הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-17 בספטמבר, 2017 22 תגובות

לרוץ בקיץ בוושינגטון די סי זה לא תענוג גדול. חם ולח נורא, האוויר דביק וכשכבר יורד גשם – והוא יורד כמו מבול בקיץ – החום והלחות רק גוברים. אבל וושינגטון היא עיר של הישגים וכוח וכושר וכולם רצים כל הזמן. היתרון שרצים בתנאים כאלה הוא שהמח עובד, מחפש דברים שיעסיקו אותו בשעת סבל זו, והיום בעת שרצתי עלה בראשי שירה של ג׳וליה בוטרוס وين الملايين؟، או בעברית, היכן המיליונים?

בשיר זה שואלת הזמרת היכן המיליונים הערבים שיביסו את האויב הציוני וישחררו את פלסטין מעול הכיבוש והדיכוי. זו שאלה טובה וראוי שתינתן לה תשובה נאותה. אבל כרגע נסתפק ונאמר שרבים מהמיליונים הערבים בעצמם חיים במציאות קשה מנשוא. או שהם חיים תחת דיכוי של משטרים חשוכים, משטרים שלא פעם עושים יד אחת עם המשטר הציוני בפלסטין או שהם חיים בתוך גיהינום של מלחמות לא להם, מלחמות שכפו עליהם גורמים זרים שמבקשים לזרוע שנאה ולמכור נשק. ולכן אין סיבה לצפות שמהם תבוא ישועה לפלסטין.

צילום – Justin McIntosh

אבל לא בזה אנו דנים היום. כישראלים, השאלה שעלינו לשאול היא זו: היכן מיליוני היהודים? איך יכול להיות שמיליוני יהודים בארץ ובעולם אינם קמים וזועקים כאשר משטר דיכוי רצחני פועל כביכול בשמם והורס עם אחר? כשבעים שנה מדינת ישראל טוענת שהיא מדינת היהודים וככזאת היא מגרשת, כובשת, אוסרת, והורגת ללא רחמים ופרט למעט קולות שבקושי נשמעים אין מיליוני היהודים בארץ ובעולם אומרים מילה. להיפך – מיליוני דולרים נשלחים, לעתים בדרכים מאוד מפוקפקות, ממיליארדרים יהודים, שאגב רשומים בארה״ב כארגוני צדקה פטורים ממס, כדי לתמוך בכיבוש ובהרג. ארגונים יהודיים, עם כסף יהודי, פועלים כדי להפעיל לחץ על ממשלות בכל העולם כדי שיתמכו בישראל ויתנו לישראל נשק וכיסוי שיאפשר את המשך הכיבוש, הדיכוי וההרג.

השימוש במילה ״יהודי״ מעורר כעס מידי פעם ויש אפילו כאלה שרואים בשימוש במילה זו גזענות, במיוחד שערבים משתמשים בה – שלא יעזו לאמר ״יהוד״ – עליהם לדעת שיש יהודים שאינם ציונים ויש יהודים שמתנגדים למדיניות של מדינת ישראל. ולכן שוב עלינו לשאול: איפה המיליונים? מלבד נטורי קרטא וכמה שמאלנים אין הרבה יהודים שמביעים התנגדות משמעותית לציונות ופשעי הציונות בפלסטין. לא רואים ולא שומעים יהודים בארץ או בעולם חוסמים כבישים ודורשים שהסגר על עזה יוסר ושיורשה לתושבי עזה לחיות. איפה העם ואיפה הזעם? אין! וזה בזמן שיהודים קובעים את המדיניות, מחוקקים חוקים ומשרתים בצבא.

ג׳וליה בוטרוס שרה ושואלת על העם הערבי, הזעם הערבי, הכבוד הערבי. אבל עלינו לשאול על עם ישראל: איפה העם? איפה הזעם? איפה הכבוד? איך נותנים לשני מיליון בני אדם שחיים שעה נסיעה מתל-אביב למות מחם ומצמא ואין מיליוני יהודים שירימו קול זעקה? איך חיים להם בנחת יהודים בקיבוצים כמו זיקים וכרמיה ונגבה שהם מספר דקות מעזה, נהנים בבריכה ובחוף הים – חוף שממנו ניתן לראות את עזה – ואין מי שזועם ואין מי שכואב. במרכז הארץ בשער אפרים וכוכב יאיר וצור יגאל חיים בנחת יהודים על אדמות שהופקעו מפלסטינים אזרחי ישראל ואגב כך הפכו ערים פלסטיניות כקלנסווה טייבה וטירה למעין מחנות פליטים בהם חיים בחנק שכניהם? איפה הכבוד?

אחת הטענות שנשמעות כנגד החרם האקדמי והתרבותי (BDS) היא שאנשי התרבות והאקדמיה הם אנשים משכילים, בעלי רגישות לאחר ונטיה פוליטית ליברלית, ולכן צריך לשמור איתם על קשר פתוח ולא להחרים. זו טענה מעניינת, אלה שבישראל אין לה שום אחיזה במציאות. איפה המשכילים והאמנים והליברלים כאשר כמעט כל יום נהרג פלסטיני צעיר על ידי חייל? איפה הם שמדינת ישראל הורסת בתים, ואיפה הם שמנהיגים מקומיים נעצרים ועוברים שבעה מדורי גיהינום במרתפי השב״כ? איפה העם? איפה העם שמוחמד מנאסרה בן 13 מקבל 9 שנות מאסר בעוד אלאור עזריה, שרצח פצוע שכוב על הרצפה בדם קר, מקבל שנה וחצי? איפה הזעם?

אין זעם, רק תחושה של כוח אינסופי.

ישראלים שחיים בגבולות 1967 אוהבים לדמיין שהם אינם מתנחלים. המתנחלים הם אלה שחיים ב-״שטחים הכבושים״ אלה שמעבר לקו הירוק, קו שמזמן איבד כל משמעות. אבל למעשה אין שום הבדל בין יהודים שחיים בחלקי פלסטין השונים. אלה מתנחלים וגם אלה מתנחלים, זה שטח כבוש וזה שטח כבוש. אלה חיים על אדמה שנגזלה בכוח וגם אלה. איפה הזעם? אין זעם כלל וכלל, להיפך, יש הנאה גמורה מפירות הכיבוש. כיבוש שהחל ב 1948 והושלם ב 1967, טיהור אתני שנמשך שבעים שנה רצח עם שנמשך ללא הפסק דיכוי שאין לו סוף – אין זעם רק עוד ועוד ערבים סובלים ומתים.

את השיר מסיימת ג׳וליה בוטרוס במילים: התקוממות היא האמונה התקוממות היא הכתובת. אין שום סיבה שיהודים לא יענו לקריאה זו ויתקוממו נגד המשטר הציוני.

ובינתיים, כאן בוושינגטון די סי החזאי אומר שהסתיו בפתח, הטמפרטורות עומדות לרדת ומזג האוויר יהיה נח. קצת מזכיר את ״השוחט שחט והשיטה פרחה״ של ביאליק.

תגובות
נושאים: מאמרים

22 תגובות

  1. אמיתי הגיב:

    פלד שלום, כתבת שאלה ארוכה והתשובה טמונה בגוף השאלה.
    תהיה קצת יותר מעמיק ותקרא את השיר של ג׳וליה בוטרוס وين الملايين؟ חביבתך,
    בשפת המקור או לפחות בתרגום (אל תסתפק רק בזימזום ווין ווין ווין איל מיליון?)
    ואז תבין למה מיליוני יהודים, ממש לא קונים את הגבב הניאו ליברלי שאתה מנסה למכור.
    לא מדובר בשיר עם תקווה לשלום , או מסר פיוס.
    מדובר בשיר אלים שקורא לכל מדינות ערב להשמיד את השיקוץ הציוני.
    השיר הזה מאפיין את הגישה האלימה והלא מתפשרת של הפלסטינים.
    ובכן מליוני היהודים הם לא נוצרים ולא בקלות מגישים את הלחי השנייה.
    למעט נטורי קרתא ועוד כמה הזויים, החברה הישראלית\יהודית שחוותה את התוצאה הטראגית
    של הסכמי אוסלו ופינוייה של רצועת עזה , לא מוכנה לבצע עוד ניסויים הומניים, שבסופו של
    דבר יתהפכו עליה , בפרצי אלימות כפי שהמזרח התיכון יודע לזמן מידי פעם.
    חובת ההוכחה היא לא על היהודים ,אלא על הפלסטינים שיתחילו לחנך לשלום , שיפסיקו
    לשיר שירים אלימים ושיתחילו לשיר שיר לשלום , שיבינו שהם צריכים להתפשר ולא יקבלו את כל
    מה שהמנהיגים השקרנים שלהם מפמפמים להם (בעודם חיים חיי פאר מושחתים).

  2. ע.ג. הגיב:

    ואני חשבתי שהוא מדבר על מיליוני ומיליארדי הדולרים שהעולם (כולל ישראל) שפכו על הפלשתינים כדי לשפר את מצבם ונעלמו לבלי שוב בנסיונות לרצוח עוד יהודים. באופן יחסי הפלשתינים קבלו סיוע כלכלי בהיקף גדול ממה שקבלה גרמניה לאחר מלחמת העולם השניה. מה עשו עם הכסף הגרמנים ומה הפלשתינים. לא משטר כבוש, לא אפרטהייד ולא עוול אלא בזבוז כל הכסף כדי להשלים את מה שניסה לעשות אביהם הרוחני שישב עם היטלר. לו השקיעו ולו חלק מהכסף שקבלו בעזה לרוחת התושבים עזה היתה היום לא רק סמל למקום פורח אלא זרז לישראלים לעזוב את השטחים. אבל הם מעדיפים לרצוח יהודים. ובענין מיליוני הערבים שיביסו את הציונים? הם כנראה מבינים שהציונים עדיפים על פני מניהיגיהם והוגי דעות מסוגו של פלד

  3. לא היה עולה? וואלה. הגיב:

    המדינה היהודית אינה מדכאת ערבים. מ-ה פ-ת-א-ו-ו-ו-ם! לא היה כלל עולה על דעתם של יהודים לרגע. (אבל איכשהו הם כבר עסוקים בזה עשרות בשנים). חשוב מאד לזכור שלדכא עמים אחרים כלל לא היה עולה בדעתם. לגזול ולדכא אתנית כלל לא היה עולה בדעתם. מה פתאום מיקו. אתה לא הבנת כלל את היהודים ומדינתם. לא הבנת. טעית. מה פתאום. אוי אוי אוי. איך טעית. נו, טועים לא נורא. תבקש סליחה ביום כיפור. אחחח וואי וואי וואי וואי איזו ט-ע-ו-ת איומה. מה פ-ת-א-ו-ם!!! כלל לא היה עולה בדעתינו. אנחנו? אנחנו??!! העם הקדוש הזה??? הניבחר??!! העליון? מה פתאום. השתגעת! בקש סליחה ומחילה מהר ומייד. אנחנו? מה פתאום, מה פתאום. לא היה עולה בדעתינו. לא היה עולה הבנת! אוטואנטישמי שכמוך. אנחנו? חוצפן. סמולן. עוף כבר מהארץ. אנחנו? אנחנו?

  4. לא היה עולה? וואלה. הגיב:

    https://www.youtube.com/watch?v=MvPIg1zWfLY

    יהודים עסוקים בהרעפת חיבה ומתן צדקה, מכל הלב, על לא-יהודים.
    צדיקים בני צדיקים.

  5. ק.א. הגיב:

    מאמר מצוין. צילום מצוין. מיקו פלד מהמעטים מבין הישראלים שמכוונים אל האמת הנוראה המקופלת במדינה היהודית מלידתה, על שיטותיה והאקלים הנפשי שהיא משרה בחשופים אליה. אכן "טיהור אתני שנמשך שבעים שנה רצח עם שנמשך ללא הפסק דיכוי שאין לו סוף" … נשאלת השאלה מה מוצאים היהודים בעיסוק הזה? זו שאלה סוציולוגית ופסיכולוגית שהיא בגדר טאבו.

  6. ק.א. הגיב:

    התמיהה לגבי המציאות הנפשית הישראלית (איפה הזעם?) אותה מתאר פלד כאן מזכירה לי תיאור נפשי דומה מאד (ותמוה גם הוא) אותו תיאר ישעיהו ליבוביץ ביהדות הדתית. ישעיהו ליבוביץ, חד העין והסקרן, גילה שקיימת תכונה פסיכולוגית אנושית מעניינת ונפוצה, בה הוא נתקל על בסיס יומי, אצל יהודים (כולל רבנים) אשר בה המציאות עצמה(!) נקבעת לפי מה שכתוב בטקסט (הלכה או מדרש) ולא לפי מה שהעיניים רואות. כדוגמה להתנהגות מוזרה (בלשון המעטה) זו, נהג י.ליבוביץ לאזכר את היחס אל החד-מיניות: לפי אותם הרבנים, הומוסקסואליות גברית ביהודים אינה קיימת (אצל גויים זה קיים אבל לא אצל יהודים) משום שכתוב בטקסט מסויים כי "בני ישראל לא נחשדו על משכב-זכר". כלומר ישנה אמונה חזקה מאד בה למרות שהעיניים רואות דבר מה הוא נותר בחזקת 'לא קיים' (מכיוון שזה סותר את מה שקראו או שלמדו עליו). אפשרות אחרת – ואולי נוראה יותר – היא שהעם אינו הוזה הזיות (כאותם הדתיים) אלא שפשוט סאדיזם הפך במרוצת הזמן לתחביב לאומי מקובל. יתכן ומדובר בשילוב של שני המצבים וקשה לקבוע באיזה אחוזים. חג שמח וכשר לכל בית ישראל.

    • אמיתי הגיב:

      ציטוט "כלומר ישנה אמונה חזקה מאד בה למרות שהעיניים רואות דבר מה הוא נותר בחזקת 'לא קיים' "
      הגמל כמובן לא רואה את הדבשת שלו והדברים שמוענו ליהודי הדתי מתאימים כמו כפפה לשמאל החולמני .שהרי ידוע שהקצוות הקיצוניים תמיד מתחברים לאותה נקודה.
      עשרות שנים של טרור פיזי ומילולי ,איומי השמדה מפורשים, מאמרים שמפורסמים חדשות לבקרים ובהם פירוט מלא מה יהיה גורל היישות הציונית,חינוך לשנאה והסתה,עידוד תרבות שהידים רצחנית ,כל אלו ועוד הרבה מופעי אימה, נוכחים במציאות שלנו יום יום.אבל לק.א. יש אמונה חזקה כל כך שגם אם העיניים רואות דבר מה הוא נותר בחזקת לא קיים.
      אז מה ההבדל בינך לבין יהודים דתיים?.להם יש אמונה ולך יש אמונה.ושום דבר לא יזיז אותך מאמונתך,גם אם יראו לך באותות ומופתים שאתה טועה.
      שורה התחתונה , ק.א. אתה יהודי מאמין בן מאמין , ממש כמו שי.ליבוביץ תיאר אותך ושכמותך.

      • ק.א. הגיב:

        אינני "יהודי מאמין" אני למדתי שהמנטליות הישראלית היא שגעונית. הסיבה שאתה חש נורמלי ונורמטיבי היא מכיוון שבישראל כולם, או כמעט כולם מוקפים בזה (עשרות שנים). ברגע שאראה כי מרבית היהודים-ישראלים אינם סובלים עוד מתסמונת מיוחדת אומר זאת. לגמל אכן קצת קשה לראות את דבשתו ולכן אני עושה כל הזמן נסיונות לבדוק את ה"דבשת" שלי – אולי אני הוא הטועה: הרבה פעמים, בוויכוחים, אני מנסה להיות devil's advocate ולנסות להציג את עמדת הצד השני. אני אומר לכם שרוב הישראלים הם "משוגעים" (אולי גם בלי מרכאות). הם עצבנים היכן שלא צריך. הם אלימים היכן שזה מיותר. הם קצרי פיוז להחריד. רובם חסרי כל תרבות ונימוס בסיסי. הם אוהבים לשנוא, במיוחד לא-יהודים. הם חסרי כבוד לרכוש ציבורי ולזולת. הם חסרי רגישות וסובלנות. הם פרנואידים, חושדים כל היום שמישהו עובד עליהם ומרמה אותם או חי על חשבונם. הם חיים במדינה ספרטנית מיליטיריסטית, גסה ופנטזיונרית. הם אפופים בכל זה – והם רואים בהשתוללות זו לא רק את הדבר הטבעי והנורמלי אלא כמימוש החיים הפרטיים והלאומיים. התופעה המוזרה הזו לא תוכל להמשך לנצח. אני חושב שברגע של אמת זה אולי ברור גם לך.

  7. עומר הגיב:

    הישראלים לא מתקוממים כי הם נכנסים לכאן וקוראים למשל את הכתבה של אילן שדה עם התגובות שלו. ואז הם בוחרים ימין.
    לפעמים נדמה שחלק מהשמאלנים שכותבים כאן, פוגעים בשם הטוב של השמאל, ובכך מרחיקים ישראלים רבים.

    • ק.א. הגיב:

      לעומר: מה שנכתב במאמר זה אינו בגדר: "שמאלנות". התיוג הרווח של התבטאויות שיוצאות נגד ברבריות שלטונית-ישראלית, או שמתארות את מה שצמח ממנה, כהתבטאות "שמאלנית" הינה דבר מוטעה ומטעה. דיעה פוליטית מכוונת אל מה שיהיה בעתיד (מחר, בעוד שנה) ואילו קביעה עובדתית אינה עוסקת בעתיד ואין לה קשר לרצונו של המתבונן. במצבינו התבטאות על ברבריות-שלטונית ישראלית היא קביעה עובדתית ולכן א-פוליטית. הכרה עובדתית שכלתנית קודמת לדיעה פוליטית ואין על עצם קביעה כזו וויכוחים (בין אנשים בעלי יושר אינטלקטואלי). מנטליות מדאיגה, גבולית-חולנית, היא עובדה יומיומית, רציפה, רחבה ונפוצה מקיר לקיר שלא ניתן להתעלם ממנה. לעובדה זו ביטויים רבים בכל שטחי החיים – ולא רק קיימת בשטחים הכבושים: ברבריות זו חילחלה לכל שכבות החברה והיא קיימת, כמובן, גם בין יהודים לבין עצמם. העם בישראל חונך (ואולף) להתנהגות זו עד כדי כך שמדובר בנורמה כללית. אדם שמכיר את ספקטרום ההתנהגות האנושית אין לו ברירה אלא להודות שזה המצב. מכאן התמיהה: מה שווה הפוליטיקה אם ישנו הסירוב העקרוני להפנים מצב (יסודי) זה לאשורו?…

    • אילן שדה הגיב:

      אתיחס למגיב המכונה "עומר" כאשר יחשוף את שמו המלא.
      חתימה טובה
      פרופ' אילן שדה

  8. ברוך.ג הגיב:

    אין גבול כנראה לשנאה עצמית
    אני בן לגור עשירי של יהודים בארץ הזאת איני כובש ולבטח איני רוצח עם
    אז מיקו שב לך בבטחה בוושינגטון ארץ בה חוסלו רוב תושביה האינדיאנים ובה נורים על ידי שוטרים תושביה השחורים ללא הסבר ותמשיך להטיף לנו מרחוק

  9. אישפשוט הגיב:

    מילא שהבן של ראש אגף האפסנאות קורא לעצמו "בן הגנרל".

    מילא שמזמן אינו ישראלי וקורא לעצמו כך.

    אבל,

    http://blogs.timesofisrael.com/miko-peleds-big-anti-semitism-problem/

  10. מצביע ההסטוריה הגיב:

    מספר הערות לכותב. קשה לענות לגיבוב של טענות ללא נתונים אבל צריך:
    א. כולנו מתנחלים וכובשים. ארה"ב , קנדה, אוסטרליה, דרום אמריקה, מכסיקו ועוד הינן מדיניות שבהן ישבו ויושבים עמים נוספים. לא נכתב מאומה כנגד התנחלות מסוג זה ולא תיכתב כי המציאות לא תשתנה.
    ב. לא סיפקת נתונים על 360 הרוגים פלסטינים בשנה.
    ג. לכותב אין מושג מהו רצח עם החל מרצח הארמנים וכלא ברצח ברואנדה דרך מחנות הרצח הגרמניים. רצח עם הוא דבר מתוכנן ומונחה .לישראל אין מדיניות ולא ארגון לביצוע רצח עם. אישית לא מאמין ישיימצאו האנשים שיסכימו לבצע. – טענה שיקרית.
    ד. צפיפות – כללת בשטח את כל התושבים. סה"כ מדובר ב כ 26 מליון דונם. מתוכם כ 10 מליון מהווים שממה ושטחי אימון לצבא. ל6.5 מליון היהודים אין שטח של 4.2 לאדם. המספרים לא מסתדרים. אבל אסור לבלבל עם העובדות.
    ה. אכן קיימות מגבלות תנועה לפלסטינים מיהודה ושומרון. אך מדובר בשטח ומסיבות ביטחון.
    ו. לגבי עזה. שכחת ונוח לשכוח את האיומים ברצח ואת הירי על אזרחים. מדובר באויב לכל דבר ואנחנו לא נתאבד בשבילם.
    ז. אין לנו מושג כמה ישראל רוצה לספח. כל סיפוח יעשה בהסכם (אם יקרה).

  11. י.פ. הגיב:

    זאת שאלת סרק במדינת אפרטהייד קולוניאלית. השאלה החשובה באמת היא לאן זה הולך. הלאומנות, הפאשיזם והנאציזם מקורם ברצחנות של הקולוניאליזם. ההשתלטות על הקולוניות לצורך ניצול משאבים ועבודת עבדים ו/או לצורך התנחלות של המוני האיכרים באירופה שנושלו ע"י הקפיטליזם לרעב בפאתי הערים, הובילו לאידיאולוגיה של עליונות גזעית ותרבותית מצד אחד ותת אנושיות וברבריזם של הצד האחר. תופעה זאת לא תפסח גם על הקולוניאליזם הציוני, אלא שזו הגיעה באיחור כאשר הקולניאליזם הישיר והגס כבר הגיע לקיצו יחד עם האידיאולוגיה שלו (לפחות בגלוי). לכן הציונות שבתחילת הדרך לא הסתירה את מהותה הקולוניאלית עכשיו לאחר שנשארה ה"מעוז" האחרון היא מנסה לאמץ לאומיות ליברלית בתחבולות בתמרון ובעורמה, כדי להסוות את מהותה. אלא שמתחת לציפוי הדק הליברלי המזויף רוחש ההמון שלא מבין פוליטקלי קורקט ובז לו. התופעה הזאת מתרחשת בגלוי ברשתות החברתיות ובתגובות (גם כאן). כך, המציאות הציונית האמתית מחלחלת למטה ומכינה את הרקע לנישול, לטיהור אתני ולג'נוסייד ע"י דמוניזציה ודהומניזציה של הפלסטינים.

  12. ק.א. הגיב:

    דומני שמספר המגוייסים שנוהגים להגיב באתר עם תגובות ידידותיות לשלטון צמח לאחרונה.

    • אמיתי הגיב:

      הייתי מתקן ואומר ,שהתגובות הן ידידותיות לאמת ולשכל הישר.

      • ק.א. הגיב:

        שנה טובה לך, שנת בריאות. שנה של יושר ורצון טוב והגינות. שנה של התבוננות פנימה אל הלב אל היופי הפנימי-הפרטי, אל הפשטות, אל האמת האמיתית – שתמיד ידעת אותה מאז היותך ילד.

        • אמיתי הגיב:

          תודה רבה על האיחולים היפים.ולך אני מאחל שנה טובה של בריאות שלווה והצלחה בכל מעשיי ידייך. ולכולנו אני מאחל את ברכתו של רבי אלימלך מליז'נסק.

          ..אַדְּרַבָּה, תֵּן בְּלִבֵּנוּ שֶׁנִּרְאֶה כָּל אֶחָד מַעֲלַת חֲבֵרֵינוּ וְלֹא חֶסְרוֹנָם, וְשֶׁנְּדַבֵּר כָּל אֶחָד אֶת חֲבֵרוֹ בַּדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר וְהָרָצוּי לְפָנֶיךָ, וְאַל יַעֲלֶה שׁוּם שִׂנְאָה מֵאֶחָד עַל חֲבֵרוֹ חָלִילָה.

  13. אנדרה דרזנין הגיב:

    שלום מיקו
    אנחנו לא מכירים ולכן אציג עצמי – אני נמנה על המעטים, למצער, והעקשים (עדיין) שמזה שנים רבות מגנים את גועל הנפש של הכיבוש של 1967 אך גם מדגישים שהכיבוש הזה אינו סטיה ולא תאונה מוזרה אלא שלב בפרשה הסטורית מסובכת אך עקבית ביסודה: קו עקרוני ברור מחבר בין הפרקסיס הציוני לפני 1948, אופן עיצוב המדינה הישראלית בין 48 ל-67 וההגיון של הנצחת הכיבוש וההתנחלות בשטחים אחרי 67. נהניתי לקרוא את מאמרך. המאמר כתוב היטב ואומר אמת.
    מצוקתך לנוכח שתיקת היהודים עוררה בי הזדהות.
    דעתי היא שמשימתם החשובה של "מביני עניין" כיום היא לחזור ולהדגים ולהסביר שהמדינה הישראלית איך שלא תסמן את גבולותיה אינה מדינה נורמלית ביסודה שרק צריכה לכרות גידול מכוער שצמח לה בגדה המערבית אלא מדינה חריגה שמלכתחילה נבנתה על גזל קרקעות נרחב, ריקון השטחים שבשליטתה מתושביהם הערבים וחקיקה מסועפת שכל תכליתה לקיים דומיננטיות חד לאומית יהודית בארץ דו-לאומית. האתגר החמור ביותר למבנה המפלה הזה, והסיכוי היחיד לשלום ערבי יהודי מגולמים לכן בדרישה ליברלית-דמוקרטית פשוטה: כינון שוויון מלא בין כל תושבי הארץ. הלוואי.

הגיבו לאמיתי

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים