הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-24 בדצמבר, 2016 10 תגובות

האם אנו זקוקים להגדרת עבודה של אנטישמיות כפי שגיבש ארגון 'ברית זיכרון השואה העולמית' (IHRA) בחודש מאי ואשר אומצה לאחרונה על ידי ממשלת בריטניה? האם 'ההגדרה… אינה מהווה איום על איש, פרט לאנטישמים' כפי שטענה דינה פורת במאמרה האחרון בעיתון הארץ (19.12.2016)? אני טוען כי הניסיון להגדיר אנטישמיות, ותוכן ההגדרה עצמה בעיתיים, בראש ובראשונה עבור יהודים, ודווקא עלולים לשחק לידי השיח האנטישמי-גזעני ולידי הימין הלאומני בישראל ובאירופה.

פרופ' דינה פורת (צילום: יד ושם)

ראשית, הגדרת אנטישמיות היא דבר מוזר בחברה פתוחה שכן המאבק צריך להיות כנגד שיח גזעני באופן כללי ולא כנגד ביטויים פארטיקולריים של גזענות, בין אם מדובר בגזענות על רקע דתי, אתני, תרבותי וכיו"ב. דווקא הניסיון להתמקד באנטישמיות, ואימוץ ההגדרה על ידי גופים ומדינות, עלול לייצר הרושם כאילו שנאת יהודים היא ייחודית ו/או כאילו ישנה היררכיית שנאות בה אנטישמיות זוכה למעמד מיוחד ורם. האם ביטויי גזענות או אלימות כלפי יהודים בבריטניה מיוחדים יותר מביטויי איסלמופוביה או ביטויי גזענות כלפי לא-לבנים בבריטניה, אשר התרבו לאחר משאל העם ביוני האחרון?! יש לציין שדינה פורת טענה כי 'הגדרת אנטישמיות, המשמשת בסיס לזיהוי פעילות ולחקיקה נגדה, תוכל לפתוח את הדלת גם להגדרה של איסלמופוביה, וכן שנאת נוצרים, שנאת שחורים, רדיפת צוענים ועוד'. הבעיה היא, שאין זה מחייב כי הגדרה של אנטישמיות תוביל להגדרה של שנאות אחרות ובדומה לפוליטיקת הזהויות, הניסיון להגדיר ולהכיל את שלל סוגי הגזענות הוא אין-סופי.

שנית, הסעיף השני בהגדרת העבודה של 'ברית זיכרון השואה העולמית' מגדיר ומדגים אנטישמיות כהאשמות סטראוטיפיות בנוגע לעצמה של יהודים כקולקטיב, ובכך מבקש למגר את המיתוס הידוע באשר להשפעתם של יהודים בצמתי עצמה בין-לאומיים (שליטה על ממשלות, שליטה על התקשורת והכלכלה העולמיים וכיו"ב). אלא שעצם ההתמקדות באנטישמיות כגזענות ייחודית, וכן לאור העובדה שהמסמך מתייחס פעמים רבות לעם היהודי (Jewish People), עלול להיווצר הרושם כאילו היהודים אכן מהווים גוף הומוגני, ובכך הגדרת האנטישמיות משחקת לידי השיח האנטישמי-גזעני אשר שוב יטען כי היהודים שולטים בתקשורת ובפוליטיקה הבין-לאומיים.

שלישית, ההגדרה של אנטישמיות ואימוצה על ידי בריטניה משחקים לידי הימין הלאומני בישראל ובאירופה המבקש לייצר תמונה מעוותת של ברית יודו-נוצרית אל מול העולם הערבי/מוסלמי. יש להבין זאת בקונטקסט העכשווי-אירופי נוכח המשבר הכלכלי המתמשך, וחוסר האמון הגובר במוסדות השלטון. כך שהשנאה האנטישמית האירופית של העבר מתחלפת, לכאורה, עם שנאה עכשווית כלפי מהגרים מוסלמים וערבים; שההיגיון הפרו-ציוני, והמשך הסכסוך הישראלי-ערבי/פלסטינאי, משמשים הכשר לשיח אלים אנטי הגירה ערבית/מוסלמית (ראו למשל מקרה מרין לה-פן ומפלגת החזית הלאומית בצרפת או מפלגות החירות האוסטרית וההולנדית).

לבסוף, ואולי חשוב מכל, הוא הקשר הגורדי העולה מן המסמך בין יהודים כפרטים, העם היהודי ומדינת ישראל, או בקצרה בין אנטישמיות ואנטי-ציונות. אמנם, המסמך מדגיש כי לא כל ביקורת כלפי ישראל היא אנטישמית, אך בסעיף השביעי של המסמך אנטישמיות מוגדרת כשלילת זכות ההגדרה העצמית של העם היהודי ובתוך כך גם הטענה כי קיומה של מדינת ישראל הוא פרויקט גזעני. הבעיה היא שיהודים רבים, אזרחי ישראל ומחוצה לה, אינם רואים עצמם ציונים, ו/או מבקשים לשנות את מבנה המדינה כך שתכיל את כלל הקבוצות והאוכלוסיות בתוכה, יהודיות ושאינן יהודיות. על פי ההגדרה העולה מן המסמך, ביקורת על חוק השבות, קק"ל, ההסתדרות הציונית ועוד מנגנונים המפלים על רקע גזעי/אתני, היא אנטישמית ומעשה פלילי. יתרה מכך, ניסיונות לפתח מודלים משטריים המבקשים להכיל את שלל גווני היהודים והערבים החיים במרחב במעין מנגנון פדרטיבי כזה או אחר עלולים גם הם להיות מוגדרים כאנטישמיים ופליליים.

לפיכך, הגדרת העבודה של אנטישמיות על ידי 'ברית זיכרון השואה העולמית' עלולה להוות כלי השתקה בידי מדינות וארגונים המעוניינים להשתיק ביקורת על מבנה ומנגנוני מדינת ישראל בתואנה כי מדובר באנטישמיות. האם רעיון הקנטונים של קרלו שטרנגר, ביקורתו של מירון בנבנישתי על הכיבוש והשליטה בירושלים, או מודל 'שתי מדינות, מולדת אחת' הם ביטויי אנטישמיות?! האם רעיון הקונפדרציה של נשיא המדינה הנוכחי, רובי ריבלין, המדבר על זכויות אזרח שוות ליהודים ופלסטינאים, גם הוא ביטוי אנטישמי?!

המאבק באנטישמיות ובגזענות מתחיל בדחיית השיח הגזעני ולא באימוצו.

  • ד"ר מורן מ מנדלבאום, מרצה ליחסים בין-לאומיים, אונברסיטת קיל, בריטניה.
תגובות
נושאים: מאמרים

10 תגובות

  1. אשר פרוליך הגיב:

    הגדרת אפלייה או גיזענות באופן כללי לא חייבת להיות על חשבון הגדרת האנטישמיות ולהיפך.טישטוש ודילול עמדות גזעניות או אפלייה בהגדרות אבסטרקטיות וכלליות פוגע בהבנת תופעות אלה.אם כי לסוגים שונים של גזענות יש מהמשותף (פחד,חינוך,תחרות ,פוביות,"תרבות" ועוד)לכל אחת תכונות מיוחדות: גזענות נגד שחורים,אפלייה ודיכוי נשים או חד מינים, צוענים, "צהובים",ערבים או יהודים שונות אחת מהשנייה ויש להבחין בהן.הגדרת האנטישמיות כנגד העם היהודי נובעת מהעובדה שאכן כך היא: יהודים לבנים,שחורים,עשירים או עניים סבלו במשך אלפי שנים מאותה שנאה,ומליונים נרצחו רק בגלל שהיו שייכים לעם הזה.בנוסף,אם כי עמים ואוכלוסיות אחרות נרצחו ללא רחם,תופעת השואה היתה ייחודית ויוצאת דופן ועל זה נכתב רבות. להתעלם מהקשר בין האנטישמיות לציונות זאת לא רק טעות אלא חוסר הבנה (או רצון לא להבין)את האמת ההסטורית והמציאות.לא במקרה מדינת ישראל קמה סה"כ 3 שנים (כן, 3 שנים !)אחרי סיום מלחמת העולם השנייה.הערבוב שעושה הכותב בין גזענות לזכות של כל עם להגדרה עצמית ,כמו לכל עם אחר הוא בלבול בין מושגים שונים.מציע לכותב לבדוק טוב טוב את עצמו.

  2. פלוני הגיב:

    ההגדרה של אנטישמיות שונה מהגדרת הגזענות. לגזענות, לכאורה, הגדרה קלה: שנאה ו/או דעה קדומה על אנשים ממוצא גזעי-אתני שונה. תפיסת אנטישמיות כגזענות היא בעצם תפיסת היהדות כקבוצה גזעית-אתנית, דבר שאינו מוסכם כלל – לא כעובדה ולא בהלך הציבור הכללי. תפיסת היהדות כדת תגרור הגדרה על רקע דתי לאנטישמיות, ותפיסת היהדות כתרבות או סגנון חיים תגרור הגדרה דומה לזו של הומופוביה. לכן ישנה חשיבות דווקא להגדרת האנטישמיות – בתור הגדרת היהדות עצמה…

  3. דניאל איילי קלטי אל-כורדי הגיב:

    אפתח בתזכורת קריטית: דינה פורת דנן, היא אחת ממעריצותיו הגדולות ביותר, של בן-גוריון (כן-כן, ההוא מן הנכבה, מהכשלת כל נסיון, למו"מ אמיתי לשלום באיזור ועוד).

    כעת – באמת, מה פירוש, "קודם, נגדיר גזענות נגד קבוצה זו ונגנה אותהּ. אז, גזענות נגד קבוצה זו, ונגנה גם אותהּ. אז נגד זו, אז נגד זו, אז נגד זו"… ברוך לחלוטין, שזהו קשקוש בלבוש: חוֹבָה להילחם, ב*כָל* גילויי-הגזענות באשר-הם (ובכל סוג, של לאומיות בכלל!!), נקודה!!

    כעת, כמובן, שלישראל יש ויש זכות-קיום, ממש כשם, שלכל מדינה אחרת על הגלובוס, יש זכות-קיום. תוצר קולוניאליסטי? נו, באמת, אולי נמחק, אם-כן, את *כָּל* המדינות, שנוצרו באמצעות קולוניאליזם? נגרור באזניהם, את תושבי ארה"ב, קנדה ואוסטרליה הלבנים, בחזרה לאירופה? ברור לכל, שאלו הם דברי-הבל. העולם כיום, הינו כפי שהינו! ואין מקום, ל-ERASE AND REWIND, זה אינו עובד ככה.

    אך בוודאי, אין על ישראל להוסיף ולהתקיים כמדינה, האתנוקראטית והגזענית, שהינה, כי-אם כרפובליקה טבעונית, אקולוגית, סוציאליסטית (רצוי טרוצקיסטית), אתאיסטית ונודיסטית, השייכת, לכלל אזרחיותיה ואזרחיה, במידה שווה וזהה לחלוטין.

    • ק.א. הגיב:

      אני מנחש שהראשונים שיגידו שלישראל – כפי שאתה מעוניין בה (טבעונית, אתאיסטית, שיוויונית, סוציאליסטית וכו') – אין זכות קיום הם דווקא היהודים (או רוב עצום שלהם). ככלל, כיום היחידה המדינית (ישראל, אמריקה, בריטניה, וכו') וכן השיוך או הזהות הלאומית, הפכו להיות מונחים תעמולתיים (הסברתיים) שרירותיים מעיקרם אשר תוקפם נובע בראש ובראשונה מהיעילות והיציבות האימפריאליסטית שהם מנפקים. למרות שהפכתי לטבעוני מזה כחצי שנה הייתי מוותר על מרבית המאפיינים שרשמת ומסתפק רק במדינה חילונית ושיוויונית לכל – דבר שהוא בבחינת שיקוץ ושאינו בא בחשבון בעיני היהודים. העולם המערבי – שאנו שייכים אליו – הוא, לפי שעה, ברברי מן היסוד והמבטא או הלשונות השונות שבו אינם משנים דבר – אולם. עם זאת גלוי לעין כל שבישראל עושים קצת פחות מאמץ בכל הקשור להצנעת החייתיות, שלא לדבר על התגאות בה… את האידיאל המדיני (הרפובליקאי הנ"ל) שלך קל יהיה להשיג הרבה יוצר באמזונס, למשל, מאשר בישראל – שהיא ככל הנראה המקום האחרון בעולם שיתקרב לטעמך. יהודים לא מעטים יעדיפו בשעת האמת את מצדה-2 או את ברירת שמשוניהו.

      • דניאל קלטי הגיב:

        הפכת לטבעוני?? מזל טוב!! זה באמת נהדר לשמוע. מברכך, מקרב-לב, על ההחלטה הטובה.

        כעת – כן, ברור לי, במה "מרבית היהודים" חפצים… אני שומע זאת, מדי מהדורת-"חדשות" (בשידור ה…"""ציבורי"""), רואה זאת, ברחוב ובאוטובוס וברכבת ויותר מכל למד על כך, מחדש, מדי מערכת-בחירות (בהן לי אין, אפילו, למי להצביע וכנראה אתמוך, בייאושי, ב"עלה ירוק"). אין לי אילושהן "אשליות" בנידון וברור לי, שמדינת-החלומות שלי, לא תראה אור בימי-חיי; אבל, צריך איזשהו מופת עקרוני, שיהיה מול עינינו, על-מנת לפעול ולהתקרב אליו… ומה שיושג יושג. בעיניי, כמובן, הפסקת כל פגיעה, בחיות ובטבע, היא-היא העיקר; אבל, כמובן, אני *עקרונית* נגד חד-נושאיוּת ובעד פעילות, קצת פה קצת שם, למען כלל המטרות. אין לי מה לחפש באמזונס. ברחובות נולדתי ובהּ אני גר ופעיל, עד ליומי האחרון. גם אין טעם, לדעתי, לשאוף לשינוי במקום, בו אינני אזרח; בישראל, (עדיין?) יש לי אזרחות ואפשרות לפעול. בברזיל או בברלין או בכל נקודה אחרת, על-גבי הגלובוס, אין לי, אפילו, זכות חוקית(!) לארגן הפגנה… כאן, סתם מנסה לארגן – ואיש אינו טורח להגיע. STORY OF MY LIFE

  4. אשר פרוליך הגיב:

    לפלוני: אתה צודק 100%. בר בורוכוב הציע הגדרה מרקסיסטית (מטריאליסטית ודיאלקטית) של האנטישמיות (אולי היחידה).אפשר להתווכח אתה אבל לפחות,אדם ישר והגון חייב להכיר ולהתמודד אתה.
    ההסבר של בורוכוב הוא בתפקיד המיוחד שמלאו היהודים בכלכלה במשך אלפי שנים מאז כיבוש רומה את המזרח התיכון.התעלמות השמאל מדברי בורוכוב נובעת מדוגמאטיות,חוסר פתיחות מחשבתית,הקשר של בורוכוב לתנועה הציונית וחוסר הבנה של השיטה המטריאליסטית-דיאלקטית של חקירת ההסטוריה. אפילו מארקס עצמו (שהיה נכד של רבנים ובן של אבא מתבולל משיקולי כדאיות)נפל בנושא רגיש ומאוד אישי זה בקביעת עובדות חלקיות (היהודים רודפי בצע)מבלי לנתח את מקור הבעייה באותם הכלים שהוא עצמו פיתח. שוב,נפלאות הסוביקטיביות והתת-מודע של כל בן אדם, כולל מארקס!

  5. מורן מנדלבאום הגיב:

    תודה על התגובות והערות. לאלי ואשר: אין בעיה עם הגדרה אנליטית ו/או אקדמאית לאנטישמיות. להיפך, ישנה חשיבות להבחנות בין אנטישמיות קלאסית ומודרנית וכיו"ב. הבעיה היא שההגדרה האחרונה היא פוליטית וייתכן חוקית, כלומר שארגונים ומדינות יאמצו אותה כהגדרת עבודה וחוק (משטרת בריטניה, מסתבר, כבר פועלת על פי ההגדרה האחרונה). הדבר הוא בעייתי שכן, כפי שטענתי, רבים היהודים (ואפילו הציונים) העלולים להיחשב אנטישמים על פי ההגדרה. בנוסף, לא ניתן להתעלם מהקונטקסט הפוליטי של אירופה בימינו וזו נקודה חשובה שציינתי במאמר.
    לאשר: וודאי שלא ניתן להתעלם מהקשר בין אנטישמיות וציונות, אבל אני לא מבין מדוע הדבר מצדיק הגדרה או אפילו חוק המונע ממני לבקר את מדינת ישראל המפלה על בסיס גזעי/אתני.
    לאלי: הלייבור בבריטניה מחייב דיון ארוך, אבל דווקא הדוגמא שציינת היא מעולה להבנת הבעייתיות בהגדרות. מפת ישראל על מפת ארה"ב יכולה להיתפס כאנטישמית במובן של המיתוס על השפעתם של יהודים על הפוליטיקה העולמית. מאידך, האם לא נכון לציין שארה"ב כמעט תמיד מצדדת בישראל, תומכת בה כלכלית ופוליטית וודאי צבאית?

  6. אשר פרוליך הגיב:

    למורן:
    ההבחנה בין האנטישמיות "קלאסית" למודרנית היא מדומה.משיקולים דמגוגים ופוליטיים האנטישמיות המודרנית לבשה לבוש של אנטי ציונות אבל המקור זהה: שלילת זהות וקיום העם היהודי,וזכותו להמשיך להתקיים.
    יש הבדל בין ביקורת על "ישראל" לביקורת על ממשלות ישראל. זו בדיוק צורה חדשה ומוסווית של אנטישמיות ואסביר:ההכללה התמימה כביכול של בקורת על "ישראל" מקפלת בתוכה מגמה פוליטית כנגד מדינת ישראל והלגיטימיות שלה.גישה זו מוחקת לפחות חצי מהעם בישראל שמתנגד לאפלייה ולכיבוש.זה כמו להגיד שכל הערבים מחבלים.נושא ה"אפלייה" על בסיס גזעי/אתני מבוסס על טיעון סמוי שהציונות אינה תנועה לשחרור לאומי של העם היהודי אלא תנועה גזענית.זו טענה המתעלמת מקיומו של עם מדוכה,מופלה ונרדף ושאיפתו הלגיטימית לשחרור באדמה ממנה הוא גורש.הנושא מורכב מאוד ולא פשוט,והעובדה שאדמה זו אוכלסה על ידי עם אחר לא משנה את העובדות ההסטוריות.לגבי פתרון קונפליקט זה ,אחווה וסולידריות אנושית יכולות לגשר בין הזכויות של שני העמים,אבל זה נושא אחר.
    לגבי ההערה לאלי:ארה"ב מנצלת ומשתמשת בישראל ולא "תומכת בה"."דקויות" אלה חשובות
    גם בנושא האנטישמיות

    • מורן מנדלבאום הגיב:

      לאשר: אני מקבל את טיעונך בסיפא לגבי היחסים בין ארה"ב לישראל ואכן סולידאריות היא הכרח לחברה שיוויונית. באשר לאנטישמיות, קלאסית או מודרנית, אינני חושב שאנטישמיות היא בהכרח 'שלילת זהות וקיום העם היהודי'. פעמים רבות, השיח האנטישמי דווקא מעניק ליהודים סממנים של עם/קבוצה, אלא שהללו לרוב היו שליליים. בכלל, היהודי פעמים רבות היה בבחינת מסמן ללא תוכן, מלבד היותו אחר ואיום. כשם שניתן לראות, למשל, בתעמולה הנאצית וכשם שכתב זיגמונט באומן 'היהודי' היה בבחינת 'אחר': היהודי היה בולשביסט מחד וקפיטליסט מאידך.
      לגבי ביקורת על מדינת ישראל, אני מסכים שרבים מבקרים את הלגיטימיות של ישראל כמדינה על בסיס האפלייה המבנית שבה ובין אם אנחנו מסכימים עם כך או לא, אינני חושב שיש לאסור זאת או להשוות זאת לאנטישמיות. אני חייב להוסיף, למרות זאת, שעבורי השיח על לגיטימיות של מדינה (זכות הגדרה עצמית, הזכות לריבונות וכיו"ב) הוא שיח עקר. המדובר בפרוגראמות פוליטיות וכשם שטען לייבוביץ לשום עם אין שום זכות על שום ארץ (אני טוען זאת מנקודת מבט פוליטית ולא דתית, יש לציין). תודה.

  7. אשר פרוליך הגיב:

    למורן: באופן מפליא ,הצטוט של ליבוביץ הוא כמו זה של מארקס("לפועלים/עובדים אין מדינה" )וההבדל היחידי הוא שמארקס התבסס על האופי המעמדי של החברה וליבוביץ לא .אינני חושב שזכות הגדרה עצמית (בכל תחום,גם במגדר,בשפה,במסורת,בתרבות)כמו הזכות לריבונות הוא שיח עקר,גם מהצד הפוסיטיבי(תרבות ,שפה,מסורת וכ"ד)וגם מהצד הנגטיבי (למרות תהליכי הגלובליזציה אין אנו חיים בעולם אומניסטי אוניברסלי ללא לאומים וספק אם זה מה שרצוי).יש להבחין בין "מדינה" על פי האיפיון של הבורגנות לבין ה"לאום",מושגים שלא חופפים.גם ההבחנה בין "לאומיות" ל"לאומנות" חשובה כוון שגבול בינהן לא תמיד ברור. בכל מקרה,לא נתן להבין את האנטישמיות ללא ניתוח פסיכולוגי,סוציולוגי ,הסטורי וכלכלי ובמיוחד,ללא גישה מטריאליסטית הסטורית ומטראיליסטית דיאלקטית. כל ניתוח שיהיה נטול מרכיבים אלה יהיה חסר ומטעה.

הגיבו למורן מנדלבאום

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים