הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-12 באוקטובר, 2016 5 תגובות

בעקבות הלוויה אחת

המנצח הגדול בהלוויית שמעון פרס הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו. שועי עולם מארבע כנפות תבל התקבצו להם במדינת האפרטהייד הישראלית. נתניהו יכול לזקוף אגודל ולומר שכל הדיבורים על ה-BDS מייצגים קבוצה קטנה ולא משמעותית, לעומת עשרות ראשי מדינות שהוא היה המארח שלהם.

obama-peresאובמה ופרס מרימים כוסית (צילום: פיט סוזה, הבית הלבן)

דברי השבח שהמטירו ראשי המדינות בהלוויה של פרס, כאילו הוא אלוף השלום העולמי, העלו אצלי סימני שאלה האם הם הגיעו בטעות להלוויה של האדם הלא נכון. דווקא בנושא השלום, הישגיו של פרס היו דלים עד כאב. תרומתו הגדולה לישראל, מנקודת מבטם של הממסד הישראלי ודעת הקהל הניזונה ממנו, היתה הפיכתה של ישראל ממדינת יצוא תפוזים למדינה המייצרת ומייצאת נשק למשטרי עריצות.

פרס עצמו ראה את פסגת הישגיו בהקמתם של הכור הגרעיני בדימונה ותעשיית החימוש הישראלית. מאחר שפרס נמצא במעגלי ההכרעה של השלטון מאז 48', הוא נושא באחריות, בין ישירה ובין עקיפה, למחדלי השלטון.

להלן רשימה חלקית:

  • הטיהור האתני של 48' – שהתבטא בגירושם של מאות אלפי פלסטינים מבתיהם.
  • מלחמת 56' – רתימת ישראל למרכבות של שתי מעצמות קולוניאליות שוקעות, צרפת ואנגליה, במטרה למנוע את הלאמת תעלת סואץ. מלחמה מיותרת שהביאה למאות הרוגים ישראלים ואלפי הרוגים מצריים.
  • טבח כפר קאסם – שבו נטבחו ע"י משמר הגבול עשרות כפריים וכפריות שחזרו לביתם מעבודת השדה.
  • הממשל הצבאי (1948-1966) שהושת על אזרחי ישראל הערביים, והכפיף אותם לצבא תוך פגיעה בזכויותיהם הבסיסיות.
  • הקמת הכור בדימונה, שהכניס את המזה"ת למרוץ חימוש גרעיני. הוא מסכן עד היום את אזרחי מדינת ישראל לאור מיקומו באזור השבר הסורי אפריקאי המועד לרעידות אדמה.
  • מלחמת יוני 1967 – מלחמה שהפכה את ישראל למדינת אפרטהייד קולוניאלית, שנזקיה פרוסים על פני 50 שנות כיבוש. מלחמה שטרם הסתיימה.
  • תמיכה בהתנחלויות כמו עופרה, ה"מכה" של ההתנחלויות, המהוות חסם לכל הסכם שלום והופכות את דיבורי השלום לריקים מתוכן, כל עוד המפגע הטרוריסטי הזה לא יוסר.
  • תמיכה בסיפוח מזרח ירושלים הפלסטינית, שהפכה את ירושלים לעיר אפרטהייד בתוך מדינת אפרטהייד.
  • סרבנות שלום ויהירות מגלומנית שהביאו למלחמת יום הכיפורים (1973). במלחמה זו שילמה ישראל מחיר כבד מנשוא, קרוב ל-3,000 הרוגים וכ-7,000 פצועים.
  • שיתוף פעולה גרעיני בין ישראל למשטר האפרטהייד בדרום אפריקה. הנשיא אובמה נסחף בדבריו בהלוויה והשווה את פרס למנדלה. בזמן שמנדלה ישב בבית הסוהר כלוחם חירות נגד האפרטהייד, התארח פרס במלונות דרום אפריקה כאורח של ממשלתה, ואירח בישראל את צמרת הצבא והפוליטיקה של מדינת האפרטהייד.
  • יזם ותמך בהפרטת המשק, מהלך שאת פרותיו אנחנו רואים היום בפערים הבלתי נסבלים בין טייקונים לעובדי קבלן.
  • פרשת קו 300 שבה נרצחו שני שבויים פלסטינים ע"י אהוד יתום בהנחיית ראש השב"כ דאז, אברהם שלום. פרס רקח קנוניה לפיה הרוצחים לא יועמדו לדין והיועץ המשפטי לממשלה יצחק זמיר, שסירב לעסקה, פוטר.
  • חטיפת מרדכי ואנונו . ישראל נהגה כארגון טרור שחוטפת אזרחים ומתכחשת להסכמי הסגרה שהיתה חתומה עליהם. ואנונו נחטף, לאחר שמימש את העיקרון הדמוקרטי של זכות הציבור לדעת. ההתנכלות נגדו נמשכת עד היום. גם זה חלק ממורשתו של פרס.
  • הסכם אוסלו – אחת התרמיות הגדולות של ממשלת ישראל. הסכם שעקף את בעיות היסוד של הסכסוך: התנחלויות, מדינה פלסטינית, פליטים – ובחסותו סללו כבישים עוקפי כפרים ערביים להתנחלויות.
  • טבח כפר כנא בלבנון, בו נהרגו 100 אזרחים שחיפשו מקלט מהפצצת צה"ל במבצע ענבי זעם.
  • כנשיא העמיד פרס את יוקרתו הבינ"ל בשירות ממשלת הזדון וסרבני השלום בראשות בנימין נתניהו.

בכל הצמתים האלה עמד פרס יחד עם חבריו ושותפיו, לעיתים אחריותו ישירה, לעיתים עקיפה, ועל כך מוחים שוחרי השלום.

היו גם נקודות חיוביות בקורות פעילותו הציבורית, כמו למשל הדברת האינפלציה במסגרת ממשלת האחדות הלאומית. לזכותו תיזקף התפנית שעשה בנושאי ההתנחלויות בשנות ה-80, שהיתה חלקית ולא לוותה במעשים. הקמת מרכז פרס לשלום, ראוי אף הוא להוקרה בגין המפגשים בין נוער יהודי וערבי.


מכתב שכתבתי לשופט ד"ר שאול אבינור

ב"הארץ" מיום ו' 23/9/16 התפרסמה ידיעה לפיה הרשעת את האזרח הישראלי עאדל אמסיס בפגיעה בדגל המדינה. אתה מצוטט כמי שכתב בהכרעת הדין: "בעולם המודרני משמש דגל הלאום כסמל המובהק ביותר של כבוד האומה ושל אחדותה". דברי הבל כאלה כבר זמן רב לא קראתי. בעולם המודרני הדמוקרטי, פגיעה בדגל המדינה היא חלק מחופש הביטוי, והיא חלק מהזכות למחאה פוליטית לגיטימית.

אתה לא חי בעולם המודרני הדמוקרטי. פסק הדין מותיר את הרושם שאתה שואב השראה ממשטרים פאשיסטים שבהם הדגל הוא ביטוי לאחדותה של האומה. אני פליט מגרמניה הנאצית, שם היחס לדגל היה כאל דבר קדוש המבטא את כבודה ואחדותה של האומה. כמה עצוב שבמדינה שבה מצאתי מקלט יושב שופט החושב במושגים של המדינה ממנה נמלטתי.

אין ולא יכולה להיות אחדות בין תומכי הכיבוש לבין מתנגדיו. בין שוחרי זכויות אדם לבין המגינים על משטר האפרטהייד בשטחים הכבושים. אין אחדות בין השורפים נער ערבי למוות לבין הנאבקים על הזכות לחיים של כל נברא בצלם. אין אחדות בין פסק דין כשלך, לבין שופט בעל תודעה דמוקרטית.

הבוז לך ולשכמותך. אם יש מקום להעמיד מישהו לדין, אתה הוא האיש לפי סעיפים של זילות מקצוע השיפוט וניצול לרעה של כוח המשרה.

בכל אי הכבוד,
גדעון ספירו

תגובות
נושאים: מאמרים

5 תגובות

  1. האמת נוראה יותר! הגיב:

    חד״ש לא צריכה להשתתף בלוויה של עצמה, וגם לא בזו של שמעון פרס, שהיה ההפך המוחלט מנלסון מנדלה! מיד עם כניסתו לנשיאות דרום-אפריקה החדשה מנדלה הורה להרוס את כור הפצצות שישראל הקימה בד-אפריקה.
    * הגארדיין פירסם מסמכים שממשלת מנדלה שחררה על מעורבותה של ישראל, ושל שר הביטחון של אז, שמעון פרס, על מכירת טילי יריחו והקמת כור פצצות בדרום אפריקה.
    ** ב-22 לנובמבר 1974 כתב שמעון פרס לשר התעמולה של האפרטהייד בד-אפריקה, מר רודי, והודה לו על פגישות סודיות שהתקיימו בפרטוריה ועל ״שיתוף הפעולה שאינו מבוסס רק על אינטרסים, אלא גם על אחוות דעות, ועל נחישות משותפת להתנגד לאויבינו, ושנאתנו המשותפת להתנגד לאי-צדק״… לצילום המכתב
    image.guardian.co.uk/sys-files/Guardian/documents/201005/23/Peres-letter.pdf
    *** גנרל ארמסטרונג, רמטכ״ל משטר האפרטהייד הניח (וכתב על כך ב-1 למרץ 1975, בכותרת ״מערכת טילי יריחו״): ״בהנחה שטילים יחומשו בראשם גרעיניים שייצורו בדרום-אפריקה או או יושגו ממקור אחר״. Considering the merits of a weapon system such as thjat offered (by Israel)
    **** הגארדיין פירסם את ההסכם החתום בידי פרס & BOTHA

  2. תיקון טעות הגיב:

    פרס לא עשה כל תפנית בנושאי ההתנחלויות, פרט אולי לתפנית מילולית חסרת כיסוי, כל הממשלות שבהן השתתף המשיכו את מפעל ההתנחלויות הקולוניאלי.

    הקמת מרכז פרס לשלום היה עוד אחד ממפעלי העצמת תדמיתו כאיש שלום. "כל העולם שוחר שלום", כלומר כל הממשלות וראשיהן שוחרי המלחמה בראשן ארה"ב אובמה,(פרס נובל) והילארי (לוב וסוריה), אז גם פרס. למה לא? ההוכחה הנצחת היא ההלוויה הספקטקולרית שתוזמנה על ידו.

    הנפקדות המוצדקת של הרשימה המשותפת מהמיצג הלאומי הזה לא זוכה אצל ספירו לכל התייחסות, מצדיק או שולל?

  3. צדוק התקוה הגיב:

    גדעון אתה כותב ואני אצטט •מלחמת יוני 1967 – מלחמה שהפכה את ישראל למדינת אפרטהייד קולוניאלית, שנזקיה פרוסים על פני 50 שנות כיבוש. מלחמה שטרם הסתיימה.
    נקודה מאוד חשובה צינת אבל מדוע אינך מפרט מי הביא את המלחמה על האזור כי אם מצרים לא הייתה מגרשת את משקפי האום מגבול ישראל מצרים לא הייתה סוגרת את המיצרים בדרך לאילת וכמובן הדבר הכי חשוב הכנסת כוחות צבא מצרים לסיני שהדבר היה הפרה של הסכם הפסקת האש וסימן למלחמה אם כל אלה היו נמנעים עי גמאל עבדול נאצר נשיא מצרים אז לא היה כיבוש וכנראה לא היו מדברים על הקמת מדינה פלסטינאית אני גם זוכר שאחרי מלחמת ששת הימים אשכול פנה למדינות ערב ותמורת הסכם שלום היה מוכן להחזיר את השטחים התשובה באה בוועידת חרטום העולם הערבי אמר לא שלום מה שנלקח בכוח יוחזר בכוח

  4. אלכס מסיס הגיב:

    ההיסטוריה במקלדתו של צדוק התקווה מחוללת כתגובתו עצמה – מצרים לא סגרה את מצרי סואץ על
    כי לא היה בפני מי לסגור אותם: תנועת האוניות לישראל פסקה כמעט לחלוטין ב 1966 ושאפה לאפס ב67; ישראל התנגדה בפקודת ארה"ב, לנוכחות סוביטית במצרים וגם משקיפי האו"מ לא היו "כוס התה" שלה. לא היו עילות מוצדקות להתקפה הישראלית על מצרים סוריה וירדן שתוכננה שנים אחדות לפניה
    במטכ"ל הישראלי.

  5. אחד שקורא הגיב:

    מלחמת סיני 1956 היא הרבה יותר ממלחמה שבה נהרגו מאות ישראלים ואלפי מצרים. מלחמת סיני היא היא מלחמת הבכייה לדורות, אולי אף יותר ממלחמת 1967.
    זוהי המלחמה הראשונה לאחר עצמאותה של ישראל. מלחמה יזומה של מדינה חדשה וקטנטנה (כ 2 מיליון תושבים) שחוברת לכוחות קולוניאליסטים כדי לדכא את האומה הערבית ההיסטורית והגאה של מצרים, מנהיגת העולם הערבי (עם 25 מיליון תושבים) ולנסות ולמנוע ממנה שחרור משיעבוד קולוניאליסטי. איזה מין מסר זה העביר למצרים ולמדינות הערביות השכנות? שאנחנו עם שוחר שלום? שאנחנו מדינה חדשה שרוצה להשתלב באזור? שאנחנו מכבדים הסכמים בינלאומיים? הקשקוש שהמלחמה פרצה בשל התקפות פידאיון בלתי פוסקות הוא כמובן התירוץ למלחמה הספציפית הזו(תמיד צריך תירוץ טוב בשביל ההצדקה המוסרית לפתיחה במלחמה). למעשה, בשנה שלפני המלחמה היו פחות התקפות פידאיון לעומת השנים הקודמות. אנחנו יכולים רק להשוות את תגובת ארצות הברית של אז לתגובת ארצות הברית לכל מפעל ההתנחלויות. אז, כשארצות הברית באמת רצתה להפעיל לחץ, תוך שלושה חודשים פינינו את סיני.

הגיבו לאלכס מסיס

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים