הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-17 בנובמבר, 2017 3 תגובות

א.

על הבוקר רבתי עם תת-ההכרה שלי, שרק למען הסדר והמשמעת הזמניים נכנה אותה עוגניה. אז עוגניתי רצתה להזמין את החברות שלה מהתנועה המאוחדת לציין מאה שנה להצהרת בלפור בריקודים ובמסכת, כמו פעם. הזכרתי לה שבמשא ומתן על התנאים לשיתוף פעולה בין ההוויה, ההכרה והתת סוכם שוועדה פריטטית היא זו שתחליט אילו אירועים יזכו לציון ו/או למסיבה צנועה בעוד על שני נושאים היסטוריים הרי גורל ועולם אין מחלוקת והם יקבלו את מרב הששון והשמחה: המהפכה הצרפתית ומשלימתה המהפכה הקומוניסטית.

עוגניה התמה והרכה היא היא שהחלה במריבה בקובעה כי על שתי המהפכות הנ"ל חלה התיישנות בעוד הצהרת בלפור עשתה גדולות ונצורות ואת התוצאה רואים כיום ברחוב בלפור בירושלים, "ואם לא נאה לך אתה מוזמן לחזור לגור אצל ההורים שלך. כבר צלצלתי לכול החברות שלי ומצידי אתה יכול להביא למסיבה את הוועדה הפריטטית המצחיקה שלך."

שברתי את כל הכוסות בבית לא לפני שצעקתי: "ואם את כל כך מרוצה מהשלטון של הבלופר הזה, אז תלכי להשתטח בכניסה לבית שלו. "רעייתי" כבר תדרוש ממך דמי שימוש באבק." "לך לעזאזל בוגדן, לא מבינה למה בכלל הסכמתי לשרת את ההכרה שלך! מתחילה לחשוב שלפני הברית בינינו הטחת את הספר הזה, של המומר ההוא, "הקפיטל" בראש שלי."

ב.

חזרתי לפנות בוקר ועזרתי לעוגניה לסדר את הסאלון טיפ-טופ, החברות שלה מהתנועה המאוחדת עשו סמטוחה והשאירו כתמים על הרצפה. שאלתי איך היה ועוגניה ענתה שאף אחת לא רצתה לשמוע על הצהרת בלפור, היו כאלו שחשבו שמדובר בכלל בהצהרת הון או מכס וכדי ליישר את ההדורים בינינו בקשה ממני בדחילו וברחימו שאלך למכולת השכונתית לקנות מוצרי יסוד לפני שמטילים עליהם מס שבח וייס או מקרקעין, משהו דומה.

אז הלכתי למכולת השכונתית שבעליה קבע שלט בכניסה המכריז: "טוב למות בעד עריצנו," והוא אכן מאמין בכך למרות אמונתו הבלתי מסויגת במדינה דמוקרטית ויהודית וגם להיפך, שלא נתבלבל.

הלה קיבל את פני במאור פנים ושאל כבדרך אגב: "אז מה שלום החברה שלך, נו הזותי, תנין זועבי?" עניתי:"הרבה יותר טוב מדגי הרקק שאתה מצביע עבורם!" הוא גיחך ושלף את השאלה השנייה המקובלת אצלו דרך קבע: "אז היום, בוגדן, אתה משלם ברובלים או בדינרים שאנשי אש"ף נתנו לכם כשנסעתם להיפגש איתם ברומניה לפני עידן פלוס נתניהו?" לא הגבתי. שכן נוסף שלקלק את שפתיו לשמע האשמה הנוראה אמר:"בוגדן, תוציא, תוציא כבר את הרשימה המשותפת שכתבו לך בסניף המפלגה ונראה אילו קלוריות דרושות למהפכה שבדרך".

אחד הנוכחים פרץ בצחוק. בעל המכולת: "תדע לך שפה בשכונה כמעט כולם סובלים מגלוטן, אבל זה כלום לעומת הגיליוטינה שמחכה לך, בוגדן שכמוך…אבל בגלל שאתה ותיק בשכונה ועשית מילואים עד גיל חמישים גבינת הקוטג' עלי, חניוק שכמוך".

ג.

בית חולים. בדיקה שנתית-שגרתית של קרסול רגלי הימנית שנפגעה לפני חמישים שנה כתוצאה מצניחה על אבנים במקום על חול. טעות אנוש. הטייס שיחק פעם חמש אבנים ומאז הוא מתגעגע לחזור למשחק. הפקידה קיבלה אותי במאור פנים ואמרה שפעם שמעה אותי אומר לרופא שאני מקשיב רק לנאומי חברי הרשימה בכנסת וזה מוכיח שאני דפוק לא רק ברגל אלא גם בראש. לאחר שנשמה עמוקות אמרה שהיא מאמינה באמונה שלמה שבקרוב יגיע המשיח, כול העולם יחזור בתשובה, החיים ימשכו לנצח נצחים ובית המקדש ירד קומפלט מהשמים ואז הים ישלח נהרות של מים מתוקים וכסף חי להר קודשנו ואם אני לא מאמין לה אז מוטב  שאומר קדיש על עצמי כי לא יהיה מקום לטיפוסים מהסוג הבוגדני.

ד.

לפנות ערב, לאחר ששבתי מהעבודה נפגשתי עם חבר ילדות. הוא שאל אם אני יכול לעשות שפגאט כמוהו ואם אני מוכן לשחק איתו הכאדרים באים, שוטרים וגנבים, סוס ארוך ועוד כהנה וכהנה. שאלתי אותו למה לחזור לילדות המשותפת שלנו שאכן הייתה נפלאה במובנים מסוימים למדי אם ההווה כל כך משובח ומוצלח. הוא פרץ בצחוק ואמר:"טוב בסדר, אני רואה שאתה לא בראש שלי, אז אתגייס לצבא רק כדי לשמור שנייה בפעם האחרונה". אשתו הגיעה במפתיע, קרצה אלי ותחבה לכף ידו כדורים נגד דיכאון. הוא שאל אם אני רוצה ביס. עניתי: "לא, תודה. עוד מעט עוגניה תזכיר לי לקחת משהו דומה".

ה.

בבוקר הצלחתי לבצע עשרים שכיבות סמיכה. בערב כבר לא.

יצאתי להליכה. מחר אולי ארוץ מרתון. ואחרי מחר אעשה מה שכבר היה צריך להיעשות מזמן:להכין מלאי מכובד של בקבוקי מולוטוב.

ו.

יום שישי. חברה מהאוניברסיטה התקשרה ואמרה שהיא רוצה להירשם לשמאל אבל אין לה כסף לשומר ראש. עוגניה הקשיבה לשיחה. אמרתי: "לא צריך שומר ראש ובעצם לא צריך כלום כי האויב הוא מסוכן מאד אבל במהותו הוא כלום אחד גדול". עוגניה חטפה את השפופרת והטעימה: "אל תקשיבי לפסיכי הזה, וחוץ מזה היום קצר והמלאכה מרובה".

ש.

ובלי משים ירדה השבת, גבירה אדנותית, מראש האילנות ואמרה: "אדון סחבק, אולי תיקח את עוגניה ותחזור קצת לקיבוץ, שם "טבנקין" לימד אותך לא רק לחרוש את האדמה אלא בעיקר ללכת בתלם".

 

 

תגובות
נושאים: מאמרים

3 תגובות

  1. עודד הגיב:

    שלום לאבשלום. נאה דרשת וכתבת.

    מאחל לך בריאות טובה , קרסול איתן, שכיבות שמיכה מוצלחות והרבה כתיבה ( לא תמה, וכך יאה)

    בא-גד (בן בגד-כפת)

  2. איתן הגיב:

    נהניתי ממה שקראתי.

הגיבו לאיתן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים