אף כלי תקשורת עברי לא שולח את כתביו לסקר את המלחמה החד צדדית הזאת. אם לפני שנה נדהמנו ממספר הריסות הבתים של בדואים בנגב ב-2016 (1158), הרי מתברר שבשנה האחרונה מספרם הוכפל! הארץ דיווח על 2,220 בתים שנהרסו ב-2017! המשמעות היא, שבנגב, ממשלת ישראל מנהלת מלחמה חד צדדית נגד אזרחיה הבדואים. היא קוראת למלחמתה בשם המכובס אכיפת החוק.
בכל חברה יש אחוז מסוים של עבריינים. כאשר כולם נחשבים עבריינים, הרי שיש בעיה עם החוק. מדינת ישראל נמנעה מלהכיר בכפרי הבדואים בנגב לפני קום המדינה. היא הוסיפה פשע על חטא, כאשר העבירה שבטי בדואים מאדמותיהם (תוך שגזלה אותן מהם), לאזור הסייג, ושם נמנעה מלתת בסיס חוקי ליישוביהם. בנוסף לכך, היא הגדירה את רוב אדמות אזור הסייג כאדמות חקלאיות שאסור לבנות עליהן. במילים אחרות בהחלטות פוליטיות תכנוניות, ממשלות ישראל הפכו כל בנייה בכפרים הבדואים ללא חוקית!
בנוסף לכך, המדינה מסרבת להכיר בבעלות המסורתית של הבדואים על אדמותיהם, תוך שהיא חוסמת בפניהם גישה כמעט לכל אדמות המרעה שלהם. ואז מסיתה נגדם בטענה ש"הבדואים משתלטים על אדמות המדינה", אותן שדדה מהם… אז עכשיו כל שנה ממשלת ישראל שולחת את סוכניה להשמיד אלפי דונמים גידולים חקלאים של בדואים בנגב (12,680 דונם גידולים חקלאיים הושמדו ב-2017).
במלחמת 1948 נוצר מעמד חדש של אזרחים פלסטינים בישראל: פליטי פנים. אנשים שברחו או שאולצו לעזוב את בתיהם וכפריהם מאימת הקרבות, אבל נשארו בתוך גבולות ישראל ולא הורשו לחזור הביתה. מבחינה זו, בנגב המלחמה עוד לא הסתיימה. הרי עד 1959המשיכו לגרש בדואים מהנגב. המדיניות הממשלתית היא לדחוק את כל הבדואים לעיירות. לשם כך נלחמים בהם בדרך של הריסת בתיהם, השמדת יבוליהם, מניעת מים זורמים, חשמל ושירותים מוניציפאליים. הכול כדי להכריח אותם לעזוב את בתיהם ואדמותיהם ולעבור לעיירות. במילים אחרות ממשיכים ליצר פליטי פנים.
כדי לנהל את המלחמה הזאת ביעילות הוקמה "יחידת יואב" של המשטרה. זו מטילה אימה על הבדואים וגורמת לרבים מהם להרוס את בתיהם במו ידיהם! חוקק חוק המחייב את קורבנותיו לשלם את עלות הריסת בתיהם ואפילו לשבת במאסר אם יסרבו להרוס בעצמם את בתיהם! הפחד כל כך גדול, עד שמסתבר שבדואים רבים הרסו את בתיהם תחת האיום שיקבלו צו הריסה, עוד לפני שקיבלוהו!
הכפר א–סייד, מועצה אזורית אלקסום (מקור)
את המלחמה החד צדדית של ממשלת ישראל נגד אוכלוסיית המיעוט הבדואי בנגב מסתירים תחת הכסות של אכיפת החוקים של המדינה. קרימינליזציה של הקורבן. הרי הצליחו ליצור מצב בו כל בתיהם בכפריהם, ניבנו באופן לא חוקי. יצרו מצב בו בעלותם על אדמותיהם אינה מוכרת. לכן האפשרות של הבדואים לפנות לבתי המשפט, כדי שאלה יתנו להם סעד, היא רק אשליה שיש להם מגן. הרי אלה פוסקים לפי חקיקה המיועדת לפגוע במיעוט הלא רצוי.
אוכלוסייה אזרחית שלמה נותרה חסרת מגן מפני המדינה שרודפת אותה. ונותרת השאלה הנוראית, היכן אנחנו, קהילת זכויות האדם בישראל. היכן אנחנו קהילת השלום בישראל. והיכן העולם ששותק, נוכח המלחמה החד צדדית של ממשלת ישראל כנגד מיעוט חסר מגן.
אולי מדינת הזדון היתה מניחה להם אם היו מתגיירים ומקימים בכל כפר בית-כנסת גדול.
תכתבו על מה שקורה בסוריה
כשנוסעים ברחבי הנגב רואים את ממדי הבניה הלא חוקית זה ממש מפחיד. זה נראה כמו מרי אזרחי של התושבים הבדואים כנגד מדינת ישראל. בסוף שנות השמונים לא היה בית אחד בכל רחבי הנגב (אולי הבית הלבן בצומת ערוער).
אהבתי את ההגדרה שאם כל או רבים מהאוכלוסיה עוברים על החוק אזי הבעיה היא עם החוק ולא עם האוכלוסיה.
אמירה יפה, אך במחשבה שניה 20-30 אחוזים מהבדואים בדרום נשואים לאישה שניה (או שלישית..)
אותן הן רכשו בשטחי הרשות.
האם גם במקרה זה יש בעיה עם החוק האוסר פוליגמיה או שעלינו להניח שמדובר בחוק ציוני גזעני הבא להנחיל את ערכי הציונות הקולוניאליסטית ?
תעודת עניות לשמאל הציוני. איפה למשל המפלגה המתחדשת ושמה מר"צ?
זה מב שיקרה ב"מדינה האחת הדמוקרטית". "הדמוקרטיה" היא השיטה המשוכללת ביותר של הדיכוי והניצול. ב"דמוקרטיה" שולטים בעלי הכוח הממשי, השולטים בכלכלה ובמנגנוני הכוח באמצעות ה"דמוקרטיה שנקבעת על ידם "בבחירות", בחוקים, בנוהלים, במטרות באכיפתם. המטרה הציונית תשאר כפי שהיא מיושמת על הבדואים, יושמה על האדמות של הפלסטינים אזרחי ישראל ומיושמת בשטחים. הפלסטינים לא זקוקים ל"דמוקרטיה". הם זקוקים קודם כל להגנה על מה שנשאר באמצעות מדינה עצמאית ואולי כמכשיר להשיג משהו ממה שנגזל מהם במשך מאה שנות ציונות.
מאמר זה פורסם ביום הראשון של אפריל. כבודו וחשיבותו במקומם מונחים, בהחלט. היום כבר שמונה באפריל. עדיין מסומנת כאן הכתובת "אין תגובות". אולי אין באמת? אולי יש, ולא פורסמו עד כה? אי אפשר לדעת. כותרת המאמר היא 'המלחמה המוסתרת בנגב'. ובינתיים מתרחשת לוחמה ממש בלתי מוסתרת בחלק מסוים מאוד של הנגב: גבול רצועת עזה. בכל העיתונים והבלוגים מקדישים להתרחשויות האלה מקום נרחב, אפילו מרכזי. ויש שם תגובות, ויכוחים. ב'גדה השמאלית', לעומת זאת , שום דבר. אולי הנהר, שזוהי הגדה שלו, שקט ונעים לגמרי! אולי האחראים לבלוג והקוראים שלו עדיין המומים מעודף קניידלאך ?… נו, מה יש למהר ? נשתמע אחרי החגים (כלומר, גם אחרי פסח, גם אחרי יום השואה, גם אחרי ימי הזיכרון והעצמאות… אולי אפילו אחרי חג שבועות?), ואז נכתוב ונגיב על מה שאמר/ה או לא אמר/ה איזשהו שר בממשלה / איזושהי (וכו') – על פריחת הדובדבן ברמת הגולן.
הבלוג הזה כבר מדדה וצולע מספר חודשים כנראה ממחסור בכותבים ועורכים. כדאי במצב עגום זה להצטרף לאחד הבלוגים השמאליים שקיימים במקום להוסיף ולשמר את הכותרת. בכלל איחוד בשמאל הרדיקלי הוא לא רעיון רע.