הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-2 בפברואר, 2018 3 תגובות

נגבי היה בעבר חברי הטוב, החלפנו דעות ותמיד נהניתי מאישיותו הקורנת. ח"כ שלי יחימוביץ אמרה עליו שהיה "איש מקסים". זה נכון. בנוסף לקסם האישי היה גם צנוע ונעים הליכות. עם זאת, היה גם עיקש ונחוש להילחם על אמונותיו, בעיקר על טוהר המידות במסדרונות השלטון ועל חופש הביטוי וחופש העיתונות. כל הניסיונות מצד עורכים שונים, בעיקר ב"מעריב" להכתיב לו תכנים זרים לרוחו עלו בתוהו. רבים וטובים הקשיבו לו, והוא זכה להערכתם של כל הקוראים והמאזינים הדמוקרטים, שהם רבים מאוד בארץ.

הוא היה מתון מבחינה פוליטית, מרצ מקסימום, ועל כך נִבעה קרע בינינו בעיקר בתקופתו של אריאל שרון כראש ממשלה. הוא היה חסר לי; בעבר ביקר תכופות בביתי ותמיד הפיץ אור של תבונה וישוב הדעת. מעצם טבעו היה איש אופטימי וגם ציוני מתון. תמיד ניהל דיאלוג עם השמאל הרדיקלי, לא רק איתי אלא גם עם חברנו המשותף גדעון ספירו. הוא האיר לנו פנים ודיבר איתנו בפתיחות, אבל תמיד הקפיד לשמור על הגבולות שלו, שאותם שרטט באמנות לשונית רבה. את ספרו "נמר של נייר" קראו גם אנשים מחוץ למחנה הליברלי, כולל תלמידיו בפקולטה למשפטים. גם לתוכנית הרדיו שלו "דין ודברים" היו מאזינים רבים. לא כולם הסכימו איתו, אבל הקשיבו לו ביראת כבוד.

הוא לא היה רכלן כמו כמה עיתונאים "מדיניים" אלא כותב רהוט ועקבי, שלא נרתע גם כאשר ב"מעריב" פגעו בו ובפרנסתו. ירושלמי קלאסי שאותו היה ניתן לפגוש באוטובוס או ברחובות מרכז העיר, ולהתבשם ממאור הפנים שלו. מאמרו האחרון ב"הארץ" נגד נתניהו שיקף את אישיותו: לא מוזרותיה של הגברת נתניהו העסיקו אותו, אלא השחיתות הגלויה כמעט שפשתה במשפחה השלטת ברשות המבצעת שלנו. כמו הרבה מבקרים קשים של שלטון הליכוד, נגבי היה פטריוט גדול שחשש שהשחיתות תכרסם ביסודות החברה הישראלית וסופה שתמיט עלינו גם אסון צבאי. גם ההתקרנפות הטילה עליו אימה: הוא פחד לא רק מההשחתה של אחרים, אלא גם מרפיון מוסרי של עצמו. לכן בדק תמיד את עצמו, באותה קפדנות שבה מתח ביקורת על אחרים.

נגבי היה מרצה פופולארי באוניברסיטה אבל השתדל מאוד להימנע מדמגוגיה. נוקדנותו בנושאי שחיתות הייתה מוחלטת ובלתי ניתנת לחלוקה. הוא לא נטה לחמלה כלפי עבריינים קשים, חרף אופיו הנוח. לעיתים זה נגד לגמרי לרחמים ששפעו ממני גם כלפי הפושעים והנגועים בשחיתות. פעם לגלג עליי בשיחה בקפה "עטרה" שהיה חביב על שנינו. הוא אמר שגידול סרטני ניתן להוציא רק באמצעות ניתוח, ושהגנבים בשלטון צריכים להיעקר משם בכל דרך חוקית. הוא באמת האמין בשלטון החוק, דגל בהתערבות בג"צ בהתנהלות הרשות המבצעת. הוא היה בנוי מחומר של שופט עליון גדול, אבל מעולם לא חשק בתפקיד הזה. כמו כל כותב מלידה הוא רק רצה בחופש לכתוב בלי התערבות מערכתית גסה. זה היה אולי גם הבסיס לידידות בינינו.

לא ראיתיו בשנה האחרונה ולא ידעתי כלל שהיה חולה בסרטן. המחלה הזו הפכה למגפה וכולנו חסרי אונים בפניה. חבל שאיש יקר באמת כמו נגבי נפל גם הוא קורבן למחלה בגיל 69. למען האמת, הוא עניין אותי גם מבחינה פסיכולוגית. הרוך ששפע ממנו כלפי ידידיו התמזג באישיותו עם הנוקשות שלו כלפי מפירי החוק. המזג השיפוטי שלו היה אמיתי, והוא לא היה זקוק לכיסא בעליון כדי למצות אותו.

אם המושג "הישראלי היפה" עדיין קיים נגבי היה מיצויו העליון. מותו השרה עליי אבל אמיתי, לא רק ציבורי אלא בעיקר אישי. לא בנקל נמצא אנשים כמוהו.

תגובות
נושאים: מאמרים

3 תגובות

  1. ברק הגיב:

    מאמר יפה ומכבד. הוא קידם בדרכו את רעיונות השמאל והפוסט-ציונות .

  2. עופר כסיף הגיב:

    תודה לך חיים על הדברים היפים. משה היה חבר טוב. יחדיו ישבנו לקפה בהר הצופים כשבוע לפני שאושפז. אשפוז ממנו לא שב. בזמן שלגם מהתה ניכר עליו כאבו, אך הוא לא אמר דבר. אתגעגע אליו מאד. איש שיח נהדר היה, גם כאשר חלקנו איש על רעהו. מעולם לא היסס להזמינני לתכניתו, גם כאשר ידע שאחלוק עליו.

  3. אדם טוביסקי הגיב:

    לא כדאי לשייך את ספירו לפועלו של הנגבי.

הגיבו לברק

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים