הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-26 ביולי, 2016 15 תגובות

מינויו של אלוף משנה קרים לרב הצבאי הראשי של "הצבא המוסרי ביותר בעולם" הינו המעשה הנכון בזמן הנכון. אלה שדחפו מינוי זה מקווים שהוא יתרום לשיפור מנגנון הקלגסות של צבא הכיבוש, ימנע מצבים של דיסוננס קוגניטיבי אצל צעירים המתגייסים בחדווה ליחידות המובחרות, ויפסיק את ההצגות המתקיימות עדיין של חקירות עצמיות של פשעי מלחמה. מינויו יהפוך את הצבא של מדינת היהודים להחלטי יותר והססני פחות. סוף סוף ניפטר מההססנות וההתלבטות שכה מאפיינות את היהודי הגלותי. בדם וביזע קם לנו גזע.

חיילי צה"ל בכותל (צילום: דובר צה"ל) Soldiers_at_the_Western_Wallחיילי צה"ל בכותל (צילום: דובר צה"ל)

בשלב הזה של הפיכת צה"ל לצבא השם, איל קרים אינו חריג, להיפך – הוא מהווה תרומה חשובה לדרג הביניים של הפיקוד העליון של הצבא, שבו כבר רגילים ל"סיכול ממוקד" של פלסטינים לא רצויים, למניעת שירת נשים באוזני חיילים דתיים, ולסילוק הדרגתי של חיילות ממילוי תפקידים ביחידות של חובשי כיפות. בפני קרים פתוחה וסלולה הדרך לכפיית ערכי יהדות ההלכה על צבא המדינה היהודית.

את דרכם של קרים ודומיו לתוך המערכת הצבאית כסמכויות חינוכיות וערכיות, סלל הפיקוד הצבאי הצפוף באחים לנשק של הרבצ"ר החדש. די להיזכר באלוף משנה עופר וינטר, שבמלחמה האחרונה על עזה קרא לחייליו "להילחם למען אלוקי ישראל באנשי עזה המנאצים את שמך". גם הוא, כמו הרב הצבאי, קודם אחרי הטפות הממבו-ג'מבו שלו לתת-אלוף. אח נוסף של הרב קרים הוא הרב יגאל לוינשטיין, ממקימי המכינה הקדם צבאית בעלי, שתקף השבוע את הצבא וטען כי התבלבל בהובלת חיל החינוך, המביא לדבריו, לחינוך לפלורליזם דתי, ולהכרה בקהילה הגאה, אותה הגדיר "סוטים". משנתו של הרב קרים מקובלת בצה"ל מזה זמן רב. זה התחיל בהוצאות פומביות להורג של פלסטינים שזכו לחותמת הכשרות של פרופ' אסא כשר, מחבר "הקוד האתי" של צה"ל. כבר ביוני 2003 פורסם בכתב העת של המכללה לביטחון לאומי מאמרו של כשר, אותו כתב ביחד עם האלוף עמוס ידלין, שהיה אז מפקד המכללות הצבאיות. תחת הכותרת "לחימה מוסרית בטרור", מהווה המאמר כתב-טיהור למדיניות החיסולים, שהמאמר אימץ עבורם את השם המכובס "משימות של סיכול ממוקד". כתב אינדולגנציה מראש ובדיעבד לכל פעילויות הצבא.

מדרשו התיאורטי של איל קרים, כהן דת המורשה לפסוק ולהוציא "פתוות", אינו חורג כלל ממסגרת ההלכה היהודית הרבנית, שהציבור החילוני חובב "מסורת בית אבא" בור גמור לגביה. הקביעה החריפה ביותר שלו, שרק "ידיעות אחרונות" הביא לציבור בגלוי בבהירות ובכותרת ראשית הייתה: מותר לאנוס במלחמה ובמילים של אי-כבוד הרב: "בעת מלחמה מותר לספק את יצר הרע באמצעות משכב עם גויות טובות מראה בניגוד לרצונן" (12.7.2016). לאלה המזדעזעים מקביעת הרב קרים כדאי לגשת לארון הספרים היהודי ולגלות שההלכה היהודית כבר נדרשה לנושא אונס של גויות על ידי יהודים. גויה שיהודי אנס אותה יש להרוג, אבל רק אם כבר מלאו לה לפחות שלוש שנים: "ישראל שבא על הגויה בין קטנה בת שלש שנים ויום אחד בין גדולה, בין פנויה בין אשת איש, ואפילו היה קטן בן תשע שנים ויום אחד, כיוון שבא על הגויה בזדון, הרי זו נהרגת, מפני שבאה לישראל תקלה על ידה, כבהמה". היהודי, מכל מקום, חייב מלקות, ואם הוא כהן, דינו מספר מלקות כפול, כי פשעו כפול: כהן אסור לו לקיים מגע מיני עם זונה, וההנחה היא שכל הנשים הגויות הן זונות, כולל לאחר גיורן. (אסמכתא: הרמב"ם, מתוך האנציקלופדיה התלמודית, הערך "גוי", עמוד רצ"א).

למרות שקביעתו של הרב קרים פורסמה 13 שנה לפני שמונה לרב הצבאי הראשי, הרי שכבר אז כנראה חש כמצביא במלחמות ישראל. הכלל ראשון לפי משנתו הוא שכל מלחמות ישראל אינן מלחמות ברירה – הן מלחמות מצווה (שאינן כידוע אלא מלחמה מתמדת). "במלחמה נפרצים גם גדרי הצניעות ואף אישיות הפרט נמחקת למען הכלל. רגשותיו וצרכיו של היחיד נדחקים לקרן זווית למען הצלחת האומה במלחמה". איך זה מסתדר עם הצורך הדחוף של החייל לאנוס אישה יפה לא יהודיה? הנה ההסבר של הרב קרים: "אחד הערכים החשובים והמכריעים במלחמה הוא שמירה על כושר הלחימה של הצבא". לשם כך כמובן אונס הגויה הותר במלחמה: "מתוך התחשבות בקשיי הלוחמים. ומאחר והצלחת הכלל במלחמה עומדת לנגד עינינו, התירה התורה לפרט לספק את היצר הרע בתנאים שהתירה, למען הצלחת הכלל". (פורסם באתר כיפה, 29.3.2012) כתשובת הרב איל. מי בכלל פנה אל הרב בשאלה כזו?

אנשים השואלים שאלות כאלה, ורבנים המספקים תשובות כאלה לפונים אליהם במקום להפנות אותם מייד לטיפול נפשי, הם חלק מתהליך ההדתה הפרימיטיבי העובר על החברה הישראלית בכללה ועל הצבא בפרט. תהליך זה מקורו במספר גורמים הדוחפים אנשים רבים, בעיקר צעירים, לחפש זהות מובהקת יותר ועמידה יותר בתוך חברה קרועה ומשוסעת שיצרה כאן תנועת המתנחלים ששמה "הציונות החילונית". ההשתלטות על פלסטין ההיסטורית לא הצליחה לבנות אומה מודרנית על בסיס של שוק ומסגרת טריטוריאלית שיושביה הם האומה החדשה, ויצרה משבר מתמשך של זהות. אופייה המתבדל הבסיסי של הציונות, הדוגלת בהפרדת היהודים מן האחרים ושוללת את אפשרת קיומו של לאום ישראלי, הביא את מדינת ישראל להכריז מראש על היותה מדינתו של לאום דמיוני. שהרי ה"לאום היהודי" הינו ישות מטפיזית המצויה מעבר לזמן ולמקום וכל מאפייניו הם דתיים בלבד.

בשל היות היהדות דת ולא לאום כטענת שריה, מוריה וכוהניה, הולכת ונחשפת הסתירה שבין מדינה יהודית ומדינה דמוקרטית. ישראלים שונים בוחרים צד. בשלושים השנים האחרונות הצטמצם מספר הישראלים ממוצא יהודי המגדירים עצמם כחילונים מ70% ל46%. זוהי הדתה של שליש מהאוכלוסייה החילונית בשלושה עשורים. במהלך תקופה זו, השתלטה הגזענות של ההלכה היהודית על המכללות הצבאיות, על ישיבות ההסדר ואף על מערכת החינוך, כולל החינוך הממלכתי. גזענות זו מתחברת לתחושת העוינות הטבעית שפיתחה אוכלוסיית המתנחלים הקולוניאלית כלפי אומת הילידים הראשונית שנוצרה כאן טרם ההגירה הציונית, ולתחושת האימה שמקורה ברגשות אשמה ברורים. כתוצאה מכך מחריפה מדיניות האפרטהייד המהווה את הבסיס החוקי האמיתי של מדינת ישראל.

בשלב זה אין שום כוח היכול לעצור את ההגזעה המחריפה של מדינת היהודים, את ההתבהמות האלימה של צבא הקלגסים שלה ואת בגידת האינטלקטואלים הישראלים הממשיכים לדבוק באידיאל ציוני שמעולם לא היה קיים. רבים מדי מהישראלים היהודים המגדירים עצמם כחילונים, מאמינים (בתמיכת מוריהם הרוחניים הממלאים את האקדמיה, עולם המשפט, הספרות והשירה) באגדה שהם יהודים לא דתיים, ותומכים נלהבים באוקסימורון של ״מדינה יהודית ודמוקרטית". רובם מסרבים להאמין שחיה מסוג זה היא אחותה התאומה של מדינה "אסלאמית ודמוקרטית". חששם החמור ביותר הוא ממה שהם מכנים "מלחמת אחים", בלי להבין שכדי ליצור דמוקרטיה של ממש יש לפעמים גם להסתכן במלחמת אזרחים, ומי בכלל אמר שגזעני הדת הם אחיהם?

אם חילונים אלה חפצי חיים, עליהם להבין שבני בריתם הטבעיים הם לא אחרים מאשר אותם ילידים שהציונות ומדינת היהודים מנסים מזה מאה שנה להפוך לאבק אדם. רק התחברות עמם תוך הכרה מלאה בזכויותיהם תוכל להפוך את מדינת הגזע היהודית למדינה חילונית דמוקרטית, מדינה בה כל אזרחיה שווים, וקשרם לטריטוריה ולמדינה אינו עובר דרך זהות דתית או עדתית. אם לא נפעל לייצר מסגרת מדינית דמוקרטית בעלת חוקה של שוויון וחירות שתחליף את מדינת היהודים, נשקע כולנו עם בנינו ונכדינו בביצת הכיליון. הרב איל קרים ראוי מאין כמוהו לשאת את תפילת האשכבה האחרונה של החברה שהצמיחה מורי הוראה כמותו ומצדיעה להם עם דרגות ומדים.

תגובות
נושאים: מאמרים

15 תגובות

  1. רגב הגיב:

    מר אמינוב,
    יש רק שאלה אחת שעליה כנראה אין לך תשובה :
    האם ״ילידי המקום״ אכן מעוניינים בשותפות אמיתית איתנו והאם הם מוכנים לשלם את המחיר הדמוקרטי לכך ?
    חזון אחרית הימים שלך אינו בר מימוש במדינת ישראל נוכח ההרכבים האתניים שמרכיבים אותה והדתות הדומיננטיות ולכן משנתך הפוליטית חסרת משמעות ואינה ברת יישום.

  2. אמיתי הגיב:

    "בשלב זה אין שום כוח היכול לעצור את ההגזעה המחריפה של מדינת היהודים, את ההתבהמות האלימה של צבא הקלגסים שלה ואת בגידת האינטלקטואלים הישראלים הממשיכים לדבוק באידיאל ציוני שמעולם לא היה קיים."

    באמת אידיאל ציוני שמעולם לא היה קיים ?????

    רק תזכורת קטנה . יהודים במשך כמעט 2000 שנים מתפללים שלוש פעמים ביום בתפילת שמונה עשרה את ברכת "קיבוץ הגלויות".
    ולמי שלא מכיר.

    תְקַ‏ע בְשׁוֹ‏פָ‏ר גָ‏דוֹ‏ל לְחֵרוּ‏תֵנוּ‏ וְשָׂ‏א נֵס לְקָ‏בֵץ גָ‏לֻיוֹ‏תֵינוּ‏ וְקַ‏בּ‏צֵנוּ‏ יַ‏חַ‏ד מְהֵרָ‏ה מֵאַ‏רְבַ‏ע כַ‏נְפוֹ‏ת הָ‏אָ‏רֶ‏ץ לְאַ‏רְצֵנוּ‏. בָ‏רוּ‏ךְ אַ‏תָ‏ה ה', מְקַ‏בֵץ נִדְחֵי עַ‏מּ‏וֹ‏ יִשְׂרָ‏אֵל.

    הציונות היא המימוש של התפילה העתיקה הזאת. התקבצנו מכל גלויותינו לארצנו ואנחנו בני חורין.

    כמובן שבתפילת שמונה יש עוד כמה ברכות כמו למשל ברכת המינים:

    וְלַמַּלְשִׁינִים אַל תְּהִי תִקְוָה, וְכָל הָרִשְׁעָה כְּרֶגַע תֹּאבֵד , וְכָל אוֹיְבֶיךָ מְהֵרָה יִכַּרֵתוּ, וְהַזֵּדִים מְהֵרָה תְעַקֵּר וּתְשַׁבֵּר וּתְמַגֵּר וְתַכְנִיע בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', שׁוֹבֵר אוֹיְבִים וּמַכְנִיעַ זֵדִים.

    • תפילה הגיב:

      כל זמן שהפסוקים המצוטטים לעיל כתובים בספר המלמולים ואנשים ממלמלים אותם מצוות אנשים מלומדה מגיל אפס, "בכוונה עצומה" שמשמעותה נענוע הגוף ועצימת העיניים, יש להם ערך כמו לאותם קוביות על הראש והיד.

      שונה הדבר כאשר הדברים מובאים בכתובים חילוניים שבני אדם מתייחסים אליהם ברצינות: אז למי התכוון המתקרא "אמיתי" בפסוק על המלשינים? אולי לאתר הזה? לאנשי שמאל? למי שמפקפקים "בדברי אלוהים חיים" כנ"ל בכלל?

      נראה לי שהכוונה לכותב המאמר שהראה לנו בשחור על גבי מרקע שמה מסתתר מאחורי היידיש קייט הוא לא בדיוק גפילטע פיש אלא שה"נשר הגדול" אינו אלא נחש לא קטן. זה כנראה המלשין המוצא החוצה את הכביסה המלוכלכת.
      ומה יעשה לו? יאבד, יכרת, יעקר ישבר ימגר… קללות מדרבנן.. מידי שמים כמובן. אלא שבסתר ליבו יודע ודאי "ידידנו" שאלוהים לא מעניש כמו שלא יתקע בשופר גדול וגו', ורוב הסיכויים שאינו קיים כלל.. אז אולי מצפה ידידנו דנן לאיזה שליסל או שליסלים "ממלאי מקום" שיעשו את המלאכה.

      השאלה היא איך המערכת מאפשרת באתר המכובד שיקוצים ודברי בלע מהסוג הזה "הנסתר-גלוי"

      • אמיתי הגיב:

        חבל שאי אפשר לקבל תגובה לגופו של עניין.
        הנושא הוא האם הציונות צצה ב-1897 כרעיון מנותק מכל הקשר היסטורי או שהיא המשך ישיר ורצוף של תודעה יהודית באלפיים שנים אחרונות.
        כל הפילפול על מהות התפילה והאלוהים לא רלוונטי לעניין כיוון שמה שקובע היא התודעה של מי שמתפלל ולא האובייקטיביות של מעשה התפילה.

        טענתי היא שהציונות של היום היא מימוש או הוויה של תודעה ציונית שהיתה מושרשת אצל כל היהודים בכל פזורותיהם ובכל השנים מאז שגלו מישראל.התודעה הזאת ליוותה את היהודים בכל מעשה.בתפילות בברכת מזון וטכסים כחתונה וכו. עובדות אלו לא ניתנות להפרכה.מספיק לפתוח סידור ולהבין את הקשר והכמיהה לציון שליוותה את היהודי מבוקר ועד ערב.
        למה יש כאלו שחשוב להם לבצע את הניתוק הזה? כיוון שמול היהודים עומדים פלסטינים שההיסטוריה שלהם כעם שמזוהה על הטריטוריה שעליה אנו מדברים היא בת מאה שנה לכל היותר.ולכן עולה הצורך לגמד את הקשר היהודי לישראל ובכך להציב את היהודים והפלסטינים כטוענים שווי זכויות . הזיוף ההיסטורי הזה כמובן שקוף והוא יכול לפעול רק על מי שמנותק ממצעו היהודי או למי שמתכחש ליהדותו.

        • לגופו של עניין הגיב:

          למשל "וְלַמַּלְשִׁינִים אַל תְּהִי תִקְוָה"…

          הקשר בין תפילות לציונות הוא כמו הקשר בין חביטת ערבות בהושענא רבא להמן הרשע. אז יש מי שיגיד שיש קשר, אז יגיד..

          המהות של הדת היהודית מתבטאת בקיום המצוות, לא באמונות ולא בהזדהות עם הטכסט של התפילה. פשוט צריך למלמל "בכוונה עצומה" כמה פעמים ביום כי זו המצווה. אומרים אותה ציונים ויותר מכך אנטי ציונים דתיים אדוקים לעילא. אין שום צורך לקיים את האמור פשוט למלמל הראייה שמאות שנים של מלמול לא גרמו לאף יהודי לממש את הטכסט, ובהגירות הגדולות החל מאמצע המאה ה-19 נהרו כולם לאותם ארצות הגירה שלא יהודים נהרו.

          ההיפך ציונים החלו לממש את מטרתם כשהתנתקו מהתפילות וחזרו אחרי אימפריות שיתנו חסות לקולוניה יהודית בפלסטין. זהות אינטרסים נמצאה להם אצל האימפריה הבריטית וחומר אנושי כתוצאה מסגירת השערים במערב, מעליית הנאצים לשלטון ומהשואה.

          לילידים הפלסטינים זכות לא להיות מגורשים מאדמתם וזכות להגדרה עצמית כמו לעמים תחת שלטון קולוניאלי, ולא משנה כמה שנים הם חיים עליה וכמה שנים יהודים התפללו… ובלי כל קשר להיסטוריה המפוברקת שהמציאו הציונים.

  3. שפי הגיב:

    אני שואל את עצמי מה חסר במאמר המבריק הזה. התשובה היא שחסר בו איזכור חלקו הדומיננטי של העולם הנוצרי בהגשמת הציונות. העולם הנוצרי ראה וממשיך לראות בציונות את הפתרון הסופי, התיאולוגי, לבעיית היהודים. להיפטר מהישות הזאת על ידי נירמולה. ישות היהודים, שבפועל היא לא רק דת אלא גם עם.

    האמת היא שאיך לומר, היהדות היא הזהות האישית שהכי קריטית לי, לנו. או במילותיו של פאול צלאן: "יהדותי: מה שעוד ניתן לי/ לזהות בשברי חיי".
    לגבי החובה שלנו, צאצאי המתנחלים, להגדיר את הזיקה שלנו למדינה הזאת אך ורק כילידיה, כמו יהודים בכל מדינה, הרי זה כבר מובן מאליו לגבינו (קוראי אתר זה) במידה שקשה לחדש.

    אני ממליץ בהקשר זה על ספרו של פיליפ רות' "החצי השני" (רומן). אחרי מסע של יהודי אמריקאי בישראל, בתוך ומחוץ לקו הירוק, ואחרי שהות באנגליה, הוא מגיע למסקנה שהצעד המרנין והמשמעותי ביותר של היהודים במאה ה-20 לא היה הקמת ישראל אלא ההגירה לאמריקה, שאמריקה היא המקום הכי טבעי לגבי הישות שלנו, שבה אנחנו יכולים לבטא אותה יותר מבכל מקום אחר.

    http://www.israblog.co.il/98991

  4. אווה חדד הגיב:

    אז יאללה. ארוז וסע לאמריקה. לא די להטיף לירידה-הגירה.
    . דרך צלחה!
    ואולם בקשה אחת ממך: אל נא תימנה עם חבר השוטים הסבורים כי למדינות העולם (להוציא את מדינות ערב,שהרי כשמאלני מובהק, לא תרצה מן הסתם לחיות שם),יש אך ורק תפקיד אחד:לקלוט בחמימות ובחביבות את היאהוד המהגרים מישראל.

  5. שבתאי לוי הגיב:

    ליהודים, לעם האדונים היהודי, אדוני הארץ והעולם, חיילי הצבא המוסרי ביותר בעולם, מותר להם לעולל כרצונם.
    שבתאי לוי,

  6. אלי אמינוב הגיב:

    שפי,אתה צודק לחלוטין ואמנם הציונים הראשונים היו הבריטים. כבר בשנת 1840 כתב שר המושבות הבריטי פלמרסטון, ללורד שפטסברי החולם על יישוב היהודים במערב המזרח הערבי באימפריה התורכית כי זה רעיון מצוין 1840היתה שנה פוריה ביותר מבחינת חזונם של בוני האימפריה הבריטית במסגרת הסינדרום הבריטי הפילושמי שאותו כינתה ההיסטוריונית ברברה טוכמן "התנך ןהחרב". צ'ארלס הנרי צ'רצ'יל, הקונסול הבריטי בדמשק, כותב באותה שנה למשה מונטפיורי, "שר היהודים" במיתולוגיה הציונית, כי ראוי שהיהודים יקדימו את הפתרון המדיני של שאלת סוריה ופלסטין, על ידי העלאת הנושא מרצונם החופשי כביכול, כדי ליצור בסיס לתביעות אימפריאליות בריטיות: "איני יכול להעלים ממך את רצוני האדיר ביותר לראות את אחיך היהודים, כשהם מתאמצים שוב לחדש את קיומם כעם. אני רואה את המטרה הזאת כדבר שאפשר להשיגו, אבל שניים הם התנאים ההכרחיים: ראשית שהיהודים עצמם יעוררו את העניין בכל מקום ופה אחד. שנית, שהמעצמןת האירופיות תעזורנה להן בעניין זה. על היהודים לעשות את ההתחלה.." כלומר להקים גוף שידבר בשם היהודים בכל מקום ובקול אחד, והסיבה לכך: "מן ההכרח הוא שסוריה וארץ ישראל תועברנה תחת חסות אירופית…". כאשר את אירופה מייצגת כמובן בריטניה הגדולה.
    צ'רצ'יל של המאה ה19 אינו מסתפק בהגיגים ובבנית מגדלים באויר. כמי שמתכנן ברצונות את חיזוק האימפריה, בה לא שוקעת השמש לעולם, הוא יורד לפרטי פרטים ומדריך את משה מונטיפיורי, מה "צריכים היהודים להיות מוכנים ונכונים להגיד", "בעת שיתחילו סוף סוף לדון בשאלה המזרחית". הוא טווה ללא מאמץ את הנראטיב "הציוני", כמעט שישים שנה לפני שתנועה זו קמה, ומכתיב למונטיפיורי את המליצות בהן צריכים היהודים להשתמש לתועלת בריטניה, בכשרון שהיה מאפיל על גדולי במאי הוליווד:" הנה אנו מחכים ולבנו בוער באש הרצון לשוב לארץ, שאתם מבקשים להחיותה ולשנות צורתה… רגש זה התפשט בקרבנו והיה חלק מהוויתנו, כי ארץ ישראל תובעת את בניה שישובו אליה. אנו מבקשים רק הזמנה מאת המעצמות, שבהן תלוי גורל המזרח, כדי לגשת למפעל המפואר של הצלת ארצנו האהובה מההשפעה הממיתה של שממון בן מאות בשנים, וכדי להכתיר מחדש את עמקיה ואת ראשי הריה בכל היופי והרעננות והשפע של גדולתה הקדמונית" (שם תעודה מס' 50). אנו רואים כיצד היתה החתונה בין האימפריה הבריטית לבין מי שייצג את היהודים בטריטוריה של מזרח הים התיכון ערוכה ומוכנה על פרטיה, אפילו היצירות שינוגנו בקונצרט הנישואין האימפריאלי ונוסח הנדרים שיתחיבו מן המעמד. רק דבר אחד היה חסר לחתונה זו – הכלה שטרם נולדה. כלה שתראה את אור העולם רק בשנת 1897.

    • אלא ש. הגיב:

      צריך להדגיש שמונטיפיורי דחה את הרעיון שנראה לו עפ"י ידיעתו את המטריה כרעיון מופרח.

    • אמיתי הגיב:

      מי שקרא אי פעם את מגילת איכה בתשעה באב, יודע שלא צריך
      שום בריטי ,בכדי לעורר את הגעגועים של יהודי לארץ ישראל.

      • אני קראתי הגיב:

        וגם ישבתי על ספסלים הפוכים בבית הכנסת.
        מה שאני זוכר זה את הטעמים המונוטוניים שבהם קוראים את המגילה אז זה כנראה התוכן הממשי היחיד של הריטואל הזה
        מה שאני עוד זוכר זה את הבובקס שהיינו זורקים אל המתפללים בצאתם מבית הכנסת כדי שיחושו על גופם את כאב חורבן ירושלים…

        • אמיתי הגיב:

          אתה מחזק את התזה שלי בדבר הקשר האימננטי של יהודים לציון.
          אצלכם הגעגועים לירושלים אפילו מומחזים!!
          והופכים למוחשיים יותר בצורת פגיעת בובקס (מה זה בובקס בכלל ? ) וכיסאות הפוכים.

  7. אווה חדד הגיב:

    אוי מין אירוניה שכזאת !.דווקא 1840???.פחח… שנת עלילת דמשק…

הגיבו לשבתאי לוי

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים