הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-18 ביוני, 2016 11 תגובות

כדי להבין את הבעיות והדילמות המונחות על סדר היום העולמי, אין ברירה אלא להתעמק בהן. כל הכותבים הרציניים שלנו (שלא לדבר על האחרים) סבורים שעלינו לשעשע קצת את הציבור, גם אם אנו עוסקים בשאלות של חיים ומוות. בעבר הלא רחוק, כאשר רצינו להתרחק קצת מהמזבלה המצחינה שהציפה את הזירה הפוליטית שלנו, כתבנו על ארצות חוץ. לימים הסתבר, שהמושג "ארצות חוץ" התיישן במידה רבה. בעבר (1985-1979) כתבתי מדור על נושאי חוץ בשבועון "העולם הזה" בעריכתו של אורי אבנרי שהתמקד לא רק, ואפילו לא בעיקר, בוושינגטון אלא בארצות עניות ובדרך שהן נושלו מנכסיהן על ידי הקולוניאליזם לסוגיו. רבים מעמיתיי התייחסו בסלחנות חביבה לטור הזה, שעסק במזרח טימור, באינדונזיה ובקניה, מתוך אמפתיה כלפי התושבים וביקורת ארסית על ההנהגות. כאשר ישראל הרשמית שיתפה פעולה עם המושחתים והאכזריים בין שליטי תבל, המדור שלי "עולם קטן" הרים קול זעקה, הציג את אוסף הנעליים של רעיית הרודן הפיליפיני אימלדה מרקוֹס נוכח הרעב והמחלות באזורים רבים במדינה, תיאר את העינויים שעברו אנשי שמאל בארגנטינה, צ'ילה ואורוגוואי. כתבים אחרים הצטרפו לזרם המחשבה האנטי-קולוניאליסטי במועד מאוחר יותר, או הסתפקו בגינוי הסימפטומים (עינויים, שחיתות) והתעלמו ממכירת נכסי המדינות העניות לעולם הרכושני בראשות ארצות הברית.

במהלך הזמן נוכחנו לדעת, שחלק ניכר מהבעיות שלנו נובע מההתרחשויות בחוץ לארץ, והמונח "מקומי" איננו מייצג סוגיות רלבנטיות. לא רק בנימין נתניהו אלא גם ותיקי תנועת העבודה כמו בייגה שוחט, אימצו את הניאו-ליברליזם, רמסו שביתות צודקות והכפישו את האגודים המקצועיים. היחס האטום למשֹתכרים מעט ולמובטלים הפך לשיטתי, ורק אנשי שמאל עם רגישות חברתית (כלומר, לא כולם) ממשיכים למחות. את החוקה המגוננת במידה ידועה של ארצות הברית לא אימצנו כאן, אבל לקחנו מהאמריקאים הימניים את הרטוריקה המתעבת התארגנות אותנטית של עובדים. שטיפת המוח הרכושנית שאותה יזמו לא רק בעלי ההון אלא גם הכלכלנים ורוב העיתונאים הכלכליים בתקשורת שלנו, הצליחה וגם קורבנות השיטה הניאו-ליברלית ממשיכים לתמוך במחולליה.

עתה שרויה בריטניה במערכת בחירות סוערת לקראת משאל העם על החברות או ההתנתקות מהאיחוד האירופי. התחלקות קווי המתאר כאן היא סבוכה ואף מעורפלת. הימין הקיצוני מתעב את האיחוד מאז ומתמיד, אבל פעיליו, שיש להם השפעה מסוימת בקרב הציבור, אינם מיוצגים כמעט בפרלמנט בשל שיטת הבחירות האזורית בבריטניה. בבחירות לנציגות הבריטית לפרלמנט האירופי הייתה לימין הצלחה סבירה כיוון שהיא התקיימה בשיטת הבחירות היחסיות. הימין (UKIP) הפך את ההתנגדות לאיחוד האירופי לדגל, בעיקר בשל התנגדותו לכניסת מהגרים מהמדיניות העניות יותר באירופה לשטחה של הממלכה המאוחדת.

מתוך סרטון בעד התנתקות בריטניה מהאיחוד האירופי UK-EUמתוך סרטון בעד התנתקות בריטניה מהאיחוד האירופי

קיימים גם מניעים אחרים. הפקידות הבכירה במשרדי האיחוד האירופי בבריסל מכתיבה תנאים, שבעיני הימין פוגעים בכבוד הלאומי הבריטי ומכפיפים את הסמלים והנוהגים העתיקים לשרירות לבם של הביורוקרטים. לעמדות כאלה ישנם תומכים רבים גם באגף הימני של המפלגה השמרנית בבריטניה. במרכז המפה הפוליטית יש רוב גדול בפרלמנט של שמרנים הנתפסים כמתונים, ליברלים ואנשי מפלגת העבודה החדשה (לייבור), שתמכו בעבר בקו הפרו אמריקאי של טוני בלייר. ההתנגדות באגף השמאלי היא אמביוולנטית. ראשיו, ביניהם מנהיג המפלגה מהשמאל ג'רמי קורבין, נטו בעבר להתנגד לאיחוד, ומחו נמרצות נגד התכתיבים האנטי חברתיים של מטה האיחוד בבריסל. האיחוד, ולפניו גם השוק האירופי, נתפסו בצדק כהתארגנות של האומות העשירות נגד האומות המרוששות. אבל היבטים אחרים של ההשתייכות לאירופה קסמו דווקא לאנשי השמאל בלייבור. הם לא מעוניינים לבטל את חוקי העבודה המתקדמים ואת הביטוח הסוציאלי שבריסל הכתיבה גם ללונדון; הם מסרבים להצטרף לגזענים ולאיסלמופובים (שונאי המוסלמים) שמבקשים לחסום את חופי האי הבריטי מפני מהגרים. קורבין מבין היטב את הדילמה הסבוכה הזו, והוא הצליח לגייס את רוב תומכיו לתמיכה זהירה ולא הכי נלהבת בהישארות באיחוד.

קורבין סובל מירושה כבדה של אי-אמון במנהיגי הלייבור שהשאירו קודמיו, בלייר וגורדון בראון. הוא שונה מהם בַּכל: אין לו תדמית של נהנתן וסוס טרויאני של ושינגטון כמו שהייתה לקודמיו, והפרופיל שלו בנושאי חוץ מזכיר יותר את הסוציאל-דמוקרטים השבדים מאשר את הנוכלים שהונו את הציבור הבריטי וגררו אותו למלחמה בעיראק. רוב תומכיו הצעירים מייחלים לשינוי דרסטי לא רק בתדמית אלא גם במהות. שינוי כה דרסטי בעמדה שלו ושל רבים מתומכיו ביחס לאיחוד האירופי גורם למבוכה. נושא אירופה הטריד את הציבור הבריטי כבר כמה עשרות שנים, ונאומי התיעוב כלפי בריסל הם חדים, חריפים ולעתים אפילו  שנונים. האם הכורח של קורבי לשמור על תומכיו מהמעמד הבינוני מחייב אותו לשמור על האינטרסים שלהם ולהתעלם מרחשי הלב של העובדים והגמלאים? האם מצביעי לייבור מסורתיים יזנחו את המפלגה או שמא ידבקו במנהיגות שהבטיחה שינוי קיצוני ולבסוף תסתפק בתיקונים קוסמטיים?

הפחד הנורא של  בריטים רבים מנסיגה כלכלית מכאיבה אם יפרשו מהאיחוד ומהשוק האירופי, משפיע מאוד על השיקולים ככל שמועד משאל העם מתקרב. ההתמוטטות החלקית בשנת 2008 הפחידה אותם, וגם שונאי בריסל חוששים מחיסול חסכונותיהם אם הבנקים יקרסו. לכן משקיפים פוליטיים באירופה סבורים שראש הממשלה דיוויד קמרון והשותף בעל כורחו קורבין מהלייבור יצליחו למנוע ניתוק. השמאל העקבי בבריטניה שרוי אף הוא במבוכה רבה: הישארות בריטניה באיחוד תנציח את הסטאטוס קוו החברתי והמעמדי, והבריטים ימשיכו לחיות בחברה מקוטבת, בעצם גן עדן לעשירים הכרוך בהמשך התרוששות השכירים. לעומת זאת אולי המהגרים לא ייפגעו, זכויותיהם יישארו בעינן, וכך יקרה גם למוסדות חברתיים חשובים.

על שאלה צפויה מהקוראים, מה בעצם אכפת לנו אם הבריטים יישארו באיחוד האירופי או יפרשו ממנו, קל מאוד לענות. לכל החלטה יהיו השלכות על הכלכלה האירופית והעולמית, וישראל מושפעת מאוד מכל תזוזה פיננסית במערב אירופה. גם סגירת השערים בפני הפליטים תשפיע על היחס כאן, הגרוע ממילא, כלפי מבקשי המקלט מהארצות העניות. הדילמה הקלאסית בין ליברלים רדיקליים, שמתמקדים בסוגיית זכויות האדם לכל אדם ובכל מקום, לבין סוציאליסטים ופעילים חברתיים, שחושבים יותר על שוויון ועל חלוקת הכנסות ופחות על מהגרים זרים (גם אם סכנה נשקפת לחייהם) משפיעה מאוד על הדיון הזה. התיאוריה הפוליטית של פעילי השמאל בלייבור הבריטי מחייבת התנגדות לאיחוד כאחד ממעוזי הרכושנות הניאו-ליברלית בעולם; האפשרות להנחתת מכה קשה על הפשיזם והגזענות אם תסוכל ההסתה נגד ההגירה, חשובה גם היא.

  • פורסם בכל העיר, 17 יוני 2016
תגובות
נושאים: מאמרים

11 תגובות

  1. חדשות חוץ? הגיב:

    רבים מהארכאולוגים חושבים שהדמויות המיתולוגיות שהתורה ניכסה לעברים הקדמונים הומצאו בידי אותם עורכי "ספר-הספרים" שהמציאו את האל המונותאיסטי הראשון. הם מציינים שבשום מקור מצרי לא מופיע שמו של "משה"! לא בהירוגליפים, לא בקברי המלכים והמלכות, וגם לא על אובליסקים. אין גם שום תיעוד על "אברהם" שלפי התורה הוא יליד ארם-נהריים, שלו הנפיק "אלוקים" את מחצית המזרח ("מִנְּהַר מִצְרַיִם, עַד־הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר־פְּרָת").
    גם על הולדת ישוע הנוצרי חלוקות הדעות, אבל זה הספיק למדינה היהודית (בראשות נתניהו) לפקוד על משטרת הגבולות למנוע את כניסת נציגי ארגון הכנסיות העולמי World Coucil of Churches לארץ. לכן עצרה משטרת הגבולות בנתב״ג —בין ה-29 לאפריל וה-2 למאי השנה— את נציגי הארגון שהגיעו כדי להשתתף בכינוס על בעיות אקלים שהתקיים בבית ג׳אלה. המחשבים שלהם נלקחו, ועל חמישה נאסרה הכניסה לארץ למשך 10 שנים (!). עד עכשיו ישראל ניסתה לנתק את הקשר בין פלסטינים מוסלמים בעולם לארץ מולדתם, ועכשיו החליטה ישראל להגדיר כ"פושעים" בפוטנציה (בשם ״חופש הדת״…) גם נוצרים. [[בארגון הכנסיות העולמי כ-500,000.000 חברים]]

  2. אלמקייס הגיב:

    לא ברור מאיפה שואב ברעם את המידע שלו על העמדה של ה"שמאל העקבי" בבריטניה. למיטב ידיעתי, וייתכן שפספסתי את העמדה של אחת מהכתות הטרוצקיסטיות, בין ארגוני השמאל "העקבי" ישנו קונצנזוס בעד עזיבת האיחוד האירופי. אבל אולי לברעם יש גישה למקורות סמויים ומסמכים חסויים.

    קורבין כמובן יצא מגדרו כדי להתבזות, ואחרי שנים של התנגדות לאיחוד האירופי מיהר להחליף את עורו לקול החליל של הסיטי וקנרי וורף. התמיכה של קורבין בהישארות באיחוד האירופי צריכה להבהיר למי שטרם הבין, שאין כל בשורה במפלגת הלייבור תחת קורבין, שנשארה נאמנה רק לאופורטוניזם הסוציאל-דמוקרטי הרקוב. ההירתמות של קורבין לקמפיין מלמדת בעיקר על טיפשותו הפוליטית. במקום להשאיר את העבודה המלוכלכת לקמרון, הוא בגדר חמור קופץ בראש. מי שמכיר את תנאי העבודה בקונגלומרטים הבריטים, Tesco למשל, יודע שכל הדיבורים על "הביטוח הסוציאלי שבריסל הכתיבה גם ללונדון" הם בחינת לעג לרש. אבל כל עוד הנפגעים היו המהגרים מאסיה, העובד ה"לבן" יכול היה לתמוך בלב שלם בלייבור, באיחוד האירופי ולחלום על בית קיט בטנריף.

    • ק.א. הגיב:

      מסכים אתך מאד שקורבין איכזב, ולא רק בשאלת האחוד האירופאי. מצד שני הוא לא ממש יכל היה להשאיר את העבודה לקמרון. בתור ראש הלייבור הוא היה "חייב" להביע עמדה ברורה ומנומקת. הוא ניסה אולי להתמהמה עם זה ולהראות שאינו מתלהב, אך לא היתה לו ברירה והיה חייב להציג עמדה. ללכת עם ukip ושאר הימין זה כנראה לא היה בא בחשבון. קורבין נבחר על כרטיס של שינוי אבל כדי להשאר בתפקיד אין לו ברירה אלא להשתתף בהצגה. זהו משחק מכוער וכזו היא המערכת הפוליטית כיום. אינני אומר זאת כתירוץ וקורבין באמת מאכזב. העניין הוא שצריך לקחת בחשבון שאחרת היו דואגים להיפטר ממנו גם מתוך המפלגה שלו. קורבין ככל הנראה בעצת יועציו עסוק בלהיראות יותר "יצוגי". עמדתו החלבית והמתרפסת בנושא "האנטישמיות" בנפלגת הלייבור והפיטורים-השעיות שהיו שם היא עוד דוגמה להתבזותו. שוב, זוהי המערכת הפוליטית הרקובה שיש לנו במערב ואלה כללי המשחק שלה. זה די מסביר כיצד השמאל מוצא את עצמו מחושק בכל פינה. מצד אחד השמאל רוצה להשפיע מצד שני נדחף להתבזות מול מנטליות הריאליטי TV השולטת בכל שטחי החיים. זהו המילכוד ומחיר חוסר התבזות הוא להיתפטר או להיזרק לשוליים.

  3. מה המסקנה? הגיב:

    המאמר לא ממוקד. לא ברורה מה המסקנה ?
    גם לא נכון לטעון: " ליברלים רדיקליים, שמתמקדים בסוגיית זכויות האדם לכל אדם ובכל מקום, לבין סוציאליסטים ופעילים חברתיים, שחושבים יותר על שוויון ועל חלוקת הכנסות ופחות על מהגרים זרים (גם אם סכנה נשקפת לחייהם)" . לא בטוח שזו החלוקה. כי סוציאליסטים חושבים גם על זכויות אדם וגם על צדק חברתי כלפי מהגרים זרים.

  4. ק.א. הגיב:

    אחד העקרונות שבהם הייתי מצביע עם תומכי ה LEAVE הוא עקרון הסוברניות הבריטית. לכאורה, או למעשה, בריטניה מוסרת סמכות וכוח לגוף (חיצוני) בלתי-נבחר (היושב בבריסל או במקומות נוספים) אשר קובע לאזרח הבריטי עקרונות וחוקים – דבר העומד בסתירה לעקרון הדמוקרטי. העקרון הזה נשמע לא רע ומעורר משמיעה ראשונית סימפטיה אינטואיטיבית. אולם העם הבריטי עושה זאת כבר שנים. ראשית, העומדים בראש המדינה – בית המלוכה – אינם עומדים כלל לבחירה ושנית (והרבה יותר חשוב) נציגי העם, הנבחרים, הם הרי עבדים נרצעים ממילא לכוחות חיצוניים בלתי-נבחרים – כוחות אלה מגיעים מאליטה הפיננסית-בנקאית הבינלאומית שאין להם דבר וחצי דבר עם האזרח הבריטי המצוי. בתנאים הנוכחיים אין משמעות מיוחדת למשאל העם הזה. המשמעות היחידה היא בתחום הבבל"ת ותיאטרון הנארטיב השקרי שאנחנו מוצפים בו ושהוא הממלא את תוכן חיינו.
    https://metrouk2.files.wordpress.com/2016/06/ad_209953576.jpg?w=748&h=498&crop=1

  5. הבעיה של אל-מקייס הגיב:

    הלייבור יודע מה יהו התוצאות אם LEAVE ינצח: ירידה של שווי משכורות העובדים. זה בדיוק מה שקורביין מבין, ואל-מקייס לא טורח לנסות להבין.

    • אלמקייס הגיב:

      הירידה בשכר זה הסלוגן הכמעט-רשמי של מתנגדי הפרישה. מסתבר שהקונסרבטיבים הבריטים הפכו להיות המגנים הגדולים של מעמד העובדים. תמיד אפשר לסמוך על הזיכרון הקצר של הציבור. מה קרה למשכורת של העובד הבריטי בזמן שבריטניה היתה חברה באיחוד האירופי? הלכה מחיל אל חיל ומניצחון לניצחון? פתאום הנהגת הלייבור שכחה שהמתקפה הברוטלית של ממשלת תאצ'ר על ארגוני העובדים נעשתה בסיוע ובעידוד המנגנון הבירוקרטי של האיחוד האירופי. היכן היה ה-ECJ כשממשלת תאצ'ר העבירה את חוקי "התעסוקה" האנטי-דמוקרטים בשנות השמונים? אפשר לראות בנתונים הרשמיים של ה-ONS שמאז שנות השבעים הבורגנות האנגלית הצליחה להוריד באופן עקבי את השכר הריאלי של העובדים, תהליך שהואץ עוד יותר מאז משבר 2008. ואם משקללים גם את הקיצוצים בשירות הציבור, אז מתברר שרמת החיים היחסית של מעמד העובדים הבריטי אינה גבוהה מזו שהיתה בשנות השלושים של המאה הקודמת. בפרפרזה על הרולד מקמילן, מעמד העובדים הבריטי "never had it so bad". אבל האיחוד שסייע כל כך לעובדים בספרד, ביוון, יסייע גם לנו. ונאמר אמן.

  6. אלכס מסיס הגיב:

    הכל מתחיל ויגמר עם גלובליזציה – התחליף הרך לאימפריאליזם וקולוניאליזם אם כי אולי לא לפי הגדרתם של מרקס ואנגלס – מי שראה את הנולד ב 2000 כשהחלו הפגנות הענק בסיאטל, צפה
    את החורבן המתקרב בו כמה מאות גרמנים הקשורים בטבורם להון הגדול – יכתיבו ליוונים, הבריטים
    פורטוגלים וספרדים – כיצד לנהל את משקן ולחיות בו.

  7. אשר פרוליך הגיב:

    יציאת בריטניה מה שוק האירופאי הוא סימפטום נוסף של התפרקות החלומות של השיטה הקפיטליסטי לשוק גלובאלי, ללא מכסים או הפרעות ל"יד הנעלמת" המביאה את השווקים תמיד לאיזון ולשלווה יחסית,
    מאחורי כל החלום הזה עומדת הסתירה הפנימית של השיטה המתבססת על עקרון הרווח והצבר הון על חשבון העבודה האנושית,
    סימפטומים נוספים אפשר לגלות בעליית הלאומניות,הקפאון בצמיחה, חוסר עונים של הממשלות והבנקים המרכזיים לגרום ליציאה מהקפאון,ועליית הגזענות והאנטישמיות,
    לא מדובר בבעייה "טכנית" בלבד,אלא במשבר עמוק של השיטה,יתכן,אפילו סופני

  8. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    נושא שלא מובן טוב בד"כ הוא הייצור הקפיטליסטי, ייצור זה הוא למעשה מה שהופך את החיים בחברה המודרנית לשונה מזה שהיה בתקופות קדומות,
    אבל הייצור (מכל סוג ובכל תחום)מופנה למטרת רווח ואם בדרך הוא גם לתועלת הצרכנים,מה טוב ,אבל זו לא המטרה,
    זה מה שמרקס הסביר לגבי הייצור למטרת השוק כ"סחורה",וכוון שהרווח נוצר בשווקים ולא במפעלים. כך.
    הייצור הקפיטליסטי והשווקים הופכים כל דבר לסחורה הניתנת לרכישה תמורת כסף,כולל תחומים של יום יום כגון תרבות,חינוך,בריאות,
    בגלל שהייצור המודרני דורש יחס הון קבוע להון משתנה (שכר עבודה),גדל בהתמדה,הרווח המופק מכל יחידת הון קבוע מתוך השכר הולך ופוחת וזו המחלה הסופנית של הקפיטליזם . בריטניה צמחה על בסיס המהפכה התעשיתית ושליטה אימפריאלית מעבר לים.כששני "מנועים" אלה נמחקים.גורלה של הממלכה נחתם לנפילה גדולה,אבל כלל זה נוגע גם לאירופה כולה.

הגיבו לאשר פרוליך

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים