד") אבל אל תשכח איכן אנחנו חיים, הצביעות הנוראית של ה"מדינות הנאורות" ,ההתדרדרות והגסיסה של הקפיטליזם והעובדה העצובה אבל האמיתית שלשלום צריך שני צדדים. לא מספיק לקוות לטוב,צריך להיות מוכנים גם לפחות טוב,ובעולם שלנו היום שוב,הכול אפשרי, גם הרע וגם הטוב.

  3. האם ישראל תשמיד את עצמה? הגיב:

    הסכנה היא מאוד ממשית. הכור בדימונה נבנה לפני 56 שנה ונחנך ב-1963, ז.א. לפני 53 שנה. בעולם נהוג לסגור כור כזה לאחר 40 שנה! אבל ממשלת ישראל מונעת את סגירת הכור למרות שלפני שנה פורסם רשמית שבליבת הכור יש 1,537 סדקים! ** פרופ׳ עוזי אבן (שזו התמחותו) הזהיר כבר לפני 5 שנים על הסכנות. כלום לא עוזר! הממשלה אוטמת את אזניה. *** כל מי שקורה על אסון צ׳רנוביל מודע לעובדה שכמות החומרים המסוכנים שנפוצו לאחר האסון היתה גדולה פי 400 פעם (!!!) מזו שנפוצה לאחר הפצצת הירושימה בידי ארה״ב. **** 100,000 קמ״ר זוהמו באירופה! רק ספרד ופורטוגל לא זוהמו! ***** ז.א. שטח גדול פי חמש משטחה של ישראל זוהם (!) האם ממשלת נתניהו רוצה להיות אחראית לזיהום חמור של כל הסביבה?

  4. אמנון פליגלמן הגיב:

    מר ברעם,
    יש שאלה אחת שאתה וחבריך לדעה נמנעים תמיד מלענות עליה:
    האם ההתנחלויות הן באמת הבעיה עם הערבים או רק קטליזטור שמלבה את השנאה?
    השנאה שלך למתנחלים מעבירה אותך על דעתך למרות שאין לי ספק שגם אתה מבין שפינוי מלא של ההתנחלויות לא יוביל לשלום ולא ישנה שום דבר בתפיסת העולם של הערבים.
    לשינוי בדעת העולם כן, ביחס לישראל בקרב העמים, כן אבל ביטחונית – לא.
    משכך, לטעון שאישראל מעדיפה התנחלויות על פני שלום זו הטעייה ועשיית שקר עצמי.
    גם למי שאינו תומך בהתנחלויות ברור שהמשוואה הזאת של שלום או התנחלויות היא הבל מוחלט.

  5. comrade cirrus הגיב:

    גורלה של ישראל נחרץ.
    תרחיש א: ישראל ממשיכה במדיניות הכיבוש והאפרטהייד. התוצאה היא מלחמות וטרור, חיסולה של מדינת ישראל הדמוקרטית לטובת דיקטטורה פונדמטליסטית יהודית. נידוי וחרם בינלאומי, קריסה טוטאלית של מה שנותר.
    תרחיש ב: מדינת ישראל חותרת לשלום ונסוגה מכל שטחי איו״ש לטובת הקמתה של מדינה פלשתינאית. במה שנשאר מהמדינה היהודית הצפיפות הולכת וגדלה, הגירה של עובדים מאיו״ש לישראל מצד אחד ונטישה של כל מי שיש לו יכולת למקום פחות צפוף, רועש, מלוכלך ומושחת. המאזן הדמוגרפי מנצח, סיכסוכים פנימים, מלחמות אזרחים. סוף.
    תרחיש ג: מדינת ישראל מבינה כבר עכשיו שאין לה סיכוי, היא מודיעה על התפרקות מרצון בתמורה לישוב מחדש של אזרחי המדינה בכל מקום שבו יחפצו.

  6. גד דרום הגיב:

    אם מצבה של ישראל הוא לא טוב בקמפוסים האמריקאים זה אך ורק בזכות חבריך מהשמאל ששופכים שמן על מדורת האנטישמיות החדשה, הדה לגיטימציה של מדינת ישראל.
    שבכל דור ודור עומדים עלינו …….
    עצוב לראות איך בדורנו כל כך הרבה יהודים עומדים עלינו בתור…..

  7. האם ישראל תשמיד את עצמה? הגיב:

    ממתין לתגובת פרופסור קלמן אלטמן, שבעניין הגרעיני הוא הוא המומחה שלי.

  8. חיים ברעם הגיב:

    גד יקירי, אתה לא חושב שביבי אחראי למצב הדברים בקמפוסים, ולא "חבריי מהשמאל"

    • גד דרום הגיב:

      מר ברעם היקר, אני מודה לך שהתייחסת לדבריי, אך כמובן, אינני מסכים. אין זה ראוי שאגיב במאמר למאמר, ולכן אשתדל להשיב בקצרה. אף כי אינני חסיד של נתניהו, אני סבור שמייחסים לו עצמה רבה מכפי שהוא זכאי לה – אילו הפלסטינים רצו, באמת, בשלום, או אילו היה הסכסוך הערבי-ישראלי סכסוך אדמות במהותו, הסכם שלום היה נחתם, על-ידי ביבי כמו גם על-ידי כל ראש ממשלה אחר, מימין ומשמאל. באשר לאווירה בקמפוסים, אני מציע לך לצפות בסרט התיעודי "The J Street Challenge" – יש בו כדי להציע הסברים אינטליגנטיים למדי שתקפים גם להבנת העמדות של מתנגדי ישראל בעולם הליברלי, וגם לאלו של השמאל הישראלי. אני מאמין שלפני הידברות עם הפלסתינים, חשובה ההידברות בינינו, הישראלים, ומקווה מאוד שתבחר לכתוב מאמר תגובה לסרט זה, שיש בו כדי ללמד אותנו לא מעט גם על עצמנו.

  9. אמיתי הגיב:

    מכיוון ששנת 67 היא נקודת האפס לכל צרותיה של ישראל על פי ברעם התעניינתי מה היה ב-66.
    לפי מר ברעם כנראה ששררה פה אידליה. הערבים קיבלו את קיומה של ישראל, הפסיקו לתקוף
    והשלום שרר , ערבי ויהודי תחת גפנו ותאנתו. כיוון שאין לי זכרונות מאז ,פניתי לויקיפדיה:

    15 באוגוסט – צבא סוריה תקף ספינת משמר ישראלית מול החוף המזרחי של הכנרת. בקרבות אוויר הופלו שני מטוסים סוריים מדגם מיג 21 ומיג 17.
    16 באוגוסט – במסגרת מבצע יהלום של "המוסד" נוחת בישראל, בבסיס חצור של חיל האוויר הישראלי מטוס מיג-21 עיראקי עם הטייס העריק מוניר רדפא.
    8 באוקטובר – 4 שוטרי משמר הגבול נהרגו שעה שרכבם עלה על מוקש בפרדסי שער הגולן.
    27 באוקטובר – פיצוץ מטען חבלה שהוטמן על קו הרכבת לירושלים גורם לשימוט קטר וארבעה קרונות משא, סמוך לכפר בתיר, ולפציעת הנהג.
    13 בנובמבר – כוחות צה"ל פושטים על הכפר א-סמוע שמדרום לחברון בפעולת תגמול.
    התגברות הטרור הפלסטיני מחייבת את שלטונות צה"ל להאריך מחדש את משך השירות הצבאי, שקוצר ב-1963, ולהעמידו מחדש על 30 חודש.

    אז בעצם גם לפני 67 לא היה משהו….אז למה למר ברעם חשוב לדבר רק על 67 ולהתעלם מ- 48…

  10. מה המסקנה? הגיב:

    השאלה היא כיצד מונעים מעגל סגור של שפיכות דמים. ומכאן המסקנה שנדרש לחדש את התהליך המדיני.

  11. צדוק התקוה הגיב:

    חיים מכובדי אתה כותב ואני מצטט "לדעתי לא ישמידו את ישראל ואין לנו אלא להתפלל שלא נגיע למצוקה קיומית עד שמנהיגינו יחליטו להשתמש בנשק לא קונבנציונאלי מסוכן. "העולם" שאותו אנחנו משמיצים כל כך יהיה בעתיד תקוותנו היחידה. כלי התקשורת המודרניים הקיימים עתה לא יאפשרו לרצוח אוכלוסייה שלמה."
    העולם לא נוקף אצבע [כורדים יזדים בעירק]לרצח חצי מיליון סורים ולמיליוני פליטים שברחו מסוריה למה ש" העולם" ימנע סכנה קיומית של ישראל

  12. אלכס מסיס הגיב:

    חיית י 25 שנים בארה"ב ופעלתי בה בנוסף לעיסוקי המקצועיים בהסברה למען ארגוני שלום וצדק חברתי ישראליים – אין שחר להאשמת השמאל הישראלי בהתדרדרות הלגיטימיזציה של ישראל בקמפוסים האקדמאיים או בכל מסגרת אחרת – את הסיבות יש למצוא בידיעות המגיעות מארץ הקודש בעיתונים החשובים, ברדיו וכמובן בטלוויזיה המראה אובייקטיבית את הכיבוש הנישול והשעבוד הישראלי את הפלסטינים.

  13. אמיתי הגיב:

    הטלוויזיה העיתונים והרדיו באותו זמן שידרו גם את “הכיבוש הנישול והשעבוד“ של עוד עשרות מוקדי סיכסוך בעולם,אבל איכשהו הם עברו מתחת לרדאר של הקמפוסים בארה“ב .לא שומעים על סיכסוכי הגבול של מרוקו,כיבוש קפריסין ע“י טורקיה,ההתעמרות בעם הכורדי על ידי האירנים הסורים והטורקים וכו`.חוץ מישראל לא נשמעת הדרישה להחרים מדינה כל שהיא כלכלית או אקדמית.אז מי אשם בזה ?לדעתי זה אותו כרומוזום יחודי שיהודים נושאים אותו ,וגורם לחלקם לשנוא את עצמם.גם אני חייתי בארה“ב ומעולם לא שמעתי סטודנטים זרים שמדברים בארסיות כזאת על עמם וארצם,רק לנו יש את הפטנט הזה.

  14. שירה הגיב:

    מאמר מעולה.

הגיבו לאמיתי

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים