הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-19 באוקטובר, 2016 תגובה 1

הבעיה עם שחיתות שלטונית היא שמעשים לא חוקיים שבגינם עובדי ציבור נחקרים, ולעיתים עומדים לדין, הם רק קצה הקרחון.  השחיתות האמיתית היא זו הממוסדת והחוקית, והיא שקופה.  שחיתות זו היא ששודדת מאתנו – האזרחים – את הריבונות, כלומר את הזכות לקבל החלטות לגבי חיינו ועתידנו על סמך נתוני אמת.  וכאשר העיתונות – לא רק הישראלית – היא שופר של שלטון ההון וממעטת בעבודות תחקיר, שחיתות זו לרוב נעלמת מהעין.

מפעל עיבוד פצלי נפט באסטוניה (מקור) איכות הסביבה פצלי שמן שינוי אקלים oil-shale-kivioliמפעל עיבוד פצלי נפט באסטוניה (מקור)

והנה דוגמה. בישיבת קבינט מיוחדת בישוב גמלא ברמת הגולן, הצהיר נתניהו כי ״רמת הגולן תישאר לעד בידי ישראל. ישראל לעולם לא תרד מרמת הגולן", (אפריל 17, 2016).  תגובה בינלאומית אמנם לא איחרה לבוא, ותוך ימים מועצת הביטחון של האו"ם התכנסה והצהירה שהיא מחויבת להחלטה 497 שקבעה ש"כל החלטה של ישראל להחיל את החוק והריבונות שלה בגולן אינה קבילה חוקית".  השאלה העולה היא – למה עכשיו?

בבלוג ב׳הארץ׳, טען שמואל מאיר שהצהרתו של נתניהו הייתה תגובה לניסיונות (בינתיים, ניסיונות שווא) להביא לסיום המלחמה בסוריה דרך משא ומתן. ניסיונות שבין היתר כללו את החלטה 2254 של מועצת הביטחון של האו״ם החוזרת ומאשררת את ריבונותה, חירותה, אחדותה, ושלמותה הטריטוריאלית של סוריה. אמנם המילים ״רמת הגולן״ לא הוזכרו, אבל המבין יבין.

מאיר אולי צודק. ללא ספק החזרת רמת הגולן לסוריה יכול להיות קלף חשוב במו״מ עם אסד, קלף שיכול להדאיג את נתניהו או כל ממשל ישראלי אחר.  אבל יתכן שיש סיבות אחרות שבגינן ארה״ב דווקא תיכנע ללחץ הישראלי להכיר בריבונות הישראלית בגולן.

ב-2013 ממשלת נתניהו העניקה זכיינות בלעדית לחברת אפק אנרגיה, בראשות אפי איתם, לחיפוש נפט וגז ברמת הגולן. חברת אפק היא חברה בת של Genie Oil and Gas, Ltd, חברה שבאתר שלה היא טוענת שבבעלותה זכיינות לחיפוש נפט ב-Northern Israel. בלי צחוק, תעקבו אחרי הלינק – רמת הגולן, לפי חברת ג׳יני, היא ״צפון ישראל״. איך אמר בן גוריון? ״או״ם שמום״. בבעלות ג׳יני הייתה גם החברה American Shale Oil (מלשון פצלי נפט), חברת האם של Israel Energy Initiative (IEI), שהייתה אמורה לפתח את מאגרי פצלי השמן בשפלה ובהרי יהודה.  לאור תגליות הגז במאגר לווייתן, עם עתודות דלק גדולות בהרבה, המדינה נכנעה ללחץ של ארגוני איכות הסביבה, ופיתוח מאגרי פצלי השמן נעצר (לפחות לעת עתה).

מי הם מחזיקי המניות העיקריים של ג׳יני? דיק צ'ייני (הידוע גם בכינוי Darth Vader), רופרט מרדוק, לארי סאמרס (כלכלן ניאו-ליברל, נשיא הרווארד לשעבר, שבין היתר טען שנשים ״לא טובות״ במדעים),  הלורד רוטשילד, ג׳יימס וולסי (לשעבר ראש ה-CIA), ביל ריצרדסון (בין היתר, שר אנרגיה לשעבר בממשל קלינטון), ומרי לנדרו (סנאטורית, יו״ר ועדת הסנאט לאנרגיה ומאגרי טבע, ומי שיזמה את החוק לשיתוף פעולה בתחום האנרגיה בין ישראל לארה״ב).

כבר אמרנו הון-שלטון?

ניצול דלקי מאובנים מעצב את המציאות הגיאופוליטית במזה״ת כבר למעלה ממאה שנים תחת אצטלה של מאבקים שבטיים/לאומיים/דתיים. המלחמה בסוריה היא רק הדוגמה האחרונה שבה אינטרסים של נפט מהווים שמן במדורה. ב-2009 אסד סירב ליוזמת  קטאר לשתף פעולה בפרויקט הנחת קו צינורות נפט מהמפרץ הפרסי, עבור דרך ערב הסעודית, ירדן, סוריה ותורכיה ומשם לשווקים באירופה. סירובו של אסד נבע כנראה מרצונו להגן על האינטרסים של רוסיה, בעלת הברית ההיסטורית של סוריה.   תחת זאת, ב-2012 איראן, עיראק, וסוריה הסכימו על שיתוף פעולה להנחת צינור שיחצה את הים התיכון (עוקף תורכיה) ויספק גז איראני לאירופה, בברכת רוסיה.  ביצוע ההסכם נדחה עם החרפת מלחמת האזרחים בסוריה.  קטאר וערב הסעודית, שתיהן, הואשמו במימון המורדים נגד אסד, וב-2013 ערב הסעודית אף ניסתה "לשחד״ את רוסיה להפסיק לתמוך באסד בעזרת הסכם נשק של 8 מיליארד דולר. תורכיה גם היא תומכת במורדים באופן פעיל. מצד שני איראן הואשמה, ובצדק, בתמיכה באסד.

והפן הישראלי.

ב-2012, מזכיר האוצר בממשל אובמה, טימות׳י גייטנר, אישר בטחונות הלוואה למדינת ישראל בסכום של 3.8 מיליארד דולר, שמטרתן פיתוח מאגרי הגז והנפט הישראלים.  כספי ההלוואות יועדו בין היתר לנובל אנרג׳י ולאפק.  ב-2013 נחתם בין ישראל לארה״ב הסכם שיתוף פעולה בתחום האנרגיה,  ודרכו הועברו לישראל 9.7 מיליון דולר (טיפה בים, אבל בכל זאת).  אין להתפלא אפוא שהממשלה אישרה את מתווה הגז בכוח הזרוע, למרות התנגדות ציבורית משמעותית. לא פחות ראוי לציון הוא האופן שבו הממשל האמריקאי מסבסד תאגידי נפט אמריקאים בדלת האחורית, למרות מדיניות רשמית של ממשל אובמה לפתח מקורות אנרגיה חלופיים.

כאמור, ב-2013 קיבלה חברת אפק ממדינת ישראל רישיון לחיפוש נפט בגולן. באותה שנה החלו משקיפי האו״ם  בגולן (UNDOF) לדווח על שיתוף פעולה בין צה״ל לבין כוחות המורדים בסוריה.  אחד ההיבטים של שיתוף פעולה זה היה מתן טיפול רפואי לפצועים סורים.  בישראל הוצג הדבר כעדות נוספת לכך שאנחנו מלאכים שוחרי שלום ואהבה, אך הטיפול בפצועים היה רק פן אחד של העזרה שצה״ל הגיש למורדים סורים, שכלל כנראה גם סיוע בנשק.  עולה השאלה האם ההתנקשות במפקדי החיזבאללה וחיסול הגנרל האירני היו חלק מאותו סיוע.

לא ברור מתי החלה ישראל לתגבר את כוחות צה״ל בגולן, אך ב-2015, כאשר באוקטובר 2015 הצהירה אפק על תגלית של ״שכבת נפט בעובי של 350 מטר בדרום רמת הגולן״, זו כבר הייתה עובדה מוגמרת. אמנם הדרך מגילוי  הנפט ועד לשאיבתו  מן הקרקע ארוכה ומפותלת, אך הצהרה זו יש בה כדי להשפיע על הכוחות הפועלים מאחורי הקלעים בסוריה.  גם אם העמדה הרשמית של ארה״ב לגבי מעמד רמת הגולן לא תשתנה, הסיכויים שהיא תעמוד בפרץ אל מול ההפרה הבוטה של החוק הבינלאומי – קרי הוצאת משאבי טבע משטח כבוש – הם אפס.  בדיוק כשם שארה״ב עושה מעט מאד, אם בכלל, כדי למנוע הרחבת התנחלויות והמשך הנישול של הפלסטינים בגדה המערבית, או למנוע את המצור על עזה.

יתירה מזאת, תגלית מאגר לויתן (Levant Basin), הנמצא בשטחים הטריטוריאליים של מצרים, פלסטין, ישראל, לבנון וסוריה, הפכו את ישראל לשחקנית בשוק יצרני האנרגיה. בעוד שללבנון, לסוריה, ולפלסטין יש לא פחות זכויות על הגז שיפיקו ישראל ומצרים, רק לאלה האחרונות יש את הטכנולוגיה, התשתית, ומערכות היחסים הבינלאומיות שיאפשרו פיתוח המאגרים. יש לשער שבשם היציבות הכלכלית ידאגו המעצמות לשמר את ההגמוניה החדשה של ישראל בתחום זה – כי מי צריך עוד משבר אנרגיה.

ולפני שמאשימים אותי בפשטנות – כמה נקודות הבהרה:

  1. אני לא מנסה לטעון שכוחות הנפט האפלים במנהיגות Darth Vader מנהלים את מדיניות החוץ של ישראל וארה״ב מאחורי הקלעים.  אין ספק שבעולמו של נתניהו רמת הגולן אינה רק מאגר נפט פוטנציאלי, אלא גם שטח ריבוני של מדינת ישראל, ובו ישובים ישראלים-יהודים שיש לדאוג לעתידם (כבר לא מדברים על חשיבות אסטרטגית). בעולמו, גם איראן מהווה איום קיומי, ולכן בנות בריתה – משטר אסד והחיזבאללה – הם האויב.
  2. אינני טוענת גם שללא מעורבות האינטרסים הללו – היה שלום עולמי.  המין האנושי מצא סיבות ״טובות״ לצאת למלחמות ארוכות ועקובות מדם הרבה לפני גילוי דלקי מאובנים, ולדאבוני סביר להניח שתנאי מחסור, צפיפות, ונכשלות ימשיכו גם כאשר כולנו נשתמש באנרגיית רוח ושמש, או מה שזה לא יהיה.

הטענה שלי היא שהאינטרסים של נפט וגז מטים את הכף לטובת המשך הרס וחורבן בסוריה ובמזה״ת בכלל; ושההשפעה של האינטרסים הכלכליים האלה על מדיניות חוץ ומדיניות פנים איננה דמוקרטית. כאזרחים איננו מודעים ולכן לא שותפים להחלטות המשפיעות על חיינו – החל מהחלטות צבאיות אסטרטגיות (כגון פריסת כוחות בגולן) וכלה במדיניות אנרגיה המשקיעה בכריית פצלי שמן ונפט המזיקים לסביבה. מצדם, תאגידי האנרגיה מחויבים רק כלפי בעלי המניות שלהם, ולא כלפי האזרחים המשלמים בכספי המיסים, בבריאות הציבור, בביטחון (או היעדרו) לקידום האינטרסים הכלכליים של אותם תאגידים.

הדרך היחידה להפסיק את הסחרור המתמשך, ממלחמה עקובה מדם אחת לאחרת, היא בעזרת החלטה בינלאומית להפסיק לאלתר להפיק אנרגיה מדלקי מאובנים.  לא רק שיש בכך סיכוי סביר לפתור כמה קונפליקטים מתמשכים ברחבי העולם, אלא שיש סיכוי לעצור את הנזק הסביבתי הנגרם משינוי האקלים.

Keep it in The Ground


* פצלי נפט (shale oil) – הוא נפט החבוי תחת שכבת סלע קשה לחדירה; פצלי שמן (oil shale) הם אבנים המכילים חומר שניתן להפיק מהם דלק.  גם זה וגם זה מאד יקרים להפקה, וגורמים לנזקים סביבתיים משמעותיים, מעל ומעבר לפליטת גזי חממה.

תגובות
נושאים: מאמרים

תגובה אחת

  1. אסף הגיב:

    מאמר מרתק. תודה

הגיבו לאסף

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים