הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-10 באוגוסט, 2016 14 תגובות

במהלכה של שיחה וירטואלית על אודות המשטר בישראל,  כך כתב לי ידידי: "אני מתקשה לקבוע מה שלילי יותר מבחינה מוסרית: משטר פשיסטי או משטר אפרטהייד? למיטב הבנתי, משטר פשיסטי מעלה קבוצת אוכלוסייה אחת מעל לכל יתר הקבוצות, ואילו משטר אפרטהייד מוריד קבוצה אחת מתחת לכל האחרות". ובכן, גם אני אינני יודע איזו רעה גרועה יותר, מפני שאין אני משווה בין תופעות שליליות לצורך הכרעה מוסרית מופשטת, אלא מנסה להבינן לצורך מאבק בהן. בשאלתו של ידידי מובלעת ההנחה ששתי התופעות עשויות להלום את אפיונה של מדינת ישראל. ואכן שתיהן מוזכרות פעמים רבות במחוזותינו בהקשרים תקשורתיים שונים. כאן אבקש להטיל ספק בקיומן המשותף בישראל. מי מהן דרה עִמנו?

"לשימוש לבנים", שלט מתקופת האפרטהייד בדרום אפריקה (מקור) ApartheidSignEnglishAfrikaa"לשימוש לבנים", שלט מתקופת האפרטהייד בדרום אפריקה (מקור)

התובנה האפשרית שישראל היא מדינת אפרטהייד נובעת מכך שחוקי המדינה הבסיסיים מבחינים בין יהודי ללא-יהודי, כשם שחוקי היסוד של דרום אפריקה הבחינו בין לבן למי שאינו לבן. בישראל החלה החקיקה בנושאי הליבה מיד לאחר קבלתה לאו"ם והחתימה על הסכמי שביתת הנשק עם מדינות ערב השכנות: חוק נכסי נפקדים (1950); חוק השבות (1950); חוק מעמד ההסתדרות הציונית העולמית / הסוכנות היהודית לארץ ישראל (1952); חוק הקרן הקיימת לישראל (1953); האמנות בין ממשלת ישראל לבין ההסתדרות הציונית והסוכנות היהודית (1954); חוק יסוד מקרקעי ישראל (1960); חוק מקרקעי ישראל (1960); חוק מנהל מקרקעי ישראל (1960); אמנה בין ממשלת ישראל לבין קק"ל (1961); חוק ההתיישבות החקלאית (סייגים לשימוש בקרקע חקלאית ובמים) (1967); ועוד. חוקים אלה יוצרים אבחנה ברורה בין יהודים לבין לא-יהודים.

ההשלכות האכזריות של חקיקת האפרטהייד על אוכלוסיית הילידים היו קשות יותר בישראל בהשוואה מקבילותיהן בדרום אפריקה. בעוד שבאפרטהייד של דרום אפריקה 87% מכלל המקרקעין הכפופים לריבונות המדינה יועדו לפי החוק ל"לבנים בלבד", במדינת ישראל 93% מכלל המקרקעין הכפופים לריבונות המדינה בגבולות שביתת הנשק של 1949 ("הקו הירוק") מיועדים לפי החוק ל"יהודים בלבד". בהקשר זה יש לציין שהישובים הכפריים שהקימה מדינת ישראל במשך קרוב לשבעים שנות קיומה (הקיבוצים, המושבים הישובים הקהילתיים) מתאפיינים בוועדות קבלה, המיישמות סלקציה בקבלת המועמדים. סלקציה זו מיועדת בראש ובראשונה למנוע ממשפחות ערביות לרכוש בתים ומגרשים בישוב.

מחוקקי האפרטהייד הדרום האפריקאי לא הסתפקו בגזל הקרקעות ואוצרות הטבע מן האוכלוסייה הילידית; הם הגדילו לעשות וחוקקו חוקי הפרדה גזעית, המכונים "אפרטהייד קטנוני" (Petty Apartheid): שירותים נפרדים, תורים נפרדים וכו'. שלא כמקבליהם בדרום אפריקה, המחוקקים הישראליים הסתפקו בחוקים המבדילים בין יהודים לבין ערבים בנושאי הליבה של ההתנחלות הציונית: אזרחות, קרקעות, אדמות ומים – כל אלה נשמרו ליהודים בלבד. הימנעותו של המחוקק הישראלי מחקיקת חוקי "אפרטהייד קטנוני" הקנתה לישראל יתרון ניכר: מאז הקמתה הצליחה ישראל לטשטש את מיתוגה העולמי כמדינת אפרטהייד ולשווק את השקר הגדול של "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון".

לפי הניתוח שלעיל, הרי שהכיבוש של 1967 – כלומר השתלטותה של ישראל על הגולן, הגדה המערבית ורצועת עזה – לא היה יריית פתיחה לאפרטהייד חדש בשטחים הכבושים, אלא התרחבותו האכזריות והמוגברת של אפרטהייד שָׁריר וקיים אל תוך השטחים הללו. מאחר שהחברה הפלסטינית בשטחים החדשים לא התפרקה כמו אוכלוסיית הילידים ב-1948 אלא החלה בהתנגדות מיידית, אמצעי הדיכוי הישראליים נעשו ברוטאליים יותר ויותר. הקמתן של שתי מערכות משפטיות בשטחי 67', האחת ליהודים והאחרת לילידים, הייתה שלב נוסף בסולם האפרטהייד המובנה במדינת היהודים מראשיתה.

ומה בנוגע לפשיזם? הניסיון ההיסטורי מלמד שפשיזם נוצר כאשר משטר בורגני-קפיטליסטי אינו יכול להמשיך ולהחזיק בשלטון באמצעות פרלמנט דמוקרטי, בשל התגברות כוחו המאיימת של מעמד הפועלים. במצב זה פורצים אל הזירה הפוליטית כוחות אנטי דמוקרטיים ואנטי פועליים, הקיימים בכל מדינה, מסתערים על מעמד הפועלים, מוחקים את הישגיו, מחריבים את ארגוניו, מבטלים את מפלגותיו, אוסרים את מנהיגיו ולעתים אף רוצחים אותם. ההשתלטות על מנגנון המדינה מאפשרת לשוק הקפיטליסטי לחזור ולפעול, ובהמשך הדרך משטר הקניין הפרטי מתחזק וזכויות האזרח מוחלפות בנאמנות למולדת. רוברט פקסטון, שספרו "האנטומיה של הפשיזם" הקנה לו מעמד של מומחה בעניין, מתנגד לקביעה זו של אופי הפשיזם בשל עוינותו לניתוח המעמדי; אך הוא מודה שבכל המקרים של  השתלטות  הפשיזם חוזר הסצנריו של דיכויו הרצחני של מעמד הפועלים.

אין צורך במאמץ מיוחד כדי להסיק שמעמד הפועלים הישראלי אינו מאיים על שיטת הקפיטליזם החזירי בישראל: ארגוניו חלשים, הישגיו אפסיים ורובו המכריע אינו מאורגן ואף אינו מצליח לחיות בכבוד מעבודתו. אמנם מעמד הפועלים נתון בהתגוננות מתמדת מפני מתקפה רבת שנים של סחטנות והפרטה, אך כל ארגוניו אינם מאתגרים את שלטון המעבידים ואת ממשלתם. האיגוד המקצועי הדמוקרטי העצמאי היחיד בישראל, "כוח לעובדים", קטן מכדי לאיים על הסדר החברתי; ואילו תחליף האיגוד המקצועי הגדול בישראל, ההסתדרות, משמש אחד מעמודי התווך של השלטון הישראלי ופועל כמו קורפורציה יותר מאשר איגוד מקצועי. ההסתדרות היא שותפה מלאה להפרטה, לפיצול מעמד הפועלים וליצירת חיל מילואים של התעשייה, הלוחץ את המשכורות אל התחתית.

מה מביא אפוא את השמאל הציוני ומורי דרכו, כמו זאב שטרנהל (ראו למשל את מאמרו, "לידתו של פשיזם", בעיתון הארץ, 7.7.2016) לקבוע שאנו מצויים בעיצומה של השתלטות פשיסטית על המדינה "היהודית והדמוקרטית"? מה מניע אותם לסבור שאם נפסיק כביכול את הכיבוש, ונקים מדינה פלסטינית, והפלסטינים יחיו בה בנפרד מאיתנו, וינהלו את שרידי חייהם במה שעתיד להיות בנטוסטאן אד-הוק, אזי נוכל לחזור ולחיות במדינה דמוקרטית כמו זאת שלכאורה התקיימה בעבר? רק אשליה עצמית, עצלות אינטלקטואלית ופחדנות של בעלי זכויות יתר. שהרי אם תחת כנפי הפשיזם אנו חוסים, אין כל צורך להתמודד עם האוקסימורון של מדינה יהודית ודמוקרטית ועם מציאותה של מושבת אפרטהייד. אפשר גם להתעלם מהעובדה שבתשע-עשרה שנות קיומה של "ישראל הקטנה והטובה", מהקמתה ועד 1967, הייתה זו מסגרת אפרטהייד שחוקיה הבדילו בין יהודי ללא-יהודי, מסגרת אפרטהייד אשר הפקיעה מן האזרחים הערבים את ארצם לטובת לאום אחר, למרות שהם  נולדו בה. מסתבר שלא ניתוח המציאות הוא הבסיס לעמדות הפוליטיות אלא ההיפך: התכניות הפוליטיות יוצרות את ההסבר המעוות של המציאות.

פרופ' שטרנהל הוא הדמות הציבורית הבולטת ביותר מבין הסוברים שניתן לעצור את הפשיזציה של ישראל באמצעות פינוי ההתנחלויות והקמת מדינה פלסטינית. בראיון שנתן לגידי וייץ כבר באוגוסט 2014, כך אמר האיש שהתמחה בחקר הפשיזם: "זאת היום המדינה הקולוניאלית האחרונה בעולם המערבי. כמה זמן זה ימשך? אלמלא זיכרונות השואה, אלמלא החשש של האשמה באנטישמיות, הרי כבר מזמן באירופה ההתנחלות הייתה מוחרמת."  אכן, כל מילה בסלע. ומדוע תומך שטרנהל ברעיון שתי המדינות? "כדי למנוע שתהיה פה מדינה אחת, כי במדינה אחת, יהיה משטר של אפרטהייד. (…) זו תהיה מדינת אפרטהייד שבה אנחנו נשלוט בערבים בלי הממד הזה של הארעיות שעדיין נדבק בשטחים, למרות שכל מי שאני מדבר איתו ומי שעיניו בראשו מבין שהארעיות כבר חלפה מזמן, ושהמצב בגדה המערבית הוא מצב של אפרטהייד".

שטרנהל צודק בקביעתו שישראל היא המדינה הקולוניאלית היחידה בעולם הקיימת בחסדי המערב. הוא חושש ממדינה אחת, מדינה יהודית שתהיה למדינת אפרטהייד. הוא קובע שבגדה המערבית קיים מצב של אפרטהייד,  אך לא מוכן לקבל שמצב זה לא מצטמצם בגדה  אלא בכל ישראל הנוכחית. תמיכתו ברעיון  ההפרדה של "שתי מדינות לשני עמים" נובע לא רק מפחדיו אלא גם מהתנגדותו כציוני לרעיון של מדינה חילונית ודמוקרטית בכל שטח הארץ, לשוויון מלא של היהודים והערבים במסגרת הזאת, להחזרת הפליטים ולאזרחות שוויונית אחת.

יתרה מכך, שטרנהל מסרב להבין שמרבית החוקים האנטי דמוקרטיים שקודמו בשנים האחרונות נועדו לעיצוב יחסי מדינת האפרטהייד עם אזרחיה הלא-יהודים (על הסיבות לכך נעמוד במאמר נפרד א.א.). למרות היותו אחד האינטלקטואלים היחידים הנלחמים במה שמדינתם מעוללת לבני האומה הראשונית (הילידים), עמדתו הציונית מגבילה את יכולתו להבין שאת המדינה היהודית צריך להחליף. מדינה יהודית – כמו מדינה נוצרית בגרסת העבר האירופית, או כמו מדינה מוסלמית – חייבת לחלק את נתיניה למגזרים בעלי זכויות יתר ולמגזרים מופחתי זכויות ואף נעדרי זכויות. רק מדינה חילונית ודמוקרטית שתכלול על בסיס שוויוני את כל האוכלוסייה עליה שלטת ישראל ואת הפליטים שיצרה בהקמתה, תוכל לענות גם על השאלה הלאומית של היהודים הישראלים ולהתיר את הקשר הגורדי שקשרה הציונות בין "הלאום" המתנחל לבין הדת היהודית.

תגובות
נושאים: מאמרים

14 תגובות

  1. אמיתי הגיב:

    אנשים אמיצים היו מזמן עוזבים את מדינת האפרטהייד הפשיסטית לאות מחאה
    ולא היו מסתפקים רק בהגיגים , ובמאמרי מערכת.

  2. דרור מרמת גן הגיב:

    אפרטהייד הוא יחס מפלה כלפי אוכלוסיה על רקע של צבע עור ומוצא אתני.

    יחס שלילי כלשהו לאוכלוסיית אוייב איננו אפרטהייד לפי כל אמת מידה.

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    אצלי, פשיזם זה כשמעמידים את המדינה (החברה, השבט) מעל לאדם.
    הציונות היא בהחלט פשיזם בעיקרה.
    ואפרטהייד זה כפי שצוין במאמר, וגם בזה הציונות מצטיינת.
    אז- גם וגם…

  4. איתן הגיב:

    מה גורם לכם לחשוב שלדמוקרטיה חילונית יש זכות קיום במזרח התיכון?
    בכל תולדות ההיסטוריה האנושית לא הייתה דמוקרטיה חילונית במדינה בעלת רוב יהודי או רוב מוסלמי (במאה ה 20 הייתה תחושה קצרת מועד שהיהודים יצלחו בכך)

  5. צדוק התקוה הגיב:

    כבר בשנות ה-30', ימיה הסוערים של התנועה הציונית שנקרעה בין ימין לשמאל, בין ז'בוטינסקי לבן-גוריון, בין הרביזיוניסטים לסוציאליסטים – ידעו בשמאל להכפיש ולערוך דה-לגיטימציה ארסית לימין.

    בן-גוריון, אויבו בנפש של אבי הימין הישראלי ז'בוטינסקי, הוציא למשל בשנת 33' ספרון תעמולה קטן. חלקו הראשון של הספרון נקרא, שימו לב, "ז'בוטינסקי בעקבות היטלר". ואם לא די בכך, בן-גוריון אף כינה את יריבו לא פעם בתואר המחמיא "ולדימיר היטלר" (שמו הפרטי של ז'בוטינסקי היה זאב ולדימיר).

    היחס לז'בוטינסקי, הציוני הליברל הביטחוניסט, סימן לדורות הבאים את מגמת הקעקוע מן היסוד של הימין. גם חבריו של בן-גוריון למחנה הפוליטי לא נותרו מאחור, והשתתפו בדה-לגיטימציה של עמיתיהם במחנה הימין. כך למשל כתב מרדכי נמירובסקי, ממנהיגי תנועת העבודה, על אנשי הימין הרביזיוניסטים: "לפנינו ארגון פשיסטי מובהק, לא רק מצד החיצוניות שלו, כי אם גם לפי עצם מהותו הפוליטית ותכונותיו הנפשיות".מה שנכון לשנות ה-30' ולימיה הראשונים של המדינה, נכון ביתר שאת לימי המהפך ועליית הימין לשלטון. מרגע שכבש הליכוד את ספסלי ממשלת ישראל, הווליום של זעקות ה"פאשיזם!" רק עלה והחריף. אנשים בשמאל לא יכלו לשאת את העובדה שהימנים, המזרחים, הדתיים ויוצאי התנועה הרביזיוניסטית "גנבו את המדינה"
    http://mida.org.il/2016/01/07/%D7%A4%D7%90%D7%A9%D7%99%D7%96%D7%9D-%D7%A4%D7%90%D7%A9%D7%99%D7%96%D7%9D-%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9D-%D7%AA%D7%95%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%9B%D7%A4%D7%A9%D7%AA-%D7%94%D7%99%D7%9E/

  6. ניתוח מעמדי הגיב:

    הניתוח המעמדי בהקשר המשטר בישראל הוא נכון, חבל רק שאמינוב לא מרחיב את הניתוח הזה ל"מדינה החילונית והדמוקרטית" שהוא מציע, ניתוח המבוסס על המציאות המעמדית הריאלית, על יחסי המעמדות בתוך החברה הציונית ועל יחסי הכוחות בסכסוך.

    מעמד הפועלים היהודי ויתר על מאבק מעמדי לטובת הפריבילגיות שמעניקה הציונות ליהודים ולכן ההסתדרות מייצגת את האינטרס הזה נאמנה. מעמד הפועלים הערבי מחוסר כוח עקב מקומו במערך הייצור ועקב אופייה הגזעני של המדינה.

    מצב זה לא עומד להשתנות במדינה האחת "החילונית דמוקרטית". דקלרציה לא משנה את יחסי הכוחות, לא את המטרות הציוניות ולא את שיתוף הפעולה המעמדי בין היהודים, לכן, מצד שני גם אצל הערבים. זה עלול להיות מתכון למלחמת אזרחים שניה.

    הבעייה היא כוחה של הציונות. השאלה היא אם נסיגה מהכיבוש והקמת מדינה פלסטינית (אם זה עדיין אפשרי זו שאלה אחרת) מחלישה או מחזקת את הציונות. לדעתי במקרה כזה יגרם משבר רציני בכל התפישה הציונית גם מבית וגם מתומכיה היהודים מבחוץ.

    • אלי אמינוב הגיב:

      הטענה שמעמד הפועלים היהודי ויתר על מאבק מעמדי לטובת הפריבילגיות שמעניקה הציונות ליהודים,הוא השמצה מחוצפת.ישראל ידעה מאבקים פועליים שלפעמים אפילו סיכנו את שליטתה של ההסתדרות, שכמובן אינה מייצגת את האינטרס של הפועלים אלא את אינטרס הציונות בקרב הפועלים. הבעיה של מעמד הפועלים קשורה למלחמה שמנהלות ממשלות ישראל זה שלושים וחמש שנים נגד העבודה המאורגנת. המעסיקים הממשלה וההסתדרות מהווים אויב אדיר שלמעמד הפועלים אין כלים מתאימים למאבק נגדו. בישראל קיימים כיום שני מוקדים בעלי אינטרסים פועליים המנסים להפוך לאיגודים מקצועיים אמיתיים – האחד הוא " מען" הקשור לגוף המפלגתי דע"ם והשני "כוח לעובדים" כל ההסתדרויות האחרות הינן אנטי פועליות מעבר לרמת וועדי העובדים. אולם אף "כוח לעובדים" למרות התפתחותו הינו עדיין ארגון עוברי ולמרות עצמאותו ודרך קבלת ההחלטות -מלמטה למעלה – עדיין אין לו השפעה של ממש על מלחמת המעמדות.
      ממשלת ישראל הצליחו להפוך למעלה ממיליון עובדים בישראל לעובדי קבלן, חסרי זכויות יסוד. מעמד עובדים מנושל זה אינו יכול למכור אפילו את כוח עבודתו למעביד המעוניין בו אלא רק לסרסור המסרסר בכוח העבודה ועושק את המעמד החדש של מנוצלים שיצרה המדינה בחסות ההסתדרות. יש כמובן אפשרות שמשבר קשה יגרום להתגייסות המונית של עובדים לאיגודים מקצועיים עצמאיים המוכנים לארגנם ולהלחם עבורם. אם זה לא יקרה לא נגיע גם ליכולת ליצור מדינה חילונית דמוקרטית במקום מדינת האפרטהייד.

      • להרים את הקול... הגיב:

        "הטענה שמעמד הפועלים […] ,הוא השמצה מחוצפת" (כאן הטענה חלשה – להרים אל הקול…)

        "איגודים מקצועיים אמיתיים" הם שמאגדים קודם כל את העובדים שמחזיקים ברמות הגבוהות בסולם הייצור זה מה שנותן להם את הכוח להאבק. האחרים ילכו בעקבותיהם ולא הפוך. אלא שהראשונים מאוגדים בהסתדרות משום שכאמור מעוניינים בפריבילגיות הציוניות. זה לא אומר שמפעם לפעם "החוצפה" לא מתפרצת. פעם אפילו ניסה בן אהרון להפוך את ההסתדרות לארגון מעמדי (או רק היה נדמה שכך). מה שיצא מזה אנחנו יודעים.

      • 76 שנה לאחר חיסולו של טרוצקי מלבב שעדיין יש כאן מישהו הגיב:

        שמצפה למהפכת הפרולטריון היהודי המשועבד לבורגנות הציונית ו'לאוייב האדיר' של מעמד הפועלים ה'מנושל' – המעסיקים הממשלה וההסתדרות…

        והכל במדינת הפשיזם והאפרטהייד הגזענית…

        אך אל דאגה: עוד מעט יבוא 'משבר קשה' שיגייס את הפרולטריון המנושל לרררבולוציה…אבל מה עם המפלגה המהפכנית החסרה שתנהיג אותו לקרב האחרון נגד האוייב האדיר?

        נחכה למאה ה-22 או לשנת 2525 כשטרוצקי יתגלה מחדש ויופיע בפני חסידיו על סוסו האדום מימי 'מהפכת הפרולטריון' ברוסיה…

  7. עלי הגיב:

    במשך יותר מאלף שנה הערבים דיכאו מאות עמים ומיעוטים והשתלטו על שטחים עצומים
    מהאוקינוס האטלנטי ועד סין.
    הערבים חוקקו חוקים שלא אפשרו לנוצרים לגור בשטחים שנכבשו על ידי הערבים נוצרי אשר
    נקלע לתחום המחיה הערבי הומת בסקילה.
    יהודים ומיעוטים אחרים הורשו להשאר בשטחים הערבים כבני חסות נחותים
    כאשר המצב הכלכלי הורע היהודים נתבעו לשלם מיסים ודמי חסות וברוב המיקרים נטבחו כדי
    לשמור על ההגמוניה הערבית.
    דיכוי מיעוטים מתרחש כיום בכל רחבי העולם הערבי כלפי הקופטים היזידים העלאווים הבהאיים
    ;האשורים הכורדים ועוד מאות מיעוטים שאת שמם איני טורח לאזכיר.
    אז מה זה הסיפור הזה שאתה מספר לנו על הערבים שכל רצונם לחיות בשלום ובשויון עם היהודים במדינה "דמוקרטית חילונית" ?
    99% מהיהודים לא קונים את הסיפור שלך
    (הערה…. ילידות אינה מכנה שלטון על הארץ לכל היותר על הכפר ועל אדמותיו וגם זה מותנה באי לוחמה .. )

  8. אנג'לו איידן הגיב:

    במשטר הקולוניאלי של מדינה אחת, "הוא מצב של אפרטהייד" בישראל (בה יש כבר מדינה אחת-בלבד, ולא שתיים, שאפשר "להחליף" דרך מסלול של סידרת בריתות בעלות מספר 'אד הוק-ים' מתפתחים), של "הקפיטליזם החזירי", כלומר אימפריאליסטית, לאמור תחת שלטון של ההון הגדול של זמנינו, "מעמד הפועלים נתון בהתגוננות מתמדת" … ו-"כל ארגוניו אינם מאתגרים את שלטון" האוליגרכיה הפיננסית. אבל חלקים של הבורגנות הלאומית הפלסטינית, בברית עם מעמדות עמלים, כן מאתגרים אותו, ועוד איך מאתגרים אותו: על-ידי שיבושים בשמירת הסדר המקומי … וגם העולמי – בעשייה, שאף על חלקה, "השמאל הישראלי העקבי" מפגין עדיין רק דיבור של מומחיות נטולת ניסיון, כמו בעצם על כל עשייה פוליטית בהיסטוריה.
    האוליגרכיה הפיננסית
    בהיותה רב-לאומית, היא אימפריאליסטית. היא יכולה להיות גם קולוניאליסטית (ניאו-קולוניאליסטית לטובת הדיוק. וזה כי הקולוניאליזם פותח הלאה) כמו כל בורגנות, אבל יש להדגיש את המבדיל אותה מהמעמד הבורגני הלאומי, שגם הוא "נתון בהתגוננות מתמדת" מפני ההשתלטויות החוזרות מצידה בתפקודה האנטי-לאומני בלבוש "לאומני" (או, נכון יותר, שוביניסטי או ג'ינגואיסטי) כבעלת הון רב-לאומי (הנתמך על-ידי הימין בכל גווניו, כולל האגף המתון של הפשיזם, הרי הוא הסוציל-דמוקרטי, שטרנהל וחבורה שלימה עם "פחדנות של בעלי זכויות יתר",כלומר אופורטוניסטית, המסתפקת מהאדמות שנשדדו לפני תאריכים שונים). וכל עוד תהליכי החקיקה (או הדמוקרטיזם הבורגני, אם תרצו) מאפשרים להשתלטויותיה להתרחב, האוליגרכיה נמנעת מלהפר את החוקים (שהיא עצמה מחוקקת באמצעות שרתים בעלי התמחויות מאוד מסוימות מתוך שרשרת ארוכה של תפקידים לשירותה). ולחלופין, במצב מהופך, במצב בו "משטר הקניין הפרטי מתחזק וזכויות האזרח" מתגוננות ביעילות מאורגנת וגוברת, היא מחליפה את שלטון החוק במפר חוק – או שלטון בעל משטר מחוסר חירויות דמוקרטיות – או ניאו-פשיסטי (כי גם הפשיסטי שוכלל). האחרון מסוגל להתקיים במקביל לקיום של איזה שהוא פרלמנט אף פחות מעוות מהנוכחי ומקודמיו.

  9. רמי הגיב:

    אומרים שכל קציניו של קולומבוס ניסו ואיש מהם לא התליח להעמיד ביצה שלוקה, לא על הצד החד ולא על הכהה, עד שבא ק' והכה בשולחן והיא עמדה. ויש גם המשל של קרולוב (תרגום חננינה רייכמן) על הקופסא שיש לה פתיחה סודית…. אכן יש רק פתרון אחד לדימום ההדדי של שני העמים שבנגוריון סימן את תחילתו (היתה אלימות גם קודם אבל הוא סימן את המלחמה כאמצעי לטיהור אתני ואחר כך חוקק את החקיקה האפרטהיידית שאמינוף מצטט בראש דבריו (והוא שכח את חוק רשות הפיתוח שאפשר הפקעת רכוש המוחזק בנאמנות, המצאה ישראלית מקורית ומבישה)) ואחריתו לוט בערפל: מדינת כל אזרחיה מהים עד הנהר. החוקה תקבע שכל האזרחים שווים בפני החוק וכל השאר היסטוריה. כמה טוב יהיה לעלות בשבת לרכבת כשהנהג הוא אחמד אבו זורח ולנסוע לאכול בוואדי ניסנאס בחיפא..

    • עלי הגיב:

      לרמי
      לפני שאני רץ לבצע את תוכניתך אולי כדאי להציע לפלסטינים לעשות בחירות כדי לדעת מי הם הפלסטינים ומה הם רוצים ?
      .. אפילו אתה לא תסכים לחיות תחת שלטון השריעה המאוד דמוקרטי של החמס וחאלד משעל…
      ואולי תנסה לברר למה אזרחי ישראל הערבים אינם רוצים להיות חלק מהישות הפלסטינית ??
      תנסה לברר אצל טלי פחימה כיצד קרה שהיא עברה מהגדה לערערה ולבסוף הגיעה לאמירים
      למרות שזכתה לחסות שייך ראאד ולתמיכה כספית מהרשות הפלסטינית…
      ואם אנחנו מתעסקים עם פחימה אז למה לא ללכת עד הסוף לראות את האור ולהתאסלם ?
      זה ממש נפלא הגיוון הזה להחליף אורחות חיים זה מעשיר זה מגוון זה נועז וזה
      בהתאם לערכים האוניברסליים וגם יקדם את השלום העולמי
      ולמה להסתפק בחיפא? למה שאחמד יהיה נהג מכונית הוא יכול להיות טייס ולהטיס אותך לניו יורק
      המוסלמית אינשאללה !

  10. שום בצל הגיב:

    כבר ראינו את ההגיגים הללו, לפיה ישראל אינה ראויה לקיום.
    השאלה מה יקום תחתיה?
    מעמד פועלים ללא מדינה?
    או מדינה אחת דמוקרטית מהים לירדן?
    אמינוב עדיין מתעקש על המדינה האחת הזו, כנראה נטולת זהות לאומית – אוטופיה מודרנית בה מעמד הפועלים חי בשפע, ללא בורגנות דורסנית השודדת את מעשי ידם של הפועלים, ובה יגור האזרח שהיה פעם יהודי עם פלסטיני גאה.
    רק מה, שכחו לציין שאין שום מדינה שכזו. האלטרנטיבה היחידה לישראל היא פלסטין, יודן ריין, או לפחות יודן נאך אוטן (יהודים למטה). אולי ישנם אנשים שחושבים שזה הפיתרון הצודק, אבל מבט חטוף לעבר סוריה ועיראק מראה את תולדותיהם של המדינות המתפרקות, ללא לאומיות משותפת, ללא צבא, והופכות יעד עסיסי לכנופיות אל-קעידה/דעא"ש/חמא"ס (אלא אם אתם מאמינים שמדובר בקנוניה של המוסד/CIA…, כמו ה-11 בספט'). לא נראה לי גורל זוהר במיוחד, ולכן לא אחנך את ילדי להמתין בקוצר רוח לתקומתה של ישות שכזו.

הגיבו לאלי אמינוב

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים