הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-18 בינואר, 2017 29 תגובות

האם אכן "נלמדו לקחי השואה"? כי קיים דמיון בין פעולות ההשתלטות של ראש הממשלה בנימין נתניהו על מוקדי הכוח באמצעות אנשי שלומו לבין פעולותיו של אדולף היטלר בימיו הראשונים כשליט גרמניה עד ל"ליל הסכינים הארוכות".

להלן  מספר  פעולות: סילוק השר משה "בוגי" יעלון ממשרד הביטחון,  מינוי עושה דברו אביחי מנדלבליט ליועץ משפטי, מינוי עושה דברו רוני אלשייך למפכ"ל המשטרה, החלשת העיתונות, רדיפת העיתונאי והפרשן רביב דרוקר,  חקיקה דורסנית נגד המיעוט הלאומי הערבי בישראל ונגד עמותות והאגונים המתנגדים למדיניות השלטון, הפרסה המתוקשרת של פסטיבל משפט אלאור עזריה, סלחנות כלפי פורעי חוק מן הימין הקיצוני, ניסיון שנכשל לסכל מינוי ראובן ריבלין כנשיא, "מתווה הגז" המיטיב עם מקורביו, פרשת הצוללות, החלשת רא"ל גדי איזנקוט, חיזוק  הכנופיה "לה פמילייה", חיזוק המתנחלים וההתנחלויות, פרשת עמונה, הניסיון לחסל את פעילות "שוברים שתיקה", סתימת פיות באקדמיה ומינוי שופטים בעלי אוריינטציה ימנית.

נשיא גרמניה פאול פון הינדנבורג עם הקאנצלר אדולף היטלר במצעד בברלין, מאי 1933 (מקור)

עלייתו של היטלר לשלטון בגרמניה ב-30 בינואר 1933 התאפשרה הודות לברית של הנאצים עם בעלי אינטרסים ועם השמרנים, בראשות פרנץ פון פאפן, ונשיא המדינה פאול פון הינדנבורג. פון פאפן והינדנבורג סברו כי יצליחו לרסן את "הקורפורל הבוהמי", כפי שכינה הינדנבורג את היטלר, ולשמור בידם נתח מהשלטון.  נותרו עדיין באותה תקופה מספר גורמי כוח עצמאיים ובלתי תלויים בהיטלר.

גורם הכוח הראשון היה הצבא הגרמני, בראשותו עמד הגנרל ורנר פון בלומברג. חרף המגבלות החמורות שהוטלו על הצבא הגרמני בחוזה ורסאי, עדיין היה הצבא בעל עוצמה שיכולה הייתה להתחרות בעוצמתה של המפלגה הנאצית, ובשל ההיסטוריה הגרמנית והתרבות הגרמנית, היה בעל מעמד שלא ניתן לערערו. הצבא נטה באותה העת לטובת השמרנים, בשל ההערכה שרחשו ראשיו לאישיותו של הנשיא הינדנבורג, ובשל העובדה כי רבים מאנשי הצבא באו משורות האצולה ובעלי האחוזות הגדולות, שעדיין לא ראו בהיטלר את נציגם. הצבא לא ראה בעין יפה את עליית האס אה, ואת הפיכתו לכוח החמוש הגדול במדינה.

האס-אה,  שהיה מורכב ברובו מבעלי אגרוף, פושעים זעירים ובריונים למיניהם, לא ראה בעין יפה את בריתו של היטלר עם השמרנים, שייצגו את בעלי ההון, התעשיינים והצבא. אנשי האס-אה סברו כי לאחר עשר שנים של מאבק, אלים ברובו, הגיע הזמן לממש את חזונם באשר לגרמניה, חזון שכלל את סילוק השמרנים מעמדות הכוח שלהם, השתלטות על גרמניה והפיכתה למדינת אס-אה.

השמרנים, מצדם, הבינו כי תוכניתם לשלוט בגרמניה באמצעות היטלר כעושה דברם נדונה לכישלון, עקב האמביציה נטולת הרסן והנטיות הדיקטטוריות של היטלר. פון פאפן, שעדיין היה סגנו של היטלר, מצא עוז בנפשו, ונשא נאום פומבי, שבו ביקר את היטלר על האופי הטוטליטרי והדיקטטורי של משטרו. פון פאפן, שהיה אדם זהיר וערמומי, ידע כי מאחוריו עומדים בעלי ההון הגדול, התעשיינים, ובמובן מסוים אף חלק מאנשי הצבא. אלו התמרמרו על הדרישות למהפכה נוספת, על התנהגותם הברברית של אנשי האס-אה, על המעצרים הרבים, ואף על רדיפות היהודים. על כל אלו נוספה בריאותו הרופפת של הינדנבורג, שכבר היה ברור כי ימיו ספורים. הדבר הכניס אלמנט של דחיפות לקונפליקט, שבו בחשו כבר ידיים רבות.

הקאנצלר לשעבר, הגנרל קורט פון שלייכר, החל לנהל מגעים עם אישים בכירים במטרה לחזור לשלטון. הרמן גרינג והיינריך הימלר ראש אס אס החלו בפעולות שמטרתן הייתה למצב את עצמם טוב יותר מול האס-אה, וגייסו כוח מזוין של כמה אלפי אנשים, שהועמד בכוננות בבית הספר לקצינים "ליכטרפלדה" שבפאתי ברלין. היטלר חשש כי בדמדומי גסיסתו יורה הינדנבורג על שלטון צבאי בראשות אחד ממתחריו, מה שיכול היה להביא את הקץ לקריירה הפוליטית של היטלר. גם, החלו רדיפות כנגד אנשי אקדמיה ליברליים. האוניברסיטאות עברו  נאציפיקציה מזורזת לסילוק המרצים היהודים והתחלת לימודי "מדעים נאציים" (כגון תורת היחסות ומכניקת הקוונטים מטוהרים מ"זבל יהודי").

ההשתלטות המוחלטת של היטלר היתה ב"ליל הסכינים הארוכות" ביוני 1934. כל הנהגת האס-אה נעצרה וחוסלה. היטלר הורה על גל של הוצאות להורג ללא משפט.  גרינג והימלר בצעו חיסול חשבונות כללי ברחבי גרמניה. במסע רצח מאורגן נרצחו דמויות כקאנצלר לשעבר קורט פון שלייכר, שר ההגנה לשעבר פרדיננד פון ברדוב, המנהיג הנאצי לשעבר גרגור שטראסר, ומדכא הפוטש במרתף הבירה ומנהיגה לשעבר של מדינת בוואריה, גוסטב פון קאהר. כן נורו רבים ממנהיגי השמרנים. פון פאפן הושאר בחיים בשל יחסו המיוחד של הינדנבורג אליו, והחשש להכעיס את הנשיא הזקן. בסך הכול נרצחו למעלה ממאה איש משורות הנהגת האס-אה והנהגת השמרנים גם יחד.

תגובות
נושאים: מאמרים

29 תגובות

  1. תום לב הגיב:

    1) בוגי התפטר מיוזמתו. 2) העיתונות חזקה, עובדה שאזריה נשפט בזכות לחץ העיתונות החופשית והליברלית. 3) "ניסיון שנכשל לסכל מינוי ראובן ריבלין כנשיא" – אמירה לא ברורה ולא מוכחת, אף אחד לא סיכל את ריבלין שהיה מועמד הימין . 3) מה הקשר בין הצוללות לליל "הסכינים הארוכות" ? זה שהן מיוצרות בגרמניה ?? 4) "החלשת רא"ל גדי איזנקוט" – הוא בכלל לא חלש חוץ מהימים האחרונים ששהה בבית חולים. 5) אף אחד לא מחזק את "הכנופיה "לה פמילייה" " ואין מה להשוות ל "האס-אה, שהיה מורכב ברובו מבעלי אגרוף". 6) "סתימת פיות באקדמיה" – יש חופש מלא והשמאל שולט בעמדות מפתח. אין מצב של "נאציפיקציה מזורזת לסילוק המרצים היהודים והתחלת לימודי "מדעים נאציים"" . 7) אין מצב של "מינוי שופטים בעלי אוריינטציה ימנית." כי יש מערכת משפט עצמאית. בקיצור, המאמר הזה שגוי ומבולבל לחלוטין. ערבוב של נושאים עם "שיעור" בהיסטוריה, שלא קשור למצב הקיים ולא מחדש כלום כי ניתן לקרוא בויקיפדיה.

  2. אילן שדה הגיב:

    המשפט :" האם אכן "נלמדו לקחי השואה"?" הוא תוספת של המערכת. אינני משוה את נתניהו להיטלר. אינני סבור שיש קשר ישיר בין המאורעות המתוארים במאמר לשואה. המדובר בהשתלטות היטלר על הרפובליקה הדמוקרטית בגרמניה בשנים 1933- 1934

    • דינו הגיב:

      לאילן שדה:
      ההבהרה שלך לא מבטלת את הדמגוגיה והשקר הגלומים בהשוואה בין השלטון בישראל לשלטון הנאצי.
      ההשוואה הנ"ל פופולארית בקרב אנטי-ציונים הנוהגים לחזור עליה שוב ושוב, בין היתר כדי ליצור אסוציאציה (שוב – שקרית) בין שני המשטרים כדי לקדם דה-לגיטימציה לציונות ולישראל.
      במהלך השנים מאז מלחמת העולם השניה היו בעולם (ועדיין קיימים) עשרות משטרים הדומים למשטר הנאצי הרבה יותר מאשר המשטר בישראל ולא צריך ללכת רחוק (גאוגראפית) כדי למצוא אותם,
      אבל למרות זאת ההשוואה בין המשטר בישראל לנאצים היא נפוצה במיוחד ואני נתקל בה שוב ושוב,
      בצורה כלל לא פרופורציונאלית לנוכח הדמיון הקלוש בין המשטרים.
      בסופו של דבר מדובר אך ורק בכלי ניגוח בידם של אנטישמים ואנטי-ציונים כנגד ישראל,
      אין שום מטרה ו/או משמעות אחרת להשוואה הנ"ל

      • אילן שדה הגיב:

        אל תכניס למאמר מלים שלא נאמרו. דבריך הם דמגוגיה זולה.
        חזרתי והדגשתי שאינני משוה את נתניהו להיטלר ואינני משוה את המשטר הישראלי למשטר הנאצי.
        עם זאת, אפשר וצריך לבקר את המשטר הציוני ופעולותיו. כאשר פעולותיו נגועות בפשעים ובמעשים שיש להם סממנים פאשיסטיים אפשר וצריך לומר זאת. עצוב מאד שהמשטר הציוני התדרדר לשפל כזה. לא אתחיל למנות כאן את המעשים.
        הרציונל היחידי ברשימה קצרה זו הוא להראות כי שלטון הנבחר בדרך פחות או יותר דמוקרטית יכול להפוך למשטר דיקטטורי רצחני. לא בהכרח. הדגשתי כי היטלר עשה צעדים רבים נוספים. המעשה המכריע היה "ליל הסכינים הארוכות" ובעקבותיו צעדים אחרים. נתניהו לא עשה דברים דומים.
        אפשר למצוא דוגמאות פחות מפחידות מהיטלר. למשל מוסוליני..

        • דינו הגיב:

          לטענתך אינך משווה בין נתניהו להיטלר או בין המשטר הישראלי למשטר הנאצי
          אבל הפלא ופלא: אני גולל במעלה העמוד הזה ורואה מאמר פרי מקלדתך המספר על מעשי ביבי ומעשי היטלר בנשימה אחת.
          אם אינך משווה ביניהם אז אין שום משמעות למאמרך.
          העניין מזכיר לי את דבריו של קן ליבינגסטון ממפלגת הלייבור הבריטית שאמר שהיטלר תמך הציונות ואז טען שהוא לא אמר שהיטלר היה ציוני…
          העניין ברור כשמש בשני המקרים, גם בדבריו של ליבינססטון וגם במאמרך:
          כאשר אתם נדרשים לכך – שניכם מתכחשים להשוואה בין הציונות/ביבי לנאצים/היטלר, אבל "משום מה" או "כבדרך אגב" עשיתם אותה.
          באמת יכולת באותה מידה לכתוב על מוסוליני, על צ'אוצ'סקו, פרנקו, סדאם חוסיין, והרשימה ארוכה. רק במקרה יצא לך היטלר, עניין אקראי לחלוטין.

  3. ק.א. הגיב:

    בגדול אינני נלהב מהתייחסות למודלים (פאשיסטיים) כאלה ואחרים שמן העבר (אפילו אם יש בזה מן הדיוק, גם אם במידה לא מבוטלת) שבאים כתגובה או כביקורת על האקטואליה. המצב העובדתי אשר מן ההווה הוא מבחיל דיו(!) מבלי להזדקק לתמונות רבות-משמעות בשחור-לבן… אני אומר זאת מכיוון שתמיד יהיו כאלה (וחלקם בוודאי יגיע להגיב כאן) שידעו לבטא את גיחוכם האינפנטילי (וישועתם) מהבדלים שיאתרו בין העבר להווה. אם אין בההווה הנורא בכדי לעורר גועל קשה בבני האדם ספק גדול אם הטיית המבט לאחור יכולה להביאם לחשבון הנפש הנדרש. עם זאת הפאשיזם והקרימינליות הקפיטלסטית בהחלט מרימים ראש בכל מיני הזדמנויות אבל זה לא חדש מצידם של הגזלנים והרוצחים השולטים בנו כבר עשרות שנים ברציפות. אפשר שטראמפ מבשר עידן חדש ומסוכן עוד יותר. היטלר לא התאמץ להחביא את האמת שלו. יתכן וזחיחות מופרעת וקורנת-מאושר (כמו שבתמונה) היא סימן לפרץ ברבריות שמתקרב.

  4. עלי הגיב:

    אילן שדה
    העתקת את הערך "ליל הסכינים הארוכות" מתוך ויקפדיה כמעט מילה במילה .
    השמטת חלקי משפט שאינם מתאימים לאידיאולוגיה שלך כמו למשל שאנשי ה-אס אה נטו שמאלה
    בדעותיהם הפוליטיות..

    • מאיר אור הגיב:

      לעתים עדיף להעתיק מויקיפדיה מאשר לכתוב טעויות. כך למשל במאמר של אילן שדה לפני חצי שנה הוא כתב על ניצולי השואה: " "העסקנים הציונים הפיצו את התיזה כי מי שניצלו – ודאי היו פושעים או זונות" . אך הוא לא ציין היכן זה כתוב, ולא נמצא בסיס לדבריו. לעומת זאת, במאמר הנוכחי מופיעים ציטוטים מויקיפדיה שהם כנראה אמינים במקורם. ההשוואה לנתניהו היא הנושא לדיון. בכל מקרה מן הראוי שאילן שדה יציין את המקור, בכל עובדה שהוא מביא ומצטט.

  5. פלוני הגיב:

    אין כאן השוואה אמתית, להפך: המאמר מעמיד את מעשיו של נתניהו לשמירת השלטון, מול המעשים הפתטיים של מתנגדי היטלר לחסימתו. ההשוואה דווקא מציירת ניגוד בין ישראל לגרמניה; בעוד שבברלין ניסיונות השמרנים לבלות הנאציזם הרדיקלי נידונו לכישלון, בירושלים דווקא השמרן שומר על כוחו נגד אלו שמנסים להוביל לשינוי…

  6. אור פרידור הגיב:

    מה ההבדל בין ביבי ליעלון ריבלין איזנקוט ? – כולם היו בליכוד. אנו מתנגדים לימין אך ההשוואה לנאצים איננה נכונה. כמו שאנו לא נסכים שישוו אותנו לסטליניזם.

  7. אנג'לו איידן הגיב:

    "… סברו כי יצליחו לרסן …", "… לא ראה בעין יפה …", "… הכניס אלמנט של דחיפות …", הם חלק מהבלבול המסביר מה "יכול לקרות אצלנו".
    המדיניות הפשיסטית בעולם הגיע לקיצוניות – של נאציזם – שגרמה לניגודים חריפים בינה לבין המדיניות הגלובלית של האוליגרכיה הפיננסית. אחרי הניסיון הקיצוני הזה, התחזקה המדיניות הפיננסית בתמיכתה בעד הפשיזם האלים של פרנקו בספרד והמשיכה לפתח את התנסותה באמצעות צורות אחרות של מדיניות טרוריסטית (מצ'ילה עד הפיליפינים ועוד). כמו כן, הניסיון הזה כלל גם, למשל, מלוכות וחונטות צבאיות.
    הימין הישראלי מתחלק לשני מחנות פשיסטים מנוגדים:
    המחנה הראשון, של האוליגרכיה הלאומית, ממשיך במגמה הפשיסטית הישנה, של הניסיון הנאצי, ושנפסלה כלכלית מכבר על ידי האוליגרכיה הפיננסי, הרב-לאומית. והמחנה השני שהוא מתפתח ביחד עם הניסיון ה-"גלובלי" (יש לקרוא אימפריאליסטי), "המתון" יותר של הפשיזם הנתמך על-ידי האוליגרכיה הפיננסית.
    המחנה הישראלי השני מבחין שהמחנה הישראלי הראשון מצליח להשתלט על הצבא, משטרה ועוד. לכן אנחנו עדים ל:
    1. החרפת ההתקפות בין שני המחנות האלה.
    2. הצטרפותה מצידה של המגמה הסוציאל-דמוקרטית (המגמה הכי מתונה של הפשיזם) להתקפות על המחנה ראשון – האוליגרכיה הלאומית.
    זה מה שקורה אצלנו!

  8. אנג'לו איידן הגיב:

    לא נכון – 2. הצטרפותה מצידה של המגמה הסוציאל-דמוקרטית (המגמה הכי מתונה של הפשיזם) להתקפות על המחנה ראשון – האוליגרכיה הלאומית.

    כן נכון – 2. הצטרפותו מצידו של האגף הסוציאל-דמוקרטי — האגף המתון של הפשיזם (ולא משנות הסיבות, והנאיביות והטיפשות ביניהן, ש-"מסבירות" איך מתחוללת ההצטרפות) — להתקפות על המחנה ראשון – המחנה של האוליגרכיה הלאומית, שהיא קנויה (קומפראדורית) בכיס של האוליגרכיה הפיננסית, למרות פעולות המרד שמבצעת מדי פעם.

    אנג'לו איידן

  9. אילן שדה הגיב:

    בכדי להיות חסר פניות- העובדות מהשנים 1933- 1934 לקוחות מויקיפדיה. ההשוואה למאורעות 2016- 2017 היא מתבקשת לאור עליית כוחו של הפאשיזם הציוני. השאלה המתבקשת היא: האם אנו לפני "ליל הסכינים הארוכות"?

  10. אילן שדה הגיב:

    היטלר נבחר לשלטון באופן דמוקרטי במדינה דמוקרטית. תוך 15 חודש השתלט על כל מוקדי הכח והפך את אחת המדינות הנאורות באירופה למדינה נאצית.
    אינני משוה את נתניהו להיטלר. אולם, גם הוא משתמש בשיטות פאשיסטיות ומשבש את פעולות מנגנוני הבקרה של המשטר הדמוקרטי.
    הרציונל ברשימה קצרה זו הוא להראות כי שלטון הנבחר בדרך פחות או יותר דמוקרטית יכול בקלות להסב אותו למשטר דיקטטורי רצחני.

    • מאיר אור הגיב:

      יש סתירות בין המאמר לתגובות של כותב המאמר: ציטוט: " אינני משוה את נתניהו להיטלר. אולם, גם הוא משתמש בשיטות פאשיסטיות ומשבש את פעולות מנגנוני הבקרה של המשטר הדמוקרטי." זה אוקסימורון . ציטוט נוסף: "ההשוואה למאורעות 2016- 2017 היא מתבקשת לאור עליית כוחו של הפאשיזם הציוני. השאלה המתבקשת היא: האם אנו לפני "ליל הסכינים הארוכות"?"
      כותב המאמר צריך להחליט, או שהוא לא משווה את נתניהו לנאצים ואז כל המאמר מיותר. או שהוא כן משווה את נתניהו לנאצים ..

      • אילן שדה הגיב:

        (ויקיפדיה) אוֹקְסִימוֹרוֹן הוא מטבע לשוני המורכב מזוג מרכיבים הסותרים זה את זה, שצירופם יוצר משמעות חדשה מעבר להגיון – פרדוקס – וזאת על מנת להגביר את הרושם וההפתעה.
        ההתחכמויות הללו מיותרות ולא נכונות. אין שום סתירה בדברי. דמיון בעובדות איננו יוצר דמיון בין האנשים. אילו היית מבין בלוגיקה אזי היית מבין כי המסקנה "נתניהו דומה להיטלר" איננה נובעת בשום אופן מן האמור במאמר.
        הרציונל היחידי ברשימה קצרה זו הוא להראות כי שלטון הנבחר בדרך פחות או יותר דמוקרטית יכול להפוך למשטר דיקטטורי רצחני. לא בהכרח. הדגשתי כי היטלר עשה צעדים רבים נוספים. המעשה המכריע היה "ליל הסכינים הארוכות" ובעקבותיו צעדים אחרים. נתניהו לא עשה דברים דומים.
        אפשר למצוא דוגמאות פחות מפחידות מהיטלר. למשל מוסוליני..

        • מאירה הגיב:

          לאילן שדה: אולי תתקן את המאמר ותתן דוגמא פחות מפחידה כדבריך כעת? ואם כבר אז תסביר מדוע כתבת במאמר קודם על ניצולי השואה: " "העסקנים הציונים הפיצו את התיזה כי מי שניצלו – ודאי היו פושעים או זונות" . האם יש לך הסבר רציונלי ?

  11. לא מבין הגיב:

    אינני מבין את דבריו של אנג'לו. אולי אילן שדה יכול לפרש אותם ?
    ביחוד האמירה: " המחנה של האוליגרכיה הלאומית, שהיא קנויה (קומפראדורית) בכיס של האוליגרכיה הפיננסית, למרות פעולות המרד שמבצעת מדי פעם."

  12. אנג'לו איידן הגיב:

    'לא מבין' בו וניראה את המסר שציטטת?
    בתקופה שלנו, בכל ארץ מעמדות בורגניים (בעלי הון) שונים: זעירים, בינוניים וגדולים. כולם מדוכאים בארצות סוציאליסטיות (קומוניסטיות). בסוריה או באיראן, למשל, הבורגנות הגדולה היא זו של בעלי הון יצרני ועדיין שולטת שם. בישראל, הבורגנות השולטת (הגדולה) היא הבורגנות הפיננסית (זו של בעלים של הון שהוא בנקאי ויצרני במיזוג שחותר אל האוליגרכיה, כלומר, שליטה פוליטית גמורה, הן כלכלית, הן חברתית והן צבאית). הבורגנות הזאת השלימה את ההתפתחות המעמדית שלה עד להיותה רב-לאומית (עם קשרים עיקריים שעוברים את הגבולות הלאומיים ומשתלטים על משטריהם תוך הגבלות גוברות בריבונות לאומית במטרה לשאוב החוצה אוצרות – גם של מצבות כוח עבודה וצבא – ככל שניתן) ובולעת את הבורגנים הלאומיים בהופכם ל-'קבלני משנה' (יותר ויותר קוראים לזה היום: 'מיקור חוץ'). היא, המנהיגה מדיניות לאומנית-גזענית, בולעת אותם תלויים בהלוואות שלה ועוד אמצעים גם בכך שמונעת מהם להנהיג מדיניות לאומנית – מדיניות לאומנית מנוגדת לאינטרס הרב-לאומי שלה – ובחלקם הופכים למשרתים שלה, לקנויים על-ידה. למכורים לה (קומפרדורים).
    [המשך מגיע]

  13. אנג'לו איידן הגיב:

    [המשך למען 'לא מבין']
    ב-2013 הוחלף בשלטון איראן הנציג של ההגנה למען האינטרס המעמדי של הבורגנות הלאומית מול ונגד האינטרס השתלטני של הבורגנות הרב-לאומית, מחמוד אחמדינז'אד, ומקומו נתפס על-ידי נציג פשרן עם הבורגנות הקומפרדורית הפיננסית.

    בסוריה מתנהלת מלחמה ארוכה בשביל להחליף עם קומפרדורים של ההון הפיננסי את הנציג של הבורגנות הלאומית, הלאומני בשאר אל-אסד, בדרך שונה מעט מכפי שהבורגנות הפיננסית החליפה את מועמר אל קדאפי עם תומכים שלה, תומכים מקומיים לאומית ומשרתים של האוליגרכיה הפיננסית – שהיא רב-לאומית. השוני, שהוא באמת גדול, מתקיים בגלל שהבורגנות הפיננסית תחת הנהגת וושינגטון לא הצליחה לכפות את "NO FLY ZONE" גם בסוריה ותודות לעזרה אינטרנציונליסטית מצידה של רוסיה.

    אם עדיין לא הבנת, בכדי לא להפריע כאן, אני מציע שתכתוב לי בבלוג שלי:
    http://www.financend.wordpress.com
    או תכתוב לי באי-מייל שלי:
    viva_north_korea@yahoo,com

    • דינו הגיב:

      אנג'לו:
      בסוריה שייכים רוב הנכסים למשפחת אסד וחברים קרובים. הנה ציטוט מהגארדיאן:
      "In peacetime, the Assads and their close friends owned around 60% to 70% of the country's assets".
      לי זה נשמע ממש כמו "שליטה פוליטית גמורה, הן כלכלית, הן חברתית והן צבאית" (כמו "הבורגנות הפיננסית" בישראל, לשיטתך).
      אני מבין שאתה מעוניין ליצור רושם לפיו המצב החברתי/כלכלי/פיננסי בסוריה לפני המלחמה היה טוב מאשר בישראל, אך למעשה המצב היה גרוע יותר, ריכוזי יותר, אוליגרכי יותר .

      השם שהענקת לטבח שמבצע פוטין באזרחי סוריה ("עזרה אינטרנציונליסטית") מגדיר מחדש את המושג "מכבסת מילים".
      תרשה לי לעדכן אותך: כיום אין שום קשר בין רוסיה לבין אינטרנציוניאל, ורוסיה כבר מזמן נשלטת על-ידי האוליגרכיה (אותה בורגנות פיננסית שהיטבת להגדיר) בראשות האדם העשיר בעולם, הלא הוא פוטין.
      לכן רוסיה לא נלחמת נגד הציר הזה אלא היא למעשה חלק ממנו.
      ה-"NO FLY ZONE" הוחלף בטבח רוסי מהאוויר, וזאת ממניעים אימפריאליסטים ואוליגרכים גרידא.

      תופעת העולם ההפוך שאתה מציג כאן באה לידי ביטוי גם בכתובת המייל שלך (viva_north_korea).
      כולי תקווה שמדובר בהלצה

  14. מבין הגיב:

    כעת לאחר שהבנתי את אנג'לו, קל לראות את הבעיות בלוגיקה במאמר של אילן שדה. ההשוואה לנאצים מוגזמת ולכן פסידו-אינטלקטואלית. אולי נכון יותר להשוות למשטרים לא דמוקרטים אחרים.

  15. אנג'לו איידן הגיב:

    למה אתה מאשים אותי בהלצות?
    ואתה, גם אתה הבנת את ההפוך הגמור!

  16. לעורך האתר הגיב:

    מאיר וילנר ז"ל לא השווה את בן גוריון וממשיכיו להיטלר. כי למרות חילוקי הדעות עם הציונות, יש קווים אדומים שלא עוברים. אך אילן שדה כותב:"קיים דמיון בין פעולות ההשתלטות של ראש הממשלה בנימין נתניהו על מוקדי הכוח באמצעות אנשי שלומו לבין פעולותיו של אדולף היטלר". ובתגובות שלו כותב "אינני משוה את נתניהו להיטלר ואינני משוה את המשטר הישראלי למשטר הנאצי…." . בקיצור: אילן שדה כותב דברים והיפוכם, אוקסימורונים, כדי לבלבל את "האויב" – כלומר אותנו הקוראים. יש במאמר השוואה בין רה"מ לנאצים וביטויים כמו "האם אנו לפני "ליל הסכינים הארוכות"?" הם פרובוקציה מתלהמת שמעוררת תגובות נזעמות כמו זו של יונתן למעלה . מאמר כזה סוטה מהקו שהתוו מאיר וילנר וסוציאליסטים אחרים. אין תועלת בהתגרות מתלהמת שכזו. בעיקר כשאנו אמורים להתמקד בנושא השלום ובנושאי רווחה. וכל זה צריך להיעשות בדרכי שלום ולא בהתלהמות. לכן מן הראוי שעורך האתר ישקול להסיר את המאמר הזה.

  17. אילן שדה הגיב:

    פרופ׳ דניאל בלטמן:
    אם לא ייפסל בבג"ץ (כפי שצופים משפטנים), ייכנס "החוק להסדרת ההתיישבות ביהודה והשומרון" לספר החוקים הישראלי, המוכתם כבר בלא מעט כתמים. לתפישת תומכיו בממשלה ובכנסת זהו שם נכון מבחינת המהות, ויש לו גם מכובדות אשר הושגה בעזרת מכבסת המלים שבה השתמשו מנסחי החוק.
    הרי ברור כשמש כי החוק הזה אינו מסדיר שום התיישבות ביהודה ושומרון. הוא מתיר גזל קרקעות שהן רכוש פרטי של אוכלוסייה פלסטינית כבושה, ששנים ארוכות חיה בגיהנום בשל הטרור שמשיתים עליה הצבא ורשויות הביטחון, לצד האלימות הלא פורמלית מצד הפלנגות של המתנחלים.

  18. אילן שדה הגיב:

    המשך של בלטמן:
    לכן ראוי היה לקרוא לחוק בשמו המתאים: "החוק לסילוק מצוקת המתנחלים והאימפריה הגזענית בשטחים". הבעיה הקטנה היא שכבר נעשה שימוש בשם הזה בחקיקה אחרת, ולא בטוח שניתן לנצל אותו פעם נוספת. בפעם שעברה היה זה "החוק לסילוק מצוקת העם והרייך", שעבר ברייכסטאג הגרמני במארס 1933. אז החוק כונה בקצרה "חוק ההסמכה". אצלנו — "חוק ההסדרה". כאז כן עתה, ניתן לחוק שם מכובד שלא העיד על תכליתו השטנית.
    ב–5 במארס 1933, לאחר גל טרור נגד מפלגות

  19. אילן שדה הגיב:

    ב–5 במארס 1933, לאחר גל טרור נגד מפלגות השמאל בגרמניה בעקבות שריפת הרייכסטאג, נערכו בחירות. אבל גם באווירה הפוליטית האלימה ששררה שם, ותחושת החירום שניסה המשטר החדש להשליט, לא הצליחה המפלגה הנאצית להגיע לרוב מוחלט ברייכסטאג, שהיה דרוש לה כדי לשנות את החוקה ולהגיע באופן חוקי (לכאורה) למצב שהיה קיים דה־פקטו — חיסולה הסופי של הדמוקרטיה הוויימארית.

  20. אילן שדה הגיב:

    אני פרופסור למדעי המחשב. הפרופסור להסטוריה באוניברסיטה העברית יותר ראדיקלי ממני.

  21. אילן שדה הגיב:

    טעות לוגית של חלק מן המגיבים: דמיון בין סדרת מעשים מסוימים של שני אישים איננו יוצר דמיון בין האישים. בכדי לטעון לדמיון בין אישים יש להראות זהות בכל מעשיהם.

    לקח השואה : אני סבור שהלקח הוא מאבק ללא פשרות בפאשיזם. גם בפאשיזם הציוני. אין פאשיזם טוב.

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים