הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-26 באוגוסט, 2016 5 תגובות

אנשי אהוד ברק (במובן הרחב של המונח הזה) חייכו אל עצמם כאשר האיש המוזר הזה הוציא את עצמו מהנפתלין והציג את עצמו כחלופה הפוליטית והרעיונית לביבי נתניהו. גם מי שחשב לכתוב על כך פרודיה נמלך בדעתו והגיע למסקנה שהמציאות מצחיקה דיה. מאוכזביו בעבר שוב שרים לו סרנאדות, ואלה מביניהם שיש להם מוסר אישי כלשהו טוענים שאולי האיש לא השתנה אבל מחמת צוֹק העתים צריך להתעלם מהידוע לנו ולהמר שוב על העתיד. לברק יש שיגעון גדלות ידוע ומוכר, וחסידיו בולעים את מבול דברי ההתפארות והרהב שמציף אותם כגלי רוק שעברו התפּלה. מחלת הרוח הקולקטיבית הזאת טרם הדביקה את אנשי השמאל העקבי, המושמצים עכשיו מכל כל במה שהמתקרנפים פועלים בה. הטועים והמטעים בעבר הלא רחוק מנצלים את התיעוב כלפי נתניהו, המחליף במרכז הלאומני את החשיבה הרעיונית. מי שהיה ראש וראשון למחרחרי המתקפה המטורפת על איראן כבר הציג את עצמו ברוב חוצפתו ב"ראש מחנה השלום", אבל מי שלא איבד את זיכרונו יודע היטב, שברק הוא הרפתקן מסוכן ומפחיד, תאומו הרוחני של נתניהו אבל איש יותר חזק ממנו.

אהוד ברק בכנס הרצליה, 2016 (מקור) Herzliya_Con-barakאהוד ברק בכנס הרצליה, 2016 (מקור)

ברק המתעב את השמאל העקבי, הוא פוליטיקאי המתאים מאוד לרוח החדשה שנושבת במרכז הלאומני, ששובר את כל שיאים וצובר את כל המדליות בענף ההתקרנפות. אנשי המחנה הציוני ויאיר לפיד הצטרפו למשמיצים של עיתון "הארץ", שהם רוב אנשי הימין הקיצוני וחסידי ראש הממשלה. אני יכול להעיד שדווקא אנשי ליכוד ב' (בין אם הם מודעים לכך או לא) זוכים לביטוי מרבי מעל דפי העיתון השמאלני המסוכן בעיניהם, שחושש מדימוי רדיקלי מדי. זה לא יעזור. דמותו של הארץ כבר התקבעה בעיני המרכז הנבער וההתנצלויות רק יחמירו את התופעה. כתבתי שנים רבות בעיתון, שמאציל על הכותבים בו נופך של אנינות דעת, טעם טוב ונאורות חרף הייצוג של אנשי ימין ידועי שם כמו יוסי הראל ומשה ארנס. מי שמכריז על החרמת העיתון בטענה שהוא "שמאלני" מודיע בעצם שהוא עצמו נוטש את המחנה הנאור והופך לתומך פסיבי של לשכת ראש הממשלה.

בעירנו היה הארץ הרבה פחות פופולרי מאשר בתל-אביב, והתופעה הזו העידה היטב על המתרחש בה. בכל זאת אני מוצא יותר חברים שתומכים בהארץ גם אצלנו. את הסנטימנט הזה יש למקסם ולהפוך אותו לצבא של מנויים חדשים. כל פגיעה בהארץ היא כיום מהלומה לדמוקרטיה הליברלית ולערכיה. בלי גדעון לוי אין הארץ, ואם ההאשמה שהוא מוביל את העיתון מבחינה רעיונית היא נכונה, התפקיד האידיאולוגי שממלא העיתון נמצא נשכר.

בחזית שנפתחה עכשיו צריך לזנוח את השיקולים האישיים ולהירתם להשגת יעדים עיתונאיים ופוליטיים. הארץ חייב לשמש במה גם לשמאל הרדיקלי (אבל לא רק), שקולו מציל את תדמיתה של ישראל בעולם. בניגוד לטיעון של המפא"יניקים, המאבק האידיאולוגי ניטש בין השמאל העקבי למרכז ולימין. ההבדלים בין ברק ואנשיו מצד אחד לבין נתניהו והאספסוף הפשיסטי שתומך בו מצד אחד הם מזעריים. האם מישהו מאמין שקוראי הארץ יכעסו על העיתון רק משום שחלק גדול מהכותבים בו מסרבים לעלות על הבריקאדות למען יצחק הרצוג? קשה להאמין. העיתון אינו  נידרש לעשות מחוות מוגזמות כלפי הקרנפים והמועמדים להתקרנפות. כדי להשיג שלום אמת על ישראל לנטוש לחלוטין את חזון ההתפשטות הטריטוריאלית ולחתור לנסיגה פחות או יותר מוחלטת מהשטחים הכבושים. כדי לחתור למטרה זאת יש לערוך דה-לגיטימציה של הכיבוש ושל ההתנחלויות ולהציג את המטורפים הפוליטיים שחיים שם כעוכרי ישראל.

בשנים האחרונות היו לימין ולמרכז הלאומני הישגים רבים שאוששו את האחיזה הממאירה בשטחים. הם ניצחו במאבק החשוב מאוד על השפה והנחילו גם לאלה שנחשבו לאנשי שמאל "חשובים" את הזיקה המלאכותית לשטחים בתירוצים מקראיים. ההשתלטות הרבנית על הצבא גרמה למונחים כמו "איוש" או "שחרור הארץ" להשתרש גם בעיתונות החילונית. ב"ידיעות אחרונות" קיים עתה מסע של כותרות חשוכות, המבליטות את הלאומנות כערך עליון בכל התחומים. אם גם "הארץ" ייפול במלכודת הזו, נישאר כולנו בלי עיתון יומי. מי שינסה לרַצות את ברק ואת הרצוג על חשבון האמת והצדק, סופו שיאבד את קוראיו הנאמנים שאין להם תחליף. אני לא מנסה לטעון שכל הקוראים והמנויים מסכימים עם כל מלה בעיתון, אבל רובם רוצים בכל לבם שעיתון כזה ימשיך ויופיע במדינת ישראל.

מי שמאמין במפא"י, מוטב לו שישנס את מותניו ויקים מחדש את "דבר". "הארץ" הפך לביתם של רוב קוראי "דבר" בשעתו, אבל מעולם לא אימץ את הרטוריקה הבנגוריוניסטית. אני חושב שעמוס שוקן וחבריו צריכים לאמץ גם את האליטה המזרחית (יש סימנים שתהליך כזה אמנם מתנהל לטובת כל הקוראים) והערבית, ולא חושב שיש להם סיבה להפוך אותו לביטאון שמאל במובן שיספק אפילו אותי. המלחמה על התרבות, על שפה נקייה מביטויים פשיסטיים, על כינון משא ומתן רציני לשלום מתנהלת כבר עכשיו מעל דפי הארץ. אם העיתון יאמין חלילה שהמאבק בין ברק לבין נתניהו הוא חיוני למען השלום ולמען מדיניות רווחה חברתית מודרנית, הוא פשוט אבוד. "לכם אין ברירה", אמר לי עורך דין ירושלמי שאותו אני מכיר עוד מהתיכון, "תמשיכו לקרוא את הארץ אפילו אם הקו המערכתי שמנסים להכתיב לו מבחוץ יביא אותו לתמיכה נמוכת רוח בנתניהו". הכחשתי את הדברים. אנחנו מסורים לעיתון כי הוא מבטא גם את דעותינו ולא רק את ארי שביט ואת חסידיו. אם גם שוקן יתקרנף (להערכתי זה לא יקרה) נמצא לנו במות אחרות. בינתיים לא די בדיבורים על הצלת העיתון. יש לרכוש אותו, לקנות מנוי על המהדורה האינטרנטית ועל המהדורה המודפסת. אנחנו שותפים נוחים כיוון שלא עולה כלל על דעתנו להכתיב קו פוליטי או רעיוני לעיתון. העיתון כפי שהוא היום עושה מלאכה חשובה ואפילו סוציאליסטים מובהקים כמוני מסוגלים לבלוע את נחמיה שטרסלר ואת שאר הכותבים השמרניים, כדי לשמור על העיתון כבבת עינינו.

אני מודה שיש בלבי על "הארץ", שנותן ביטוי מופרז למאמרי פרווה שאפילו דויד זכאי (ז. דויד) המנוח מ"דבר" היה מוחק ללא היסוס. כיווני החן כלפי המתקרנפים הם מיותרים לגמרי. מתקרב היום שבו הציבור המתון והאנטי פשיסטי יזדקק מאוד לעיתון שיבטא אותו. זה יהיה כלי שיגן על זכויות האדם, שימחה נגד הריגת חפים מפשע בשטחים הכבושים, ויקרא להדיפת ההשתלטות הדתית לאומנית על הצבא.

  • פורסם בכל העיר, 26 אוגוסט 2016
תגובות
נושאים: מאמרים

5 תגובות

  1. שפי הגיב:

    על חלק מ"מאמרי הפרווה" חתומים בעלי תפקידים בגוף מעורר סלידה בשם "המכון הישראלי לדמוקרטיה", כך כתוב בתחתית המאמרים של אחד בשם שוקי פרידמן ואחד בשם אריק כרמון ועוד כמה שאני משתדל ששמותיהם לא יתקעו לי בזכרון, כי קראתי פעם סיפור שטוען שמה שמקצר את חיינו זה התמלאות סאת הזכרון שהוקצב לנו, כשאין בו יותר מקום, ולכן בדומה לבעיית הכולסטרול אסור לנו להיות לארג'ים במה שאנחנו מעמיסים עליו. "המכון הישראלי לדמוקרטיה" הוא אחד המפרסמים באתר "הארץ" (אולי גם בעיתון המודפס), כלומר אני מעז לחשוד שמדובר ב"תוכן שיווקי" במסווה של תוכן מערכתי.

    http://www.israblog.co.il/98991

  2. אלמקייס הגיב:

    מה ל-Geschaftmann כמו שוקן ולשנור-השטעטל הזה לגיוס מנויים ל"הארץ"? לרגע ניתן היה לחשוב שקבוצת הארץ היא דפוס מחתרתי, או, לפחות, אגודה עותומנית, ולא חברת החזקות למטרות רווח. כנראה שהמשבר הכלכלי לא פסח על המפרסמים ועל הקהל הקבוע של שוקן, משכילים למחצה עם בתים ברחביה וברמת אביב ודי כסף לבזבז כדי להמשיך לקרוא את נחירותיהם של עסקני שמאל ותיקים כמו לוי, הס ולאור בהרמוניה עם זמזומם של עסקני קיפוח בתחילת דרכם, הכול במטרה לתת מעטה אידיאולוגי לפרוטו-פשיזם אנטי-פרולטרי של הרולניקים והשטרסלרים, שרואה את העובדים וארגוני העובדים כסכנה הגדולה ביותר. היעלמותה של הכנופיה הזו, אם בכלל תורגש, תהיה צעד חיובי. בלהקת הליווי של הבורגנות בעיתונות הישראלית, ערוץ 2, ערוץ 10, "ידיעות אחרונות", "ישראל היום" – חיסול "הארץ", פירושו קצת יותר שקט, נבל אחד פחות.

  3. חיים ברעם הגיב:

    מר אלמקייס,

    זו התגובה הפשיסטית הטהורה ביותר שקיבלתי אי פעם. דוחה אותה בכל לבי

  4. זה מה שאמר האיש המוזר הגיב:

    בינואר 2009 אמר אהוד ברק למקרופון ולמצלמה האיש שהטיל את המצור על אזרחי רצועת עזה:
    ״ לאחר ששלחנו את חיילי צה״ל לביצוע עופרת יצוקה — שבוצעה בצורה יוצאת דופן על-ידי הצבא המוסרי ביותר בעולם — ממשלת ישראל ששלחה את צה״ל למשימה תיתן לו גיבוי מול כל ההאשמות מבחוץ או הלקאה עצמית מבפנים״.
    *** במבצע שיזם ברק (עופרת יצוקה) נהרגו כ-120 ילדים. *** ב״צוק איתן״ (שיזם נתניהו) נהרגו כ-500 ילדים וההרס היה עצום.

הגיבו לאלמקייס

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים