הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-27 בינואר, 2017 2 תגובות

ראש העיר ירושלים ניר ברקת טרח לשגר גם אליי את שיר ההלל שלו לנשיא הנבחר דונאלד טארמפ, ואפילו לזרוק מרה בישראלים שלא מקבלים בברכה את האיש המפחיד הזה, שאמור לנהל עתה לא רק את ארצו אלא את כל העולם החופשי. כיוון ששנינו אמורים להיות ידידים בפייסבוק לא נותר לי אלא לשלוח לברקת את הטור שכתבתי כאן בשבוע שעבר, שהוקיע את עצם הכוונה להעביר את שגרירות ארצות הברית לירושלים. מובן שברקת קצת עצבן אותי, כבר היו דברים מעולם, אבל הפעם הרגשתי שאני אסיר תודה לו במידה ידועה, שכן הוא חשף אותי לקרני השמש האכזריות שהאירו כל פינה במציאות החדשה שנקלענו אליה.

(צילום: Rhys A)

טראמפ איתנו בעולם הקטן שנוצר על ידי כלי התקשורת החדשים, וראש העיר שלנו, שנבחר בקולות של ליברלים רבים בעיני עצמם, תומך בו בהתלהבות. כאשר ניסיתי לחלוק את מצוקתי עם חבר בן עירנו, הוא אמר לי שברקת הוא פשוט "טיפש". לא קיבלתי את ההסבר הזה. הערכתי, שראש העיר הוא דווקא עקבי, ועתה אין לו שום סיבה להצטדק על האידיאולוגיה שלו. השמרנות הלאומנית של ברקת ושל רוב חבריו החדשים בליכוד איננה מוגדרת כ"פשיסטית" אבל היא נוטה יותר ויותר לכיוון הזה. נדמה לי שאנשים כמו ברקת, ואולי גם כמו בנימין נתניהו, נוטים עתה לחשוב שיש להם בן ברית מוצק בבית הלבן בוושינגטון ולכן אין להם שום סיבה להסס. אנשים כמוני נוהגים להזכיר להם, שטראמפ הוא סוכן עצמאי שלא תלוי בקולות של יהודים או בכסף שלהם. כדרכם, הם פוטרים אזהרות כאלה בזלזול ורואים בהם רק יללות של מפסידנים. לפי שעה אין לקבוע מסמרות. תחושת הבטן האישית שלי, שטראמפ יהיה הנשיא הכי שנוא בישראל בעוד שנה לכל היותר, איננה בבחינת קביעה מדעית המבוססת על ממצאים אמפיריים. בינתיים הרעים חוגגים, גם כאן וגם באמריקה. בעצם, ההתנגדות כלפיו היא הרבה יותר חזקה בארצות הברית, בעוד שארצנו הופכת לרפובליקה של בננות תחת ההנהגה הכי מושחתת מאז 1948.

לא נוכל לבנות אופוזיציה ממשית למשטר הרשע הגזעני השולט כאן, מבלי לתכנן את כל צעדיה מראש יחד עם הנציגים הערבים. קשה לדעת אם מרצ תלך לצעד כזה כמקשה אחת. ייתכן מאוד שיחול בה פילוג בין אנשי השמאל העקבי לבין אלה שרואים בציונות את חזות הכול. הפילוג הזה הוא מחיר שניתן לשלם אותו בלב קל, כאשר שוקלים את כל החלופות האחרות. ייתכן שיצטרפו אלינו גם כמה חברי כנסת הגונים מהמחנה הציוני ואולי אפילו מ"יש עתיד". "קבצנים אינם יכולים להיות בררנים", אומרים האנגלים. הפתגם הישן הזה הולם להפליא את מצבנו בצומת הזאת. ההשבעה של טראמפ הייתה מגעילה כצפוי, ועתה צפויים לנו ימים רבים של וולגאריות צרופה, שתגרום לנו להתגעגע מאוד לברק אובמה ולרעייתו מישל. הבמאי האנגלי קן ראסל היה עושה מזה מטעמים; אנחנו נתקשה לעמוד בבחילה.

לפי שעה נתקשה מאוד להתמודד עם קווי המדיניות של הנשיא החדש. איש מאיתנו לא יודע בדיוק במה המדובר, וזה נכון גם לגבי טראמפ עצמו. יהיו המון הפתעות, ואישית אני מאמין שהנשיא יודח במהלך כהונתו בגלל מעשי שחיתות ופגיעה בחוקה האמריקנית. ברקת יכול להיות חסיד שוטה של טראמפ, אבל הנשיא לא יזכה לאהדה רבה ברחבי העולם. בתקופה הראשונה לימי נשיאותו ייתכן שאמריקאים רבים יזדהו איתו דווקא בשל ההסתייגות ממנו באירופה או באמריקה הלטינית, אבל מדיניות הפנים שלו תדחה ממנו תומכים רבים, שהאמינו שהוא יחלץ אותם מעוניים. רבים יבינו, שממנו לא תבוא הישועה. הוא דומה יותר לרופא אליל מאחז עיניים מאשר למנהיג חברתי-כלכלי של מדינה ענקית כמו ארצות הברית. הילארי קלינטון לא תוכל אפילו להתיימר שהיא מייצגת את קורבנות הקפיטליזם החזירי. יורשיו הרוחניים של ברני סנדרס יצטרכו לעשות את המלאכה, והם עשויים בהחלט להצליח. חודש ינואר 2017 מסמל אולי את ימי החושך המצפים לעולם כולו, אבל אנחנו רק בתחילת הדרך. במקום לשקוע בייאוש יתגייסו רבים לעשות מעשה, ובעולם החדש והיפה שיקום, לא תהיה תקומה לנתניהו ולבני בריתו מעולם החושך. בראש המחנה הליברלי שיתעורר לתחייה בארצות הברית יעמדו יהודים רבים מאוד. הם יתנערו לחלוטין מישראל אלא אם כן נקים גם כאן חלופה מלהיבה. הליברלים האמיתיים והשמאל יהיו הנכס העיקרי של כולנו בעולם החדש, שיהיה ריאקציה אמיתית לימי הביניים של טראמפ ושל ביבי, וכך יחול גם בירושלים המרד נגד ראש העיר.

הטרנד האנטי ממסדי יהיה כלל עולמי. הדור הטכנולוגי החדש ייפתֵח תודעה חברתית, יחפש שותפים חדשים מקרב נדכאי העולם, ישקיע בחינוך ובתשתיות חברתיות, חינוכיות ורפואיות. אפילו ברוסיה ישתחררו האינטלקטואלים מהאווירה האנטי סוציאליסטית, ויבואו שוב לקראת העם הפשוט כפי שעשו בימי הנארודניקים. התעמולה לצריכה מופרזת תיעלם בהדרגה, והדגש יהיה על מוצרי יסוד חיוניים לכלל האוכלוסייה. עשרות אלפי צעירים ינהרו לאפריקה כדי להילחם במחלות הקשות ולהפוך מיליוני אפריקאים לצרכני טכנולוגיה. כך יביא השוק האפריקאי ואולי גם הערבי לפריחה גם במערב. התהליך החדש יובל גם על ידי אנשי רוח שיוקיעו את הפרזיטיות וחוסר הרגישות החברתית של העשירים והאוליגארכים למיניהם. משטר הרשע של ולדימיר פוטין וחבר מרעיו יובס ויוחלף במשטר נאור עם פניו לעולם. לא עושר המעטים אלא רווחת הרבים יעמדו לנגד עיניהם של ראשי התנועות החברתיות בעולם. ראשי הדת בעולם, וגם אצלנו, ייאלצו לזנוח מסורות אנטי חברתיות ודכאניות. גם בירושלים יש סיכוי טוב לרתום רבנים צעירים לתהליכי חשיבה חדשים ולהביס את הלאומנות הדתית. בקרב המגזר הערבי יקלטו רוב המנהיגים שיש להם מה להרוויח מהנאורות החדשה, האנטי גזענית בעולם. יש להניח שחלק מראשי האורתודוכסיה שלנו יילחמו נגד המגמות החדשות, וכך יעשו גם מנהיגים רבים בעולם המוסלמי. לא יהיה מנוס ממאבקים קשים. הדרך לעולם טוב יותר לא תהיה קלה אבל היא תחדש את התקווה שנגוזה.

כך ייווצר העולם החדש גם כשבני דורי כבר ייעלמו ולא יזכו לראות את הימים הטובים שיבואו. אין בכך כלום: יש לנו בנים ונכדים, ומגיע להם לזכות בימים טובים יותר. לא באנו להציע כאן אוטופיה או מדע בדיוני. החזון לעולם אחר הוא אפשרי. מלת המפתח היא התקווה. אם נאבד אותה לגמרי, נֹאבד גם אנחנו ורק הרשעים והמפוטמים ינחלו את הארץ. אם נניח לזה לקרות, דמנו בראשנו.

  • פורסם בכל העיר, 27 דצמבר 2017
תגובות
נושאים: מאמרים

2 תגובות

  1. רמי הגיב:

    ילד נשאר ילד ואני אוהב ילדים. במחשבה שניה – גם אני ילד, והרי נאמר: "ונער קטן נוהג בם", וגם: "כי עודני מאמין בך."

  2. ק.א. הגיב:

    לפי שעה אין שום סימן למגמה הערכית-החיובית שנצפית כאן (או שאני בעוורוני מתקשה לראות סימנים אלה). בינתיים נדמה שקרל מרקס צדק ולקפיטליזם יש כיוון אחד ואין נמצאים בו כוחות שיש באפשרותם להביא למיתון השחתת האדם והחברה בתהליך שה"גורדונים גקואים" מובילים בגאון. קשה לראות כיצד הקפיטליזם מארגן את עצמו בצורה של קפיטליזם-מסורס ומעודן. (היה זה קורבין באנגליה, ממש לאחרונה, שהציע להטיל מגבלה על השכר האפשרי – אבל כמה בני אדם מוכנים להטות לזה אוזן?). הצעדה לקראת חורבן (כלכלי, נפשי, תרבותי, חברתי, תשתיתי) נמשכת כאילו שמדובר בכוח טבע שחייב להמשיך עד סופו. האם רק אז יצמח לו שינוי? או שגם אז לא?

הגיבו לרמי

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים