הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-19 בנובמבר, 2017 18 תגובות

השנה אנו מציינים מלאת שישים ותשע שנים לתחילת הנכבה הפלסטינית. שהחלה את חיסולו הלאומי של העם הפלסטיני, את שוד מולדתו, פירוקו לחלקים והפיכת רוב בניו לפליטים. הרס הערים הפלסטיניות וגירוש תושביהן הוא ליבת האסון הזה, הן במה שנוגע למספר המגורשים מהאזורים העירוניים הצפופים והן בהשמדתה של רקמה תרבותית-עירונית תוססת וצומחת, שנעלמה ללא שוב מזה עשרות שנים. רוב הישראלים אינם יודעים דבר על פלסטין האורבנית שהייתה קיימת עד מלחמת 1948, אך בכל הנוגע להרס עריה של פלסטין, גם הפלסטינים עצמם התייחסו לנושא זה במשך שנים רבות בצורה מינורית יחסית. אחת הסיבות המרכזיות לכך היא העדר זיכרון מאורגן של העיר הפלסטינית. והשמדת הציוויליזציה האורבנית הפלסטינית והארכיונים הפלסטינים בידי הציונות.

המיקוד בשיח הנכבה, שזכה בשנים האחרונות להארה מחודשת, היה ונותר הכפר הפלסטיני, אדמתו הגזולה והרומנטיקה האסתטית של בתיו ההרוסים ובוסתניו. לעומת זאת, הפן המרכזי של תהליך הנישול והטיהור האתני נשאר לוטה בערפל: יחסה ההרסני של הציונות לעיר הפלסטינית ומלחמת החורמה שניהלה נגדה, עד למחיקתה מן הטריטוריה ההיסטורית ואף מן הזיכרון הלאומי, גם המאמצים העקביים שמקדיש הממסד הישראלי למניעת צמיחתה של העיר הערבית מחדש מוסתרים בהצלחה ניכרת.

להלן דוגמא מן השנים האחרונות: בשנת 2008 החליטה ממשלת ישראל על הקמת עיר ערבית חדשה בגליל, על גבעה המכונה טנטור, סמוך לכפר מכר-ג'דידה. הוקצו לכך 2700 דונם של אדמות מופקעות שהפכו לאדמות מדינה, שנועדו לעיר בת 40.000 תושבים. הייתה זו החלטה שנטעה תקווה בקרב צעירים משכילים הן המעמד הבינוני הפלסטיני, שקיוו לחיות מחוץ למסגרת החמולתית. בשנת 2010 החל משרד לתכנון בראשות האדריכל ערן מבל, לתכנן את העיר החדשה וב-2014 אף אושרה התוכנית ומאז שקט. התוכנית נשארה במגירות ואף אבן הפינה שלה עדיין לא הונחה. אני מניח שהעיכוב נעשה בלחץ היועצים לענייני ערבים במשרד ראש הממשלה, שעד היום היה תפקידם לדאוג לדה-אורבניזציה של החברה הפלסטינית, כדי לשמור על פיגורה.

~ ~ ~

בתקופה שבה החלה ההתנחלות הציונית להתממש בחסות קולונית האם שלה- האימפריה הבריטית – כבר היה העם הפלסטיני שרוי בעיצומו של תהליך גיבושו כאומה מודרנית במולדתו. החברה הפלסטינית הייתה אמנם ברובה חברה חקלאית, אך הדיפרנציאציה החברתית, שנוצרה עקב חדירת ההון הקולוניאלי האירופי, החלה ליצור סוג של מעמדות חברתיים חדשים על בסיס היחסים הקפיטליסטים. מעמדות אלה התרכזו בעיקר בערים הגדולות, יפו ירושלים וחיפה, כמעמדות ביניים מודרניים הם פיתחו זיקות חדשות ותובנות חדשות ותהליך החילון שעברו היה רב עוצמה, עובדה ממנה מתעלמים רוב ההיסטוריונים.

כבר בתחילת המנדט הבריטי, שבחסותו גדלה והתפתחה ההתיישבות הציונית בארץ, הכילו הערים הפלסטיניות כרבע מן האוכלוסייה.  שיעור זה גדל לכדי36% בסיום המנדט כלומר לכחצי מליון נפש(!). יחסית למזרח התיכון כולו היה שיעור העיור של האוכלוסייה הערבית בפלסטין גבוה במיוחד.

גם מבחינה טכנולוגית הייתה פלסטין מן המתקדמות במזרח התיכון.  לדוגמא, רמת המינוע – מספר המכוניות לאלף תושבים – הייתה גבוהה בחברה הערבית הפלסטינית מכל מדינות האזור מלבד לבנון, ועלתה על זו של בולגריה או פולין באותה תקופה. מספר מקלטי הרדיו, מוצר יקר וחדיש, עלה בכמותו באוכלוסיה הפלסטינית פי ארבעה או חמישה על מספרם בסוריה או מצרים יחסית לאוכלוסייתן.  הערים, ששימשו כצומת המחברת את החברה המקומית עם התמורות, החידושים, ההמצאות והרעיונות בעולם כולו, נעשו לבית היוצר של הרעיונות הלאומיים.

בשנת 1946 היו בפלסטין 11 ערים שאוכלוסייתן הערבית מנתה למעלה מעשרת אלפים נפש. בשלוש מתוכן – יפו, חיפה וירושלים – הגיעה האוכלוסייה הערבית לכ-70,000 נפש לכל עיר:  בערים הגדולות התפתחו לא רק המסחר, הבנקאות, התעשייה הקלה והתעבורה, אלא אף חיי תרבות וחברה ענפים: בתי קולנוע, בתי קפה, מועדונים, אירגוני נוער ונשים, עיתונים יומיים, שבועונים, חוגי ספרות, תיאטרון ולימוד שפות. מעמד הפועלים הפלסטיני וארגוניו בלטו מאד בערים, אך חיי התרבות פותחו ברובם על ידי שיכבה זעיר-בורגנית רחבה שצמחה בערים. שיכבה זו התנגדה לציונות ואף יצאה לעתים קרובות בביקורת חריפה נגד ההנהגה הפיאודלו-בורגנית הפלסטינית שהייתה קשורה להון הזר, למשטר הקולוניאלי, לבתי המלוכה הערביים ואף לציונות. אך שכבה זו של מעמד בינוני מקומי, מעולם לא הצליחה להתנתק ממש מאותה הנהגה פיאודלית מסורתית ולכן לא פיתחה פוליטיקה עצמאית ובלתי תלויה בה. למרות זאת סיפק המעמד הזה את המנהיגות האידיאולוגית של התנועה הלאומית, הן בגרסתה הכלל-ערבית והן בזו הפלסטינית.  חשיבותה של שיכבה זו במרקם הלאומי הפלסטיני הייתה גבוהה, ולכן אין פלא כי אוכלוסייה זו ובית הגידול שלה – "העיר" – זכו  לשנאתה הבלתי מוסתרת של התנועה הציונית.

שנאה זו לבשה ביטוי אופרטיבי במלחמת החלוקה שהיהודים קוראים לה "מלחמת העצמאות" או "מלחמת השחרור".הטרור שהפעילו הציונים מסביב לשלושת הערים הגדולות יפו חיפה וירושלים כבר בדצמבר 1947, מצביע על אסטרטגיה אחידה: בשלב הראשון פגיעה בפריפריה החקלאית של הערים במטרה ליצור מחסור במזון בתוכן. שלב שני:  פגיעה בנקודות אסטרטגיות בתוך הערים, כמו פצצה של האצ"ל על פועלים ערביים של בתי הזיקוק בחיפה, הפותחת מעגל דמים של מעשי טבח ונקם; פיצוץ בניין הסראיה בכיכר השעון ביפו ע"י הלח"י ב4 לינואר 1948, שגרם לעשרות הרוגים וחיסול הארכיון העירוני; פיצוץ מלון סמירמיס בקטמון בירושלים ב-5 לינואר 1948 בידי ההגנה, ופיצוץ בתים החולשים על סביבתם בשלושת הערים הראשיות. למחרת ההתקפות האלה עבר משוריין של ה"הגנה" בשכונת טלביה בירושלים ודרש ברמקול מהתושבים הערבים לעזוב את השכונה – חלקם אמנם עזבו. האוכלוסייה המפוחדת והלא מאורגנת נדחקה, אוימה וגורשה נוכח עיניו העצומות לרווחה של הצבא הבריטי.

החל מאמצע מרס 1948 מתגברים מעשי ההתגרות של אנשי ההגנה בערבים במסגרת מה שכונה "תוכנית ד'". טבח דיר יאסין, שבוצע על ידי אנשי אצ"ל ולח"י בסיוע ריתוק וירי של ההגנה, ביום 9 לאפריל 48׳, הביא למנוסה המונית של פלסטינים. העיר הערבית הראשונה שבה הושלם הטיהור האתני של האוכלוסייה הערבית באופן מלא הייתה טבריה. ב-16 באפריל יצאו בריטים מהעיר וה"הגנה" תקפה את הישוב נאסר א דין, סמוך לטבריה, התקפה שבה נרצחו כל הפצועים והשבויים. לאחר מכן מתחילה הפגזה על החלק הערבי והבריטים,במקום להגן על המותקפים מציעים לפנות את כל האוכלוסייה הערבית. ב18.4.48 יוצאת שיירת המסולקים את העיר טבריה.

בירושלים, לאחר טבח דיר יאסין , ממשיך הלחץ לסילוק שארית האוכלוסייה הערבית מן השכונות טלביה, בקעה, אבו טור, רוממה, המושבה הגרמנית ,קטמון, מוסררה ועוד, שרובן היו המפוארות בשכונות ירושלים.

הערים הערביות נכבשו ו"טוהרו" ברובן לפני ה-15 במאי 1948, התאריך בו פרצה באופן רשמי "מלחמת העצמאות", עם פלישת הצבאות הערבים לפלסטין. האוכלוסייה הערבית העירונית בחיפה, יפו, טבריה, צפת והשכונות הערביות בדרום ירושלים ובמערבה, סולקה ברובה עוד בחודש אפריל, מתחת לאפו של השלטון המנדטורי הבריטי.  כדי להמריץ את בריחת התושבים הערבים שנשארו בבתיהם בירושלים, דאגה הסוכנות היהודית להפיץ שמועה, כי רכושם של הערבים שעזבו את בתיהם בגלל המלחמה יוחזר לידיהם עם תום הקרבות (ידיעות אחרונות, 4.5.1948). כמובן שהייתה זו אגדה.  עם תום הקרבות נותרו בכל הערים הערביות פחות מ-5% של האוכלוסייה, ואף אלה היו בחלקם פליטים מכפרי הסביבה. העיר הפלסטינית, כגורם מתסיס, מעורר ומקדם מבחינה לאומית וחברתית, חוסלה וחדלה מלהתקיים. העדרה אפשר קיום ממשל צבאי זול ונוח, השולט על חברה נטולת הנהגה ומפוררת, שהוסגה אחורה דורות רבים.

הערים היחידות שבהן נשארה אוכלוסיה בסדר גודל משמעותי היו נצרת ומג'דל. בנצרת חששו הציונים לערוך טיהור אתני בשל חשיבותה לעולם הנוצרי, ולכן דחסו לתוכה פליטים מן הסביבה כדי למהול את היסוד העירוני באוכלוסיה חדשה ובלתי אורבאנית.  במג'דל היה הטיפול שונה לחלוטין.  העיירה, שכרבע מאוכלוסייתה נשאר במקום לאחר המלחמה, הפכה למעין מרכז סיוע לאותם פליטים שגנבו את הגבול במטרה לקצור את שדותיהם או לקחת דברים שהשאירו מאחור.  הממשל הצבאי העביר למג'דל חמולה של משתפי פעולה בדווים ממשפחת ג'וואריש, כדי שיפקחו על תושבי העיירה.  הדבר הצליח רק במידה חלקית וגורל התושבים נחרץ.  ב-17.8.1950 קיבלו תושבי מג'דל צווי גירוש ובנוכחות חיילי צה"ל נדרשו לחתום על הצהרות לפיהן הם עוזבים את בתיהם מרצונם החופשי.  עד חודש אוקטובר של אותה שנה הועברו כולם לרצועת עזה.  על חורבות בתיהם נבנתה העיר אשקלון.

הרס הערים הפלסטיניות ומניעת התפתחותן מחדש היו למטרה המרכזית של הממונים לענייני ערבים מטעם ממשלות ישראל.  הממונים האלה הבינו היטב את תפקידה של העיר כמוקד להתפתחות חברתית ולגיבוש תודעה לאומית. העיר, בניגוד לכפר, לשבט ולחמולה, צומחת על ידי פעילותם של אינדיבידואלים המסתפחים אליה ויוצרים זיקות חברתיות, אנושיות ותרבותיות חדשות. מאז ומתמיד הייתה התפתחות זאת איום על הזהות הישראלית הבנויה על המיתוסים הציוניים.  התהליך הסינתטי והחפוז של יצירת אומה יהודית ישראלית היה מסוגל להתמודד עם קיום אוכלוסיית ילידים חקלאית, נומאדית ופרימיטיבית.  אולם קיומה של פלסטין העירונית, בעבר כמו בהווה, מחריד שוב ושוב את ההוויה הקולוניאלית הציונית, מקעקע את הנרטיב שלה, מזעזע את המיתוסים שיצרה והורס את כל הצדקותיה.  (במאמר מוסגר ייאמר שגם תסיסתה של עיר ישראלית חילונית כמו תל אביב נתפסת כיום כאיום קיומי בעיני נושאי הדגל של אותה "ציונות" המתקשים להתמודד עם המסרים המאתגרים העולים ממנה,דבר המבטא את ניוונה של התפיסה הציונית).

על הרקע הזה יש להבין את המאמצים, השיטות והתחבולות שממשיכה ישראל הרשמית להקדיש כדי למנוע בכל מחיר תהליך אורבניזציה של החברה הפלסטינית.  מזה 69 שנים, מתבטא הדבר בעיקר במניעת השקעות לתיעוש ופיתוח,השקעות מינימום בחינוך, וניחשול מכוון של האוכלוסייה; טיפוח מנהיגות חמולתית, מסורתית ופטריארכאלית של משתפי פעולה; רדיפת אנשים בעלי השקפה לאומית או קומוניסטית; הפרדה, הפרטה ופיצול האוכלוסייה הפלסטינית לעדות, כולל המצאת "לאום" דרוזי, בידול ונישול.  ברור לחלוטין, כי הצלחת שיטות אלו בקרב הפלסטינים אזרחי ישראל עודדה את יישומן בכל חלקי פלסטין.

תהליך הדה אורבניזציה של החברה הפלסטינית ממשיך להיות עמוד התווך של אסטרטגית השליטה של הציונות בחברה הפלסטינית. הציונות לעולם לא תאפשר יסוד עיר פלסטינית חדשה ואף לא אוניברסיטה ערבית, למשל העשויה להיות גרעין של עיר. המנגנונים שלה ממשיכים לעסוק במניעת עיור, תוך התעלמות מדרישותיהם של מספר נבחרי ציבור פלסטינים בנושא זה בעשור האחרון, תוך טיפוח וארגון פיחות במעמדם של אלה. קיימת מלחמת חורמה עיקשת בכל ניסיון לתמורה, תוך הפרדה והפרטה של החברה הפלסטינית, דרך עיצוב מערכת החינוך בפיקוח השב"כ, טיפוח וחיזוק יסודות מסורתיים, בידול יסודות דינמיים, סלקציה וקואופטציה של מנהיגות ובעיקר סיכול והפרעה לתהליכים אורבאניים הצופנים בתוכם שינויים חברתיים.

תהליכי הדה אורבניזציה מופעלים גם בשטחים שנכבשו במלחמת 67, אלא ששם מתלווה לכך הרס חברתי עמוק, הרג מתמשך של פעילים ואזרחים והוצאות להורג של פעילים פוליטיים ללא משפט, המכונים בלשון מכובסת חיסולים ממוקדים. ההתפרשות העקבית של תהליך הדה אורבניזציה על פני למעלה משלושה דורות בהם הפכה החברה הפלסטינית מאומה מתגבשת על אדמת מולדתה לעם של פליטים, חייבת להבהיר לכל, כי בתוכנית הציונית אין שום מקום בפלסטין ההיסטורית לעם הפלסטיני.

תגובות
נושאים: מאמרים

18 תגובות

  1. רבקה הגיב:

    מר אמינוב,
    כאשת שמאל מובהקת וגאה אני אומרת לך שאינך שייך לעם היהודי ואין לך שום זיקה למדינת ישראל.
    המאמר שלך הוא הסתה פרועה נגד המדינה וסילוף עובדות היסטוריות בצורה מבישה כיאה לאנטישמים,
    חד וחלק, המאמר שלך הוא ביטוי לשנאה יוקדת כלפי מדינת ישראל, לא רק כלפי הציונות, שכן הצגתן של כל מלחמות ישראל באופן הגבלסי שהן מוצגות על ידך הנו ביטוי מובהק לתהום המוסרי שאליו הדרדר החלק הסהרורי של השמאל הישראלי – להלן מאמרך.
    פשוט מביש לקרוא את המאמר שלך.
    ואני מתנגדת באופן נחרץ לכיבוש, אבל לא מוכנה לקרוא תעמולה ארסית שכולה כזבים ורצח אופי.

    • אבו יובל הגיב:

      מובהקת, תציגי עובדות מנוגדות ואל תבלבלי את המוח
      באוסף השתלחויות מבישות.מאמר מקיף ומאתגר
      ביותר ואין לגברת מכובדת שכמוך לקבוע מיהו יהודי
      וכולי.

      • רבקה הגיב:

        אני לא אמורה להציג עובדות מפני שאינני נמצאת בבית המשפט אלא בשיח פוליטי.
        לא לציין את ההתנגדות הערבית לתכנית החלוקה, טבח חברון מאורעות אלימים ותמיכה בהיטלר -כל אלה מצביעים על סילוף מובהק וחד צדדיות.
        לכל מצב פוליטי יש רקע ונסיבות ובמקרה של אמינוב הכל מתחיל ומסתיים בצד הישראלי.
        זו עדות לעמדה פשטנית ולא רצינית.
        אורי אבנרי, לדוגמה, מביא במאמריו רקע מלומד לגבי ההתנגדות הערבית והאלימות מצדו על מנת לתת תיאור היסטורי מדויק שהביא למצב הנוכחי, וחרף התנגדותו הנחרצת לכיבוש.
        אמינוב נשמע כמו תועמלן שלא מסוגל לכתוב מילת ביקורת או אמת היסטורית אחת על הצד הערבי ותמיד מוצא לאן לכוון את חץ האשמה – ישראל יותר נכון הציונות.

      • רבקה הגיב:

        אני לא אמורה להציג עובדות מפני שאינני נמצאת בבית המשפט אלא בשיח פוליטי.
        לא לציין את ההתנגדות הערבית לתכנית החלוקה, טבח חברון מאורעות אלימים ותמיכה בהיטלר -כל אלה מצביעים על סילוף מובהק וחד צדדיות.
        לכל מצב פוליטי יש רקע ונסיבות ובמקרה של אמינוב הכל מתחיל ומסתיים בצד הישראלי.
        זו עדות לעמדה פשטנית ולא רצינית.
        אורי אבנרי, לדוגמה, מביא במאמריו רקע מלומד לגבי ההתנגדות הערבית והאלימות מצדו על מנת לתת תיאור היסטורי מדויק שהביא למצב הנוכחי, וחרף התנגדותו הנחרצת לכיבוש.
        אמינוב נשמע כמו תועמלן שלא מסוגל לכתוב מילת ביקורת או אמת היסטורית אחת על הצד הערבי ותמיד מוצא לאן לכוון את חץ האשמה – ישראל יותר נכון הציונות.

    • ק.א. הגיב:

      1) מילות שלום ואהבה שחביבות על רבקה:

      "נוטף שנאה"
      "שנאה יוקדת"
      "אנטישמי"
      "גבלס"

      2) היא גם יודעת אינטואיטיבית מה יש לעשות.
      כמובן, לגרש:

      "אינך שייך לעם היהודי"
      "אין לך זיקה"
      "תעבור לחו"ל" (הציעה לי).

      3) היא קובעת שהיא "לא מוכנה לקרא עמולה ארסית". במילים אחרות סתימת פיות זה השלב הבא.
      זכות הדיבור היא רק לציונים?

      4) היא אשת "שמאל מובהק" אבל מתחת לשפם רואים בקלות את אותן השיניים של הרב כהנא: התופעה הזו מוכרת ונפוצה. חבל שהפסיכיאטריה לוקחת את הזמן שלה כדי להגיע לעיון בתופעה זו.

      • רבקה הגיב:

        אני עומדת מאחורי כל מילה שאמרתי לך.
        הדמגוגיה שלך לא מרשימה אותי ומאפיינת אנשים שלא מסוגלים להתמודד עם עובדות,
        אורי אבנרי כן מתמודד עם עובדות, אתה לא.
        זה שאתה מדבר על הציונים בגוף שלישי מסביר דבר או שניים.
        נדמה לי שמיצינו את השיח בינינו.
        אני לא משתלחת במדינה אלא מבקרת אותה, וזה ההבדל העיקרי ביננו.
        וכן, גם למדינה דמוקרטית יש חובה לסתום פיות שמנפיקים דברי בלע והבל, כמוך,
        מי שאימץ את המונחים גבלס וכיוצ״ב זה דווקא השמאל הקיצוני ולאו דווקא סותמי הפיות, לכאורה.
        אז או שתתמודד עם אמירות ומונחים שכל כך חביבים עליך או שתפסיק להיות צבוע ותעשה בהם שימוש סלקטיבי.

        • ק.א. הגיב:

          ה"שיח ביננו" מוצה בגלל שאת אינך מעוניינת (באופן מפורש) שהוא יתחיל כלל.

          וזו דוגמה טובה של הזחיחות הציונית, הכוחנית, הגאולה-כוהנית, המתנחלית.
          אינני מוצא שום הבדל בינכם, למרות התווית השמאלית שאת מזהה את עצמך עימה.
          אבל זה בכלל אינו נושא של תווית (ימין או שמאל, מתונים או קיצונים).

          זה נושא אנושי פשוט שאתם שם בחוגים שלכם אינכם רוצים לקלוט (משום שכך חונכתם).

          זה נובע מצד אחד מבורות אבל גם מהמתווה הנפשי המקובע והמסוגר שיצרתם לעצמכם. הדיבור שלי מציב את עצמי (כך אני מקווה) מחוץ לסיטואציה הנפשית שלכם פשוט מכיוון שאינני שותף לה. אני מזהה את החומרים שאתם ניזונים מהם (ושאינם מזוני) ואת ההשלכות של זה. זוהי החגיגה המיוחדת שלכם:

          קצת על החגיגה ועל החג:

          שמעתי לאחרונה חרדים שכאשר ההמצאה הציונית – זרנוק מים מצחינים – הופנתה לשימוש נגדם אמרו: "הדבר הזה הוא מזוויע, לא אנושי, לא ברור איך אפשר להשתמש בזה נגד בני אדם" … (קצת חבל שאנשים צריכים להרגיש על בשרם את מה שחוטף הצד האחר כדי לדבר על הרוע, האטימות והאכזריות).

          זה היודונאציזם היקר שלכם. זו אינה "השתלחות" זו עובדה!
          ואני ושכמותי מצווים לסתום את הפה.

    • אלי אמינוב הגיב:

      נכון מעולם לא הייתי שייך לעם היהודי משתי סיבות. האחת אין עם יהודי, זו המצאה של הציונים והאנטישמים. יש דת יהודית.
      ומכיוון שהיהדות היא דת ואני אתאיסט, אין לי קשר לשום דת ובוודאי לא לזו שהשתלטה על ארצי.

  2. ק.א. הגיב:

    ישראל מצאה דרך (מופלאה) לקיים חסינות לכל מעשה. היא הצליחה להעמיד את עצמה מחוץ לשיקולי החולין הנורמלים אשר בין בני אדם. קיומה נתפס כפונקציה אלוהית (משיחית) ומתוך כך אין לערער, או אפילו להרהר, על מעשיה. באותו האופן שחילונים מסויימים אינם מצליחים להבין את ההגיון שבפריביליגיות שיש לדתיים בישראל (תקצובים מיוחדים, צבא, חינוך, וכו') כך גם הלא-יהודים אשר בה מתקשים להבין מדוע נדרשים הם להיות קורבנה של "מדינה" זו… צודק אמינוב באמרו ש"בתוכנית הציונית אין שום מקום בפלסטין ההיסטורית לעם הפלסטיני" אולם אין זו תכנית טקטית רגילה (למרות היותה גם טקטיקה), זאת משום שטקטיקה-סתם (מדיניות) יכולה להשתנות. אבל ישראל איננה עוסקת במדיניות אנושית כללית. היא עוסקת, קודם כל, בשליחות אלוהית (חד-כיוונית) – וזהו המקור לטירוף שבה. הקפיטליזם האימפריאליסטי מוצא ערך רב בשת"פ קרוב עם מנטליות חסינה שכזו. גם החזירות האימפריאלית רואה את עצמה (מעל לחוק) מתנת אלוהים לאדם והיא מקימה לעצמה היכלי מקדש עצומים בעמק הסיליקון ובוול-סטריט. המדינה היהודית שואפת להפוך לבית המקדש הגדול והמאובטח בתבל.

  3. מבקר הגיב:

    בניגוד לתגובה של רבקה, מותר לאמינוב לבטא מה שהיא מכנה "הסתה פרועה". כל עוד הוא לא נוקט לשון משתלחת כמו במאמריו האבסורדיים של פרופ' אילן שדה.

  4. עלי הגיב:

    אמינוב משתמש בחצאי אמיתות כדי לטוות מסכת שקרית אשר אינה קשורה לעובדות.
    ברור לכל בר דעת שהגדה המערבית ורצועת עזה בין 1948 ל-1967 היו בשליטה ערבית
    ובכל זאת לא היתה כונה מצד הפלסטינים ומצד מדינות ערב להקים ישות עצמאית פלסטינית.
    הכונות של הפלסטינים מצויות באמנה הפלסטינית ובאמנת החמס.
    צריך לזכור שההנהגה הפלסטינית עשתה יד אחת עם גרמניה הנאצית במלחמת העולם השניה
    וזו אחת הסיבות לתמיכה בתוכנית החלוקה (בעקר של ברית המועצות)
    במלחמת השחרור ליהודים אין שום אלטרנטיבה מלבד ההכרח לנצח בניגוד לערבים יוזמי המלחמה אשר היו בטוחים בנצחון קל !אבו מאזן מעיד שצפת ננטשה בלילה אחד בגלל החלטה של ראשי הישוב הערבי אותו דבר קרה ביפו (על כך מעידים ראשי המפלגה הקומוניסטית) גם בחיפה עזבו הערבים את בתיהם למרות שיהודים רבים ניסו לשכנע אותם לא לעזוב.המופתי הכריז שתושבים שלא יעזבו הם בוגדים (הרצון של המופתי היה לגרום לבעיה של פליטים כדי להאיץ במדינות ערב לפלוש.
    לאמינוב נוח לקפוץ למרץ 1948 אבל המלחמה החלה ב30 בנובמבר 1947 במתקפות קשות של הפלסטינים על הישוב היהודי מבלי שהיהודים הגיבו במתקפות האלה נהרגו 1600 יהודים

    • אלי אמינוב הגיב:

      צריך לזכור שלא רק המופתי חג' אמין אל חוסייני תמך בנאצים מול הבריטים אלא גם הלח"י בפיקודו של אברהם שטרן (יאיר). המלחמה אכן החלה ב30 בנובמבר 1947 בחיכובים קלים שהובילו עד ה15 במאי לטיהור אתנו של כחצי מליון פלסטינים. כמובן שהפלסטינים לא הסכימו לחלוקה מפני שאף תנועה לאומית לא תסכים שיפקיעו חלקי מולדת שלה לטובת מתנחלים מהגרים, שהתיישבו בחסות הקולוניאליזם הבריטי.. המפלגה הקומוניסטית תמכה בחלוקה ויצאה נגד אומת הילידים הפלסטינית כי סטלין תמך בתוכניות האימפריאליזם להקים מדינת חיץ בין מצריים למשרק.

  5. שלום הגיב:

    אכן באתר הזה יש תחרות עזה על מי שמאלני יותר ומי אנטי ציוני קיצוני יותר. בינתיים במקום הראשון "היסטוריון הבית" של הגדה השמאלית, שהוא בעצם רק חובב היסטוריה הפרופ' למחשבים אילן שדה.

  6. אנג'לו איידן הגיב:

    עד כדי כך נכון שאי-אפשר שלא להסכים עם כל מה שאתה, אמינוב, כתבת כאן. אבל, אם מחברים אותו עם עוד יישומים של האימפריאליזם (אפילו רק בתקופה ההיא ובאזור שלנו, כמו חלוקתו לארצות תחת שליטה בריטית וצרפתית, למשל ורק למשל), אפשר להבחין שהציונות היא לא יותר מאשר יד אחת מתוך אלף ואחת ידיים של ההשתלטות האימפריאליסטית. ואם מחברים אותו עם הצטלבויות המגמה הציונית של בית לאומי לעם היהודי, אפשר להבחין שאין ציונות אחרת, בעיקר כאשר מעמיקים ללמוד "את עיצוב מערכת החינוך בפיקוח השב"כ, טיפוח וחיזוק יסודות מסורתיים, בידול יסודות דינמיים, סלקציה וקואופטציה של מנהיגות": מבינים שהשמאל הציוני הוא רק המתקה של הגלולה (גם על חשבון היהודים – לא בעלי הון גדולים, לא טייקונים, לא בנקאים וכן הלאה).

  7. דוד עציון הגיב:

    הכותב מתעלם מהפעולות הרצחניות שעשו הפלסטינים בחלק הראשון של המלחמה: מכוניות תופת, צליפות על ישובים ושכונות, מצור על ישובים, פגיעות בתחבורה ומעשי טבח בשיירות (גוש עציון, יחיעם, שיירת הדסה ועוד) ועוד. הם בפירוש לא רק הקורבן כאן.

  8. הזרם הטרוצקיסטי שאליו משתייך אמינוב הגיב:

    היה ונשאר בגדר הערת שוליים בהיסטוריה של 100 השנים שחלפו מאז שיצור-הנפל 'מהפכת אוקטובר' בא לעולם, לאסונה של האנושות.

    אי-אפשר לדעת בדיוק איך בריה"מ היתה מתפתחת אילו טרוצקי ולא סטאלין היה עולה לשלטון בשנות ה-20, אבל לאור ה'רקורד' הרצחני של טרוצקי ממלחמת האזרחים ו'הקומוניזם הצבאי' – בין הייתר הטבח ההמוני של מלחי קרונשטאט אחרי שנכנעו, כשהוא קורא ליחידות החיסול שלו לירות במלחים כמו בכלבים שוטים – סביר להניח שאילו הטרוצקיסטים היו מצליחים לתפוס את השלטון משטר הטרור והדמים שהם היו מקימים היה מאפיל אפילו על זה של רוצח ההמונים סטאלין.

    גולשים אחרים הצביעו בתגובותיהם על גיבובי השקרים וסילופי העובדות של אמינוב, ואין לי מה להוסיף על כך. רק זאת: אמינוב כשריד של הטרוצקיזם הנכחד מתקיים מחוץ למציאות, ואין לעובדות ההיסטוריות שום חשיבות בעיניו. מי ש-50 שנה ויותר חי בעולם דוקטרינרי דימיוני איבד את היכולת להבדיל בין עובדות להזיות ובין אמיתות לשקרים.

    למותר לציין שאין שום סיכוי שאיזשהו אדם שפוי יקנה את סיפורי הבדים של אמינוב וביה"ס הטרוצקיסטי להמצאת 'היסטוריות' ו'נארטיבים', ולכן אין הם אלא בבחינת טחינת מים.

    • אנג'לו איידן הגיב:

      הגבתי!
      תגובתי נמחקה.
      וזאת היא הפעם השנייה שציינתי את זה.
      אולי גם עכשיו לא תפורסם תגובתי.
      אז תגידו לי: מדוע עלי להמשיך ולטרוח עוד עם הימין שמתחזה לשמאל כל כך הרבה זמן תחת מסכת הפלורליזם?
      תגידו: אתם בכלל מסוגלים להגיד משהו מְהֵימָן אחרי כל כך הרבה התרברבויות ריקות להן התרגלתם?

  9. אמיתי הגיב:

    על אף הבדותות הידועות (כגון על העם הפלסטיני שמעולם לא היה קיים וזוהי פיקציה של העולם הערבי כתגובה למעשה שציוני) אני שמח במאמר ובתוצאה הסופית ההיסטורית.עם ישראל חזר למולדתו ההיסטורית ,ניצח את מי שרק אם היה לו כוח ,לא היה משאיר פה יהודית אחד חי לרפואה (כולל את כותב המאמר המתחסד) .רק לחשוב מה היה קורה אם ידם של הערבים הייתה עליונה אז הייתה פה עוד מדינה ערבית מפגרת ,ג'יהדיסטית שונאת חיים וקידמה ללא יהודי אחד חי.אז בשורה התחתונה אין טעם כלל להתווכח על חצאי האמיתות במאמר ועדיף להסתכל על השורה התחתונה.זה מה שקובע

הגיבו למבקר

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים