הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-20 ביוני, 2016 12 תגובות

אני יושבת בכלא. הזוי נכון? כי הרי כלא זה לאנשים פורעי חוק, מסוכנים, אנשים שצריך להעניש, להוקיע מהחברה מסיבה כלשהי. אבל אני בכלא כי המדינה לא מכבדת את המצפון שלי. אני בכלא כי אני לא מוכנה לשתף פעולה עם הפשע הזה שקוראים לו "כיבוש". ודווקא בגלל זה אני במקום שאמור להיות של פושעים. אבל במציאות ההזויה של הצבא בישראל, זה אפילו לא ממש ככה.

כלא שש, מבט מהכרמל (מקור) צבא סירוב סרבנית סרבן כיבוש keleshehspanoramaכלא שש, מבט מהכרמל (מקור)

אחד הרגעים האהובים עלי בכלא כשנכנסת מישהי חדשה לתא. כולן מציגות את עצמן ופתאום אפשר לראות את תחושת ההקלה שלה פתאום, החיוך שיוצא פתאום בין כל הדמעות של הימים הראשונים שלה בכלא. הימים הראשונים של כולן מלאים בבכי.

רוב הבנות ממש מפחדות להגיע לכלא מכל מיני סיבות. אבל אחת מהן היא החברה בכלא. כולן בטוחות שהן הולכות להיכנס למוסד לעברייניות, ואז לפתע הן מגלות ששאר הבנות בתא הן בדיוק כמוהן: רוב הבנות בכלא יושבות על עריקות או נפקדות, הן ברחו מהצבא. למה?

הרבה היו צריכות לעזור כלכלית למשפחה, כי יש בעיות בבית. כי יש להן אחים קטנים והורים לא יציבים והן היו צריכות לעבוד. חלק ממש סבלו בתפקיד ולא קיבלו מענה כשביקשו לעבור לתפקיד אחר. אחרות הוצבו רחוק מאוד מהבית וזה הלחיץ אותן, וחלק מהכלואות פשוט לא עמדו בלחץ הנפשי שנוצר אצלן כתוצאה מכל מיני קשיים בשרות הצבאי, כי מסתבר שצבא לא מתאים לכל אחד. יש בכלא הרבה סרבניות קורס, תפקיד או שיבוץ ויש גם בנות שמגיעות לכלא בגלל שהן לקחו טרמפים, בגלל הפרת שמירה, חוצפה, שתיית אלכוהול, וגם בגלל הפרות של חוק השילוב הראוי – אסור לחיילים לגעת זה בזה, או להיות במגורים של המין השני, למשל. אם יש משהו שמציל אותי בכלא זו התחושה המשותפת שיש לכולנו פה והיא שהצבא דפק אותנו, או כמו שהבנות בכלא אומרות – "אז הוא על הזין!"

אצל הרבה בנות זה לא התחיל ולא נגמר בצבא. הן נדפקו על ידי מערכות שונות במדינה ויש להן רגשות חזקים של כעס כלפי העולם. הבנות שאני פוגשת כאן הן לא אשכנזיות מתל אביב. חוץ מסרבני מצפון כמוני, אין לי, תל אביבית, צופיפניקית מעירוני א', חברים מהבית שהגיעו לכלא הצבאי. רוב הבנות כאן באו מהפריפריה, וגם קל להבחין שהרבה מהכלואות הן ממשפחות שעשו עלייה – רוסיות או אתיופיות (אני חושבת שבערך 20 או 30 אחוז מהכלואות הן אתיופיות). באופן כללי אני די בטוחה שאין התאמה עדתית בין המשרתים לצבא ליושבים בכלא הצבאי. כמו באזרחות, ובבתי הכלא הרגילים, המוצפים באלה שהמדינה רגילה לדפוק.

מה זה אומר על החברה שלנו? מה זה אומר על ההתמודדות של הצבא עם אוכלוסיות שונות? כמו שחברתי הסרבנית איידן קטרי אוהבת להגיד: הצבא הוא גבר סטרייט לבן אשכנזי בן 60, ולא הבנות שלו הן אלו שיושבות בכלא הצבאי.

תחושת הקיפוח באיזשהו אופן נותנת לסירוב שלי לגיטימציה אצל הרבה בנות. הן מאוכזבות מהמערכת ומזדהות עם התחושה שצריך להתנגד. אבל דווקא כשאני מדברת על הרצון שלי לתרום ולעשות שרות לאומי, המון בנות שוללות את האופציה הזאת. הן מייעצות לי "לא לתת דקה מהחיים שלי למדינה הזו" כי לא מגיע לה כלום, וכולנו צריכות פשוט לדאוג לעצמנו. כי אף אחד לא דואג לנו.

כרגע אני לא אתייחס לעובדה שרוב הבנות האלו תומכות מושבעות של ביבי, שזה סותר לחלוטין בעיני את תחושת הניכור כלפי המדינה והשלטון. אבל כן ארצה לספר את הסיפור של אולגה, שהשאיר אותי חסרת מנוחה.

לפי 4 שנים אולגה עלתה לארץ מאוזבקיסטן וויתרה על האזרחות האוזבקיסטנית שלה. לאחר שהיא גרה תקופה קצה בכרמיאל ולמדה עברית, היא התגייסה לצבא. היא התחילה בקורס העברית של "מחווה אלון" ומשם יצאה להכנה ללוחמה. היא מאוד רצתה לשרת בעוקץ כי היא ממש אוהבת כלבים, אבל אמרו לה שבגלל העברית שלה, לעוקץ היא לא יכולה להגיע, אבל החליטו לשבץ אותה במג"ב. כחיילת במג"ב פונים אליה אליה ברחובות אזרחים כל הזמן, ולמעשה העברית שלה דרושה הרבה יותר. אבל זה מה שהצבא החליט.

למרות זאת היא החליטה לעשות את מה שנדרש, הסכימה לשרת למג"ב וגם לחתום שנה נוספת. אין לאולגה אף אחד בארץ, היא גרה בבית החייל, והיא די תלושה כאן. כשהתגייסה, קבלה משכורת של 400 שקל בחודש, וכשהפכה ל'לוחמת' העלו לה את המשכורת, אך למרות זאת הוצאותיה עלו על המשכורת הזאת בכל חודש. אולגה לא הבינה ממש את המצב הכספי שלה, ולא מזמן היא גילתה שנכנסה לחוב בבנק של 12000 שקל. אולי לא אמרו לה, ואולי היא לא הבינה בגלל קשיי השפה, אבל היא גילתה את החוב רק כשניתקו לה את הטלפון. היא עשתה טעות קטנה וקיבלה 40 ימי מחבוש, שאולי יפגעו בזכותה כחיילת בודדה לטוס לבקר את ההורים שלה.

מי שבאה מבית חזק והיו לה "נתונים טובים" וקב"א גבוה – מיד נפתחות בפניה אינספור דלתות בצבא ובעולם שאחרי. אבל מי שמלכתחילה מוחלשת נכנסת למערכת אטומה ולא הגיונית. בכל כך הרבה סיפורים שאני פוגשת כאן לא ניתנת שום יד מסייעת למי שקשה לה, ולהפך… במקום לעזור, שולחים לכלא.

המקום זה נותן לי פרספקטיבה חדשה לדברים. סיבה חדשה לא להיות חלק ממערכת שמתיימרת להיות "כור היתוך" – אבל בפועל משמרת את הפערים: מחזקת את החזקים, ופוגעת בחלשים. הזעם של אלה שהמערכת לא שמה עליהן, הייאוש מהמדינה והשלטון, מתחבר אצלי ישירות לביקורת על השלטון שכובש ומדכא חסרי זכויות. אבל מה שחשוב, מכל מקום, בכל מאבק או חזון שיש לנו. אנחנו חייבות לזכור ולהאמין שהשינוי הוא אפשרי ולא להתייאש.

תגובות
נושאים: מאמרים

12 תגובות

  1. נפתלי אור-נר הגיב:

    תאיר יקרה
    את נערה גיבורה, ואשתף באירוע מעברי
    בשנות ה- שך המאה שעברה80 שהיתי פעמיים בכלא צבאי בשל סירובי לשרת כחייל מילואים בשטחים.
    שנים מאוחר יותר משזכיתי בבת, בהיותה בת 7 סיפרתי לה על כך. תגובתה: "אבל אתה עשבת בבית סוהר בגלל דברים טובים". כך גם את. והעיקר "שלא לפחד כלל"
    בהערכה רבה

  2. אריאל הנאור הגיב:

    אני אדם זקן, יליד הארץ (פלסטינה/א"י). אינני נוטה להתרגשות ולדמעות, אולם הדברים שכותבת, חושבת ומרגישה תאיר מביאים אותי לדמעות. איזו אישיות מקסימה!

  3. אסתר הגיב:

    תודה תאיר על הפוסטים שלך
    אני באה בשבתות לחזק אותך, אבל יוצאת מחוזקת ממך

  4. דן תדמור הגיב:

    ראשית תודה על הבלוג – אני מודה לך על האפשרות לקבל מושג על הקורה איתך וסביבך – וזאת מעבר להערכה על עמדתך ועל הסיבה בגללה הגעת לכלא שש…
    אבל חשוב מזה: אני משוכנע כי מבלי שהתכוונת לכך מלכתחילה, יצא כך שעצם נוכחותך שם בכלא מהווה תרומה חיובית לאותן בנות שאת פוגשת שם – בנות כמו אולגה שמוצאת אוזן קשבת ועידוד מאחת כמוך.
    אני גם משוכנע שאותן בנות המשמיעות דברי אהדה לביבי מתוך איזו מסורת סביבתית מעוותת בה גדלו, מקבלות תרומה גדולה מעצם העובדה שמישהו מהאנשים (כמוך) שאינם תומכי ביבי נמצאת בסביבתן, והן יכולות להתרשם שאדם החושב כמוך יכול להיות גם נחמד וחברי ועמדתו לא כל כך זרה ומוזרה כפי שבעבר חונכו להאמין.
    ואשר לתיפקודו של הצבא – בשנים בהם הייתי חייל, כאשר המשימה של הצבא, האג'נדה היומיומית, היתה מוסרית (להגן על גבולותיה של המדינה מפני פלישת גייסות שריון וחיר של מדינות מרובות-אוכלוסין) – גם תיפקודו המוסרי הפנימי כ"מחולל שיוויון" ו"מקדם חלשים" היה, איך נאמר, תקין עד סביר. אבל צבא שבמשך העשורים הלך והתמקד רובו ככולו באג'נדה האנטי-מוסרית – צבא זה זנח והיבזה את עמדתו המוסרית גם בעניני פנים וחברה…

  5. גבי אלדור הגיב:

    לפני חמישים(!) שנה ישבתי בכלא ארבע בגלל כובע. הייתי בדרך להופעה של להקת הנחל והיה לי קוקו גדול שהכובע לא התלבש עליו. המשטרה הצבאית עצרה אותי ונשפטתי בפיקוד הנחל. באתי למשפט עם נעלים כחולות( בלהקה לא היינו כל כך "חיילים," אבל נתנו את הנשמה.)אז קיבלתי 7 ימים בכלא שזה המון זמן. החילות העצורות של אז לא היו שונות בכלום מהחילות עליהן מספרת תאיר. עריקות, סרבניות, לא מסתדרות עם המערכת הצבאית, בחורות נהדרות שהתיידדתי איתן לעוד שנים אחר כך. עוד לא היה כיבוש היה אבל ממשל צבאי. והאטימות היתה אותה אטימות. וכן, בכינו בימים הראשונים ובערב שרנו…

  6. חנה רגב הגיב:

    תאיר יקרה, את גיבורה , אמיצה למופת. יפת נפש בלי שום מרכאות. בנוסף לעמדה המוסרית והנחישות שלך לסרב לשתף פעולה עם הכיבוש הארור, שאותם אני מוקירה ומכבדת. גיליתי את הרגישות החברתית והאנושית שלך , וזה ריגש אותי מאד. שולחת לך חיבוק של עידוד ותמיכה.

  7. אלי אמינוב הגיב:

    תאיר היקרה כל הכבוד לך. ברצוני להביא כאן קטע ממכתב התמיכה שלי בגינטר גראס כשהוגדר כנאצי ע"י ציונים תומכי אפרטהייד לפני 4 שנים: " אני הגעתי לגיל גיוס בערך בגיל שבו לבש מחבר "תוף הפח" את המדים הנאצים. התגייסתי כצבר ציוני, צייתן, שטוף מוח ונלהב ליחידת הצנחנים של צה"ל, אותה יחידה ששנתיים קודם ביצעה פשעי מלחמה נתעבים בקיביה וחצי שנה קודם לגיוסי השתתפה במלחמה הקולוניאלית נגד מצרים שבמהלכה רצחו אנשיה בין היתר גם 35 אזרחים מצריים שבויים, כדי לא לבזבז עליהם מזון, מים ושמירה.
    עובדות אלה היו ידועות לכל ביחידה המובחרת, ואנשיה אף התפארו בהן. כטירון לא זועזעתי כלל ממעשים אלה ודומים להם.חשתי כמי שנתמזל מזלו להתחבר לאליטה הלוחמת, אנשים נבחרים הפועלים למען מדינתנו, ושיקוליהם עומדים מעל שאלות של טוב ורע. אינני חושב שהייתי חכם יותר או טיפש יותר מגינתר גראס, שמניעיו בזמן גיוסו מן הסתם לא היו שונים ממניעי שלי. מה שבטוח, ההתפכחות שלי מהמדמנה הפטריוטית נמשכה שנים רבות הרבה יותר. מן הסתם משום שהמדינה שלי לא נכבשה, הובסה והושפלה כמו מולדתו של גראס. עניין של מזל".

  8. קובי הגיב:

    את תוהה מדוע המדינה לא מכבדת את צו מצפונך אך לא תוהה מדוע את לא מכבדת את חוקיה. באיזה מצב היינו אילו כל אזרח היה בוחר איזה חוק למלא בהתאם לצו מצפונו. הסיבה שאת בכלא היא כי את מפרת חוק. אין לזה שום קשר לדעותייך.

    • אבנר הגיב:

      כדאי רק להזכיר שהפשעים הגדולים ביותר בהסטוריה מהגולאגים בברה"מ דרך שואת היהודים בגרמניה ,העבדות בארה"ב ועד משטר ה"אפרטהייד" בדרום אפריקה היו חוקיים לחלוטין.

  9. עופר הגיב:

    הצבא הכי משוכלל בעולם עם ה 35F והצוללות המשוכללות – לא מסוגל להבין שתאיר מזמן ניצחה בקרב – צהל חייב להבין שכל יום שתאיר יושבת בכלא – 10 נערים נוספים – מוצאים סיבה לא לשרת במערכת בגללה או בזכותה וזה לא משנה. הצבא הכי משוכלל בעולם לא יכול להשאיר להעמיד את מפקד לשכת הגיוס מול חייל לאחר שכבר ישבה בכלא פעם אחת – נראה איך מתמודדים קצינים בכירים יותר מול תאיר.

  10. עדו הגיב:

    רק להגיד תודה – על המעשים, על היושרה, על האומץ, ועל שאת משתפת אותנו בתהליך.

    תודה.

הגיבו לעדו

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים