הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-9 בדצמבר, 2016 2 תגובות

די קשה לי לכתוב נגד השר לשעבר, חיים רמון. בעבר חשבתי שיש לו יכולת וכישרון להנהיג את מפלגת העבודה לעתיד טוב יותר, ולאפשר לשמאל העקבי להתפתח ולצייד את המחנה המתון כולו בתחמושת רעיונית. במקרה הזה לפחות טעיתי טעות  מרה. הליברל הצעיר עם היומרות הסוציאל-דמוקרטיות נבחר ליו"ר  ההסתדרות הכללית, ובעצם חיסל אותה כמוקד של התנגדות פוליטית וחברתית לימין האזרחי והלאומני. חרף ניוונה במשך השנים ריכזה ההסתדרות המון עוצמה כלכלית וחברתית, שסייעה רבות למחנה המתנגד לליכוד וללווייניו. ההישגים הגדולים של תנועת העבודה בעצם גומדו, ואיבדו כל משמעות פוליטית. החבירה לאריאל שרון הייתה פועל יוצא מהמאבק שרמון ניהל (בכישרון רב) נגד נאמני ההסתדרות. בצד המאבק הכוחני התעלם רוב הציבור מהתוכן הרעיוני שהיה כרוך בו. למלחמה נגד הסוציאל-דמוקרטיה הישנה היה ראש חץ רכושני חד-משמעי. חברו הוותיק של רמון יוסי ביילין תמך באורח פעיל בהפרטות, שנישלו את ציבור העובדים מהביטחון הכלכלי והחברתי, והשאירו אותו חשוף אל מול הניאו-ליברליזם. לרמון לא היו עכבות כלשהן. הוא תמך בשרון הכוחני, הברוטאלי והאדיש לטוהר המידות, וההבדל היחיד בינו לבין הימין הקיצוני היה הנושא האגרארי. רמון בתחילת דרכו כאיש המרכז הלאומני לא היה זולל שטחים, אלא בעיקר סולד מערבים. לא מדובר ברתיעה אישית; אני משוכנע שיש לרמון ידידים לא מעטים במגזר הערבי, אלא בשאיפה פוליטית להיבדל מהם ככל שניתן. כך הגיע רמון ל"תנועה להצלת ירושלים היהודית" שהוא נימנה עם מייסדיה.

חיים רמון Haim_Ramon_-_Kadima_2חיים רמון (מקור)

רמון הגיע לאחרונה לתחתית החבית של ההתחסדות והצביעות. מאמרו ב"ידיעות אחרונות" השבוע (4 דצמבר 2016) מופיע תחת הכותרת "רגב, חזרי למציאות". כך הוא מסבר מראש את אוזנם של הליברלים והשמרנים המתונים. הוא זורק מרה ברגב על הצעתה להקדיש את חגיגות יום העצמאות לעירנו תחת הכותרת (שהיא באמת סהרורית) "יובל שנים לאיחודה של ירושלים, בירתו הנצחית של ישראל ושל העם היהודי". מי שחשב ששנים אחרי השידוך שלו עם שרון רמון חזר לאיזה איזון טעה לגמרי. רמון הוא תועמלן מלידה, והוא מוקיע את רגב מנקודת מבט יחצנית ולא אידיאולוגית. סיפוח שכונות וכפרים ירושלים היה טעות היסטורית לא משום שכפה על הפלסטינים עול של כיבוש אלא כיוון שהתושבים הערבים הם עול על קופת העירייה וקופת המדינה. אחרי שהוא  מוקיע את "ממשלות ישראל" שלא עשו כמעט דבר לשפר את המציאות הנוראה השוררת בכפרים המסופחים, הוא גורם לקוראיו לצקצק בלשונם ומניח (לצערי בצדק) שהם לא זוכרים כלל שרמון עצמו כיהן בתפקידי מפתח בחלק מהממשלות האלה. רמון איננו מבקש להקל על הפלסטינים בעיר אלא עלינו, הכובשים. כדי שלא יאשימו אותנו בסילופים, אני מצטט את הצעתו של רמון לשינוי פני הדברים בדיוק כפי שהופיעה בעיתון, דבר דבור על אופניו:

הממשלה חייבת להכריז על יום העצמאות הבא כתחילת "שנת הצלת ירושלים היהודית". כותרת גזענית או לפחות לאומנית על רקע מציאותם של מאות אלפי פלסטינים בעירנו? אכן, אבל יש גם פירוט מעורר חלחלה לא פחות: "…יש לבנות גדר ביטחון שלמה, משוכללת ומנוטרת, שתפריד בין 22 הכפרים (השייכים כיום לשטח המוניציפאלי של ירושלים) לבין ירושלים היהודית. ובעיקר צריך לתקן את הטעות שנעשתה אחרי מלחמת ששת הימים ולשנות את חוק יסוד: ירושלים, כך שיחזיר את הכפרים והמחנות הפלסטיניים לשטחיB  ו-C שבהם הביטחון הוא בידי צה"ל והשב"כ. דין הכפרים האלה יהיה כדין הכפרים הסמוכים של הרשות הפלסטינית מסביב לירושלים, דוגמת אבו-דיס, אל-עיזריה, חיזמה ובית איכסא. ברור שתיקון זה ישלול את תעודת תושבוּת הקבע מתושביהם".

כך כותב האיש שגדל במשמרת הצעירה של מפלגת העבודה, ונחשב בזמנו לאחד הסמנים השמאליים שבה. הוא מכריז בגלוי שאחרי תהליך הנישול שהוא מתאר נוכל לחגוג את "שנת ירושלים המאוחדת היהודית". אם רמון כותב כך, מה לנו כי נלין על רגב? שר הפנים לשעבר מבקש לגזול מתושביה הערבים של עירנו את כל הזכויות שקנו בעמל רב תחת שלטון כיבוש שהמיט עליהם סבל והשפלות. אפשר לזעוק כמו מנחם בגין "שומו שמיים" או לבוז לפוליטיקאי המשופשף, שהפך לעוד עסקן לאומני השולל זכויות אדם מאלפי תושבי העיר. זה לא יעלה ולא יוריד: הלאומנות הבורגנית הלבנה מאיימת עלינו ועל הפלסטינים לא פחות מאשר ההתלהמות העממית מתוצרת ביבי נתניהו.

לפני עשר שנים הסתבך רמון בפרשת הנשיקה שפגעה מאוד בקריירה הפוליטית שלו. על השאלה הרת הגורל האם הוא החדיר את לשונו אל תוך פיה של קצינה צעירה בלשכת ראש הממשלה אם לאו, רעשה כל הארץ. עשרות רבות של מאמרים מלומדים, כתבות צעקניות יותר או פחות ורכילויות מכוערות שטפו אותנו עד לזרא. איני מקל ראש בפרשה הזאת, אבל לעומת המאמר שכתב השבוע היא ממש מתגמדת. לשומרי המוסר שאילצו את הקצינה להגיש תלונה נגד רמון לא איכפת בכלל שרמון הקים ארגון לאומני מתוקשר וכתב השבוע מאמר מחפיר בעיתון הנפוץ, שבו דרש להדיר תושבים רבים  מאוד בעירנו מזכויות אזרחיות וכלכליות שצברו בעמל מפרך. התושבים הפלסטינים בעיר לא ביקשו מישראל לכבוש את 22 השכונות והכפרים ולאורך כמעט חמישים שנות הכיבוש לדכא ולקפח אותם. עתה מבקש השר לשעבר לשלול מהם את כבשת הרש ופשוט לזרוק אותם מאחורי גדר הפרדה "שלמה, משוכללת ומנוטרת", נטולי זכויות תושב בעיר שבה גדלו ואף הוזנחו כלכלית, לפי דבריו של רמון עצמו. בכפרים ובשכונות האלה גרים, לפי עדותו של רמון, 220 אלף פלסטינים "החיים בעוני מחריד". הפתרון שלו מעורר חלחלה. הבה נסלק את המפגע האנושי הזה כדי שלא נראה אותו עוד נוכח עינינו. כך נגיע למימוש האידיאל הלאומני של מנהיג יוני מפלגת העבודה לשעבר, "ירושלים היהודית מכל הבחינות, ביטחונית, דמוגרפית וכלכלית".

מאיר כהנא תבע בעבר את גירושם של הערבים; רמון דורש לסגור אותם בתחום המושב שלהם. בשנים עברו ראינו פעמים רבות את תושבי עירנו הפלסטינים עומדים בתור ארוך ליד משרד הפנים בעיר המזרחית, ומצפים, לעתים במשך שנים, לתעודת הזהות כדי שיוכלו לקבל את המגיע להם בבתי הספר, בקופות החולים ובמקומות העבודה. רמון מבקש לגזול מהם את התעודות אבל לשמור בריבונות ישראל את "העיר העתיקה ומבואותיה", את הר הבית ואת רכסי הר הצופים והר הזיתים. איש מהפלסטינים לא נשאל לדעתו על השינויים ועל העוול שרמון מבקש ליישם.

הכובש "השפוי" רמון מאיים על מאות אלפי הערבים בעירנו יותר מהכובשת המתלהמת רגב.

  • פורסם בכל העיר, 7 דצמבר 2016
תגובות
נושאים: מאמרים

2 תגובות

  1. רגב הגיב:

    מאמר נכון של מר ברעם מנקודת מבט אובייקטיבית שדווקא, למרבה הפלא, מציג את צביעותם של אנשי שמאל רבים שמטיפים מוסר לאנשי ימין כאשר ביסודם הם ימנים לא פחות מהם.
    העיקר שהשפה תהיה יותר ״נקייה״ וכמובן, שאם הפתרון מוצע על ידי אשכנזי אזי שברור שהוא לא נגוע בגזענות ובהתלהמות ששמורים רק למירי רגב, אורן חזן והמתנחלים.
    לגופו של עניין – איזה פתרון פוליטי מציע מר ברעם ?
    להעניק זכויות מלאות ל- 220,000 אלף פלשתינים שאין להם דבר וחצי עם המדינה ?
    גם זה לא פתרון שיחזיק מים.

  2. אלכס מסיס הגיב:

    חטאו הגדול מכל של חיים רמון, יד ביד עם חיים אורון ורן כהן ממרץ – חיסול נכסי ההסתדרות לידי
    בעלי הון מונופולי – שעה שסיעת "העולם הזה כוח חדש", אותה ייצגתי בוועד הפועל – הציעה להוון את נכסי ההסתדרות שנאמדו במליארדי שקלים – לרשום אותם כחברות ציבוריות בבורסה התל-אביבית ולחלק את מניותיהם לחברי ההסתדרות.
    רמון, אורון, כהן ומפלגותיהם בחרו בדרך אחרת: חיסול הרכוש ההסתדרותי והסגרתו במחירים מגוחכים לעשירי המדינה, כשלחברי ההסתדרות לא נותר כלום, מאומה !

הגיבו לאלכס מסיס

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים