הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-11 בדצמבר, 2017 9 תגובות

המאמר הוא ביקורת שכתב דרזנין על עמדתו המפותלת של אורי אבנרי בשאלת זכות השיבה של הפליטים הפלסטינים.

עמדתו של אבנרי נובעת מהשקפת עולמו הליברלית לאומית באופן עקרוני. על פיה לאומיות היא אופן קיומו האנושית טבעית ובסיסית המקובעת במהותו של האדם. הלאומיות של הישראלי היא ישראלית, לאום חדש שנוצר בפלשתינה כתוצאה מההגירה הציונית, מהפעילות החברתית התרבותית והפוליטית ומהאינטרס המשותף שלהם להגדרה עצמית לאומית. ישראליות זו התגבשה סופית בגבולות 67׳, עם התערותם של העליות הגדולות שלאחר הקמת המדינה. אבנרי מודע לכך אם כי במובלע, שהישראלים הם יהודים-ישראלים ולכן הוא מודה בזיקתם ליהודי התפוצות כפי שלאמריקנים ממוצא איטלקי יש זיקה לעם האיטלקי למשל. ישראל הציונית מגדירה את עצמה דווקא כמדינה יהודית, כלומר שייכת לעם היהודי שהוא לדידם עם אחד. זו עמדה בסיסית של ההנהגה הציונית לדורותיה, הנטועה עמוק ב"זיקה" הציונית קודם כל לחשבון הבנק של יהודי התפוצות, ושל יהדות ארה"ב בפרט, ולאחר מכן לתמיכתם הפוליטית, כולל השפעתם הלא מבוטלת של יהדות ארה״ב על הפוליטיקה של במדינתם, וכפוטנציאל להגירה של יהודים לשם חיזוק מצבה הדמוגרפי של מדינת היהודים.

אבנרי מודע גם, אם כי במובלע, כי הפלסטינים אזרחי ישראל לא מרגישים שייכות ללאום הישראלי החדש שזיקתו היא לאורח החיים התרבותי, החברתי והפוליטי האירופי ולתפוצה היהודית כך או אחרת. הוא אולי מאמין ששייכותם הלאומית תתבטא בהזדהותם עם המדינה הפלסטינית לכשתקום, או בהצטרפותם ללאום הישראלי כחזון לאחרית הימים. כך או כך, חזרתם של מיליוני פליטים לישראל שבגבולות 67׳ או למדינה האחת המשותפת, מחבלת באידיאל קיומו הייחודי של העם הישראלי ולכן כליברל שוחר שלום הוא שואף להקמת מדינה פלסטינית נפרדת לצד ישראל. הוא מודע היטב, כמו כל מי שמתמצא בנסיבות הסכסוך, שאין הנהגה פלסטינית היכולה לותר על זכות השיבה, לכן הוא מבטיח לישראלים שיבה זוטא בנימוקים מפותלים כפי שציין דרזנין.

נכבה 1948 – מחנה פליטים ג׳רמאנה בדמשק, סוריה (מקור)

השקפתו הליברלית של אבנרי לוקה בסתירה פנימית. החיבור בין ליברליזם ולאומיות מכיל בתוכו את הניגוד כמו, למשל, יהודית ודמוקרטית. עבור הליברל, כל אזרחי המדינה בשטח טריטוריאלי מוגדר הם בעלי זכויות פוליטיות שוות ללא הבדל דת גזע לאום, תרבות מעמד חברתי וכו'. לכן האידיאל הליברלי הפתרון לכל הבעיות של הסכסוך צריך להיות הקמת מדינה אחת ליברלית דמוקרטית, אלא שהשקפתו הלאומית של אבנרי סותרת עמדה זאת.

המתודה בה משתמש דרזנין כדי לנתח את בעיית הפליטים הפלסטינים היא פורמלית אקדמית, הדולה את נתוניה ומסיקה את מסקנותיה מתוך אסמכתאות כתובות או מוצהרות. בידענות ראויה לציון הוא מנתח את העמדה הפלסטינית לגבי שאלת הפליטים על פי מובאות מניירות עמדה, ממצעים ומהצהרות של אישים ומפלגות מכל גוני הקשת הפוליטית הפלסטינית. והנה נמצא שזכות השיבה ממוסמרת במסמרות של ברזל. זו עמדה מקובעת סטטית נטולת חיים. לא בעיית הפליטים כבני אדם בשר ודם היא התובעת את פתרונה אלא השתקפותה בניירות העמדה. אני נוטה לקבל חלק ממסקנותיו של דרזנין, לא משום שהן נובעות מהעמדות שהוא מצטט, אלא משום שבעיית הפליטים כבני אדם לא נפתרה במשך שבעים שנה ומשום שלא נראה שהיא תיפתר בטווח הנראה לעין הפוליטית. ועוד, מבחינה עקרונית אין מחילה לטיהור האתני והמטהר לא ראוי לפרס כל עוד הבעיה קיימת.

בעיית הפליטים מכלל הסוגיה הפלסטינית היא בעיה של כל פליט בפני עצמו ושל הפליטים ככלל. ניתן להתדיין איתם כפרטים ו/או עם נציגותם הנבחרת, שיכולה לנהל משא ומתן רק על בסיס זכות השיבה שהיא ההסכמה הכללית המובהקת היחידה שעל בסיסה ניתן להתדיין. לכן לנציגות פוליטית אחרת כלשהי אין כלל סמכות לנהל מו"מ בעניין הפליטים ובוודאי לא לקבל החלטות על ויתורים או פשרות כלשהם בעניינם. ההנהגה הפוליטית הפלסטינית מבינה זאת לא רק תיאורטית או משפטית, אלא גם מעשית – משום הפליטים הנושפים בעורפה.

נכון שהסכסוך הציוני-פלסטיני לא מתחיל ב-67׳ ולא יסתיים עם נסיגת ישראל מהשטחים והקמת מדינה פלסטינית. בכלל, אין פתרון קסם סופי שפותר את כל הבעיות וכל פתרון של בעיה אחת יוצר בעיה חדשה. הבסת הקולוניאליזם יצר מדינות ניאו-קולוניאליות, וחיסול האפרטהייד הפוליטי בדרום אפריקה לא חיסל את האפרטהייד הכלכלי, זו גם זו מובנים בשיטה הקפיטליסטית. אז מה? המאבק הממשי מתעורר כאשר הבעיה היא אקוטית ונתפשת בתודעה של ההמונים. צריך לזכור שהבעיה האקוטית ביותר הנוגעת לפלסטינים ולפליטים ככלל וגם לפלסטינים אזרחי ישראל היא הכיבוש והשליטה הישראלית על חייהם של כשלושה מיליון פלסטינים בגדה וכשני מיליון ברצועת עזה, חרף הניסיון של הנהגת הכיבוש להסתיר זאת. כריכת הסדר שיכלול את נסיגת ישראל מהשטחים הכבושים בשאלת הפליטים, כפי שניתן להבין מעמדתו של  דרזנין, משרתת בדיוק את העמדה הישראלית שאין פרטנר בצד הפלסטיני ולהצדיק את המשך הכיבוש מחוסר ברירה כביכול.

המסקנה הנובעת מכך היא שכל מי ששואף לסיום הסכסוך, ששורשו נעוץ בקולוניאליזם הציוני, צריך לתבוע בשלב זה את סיום הכיבוש ונסיגת ישראל מכל השטחים הכבושים ללא תנאי, כי אין הצדקה לשלילת זכיותיהם האנושיות הבסיסיות ביותר של הפלסטינים החיים שם כולל הפליטים. למאבק הזה יש בסיס קונקרטי שאוחז בהמונים הפלסטינים ותמיכה של העמים הערביים והקהילה הבינלאומית. החשש שמא דחיקת שאלת הפליטים תביא לגוויעתה היא שאלה של מאבק הפליטים לזכות השיבה עכשיו ואח"כ ולא כוונותיהם של "הגדולים".

כשם בן גוריון הבין ב-1937 כי מדינה יהודית על שטח מצומצם היא ראש גשר להתפשטות הציונית, כך במהופך סיום הכיבוש הישראלי והקמת מדינה פלסטינית יכול להוות מנוף רב כעוצמה לתחילת נסיגת ישראל ממדיניותה הקולוניאלית בכלל, מכל חוקיה תקנותיה ונוהליה הגזענים, המפלים והמדירים, לפתרון צודק של בעיית הפליטים ולכינון שוויון זכויות וצדק בשטחי פלסטין.

תגובות
נושאים: מאמרים

9 תגובות

  1. ק.א. הגיב:

    המאמר המקורי והן התגובה לו התעלמו מעובדת היות היסודות הנפשיים הנורמטיביים בציבור היהודי ובהנהגתו, כפי שעוצבו במהלך השנים, די בלתי-קומפטביליים עם מצב של שלום אקטיבי בין בני אדם. במילים פשוטות הציבור היהודי (ברובו) אינו מוכן נפשית לחיים של שלום (בטח שלא עם לא-יהודים ואף לא בין יהודים לבין עצמם). ציבור זה תועל במשך שנים ע"ג שנים למצבים של עימותים קשים, שנאה, אי-אמון, פחד, מלחמות וחרמות – אשר הן בימי החול והן בימי המועד ריאליה מיוחדת זו נחגגת. ביטול סיטואציה מוזרה זו היה מוליד רצון-טוב ושלום עם השכנים באופן מיידי וגם נושא הפליטים היה נפתר ללא קושי. כל יהודי שינסה להשפיע על הלך הרוח הקיים בכיוון יותר נורמלי ייחשב לבוגד, לאנטישמי, ל"ערבי", למשומד, וכו'. ההתעסקות הבלתי-פוסקת של יהודים בתחזוקתו של מצב לא-בריא זה הביאו שלושה דורות (לפחות) להניח שזהו בעצם ביטויה המעשי של היהודיות ושזה התוכן המקובל של הלאומיות היהודית ושעימו הם כמובן מזדהים עמוקות. המדינה היהודית מאפשרת לציבור לתרגל שוב ושוב זהות זו ולהיחשב ע"י כך ליהודים אמיתיים במדינה יהודית אמיתית. לפיכך מדינה זו אינה חפצה בשלום ומתנהגת בהתאם.

  2. ברוך. הגיב:

    זהו ויכוח ״טקטי״ מרתק בין שני כותבים שאינם חלוקים על מטרתם האסטרטגית ״הצודקת״ חיסול מדינת העם היהודי. האחד קורא לשיבה בלתי מותנית ומידית של הפליטים . חברו מציע קודם כל נסיגה ״ללא תנאי״ של ישראל מהגדה המערבית דבר שיביא לפתרון ״צודק ״ לבעיית הפליטים.

    Keep on dreaming

  3. זרח הגיב:

    יש כאן תחרות עזה בין כל השואפים לחסל את "ההתפשטות הציונית" . הבעיה שהמאמר הזה ארוך ומפותל. גם קודמו. המאמרים של אמינוב קצרים ותוקפנים יותר. המאמרים הכי קיצוניים הם של אילן שדה שמגדף בלשון משתלחת את "העסקנים הציונים". מה התחליף לישות הציונית ?

  4. נפלא הגיב:

    למה יומיים אין מגיבים? העורך בחופשת חנוכה ? או שהאתר הזה גווע ?

  5. אלי אמינוב הגיב:

    המשך התגובה לאנדרי דרזנין
    המטרה הייתה להשליט את הנהגת העדה היהודית על שאר האוכלוסייה, שנגזר גורלה להתקיים בגטו של נחותים. בניין אנטי דמוקרטי זה נועד מיסודו להוות גולת הכותרת של מבנה השליטה האימפריאליסטית במזרח התיכון. למול יצור ריאקציוני זה קורא הוועד למען רפובליקה חילונית דמוקרטית: אנחנו, כל בני הארץ הזאת, הבה נבחר בנציגינו, נציגי שתי הקהילות, אשר יתכנסו יחד באסיפה מכוננת דמוקרטית וריבונית שתדון ותחליט בגורלה ובעתידה של ארץ זו לטובת כל תושביה! אסיפה מכוננת זו תעמיד על סדר יומה את הקמת הרפובליקה החופשית, הדמוקרטית והחילונית בכל שטח הארץ!
    אנו אומרים: ללא מימוש זכות השיבה של הפליטים הפלסטינים,לא ייפרץ מעגל הדמים ולא יהיה שלום. ברם, מימוש מלא של הזכות, ייתכן רק בכל שטח הארץ, במדינה חילונית דמוקרטית. פתרונות הכזב העולים מעת לעת, ממשטר חסות עד טרנספר ואפרטהייד מבנטוסטאנים עד "מדינה דו לאומית" נועדו רק להסיט את הפעילים מהמאבק הדמוקרטי העקבי עליו בנויים תכניות הוועד.

    • דינו הגיב:

      בתגובה לאלי אמינוב הטוען כי "לא מימוש זכות השיבה של הפליטים הפלסטינים,לא ייפרץ מעגל הדמים ולא יהיה שלום":
      ובכן, בדיוק ההיפך הוא הנכון: עם מימוש זכות השיבה של הפליטים הפלסטינים יחל מעגל דמים כמוהו לא נראה כאן מעולם.
      אמינוב ושותפיו לדעה חייבים לחשוב רגע על ההצעה שלהם. מדובר בהכנסת מליוני בני-אדם מקבוצה א' לתוך אזור בו גרה קבוצה ב' כאשר שתי הקבוצות עוינות זו את זו (או לכל הפחות מנוגדות זו לזו) בכל מובן: דתי, היסטורי, תרבותי.
      הרוב המוחץ של חברי קבוצה א' לא רוצים לראות את חברי קבוצה ב', ולהיפך.
      וגם: רוב חברי קבוצה א' רואים בחברי קבוצה ב' עבריינים שלא אמורים להיות כאן בכלל, ולהיפך.
      איך מהלך כזה יכול שלא להיגמר בשפיכות דמים?
      ההסטוריה הוכיחה שוב ושוב ושוב שעירבוב קבוצות בעלות שאיפות לאומיות שונות לעולם לא מעלים את אותן שאיפות, אפילו במקרים "קלים" יחסית כמו בלגיה וספרד.
      שלא לדבר על העובדה שמרבית המוסלמים (בכלל, בעולם) כלל לא מעוניינים ב"רפובליקה חופשית, דמוקרטית וחילונית".
      כל רעיון שיבת הפליטים כל-כך שגוי, מופרך, ולא מתאים לנפשות הפועלות – שזה ממש מביך לקרוא את הזיות האוטופיה לגביו

      • זחיחות ואטימות הגיב:

        הטיעונים שנרשמו כאן יוצרים רשמים מוטעים.

        1 מן התגובה עולה רושם מטעה על סימטריה לכאורה בין הקבוצות. אולם העובדה היא שקבוצה א', וקבוצה ב' אינן סימטריות כלל. ידוע לכל כי קבוצה אחת עוסקת בנישול ודיכוי סיסטמטיים מזה עשרות שנים של הקבוצה השניה.

        2 מן הטענה שמהלך כזה או אחר "יכול" להגמר בשפיכות דמים נוצר עוד רושם מטעה – ששפיכות דמים אינה כבר שייכת לכאן ועכשיו אלא היא אפשרות לעתיד. מה גם שהעתיד כמובן אינו ידוע וכל אפשרות ממילא קיימת בו.

        3 ניסוח כמו "רעיון שגוי" , "מביך", מנסה ליצור רושם (באופן מכוון ומרושע) שהכותב אינו אדם חושב… הרי ברור כי סה"כ האפשרויות לפתרון הוא כמובן מספר קטן ביותר. לכן, מתמטית, אם הקבוצה הראשונה (החזקה) עושה כל מאמץ למנוע שלום אז נותרים עם מה שנשאר.

        4 "מרבית המוסלמים לא מעוניינים ברפובליקה חופשית, דמוקרטית וחילונית"… שוב, דמגוגיה. והרי הקבוצה האחת – אותה סרבנית השלום המקצוענית – היא בעצמה (וללא כל קשר לקבוצה השניה) אינה באמת מעוניינת להיות דמוקרטיה חילונית – עוד רושם מטעה על טיבה הריאלי של יישות זו.

        5- הסטוריה לא "מוכיחה".

        • דינו הגיב:

          1. טיעון לא רלוונטי. התוצאה העתידית (אלימות שעדיין לא נראתה כאן) של החזרת הפליטים אינה קשורה כלל למידת האשמה של כל קבוצה במצב הנוכחי. מעשה הכנסת מאות-אלפים/מליונים מקבוצה א' לתוך הערים והיישובים בהם מתגוררים אנשי קבוצה ב' – הוא טעות קשה. גם אם אנחנו אשמים – זו עדיין טעות.
          2. שום רושם מוטעה, אדרבא! האלימות בין הקבוצות במאה השנים האחרונות היא הבסיס להתגברות האקספוננציאלית של האלימות במידה וחזרת הפליטים תתרחש. הרי אם ישנה אלימות כבר היום (כאשר מרבית הפליטים לא נמצאים בשטח ישראל), מה יקרה לדעתך כאשר הם יכנסו לישראל?
          3. אין לי בעיה עם "מספר קטן ביותר". לא הנחתי שזו הכוונה כאשר הגבתי, ואם זו ההצעה אז אני מסכים. וכעת גם אני יכול להנות מהמחמאה שנתת ("אדם חושב").
          4. ישראל היא יותר דמוקרטיה-חילונית מכל מדינה ערבית. מצב זכויות האדם בעולם הערבי מדבר בעד עצמו, כמו גם טיב המשטרים הערבים והמקום החשוב (מאוד) של הדת המוסלמית אצל רוב הערבים. זו עובדה. אתה מוזמן להקשיב ל-Sam Harris שמסביר זאת היטב.
          5. היצמדות מיותרת לסמנטיקה. ההסטוריה מוכיחה ששאיפות לאומיות וטריטוריאליות הן עניין עקרוני וחשוב ביותר

        • אמיתי הגיב:

          מתחת לערימת ההתפלפלות הסמנטית המשפטית והמתמטית מסתתרת אמת שזחיחות ואטימות לא רוצים לספר עליה . אנשי קבוצה א' בכלל לא חושבים שלאיש מקבוצה ב' יש איזושהי זכות להיות פה ולכן עד שמצב זה לא ישתנה כל ההתקשקשויות מיותרות. וזה לא ישתנה, כי לקבוצה א' יש אתוס שתקוע במאה השביעית (רמז: נטיה לפתירת סיכסוכים באמצעות עריפת ראשים) שלא מאפשר להם לבצע את הקפיצה התרבותית למאה העשרים ואחת.

הגיבו לברוך.

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים