הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-14 במאי, 2017 20 תגובות

שנה א׳ של הדוקטורט בסטנפורד.  בנובמבר הייתה מסיבה של המחלקה לקראת החגים האמריקאים הממשמשים ובאים.  התלבשתי יפה (לא יותר מדי, בכל זאת קליפורניה), והלכתי למסיבה.  לשמחתי, ולהפתעתי, היו המון שחורים.  ״וואו״ חשבתי לעצמי, ״החוג לביולוגיה ממש מעורב!״  והם מחייכים אלי, ואנחנו מרימים כוסית יחד.  בשלושת החודשים הראשונים שלי בקליפורניה, לא פגשתי דמות שחורה אחת שלא עבדה במתן שירותים כאלה או אחרים. הבחנתי בסגרגציה הברורה, אך לא הייתי מודעת עד לאותו רגע להשפעה שהייתה לה עלי. ״טינג, טינג, טינג״ היכה ראש החוג, והמנחה שלי, במזלג על כוס השמפניה (למהדרין – יין לבן קליפורני מוגז) לקראת דברי הברכה שעמד לשאת.  כולנו תפסנו את מקומותינו המסומנים ליד השולחנות. כל השחורים התיישבו סביב אותו שולחן, ולרגע התבלבלתי – האם גם אותי יושיבו שם? – ואז נפל לי האסימון, כל השחורים היו עובדי מנהלה של החוג.

כרזה לסרט "תברח" (איור: ג'רמיין רוג'רס)

זר לא יבין זאת.  גם אני שגדלתי בישראל, ״אפרו-אשכנזייה״ אם תרצו, לקח לי המון זמן להבין, להיות מופתעת, חרדה או מבועתת, שוב ושוב, אל מול ביטויי הגזענות שחוויתי.  אבי, עליו השלום, עשה לי את ״השיחה״ שהורים שחורים עושים לילדיהם בגילאים הרבה יותר צעירים, והתרה בפניי שאל לי לתת לגזענות הגלויה או הסמויה של לבנים להגדיר אותי כאדם, כאישה. אבל בין לשמוע ובין להפנים עוברות שנים, וזה תהליך מתמשך.

הזיכרון החד הזה התעורר אצלי לאחר שצפיתי בסרט ״תברח״ (שימו לב שיש בהמשך ספוילר, למי שטרם צפה בסרט). סרט ביכורים של הקומיקאי והשחקן ג׳ורדן פיל (Jordan Peele), שזכה להרבה תשבחות ולכמה פרסים מכובדים.  הסרט, מציג את החוויה של בחור שחור שנוסע עם חברתו הלבנה לבקר את הוריה, בפעם הראשונה, בפרבר אמריקאי עשיר. כמיטב המסורת של סרטי אימה, מלכתחילה ברור לצופה שהדברים אינם כהווייתם. אך ייחודו של הסרט שהוא מסופר מנקודת מבטו של בחור שחור, ודרך נקודת מבטו מציף הבמאי את החוויה הקיומית של איום וזרות של אדם שחור הנמצא בחדר מלא באנשים לבנים. חוויה זו מועברת בצורה מבדרת ולא מאיימת, אך כמו בסרט ״נחש מי בא לסעוד״ (1967, עם סידני פואטייה וקת׳רין הפבורן), הוא מאתגר את המעטה הליברלי המכסה על גזענות וחשדנות מושרשות כבר מאות שנים.

הלבנים בסרט אינם גזענים, הם לא לובשים סדינים לבנים ולא מבעירים צלבים על מדשאות של שחורים בחשכת הליל. הם לא גלוחי ראש מקועקעים המרססים צלבי קרס וכתובות המהללות את טוהר הגזע הלבן.  להפך, הם אנשי תרבות ״נאורים״, שלכאורה תומכים בזכויות השחורים, מתפעלים מהעור החום והעצמה האתלטית, מתגאים בידע שלהם בג׳ז, והצביעו עבור אובמה. הם פשוט לא רואים גזענות, ומתוך כך לא באמת רואים את המציאות של האדם השחור. אין זה מקרה שהדמות המבקשת להשתלט על  גופו של הגיבור הוא איש עיוור,  ״עיוור לגזע״, הלכה למעשה.

כפי שמוצג בסרט , וכפי שחוויתי על בשרי לא פעם – הגזענות חיה, אבל היא מנומסת. פעם ניסה המנחה שלי לדוקטורט לתאר בפני את הבחור (השחור) שהיה אחראי על הדואר הפנימי באוניברסיטה. במהלך השיחה, הוא הצליח לתאר כל מאפיין פיזי שרק ניתן להעלות על הדעת (גובה, בגדים, טון הדיבור) למעט צבע עורו של אותו הבחור. החביון שבו נמצאת הגזענות הלבנה לא מאפשר שיח אמתי בין לבנים ושחורים, ואני מניחה שגם לא בין לבנים לבין עצמם.

צפיתי בסרט ״תברח״ בחברת בני משפחה, וכמו אחרי כל סרט אימה, הם היו עסוקים בסוגיות כגון עד כמה העלילה הייתה הגיונית, ועד כמה היה באמת מפחיד. וזה בסדר, הם ישראלים, אשכנזים, עמידים, מה להם ולחוויה הקיומית השחורה. כאמור, עבורי הסרט הזכיר נשכחות, אך גם עורר אצלי אנלוגיה בין החביון למציאות הגזענית בקרב אמריקאים לבנים לבין החביון למציאות הכיבוש בתודעה הישראלית. וכוונתי איננה לכיבוש השטחים בשנת 67׳, אלא לכיבוש כחלק מההוויה היהודית-עברית-ישראלית.  כמו מאמץ ההתפשטות של הלבנים למערב צפון אמריקה, הייתה הציונות תנועה של קולוניאליזם מתנחל שמטרתה לכונן ״ארץ מושב לבני ישראל״.  הבחירה בפלסטין (פלשטינא) נשענה על תפיסה ש״ארץ ישראל היא ארץ מולדת אבותינו היקרה לנו ועד נצח לא נשכחה, יחרד כל לב איש מאתנו ונפשותינו מתשוקות לשוב אליה.״ (מדינת היהודים, ב. ז. הרצל), ולמי אכפת מהאוכלוסייה המקומית. להפך: ״ולאירופא נהיה אנחנו כחומה בצורה נגד אַזיא, ועמדנו על המצפה להגן על התרבות מפני פראי האדם.  בתור ממלכה בפני עצמה לא יחדל מהיות קשר ויחס בינינו ובין עמי אירופא, והם יהיו ערֵבים בעד קיומנו.״ (שם).

ליהודי אירופה דאז היו מן הסתם סיבות טובות ומובנות לשאוף לבית לאומי, ובסוף המאה ה-19 הקולוניאליזם היה עדיין הבון טון, לפחות בקרב הבורגנות האירופית (ובכלל הרצל היה קפיטליסט וגזען). אבל עד ליום הקמת מדינת ישראל, כבר ברור היה שעל מנת ליצור זהות לאומית יהודית-ישראלית גאה יהיה צורך במנגנוני השתקה והכחשה יעילים. לא יתכן, שכבר מראשיתה, המדינה הצעירה תודה בפשעים של גזל ורצח המוני.  הקמת המדינה היהודית הייתה, עבור הציונים, "ייעוד גלוי" (manifest destiny), שהגדיר לא רק מטרה לאומית, אלא גם את ערכיות הזהות היהודית החדשה, והכיל יסודות דתיים-מסורתיים של החזרה לארץ אבות.  כך שלא יתכן שזהותו של הצבר הצעיר והגאה תהיה נגועה ברגשות אשם או ספק לגבי היעד או הדרך.

ממנגנוני הכחשה לא נפתרים בין לילה. להפך, אם לא מציפים ומתמודדים עם מקור החרדה והאשמה, יש סיכוי טוב שמנגנונים אלה ישתרשו עוד יותר, ויגנו ביתר שאת על תודעה חפה מאשמה ואחריות.  אין זה מפתיע, אם כן, לראות את האלימות הגואה של מי שהיום נמצאים בחוד החנית של ה״לבנסראום״ היהודי – הימין הדתי-לאומי, כלפי כל מי ששוברים את קשר השתיקה.  ואכן, השמאל הישראלי הליברלי כבר מודה בפה מלא בקיומם של פשעי מלחמה בזמן מלחמת 48׳, ובוודאי שמוכן להודות בפשעים המתמשכים בשטחים שנכבשו מאז 67׳.  אך כמו האמריקאים, גם הם לוקים בחביון בנוגע למשמעות האמתית של סיום הכיבוש.

כשם שהאמריקאים הלבנים מבועתים מכך שמעמדם כרוב הולך ומצטמצם, וארה״ב נעשית מדינה רב אתנית ורב תרבותית, כך גם כאן הישראלים הליברלים (ובוודאי בימין) מפחדים מכך שאם נכיר בזכויות האדם ובהיסטוריה של מי שחיו בפלשטינא לפנינו, לא תהיה ברירה אלא לשנות את זהותה של המדינה. לא עוד מדינה ״כחומה בצורה נגד אַזיא״ אלא מדינה ים תיכונית, שאזרחיה יהודים-ערבים, ערבים-ערבים, ויהודים אירופאים (ואפרו אשכנזיה).

תגובות
נושאים: מאמרים

20 תגובות

  1. Craig Heller הגיב:

    אני מסכים לחלוטין עם הטזה, המציאות היא אכן כזו, וכמובן שאין חולקים על החוויה הסובייקטיבית, אבל דוגמה אחת שנתת היא לדעתי ממקור אחר. כתבת:

    ״פעם ניסה המנחה שלי לדוקטורט לתאר בפני את הבחור (השחור) שהיה אחראי על הדואר הפנימי באוניברסיטה. במהלך השיחה, הוא הצליח לתאר כל מאפיין פיזי שרק ניתן להעלות על הדעת (גובה, בגדים, טון הדיבור) למעט צבע עורו של אותו הבחור. החביון שבו נמצאת הגזענות הלבנה לא מאפשר שיח אמתי בין לבנים ושחורים, ואני מניחה שגם לא בין לבנים לבין עצמם.״

    הוא פחד לתאר אותו כ״שחור״ לא כי הוא גיזעני (אולי הוא כן ואולי לא), אלא כי הוא פחד מאיך שאת (או כל אחד אחר) תגיבי לשימוש בצבע העור לתיאור אדם, גם במקרה ששימוש כזה הוא טריוויאלי ומתבקש. כלומר, לדעתי מקרה זה הוא אינו מקרה של גזענות חבוייה, אלא של קשיי התיקשורת הנובעים ממנה והחלים גם על אלה שאינם גזענים כלל.

    CH

  2. ק.א. הגיב:

    הייתי משער שאמריקה יכולה (עקרונית) לשנות את פניה ולהשאר אמריקה. אבל המחשבה אינה מוצאת שום דרך לראות את ישראל משנה את עצמה ועדיין נשארת ישראל, שכן ה"חיביון" והפסיכיות אשר בה עמוקים מדי וחובקי כל. כלומר נירמולה של ישראל נראה כמשימה "אנטישמית" שתחסל את ישראל, לכן היא תמיד תתחפר בשיגעונה, כל עוד היא יכולה.

  3. דינו הגיב:

    לאילנה הרסטון-לוטן:
    לגבי האוניברסיטאות בארה"ב – הסירי דאגה מליבך.
    בעשור האחרון הושלם מהלך השתלטות מוחלטת של השמאל הרדיקלי על הקמפוסים בארה"ב וקנדה.
    פקולטות שלמות משועבדות ל"פוליטיקת זהויות" לפיה אין יותר חשיבות לרעיונות ודעות אלא רק למין/גזע/נטייה-מינית של הדובר ועד כמה הוא קורבן (לרוב – קורבן מדומה), או עד כמה הוא מייצג כביכול של קבוצה שהיא קורבן. למשל: נשים, מוסלמים, אפרו-אמריקאים, טרנסג'נדרים וכו'.
    בפועל מי שנמצא בתחתית הם אלו המואשמים בכל תחלואי העולם ואלו הם כמובן גברים סטרייטים לבנים שהם רפובליקאים או ליברלים. הם מושתקים, מודרים וסופגים עלבונות והאשמות בשם ה-Social justice.
    התדרדרות ברמת האוניברסיטאות היא בלתי נמנעת. מדע ומחקר במובנם הקלאסי נהיו פחות חשובים מאג'נדה ונרטיב , שלא לדבר על הפגיעה האנושה בחופש הדיבור וחופש הדעה.
    קצרה היריעה מלתאר את המצב העגום ולכן אני מפנה את כל מי שמתעניין לחפש מאמרים וסרטונים מאת Jonathan Haidt, Jodran Peterson, Gad Saad ו -Christina Hoff Sommers.

    • Craig Heller הגיב:

      האם לדעתך נשים, אפרו-אמריקאים, וטרנסג'נדרים הם קורבנות מדומים בחברה האמריקאית? אתה אמיתי? רוצה קצת סטטיסטיקה? אבל אמיתית, לא זו של Hoff-Sommers שעובדת ב
      American Enterprise Institute

      • דינו הגיב:

        נשים אינן מופלות לרעה בחברה האמריקאית ויש להן הרבה יותר פריבילגיות מאשר לגברים, כפי שניתן ללמוד היטב כאן:
        https://www.youtube.com/watch?v=_ucR-1NodAs&feature=youtu.be&t=8
        לגבי אפרו-אמריקאים, הם אכן מופלים לרעה אבל כדאי לקרוא את המאמר הבא ולחשוב על תרומתם שלהם למצבם:
        https://www.bloomberg.com/view/articles/2015-10-13/it-isn-t-just-asian-immigrants-who-excel-in-the-u-s-
        בעניין הזה עוד נתון מדהים: 70% מהמשפחות האפרו-אמריקאיות הן למעשה חד-הוריות, דהיינו אמהות עם ילדים שאביהם נפקד. כמו שאמר Ben Shapiro (ואני לא מסכים עם רוב מה שהוא אומר)
        "It has nothing to do with race and everything to do with colture".

        טרנסג'נדרים קיבלו את ה-bathroom bill, וזה הישג מדהים שמעיד על מעמדם בארה"ב, למרות שיש מי שטוען שמדובר למעשה בפגיעה בנשים:
        https://www.youtube.com/watch?v=uphZ0PLXbEw

        בכל מקרה כריסטינה הוף-סומרס מצילה את המושג "פמיניזם" ומזכירה לכולנו שהתנועה בבסיסה היא חיונית וחשובה, הסטטיסטיקה של הוף-סומרס היא היא האמיתית, בניגוד לסטטיסטיקה השקרית בסגנון "אחת מארבע מותקפת בקמפוס"

  4. עלי הגיב:

    הציונות היא תנועת שחרור של העם היהודי אשר באה לפתור את הדיכוי הנורא של היהודים באירופה.
    דיכוי היהודים באירופה מתואר על ידי הרצל בספרו אלטנוילנד והוא בכמה סדרי גודל נוראי יותר מדיכוי השחורים שאת מעלה בצורה מעורפלת…אף אחד לא יורק על השחור ולא משפיל אותו כמו שהשפילו יהודים בחיי היום יום (דבר שאלץ את היהודים לגור בגטאות) בנוסף להשפלה
    נומרס קלואזוס לקבלה באוניברסטאות ומפעם לפעם פרעות ביהודים (אשר מואשמים בשימוש בדם של ילדים נוצרים לאפיית מצות או בהרעלת בארות ..דבר שהשחורים אינם חווים ..בדיוק להיפך ..יש רגישות למצב השחורים ..).
    התנועה הציונית נשלטה על ידי הפלג הסוציליסטי של מפא"י ומטרתם היתה להקים מדינה סוציאליסטית בשיתוף עם הערבים.(כך בדיוק כותב הרצל בספרו אלטנוילנד)
    בשנת 1919-20 ביקש הנציב הבריטי מראשי הציונות לעלות מליון יהודים כדי להקים ליהודים מדינה (על פי המנדט שניתן לבריטים מחבר הלאומים) אבל ההנהגה הציונית מסרבת לעלות מליון יהודים
    משום שההנהגה שואפת לעלייה של אוונגרד סוציאליסטי אשר יכשיר את המדינה על פי עקרונות הסוציאליזים מוקמים קיבוצים וקומונות והעליה נעשיית לפי סרטיפיקטים

    • אילנה הירסטון-לוטן הגיב:

      תגובה זו מדהימה בבורותה עיני.

      מתי בדיוק היו יהודי אירופה עבדים? מתי משפחות פורקו, ילדים הופרדו מאימם, כי נמכרו לבעל עבדים אחר?
      ומאז מלחה״ע השניה האם מישהו מנע מיהודים לממש את זכות הבחירה שלהם, מנע מהם ללכת לבי״ס ציבוריים, או לשחות בבריכות ציבוריות, או לשבת בקדמת האוטובוס?
      ובשנים האחרונות – האם מסוכן ליהודי להסתובב בשכונה נוצרית? האם שוטרים יורים ביהודים כשהם מכניסים את היד לכיס, או אפילו כשהם מרימים ידיים בכניעה? האם אחוז היהודים בבתי הסוהר עולה בסדרי גודל מהאחוז שלהם באוכלוסיה?

      האנטישמיות קיימת, איך היא איננה מוכחשת. להפך – מי שאנטישמי גאה בכך, ומי שאיננו מודה בפה מלא שאנטישמיות היא עוולה. מאידך, גזענות כלפי שחורים, כפי שניתן לראות בשלוש מתוך ארבע התגובות, זוכה לצידוקים, תירוצים, טשטושים.

      ובאיזו גרסה של אלטנוילנד כתוב שתהייה מדינה סוציאליסטית עם ערבים?

      יש גבול לעובדות אלטרנטיביות.

      • ק.א. הגיב:

        פעם היתה פרסומת מצויינת של בלוק "איטונג" (לא איטונג לא קונה..) הרעיון הוא ששם המותג (איטונג) בעצם מחליף את שם העצם "בלוק" ומבטל כל אפשרות אחרת. ישנן דוגמאות לזה מעולם הפירסום וזהו היעד האולטימטיבי של הפירסומאים – איחוד ריגשי-מילולי של שם מותג עם החפץ עצמו וכן גם עם שיפוט מיידי בדבר איכות מיוחדת. דבר דומה (אבל הפוך) קרה לחלקים גדולים בתרבות הציבור היהודי עם המילה "גוי" או "ערבי" (ועוד). מילים אלה אינם מייצגות עוד את הגדרתן המקורית היבשה אלא הן לוחצות, אוטומטית, על מיתרים נפשיים ספציפיים של גועל, בוז, פחד, נגטיביות, נקמה, עליונות. לא מסובך מדי לסחוט מן האנשים שמדגימים תופעה זו הודאה בדבר המצב (החינוכי) הזה. או אז הם יזוזו בחוסר נוחות ולבסוף יאשרו בחצי פה שאכן כך הינם הדברים אבל יתרצו שזה נובע מסיבה מסויימת שאין להם רצון להעמיק בה. לאמיתו של דבר הסיבה האמיתית היא הרגלים (מגונים) וצורת החינוך (אינדוקטרינציה). מנטליות זו הפכה לעיקר הגדול והמרכזי בזהות היהודית הנורמטיבית (בגיבוי המדינה). לא זהות פוזיטיבית אלא זהות המבוססת על שלילה. מצב אלטרנטיבי זה נפוץ בכל מגזרי החברה הן במודע והן שלא במודע

        • דינו הגיב:

          מכיוון שבקרב הגויים יש איחוד ריגשי-מילולי של שם המותג "יהודי" עם שיפוט מיידי בדבר איכות מיוחדת ("גועל, בוז, פחד, נגטיביות, נקמה, עליונות" וכו') – אזי מה לך כי תלין על כך שהמצב ההפוך מתקיים אף הוא?
          המצב בו יהודים חשים רגשות שליליים כלפי גויים הוא הרבה יותר סביר ממה שגויים חשים כלפי יהודים. היהודים מעולם לא היוו איום פיזי ממשי על העמים ששנאו אותם, וגם התכונות והעיסוקים של יהודים שנחשבו בזויים, למשל הלוואה בריבית, היו עיסוקים אליהם יהודים נדחקו בלית ברירה בגלל איסורים שונים ומשונים שהוטלו עליהם, ולכן השנאה של נוצרים כלפי יהודים היא בבחינת "הרצחת וגם ירשת".
          מבחינת ביחס של יהודים ישראלים כלפי ערבים – גם הוא תגובה לאיום והלוחמנות התמידית של העולם הערבי והמוסלמי נגד ישראל, עד כדי איומי השמדה ונסיון פיזי לבצעם.
          לכן כל מה שאתה מאשים בו את היהודים/ציונים (אינדוקטרינציה, הגדרה על בסיס השלילה כו') הוא נכון עשרות מונים יותר כאשר מדובר באלו כלפיהם השליליות הזאת מופנית (גויים/ערבים).
          גם אתה וגם הרסטון-לוטן מציגים עמדה פגומה וחסרת יושר אינטלקטואלי, מפני שאתם מנתקים תופעה מהקונטקסט שלה

          • ק.א. הגיב:

            אמרתי לך, הבעיה היא נפשית. הפרופיל הנפשי (חינוכי) שלנו שונה. אני משתמש במילה 'נפשי' כדי לתאר את מכלול הרגשות והדחפים. לכולנו ישנם רגשות ודחפים דומים אולם ההבדל ביננו הוא המיקום של הרגשות על הסרגל העצמתי של הרגשות האינדיבידואליים. בסופו של דבר התחושות היהודיות – כפי שהעם הזה מחונך אליהן – גורמות לדברים לא טובים. הטרגדיה היא שהעם הזה מאמץ את הדברים הללו כתוכן היהודיות וכמרכז הזהות היהודית. כלומר להיות בעל פרופיל נפשי כמו שלי משמעות הדבר (הביזארית, בעיניהם של יהודים כמוך) היא שאני "שכחתי מה זה להיות יהודי"… ואכן, אם הגרסה שלכם היא-היא היהדות (מדינת ישראל רשמה קופירייט על היהדות) אזי אני אינני יהודי וגם אין לי כל כוונה, או יכולת, להיות שותף לזה. רק כהערת-צד: ישעיהו ליבוביץ טרח לציין שכיום אין למונח יהדות (Judaism) הגדרה. כלומר למונח ,יהדות' ישנה משמעות אחת רק ביחס לעבר. רוב מוחלט של היהודים כלל לא שמעו על זה, ואם הם שמעו אז אין הם רוצים להבין למה הכוונה.

      • עלי הגיב:

        יש מליארד שחורים באפריקה ובמקומות רבים אחרים אבל את, מטעמים פוליטיים, מתרכזת רק בסבל הנורא של השחורים אשר נחטפו לעבדות בתקופה מוגבלת בין השנים 1700 ל-1865.
        רוב העבדים שנחטפו לאמריקה הובאו לדרום אמריקה ושם היחס אליהם היה נסבל (פרט להאיטי)
        לאמריקה הצפונית הובאו בכל התקופה האמורה 4 מליון עבדים
        ראוי להגיד שבאותה תקופה היו גם עבדים לבנים ולפי החוק של תקופת העבדות הראשונית
        העבדות נחשבה בתחילה לזמנית (עבדות עד 15 שנה) אחר כך שונה חוק העבדות ועבד נהפך לרכוש האדון לכל החיים (בחלק ממדינות האיחוד בעקר בדרום).
        לפי הדוקטרינה של הכנסיה הקתולית היהודים צריכים לסבול כל החיים אבל אסור להרוג אותם.
        האנטישמיות ליוותה את היהודים יותר מ-1000 שנה כיום האנטישמיות לבשה צורה מודרנית ועקרה בשלילת הלגטימיות של המדינה היהודית (המדינה היחידה אשר אין לה זכות קיום )
        האנטישמיות בארצות האיסלם היא אנטישמיות בסגנון נאצי ובירידי הספרים מככבים הפרוטוקולים ומיין קאמפ..אירופה מתנערת מרגשי האשמה על השואה בשם הסבל הפלסטיני מצדיקים חרם וטרור כנגד ישראל
        ולהגיד שהציונות תנועה קולוניאלית זו אנטישמיות וגזענות

      • דינו הגיב:

        לאילנה הרסטון-לוטן:
        גם במאמר וגם בתגובתך את מנסה לאחוז את החבל משני קצותיו:
        אם את מסכימה ש"ליהודי אירופה דאז היו מן הסתם סיבות טובות ומובנות לשאוף לבית לאומי" אז את אמורה להבין שלא מדובר בעסק נקי וצחור.
        מדובר בהגירה והתיישבות דה-פקטו באזור כלשהו (את מכנה זאת "קולוניאליזם מתנחל") שאינו על הירח, מן הסתם. ולזה את מנסה להסכים ולא להסכים בו זמנית.
        כנ"ל לגבי הבחירה בארץ-ישראל: גם כאן את מסכימה שהבחירה הזו היא הטבעית ביותר, ולראייה הבאת את הציטוט של הרצל, ואז את מוסיפה את הטענה "ולמי אכפת מהאוכלוסייה המקומית" כאילו אפשר לבצע חזון לאומי (הכולל הגירה) ללא דחיקת אוכלוסייה מקומית. זה הרי נכון גם לגבי ארגנטינה ואוגנדה, לא?
        האם הרצל והציונים היו מקבלים ממך את כל הסימפטיה אילו היו מסתפקים בכמה קונגרסים ללא שום פעולה ממשית? אז מה הטעם?
        ברור גם שהיהודים שמתקבצים במדינתם החדשה אמורים לגבש "הזהות יהודית חדשה" מפני שאכן מדובר בשינוי מחשבתי אדיר לעומת המצב הקודם בגולה.
        בקיצור, רוב המהלכים הציונים שבוצעו היו כורח המציאות. אם יש הסכמה (שלך) על כך שהשאיפה היא בבסיסה נכונה- אז צריך לקבל בהבנה גם את היישום

        • ק.א. הגיב:

          הערות אחדות: 1) בקשר לשאיפה והמימוש: ראשית, גם על עצם השאיפה הציונית היו חילוקי דיעות ואי-הסכמה. עוד טרם המימוש (ובטח אחריו, למעשה עד היום) אנשים שונים בחרו לצקת לתוך הציונות את הרעיונות הפרטיים שלהם, כך שגם בין תומכי הכיוון הציוני היתה אי-התאמה רעיונית (שלא לדבר עם המתנגדים). שנית, לא כל רעיון (אפילו טוב וצודק) חייבים לממשו, בוודאי שאם המימוש הוא, איך נגיד, בעייתי (והוא בעייתי מאד מאד). 2) להבנתי, נושא המאמר לא היה "ציונות, כן או לא" אלא דובר במוטיבים המדאיגים שהלכו יד ביד עם התופעה הלאומית ולא רק שמלווים אותה משחר ילדותה אלא שעליהם גם מושתת הזהות הישראלית 70 שנה לאחר מכן. 3) מה זה: "את אמורה להבין שלא מדובר בעסק נקי וצחור" ? אז עד כמה מלוכלך יש להיות? ולכמה זמן הלכלוך אמור להמשך? – האם אתה מאשר שהיה טיהור אתני שעם מורשתו אנו תקועים כבר 3 דורות? לבסוף 4) "כורח המציאות" – היש מצב שבו התירוץ הזה לברבריות מפסיק לעבוד? או שזה עובד לתמיד? 70 שנה אומרות שזה די קבוע אצלכם… ועל החינוך הזה גדלנו. במנטליות הזו התבשלנו. טוב, כנראה שזה היה כורח המציאות…

        • יצא המרצע מן השק הגיב:

          לכל קולוניאליסט היו מן הסתם סיבות טובות ומובנות משלו. ומה חושב לו דיונו שסתם קם אדם בבוקר והולך לסוף העולם באמריקה או באוסטרליה? או שרק אנטישמיות הוא סיבה מובנת, ורעב למשל לא? ואם "סיבות טובות ומובנות הן הצדקה אז לכל רשעות יש הצדקה. גם הגרמנים היו המצב נורא אחרי מלחה"ע הראשונה אז מה?! ומה עם הילידים? אז אם "חזון לאומי" כולל דחיקת אוכלוסיה מקומית הוא אפשרות (טובה, מובנת) אז גם לאוכלוסיה המקומית סיבות טובות ומובנות להתנגד… ואולי גם צודקות?

          הקולוניאליזם הגס ככלל כבר מאחורינו אז אפשר ללמוד על האלטרנטיבות העומדות לפני הקולוניאליזם הציוני: השמדת הילידים או לפחות חיסול רצונם הפוליטי (מתאים לך? אולי, אבל לא נראה שיעבוד). אלג'יריה ודרום מזרח אסיה, סילוק המתנחלים או דרום אפריקה חיסול האפרטהייד והמשטר הקולוניאלי..

          • דינו הגיב:

            למגיב "יצא המרצע מן השק":
            טעות בידך. *לא* לכל קולוניאליסט "סיבות טובות ומובנות משלו",
            ברוב הפעמים הסיבות של קולוניאליזם הם רעות מאוד,
            אך לא כך הדבר במקרה של הציונות ותעיד על כך אילנה הרסטון-לוטן שאמרה זאת בעצמה לפני ביקורתה על הציונות. ספק אם היא היתה אומרת זאת על הקולוניאליזם הבריטי בהודו או הבלגי בקונגו
            .
            הדוגמה הגרמנית שהעלית היא דמגוגיה ותו לא:
            הציונות באה לתת פתרון אמיתי לבעיה נתונה ועובדה היא שכל יהודי שעלה לישראל טרם מלחה"ע השנייה ניצל ממוות בסבירות גבוהה, לעומת זאת מלחמתם של הנאצים ביהודים לא הייתה בשום צורה פתרון לבעייה של גרמניה.
            אם בצורה כלשהי היו כל היהודים כולם גורם חתרני והרסני הפועל נגד החברה הגרמנית כפי שטענו הנאצים – אז היה על מה לדבר,
            אך מכיוון ששנינו יודעים שלא כך הדבר – אזי ההשוואה שאתה עושה היא חסרת בסיס .
            לגבי ההתנגדות של אוכלוסייה המקומית – מעולם לא אמרתי שהאוכלוסייה המקומית לא אמורה להתנגד.
            "הקולוניאליזם הציוני" אינו קיים מפני שהציונות אינה עומדת ברוב הקריטריונים של "קולונאיליזם", ויעידו על כך הדוגמאות שאתה מביא העומדות על כרעי תרנגולת (אלג'יריה, דרא"פ וכו')

          • יצא המרצע מן השק הגיב:

            לכל המהגרים הקולוניאליסטים היו סיבות טובות מאוד (בפירוש כך) הקולוניאליזם הבריטי בהודו והבלגי בקונגו לא היו קולוניאליזם של מהגרים, שלא כמו הקולוניאליזם בצפון אמריקה, באוסטרליה, בניוזלנד. באלג'יר בדרא"פ וגם בישראל.

            הדוגמה הגרמנית היא דוגמא מתאימה להנחה ש"סיבות טובות הן הצדקה" ומי שבורח מהמציאות טוען "לדמגוגיה". הנאצים לא נלחמו ביהודים הם חיסולו אותם כתקדים נוח על הדרך. עיקר מלחמתם היתה למרחב מחיה כלומר השתלטות על עמים וארצות, חיסולם ו/או הפיכתם לעבדים. פתרון לא רע בשביל הגרמנים לא?

            כל יהודי שהיגר לאמריקה (בכמויות הרבה יותר גדולות) ניצל מהשמדה אז מה הרבותא הציונית?

            הציונות היא קולוניאליזם נטו ועומדת בכל הקריטוריונים של קולוניאליזם של מהגרים. הגירה מאורגנת בחסות אימפריה, השתלטות על השטח ודחיקת רגליהם, השמדתם, ו/או סילוקם מהשטח ויסוד ישות מדינית חדשה במקומם. מה עוד צריך?

          • דינו הגיב:

            למרות שהטענה שלך ממוקדת יותר כעת ("לכל המהגרים הקולוניאליסטים" במקום "לכל קולוניאליסט") – אני עדיין טוען שאין דין הציונים כדין המהגרים לצפון אמריקה, אוסטרליה וכו'
            בעיקר מהטעם הפשוט הבא:
            הצורך היהודי במדינת לאום הוכח כחיוני לאור התנכלויות אינסופיות שונות ומשונות לאורך מאות שנים עד כדי סכנת השמדה ממשית,
            מה שלא היה המצב של המתיישבים בכל המקומות שציינת

            באופן כללי ציונות אינה קולוניאליזם ואינה עומדת באף קריטריון של קולוניאליזם:
            ההגירה לא הייתה של אזרחי האימפריה, היא התאפשרה במשורה בלבד ללא שום רווח כלכלי לאימפריה ולא על חשבון הילידים.
            נהפוך הוא! המצב הכלכלי בפלשתינה השתפר פלאים והוכחה ניצחת לכך היא הגירה המקבילה פנימה של עובדים ערבים שהפכו לפלשתינים לכל דבר ועניין, כולל ארגומנט הנישול.
            אגב, אמרת משהו על "השמדתם", ובכן, לא היה ולא נברא.

            בעניין הדוגמה הגרמנית אני ממליץ לך לחזור לאלתר לספרי ההיסטוריה.
            בוודאי שהנאצים נלחמו ספציפית ביהודים. ההוכחה היא שככל שמצבה של גרמניה בשדה הקרב הלך והסתבך – כך הושקעו יותר ויותר משאבים בהשמדת היהודים. לכן לאמירה על "חיסול היהודים כתקדים" אין שום בסיס

          • ללא בסיס הגיב:

            1. למה זה צורך? יהודי לא 'צריך' להיות ציוני. יהודי לא 'צריך' לגור במקום ספציפי. רוב היהודים אינם גרים בישראל. 2. לא מדובר ב"צורך" אלא בשאיפה לאומית בשת"פ עם כוחות אימפריאליסטיים. 3. צורת מימוש השאיפות הללו התבצעה (ומתבצעת) על חשבונם של אחרים, סילוק ונישול. 4. קיומן של שאיפות אנושיות (אמיתיות או מומצאות) בטרם השתלטות על טריטוריה ונישול המקומיים אינו דבר שרלוונטי לאקט ההשתלטות עצמו (ואין מה לומר שאין זה נוגע לצד המנושל). לכן אקט הקולוניזציה (השתלטות ופגיעה בכוח) נשאר בעינו, כל השאר זה התחמקות מן העובדות. 5. מילוט מאזור פשע אחד (גרמניה) אינו מצדיק חזרה על אותו הפשע באיזור אחר (פלסטין) – הקורבן הפך תוך זמן קצר ביותר למקרבן…

          • דינו הגיב:

            1. אתה קורא לזה "צורך להיות ציוני" ואילו אני קורא לזה "אוטונומיה פיזית של יהודים ללא תלות בחסדיהם של אחרים". זוהי זכותו המלאה של העם היהודי כמו כל עם אחר, ובהינתן ההיסטוריה – זהו בהחלט גם צורך. מעטים העמים האחרים שהיה להם צורך דומה שהיה כל-כך מוצדק ודחוף (אגב, רוב הארמנים לא חיים בארמניה. אז מה?)
            2. נכון חלקית. זו בהחלט גם(!) שאיפה לאומית,
            ולא היה שום עניין אימפריאליסטי. זו פשוט המצאה.
            3. שאיפה לאומית באה לרוב על חשבון מישהו וכל מקרה אמור להישפט לגופו של עניין. סילוק ונישול הם עניינים טרגיים אך שגורים. ע"ע טורקיה ויוון, פולין וגרמניה ועוד אינספור דוגמאות.
            במקרה הציוני יש לפלסטינים אשמה ושותפות מלאה בכובד המחיר שהם שילמו.
            4. אתה טועה פעמיים: ברור שאם המניעים לאקט מסויים הם לגיטימיים אז כך גם האקט עצמו, אחרת כל רופא מנתח היה נשפט למאסר באשמת ניסיון רצח.
            הטעות השנייה שלך היא השרבוב הפאבלובי של המושג "קולוניאליזם" שאינו במקומו.
            5. "חזרה על אותו פשע"? אני לא מבין מדוע אתה כותב טענה תוך כדי שאתה יודע שהיא מופרכת לחלוטין… מה "אותו פשע"? איזה "אותו פשע"?

          • ק.א. הגיב:

            אם לסכם את טיעונו של דינו: יהודים סבלו בעבר לכן יש לקבל בהבנה את מעלליהם בהווה (פשע שמייצג את ה "אוטונומיה הפיזית" היהודית כבר 3 דורות ברציפות). יותר מזה, לדידו של דינו הקיום הספציפי הזה הוא צורך ושהעולם יקפוץ. משמעו שהמנגנון המדיני המיכשורי (שאמור להיות נטול ערך כשלעצמו) הפך למרכז הזהות היהודית שלו ושל רבים כמותו. המשימה היהודית שלהם היא לקיים את הממסד הצבאי-תעשייתי הזה, שהוא גם חלק באימפריאליזם המערבי. גם ההשוואה לכבושי המערב (ה"שגורים") אינה עולה יפה מדי: בעוד המערב יכול עקרונית להכיר בכיבושיו ולהעניק זכויות אזרח מלאות לכל התושבים הרי שבישראל היהודית היצר הכיבושי אינו בר-הכרה ככזה ואינו יכול להסתיים – משימת הטיהור האתני במקרה זה היא חוזה ציוני נצחי שאינו נגמר! מסקנה: דינו ימשיך להלבין את הפרויקט המוזר והנורא הזה ויהי מה, לא משנה לאיזה תהומות עוד יתדרדר המצב (אם זה אפשרי בכלל) – האטימות הזו בעינה עומדת ואין תוכן אחר.

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים