הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-20 באפריל, 2018 4 תגובות

עברו כמה שנים טובות מאז שקראתי את ספרו של גרשֹם שלום "סיפורה של ידידות", על יחסיו הסבוכים עם ידידו, מימי ברלין של וייאמר, ולטר בנימין. זהו ספר מאלף ומרגש בהוצאת עם עובד הוותיקה והטובה, שהשפיע עליי רבות בעבר. קיימת בי להיטות רבה לקרוא על גרמניה בין שתי מלחמות העולם ואף לגלוש לתקופה שבין עליית הנאצים לשלטון (1933) לבין תחילת מלחמת העלם השנייה (1939). הפרספקטיבה ההיסטורית מאפשרת לקורא להתחקות על גורלם של הגיבורים, יהודים וגרמנים כאחד, ופרופ' שלום (הוא שוֹלם) ספג היטב תובנות מפעילותו האקדמית בעירנו. כמו מרטין בובר והוגו ברגמן שלום לא הפך לדמות מרכזית ביישוב לפני הקמת המדינה וגם לא בשנותיה הראשונות של המדינה העצמאית.  שלום ובנימין התנגחו ביניהם עד סופו המר של בנימין שקיפד את חייו בהרי הפירנאים, כאשר נמלט ממקלטו הזמני בצרפת בדרך לספרד. בנימין מת בודד בארץ ניכר, בעוד שלום מצא בעירנו מקלט אישי ואקדמאי גם יחד.

מימין, גרשם שלום (1935) משמאל, וולטר בנג׳מין (1928)

השבוע נתקלתי בספר שוב, בין ערמות ספרים שגורמות לביתנו להיראות כמו ספרייה ציבורית. קראתי את הספר בצמא, ונוכחתי לדעת שגם העולם שלי ונקודת המבט שלי השתנו מאז הקריאה הראשונה. כסוציאליסט ראיתי בבנימין גיבור (וזה לא השתנה) ובשלום קונפורמיסט שהגיע בעירנו אל המנוחה ואל הנחלה. הפעם נדמה לי ששני היהודים הגרמנים האלה איבדו לבסוף את עולמם. בנימין דגל בסוציאליזם הומניסטי שכבר אינו קיים; שלום האמין בציונות ליברלית, אולי בנוסח רפובליקת וייאמר.

השנים שחלפו עוטפות גיבורי תרבות כאלה בערפל רומנטי שעיקרו עולם מדומיין שיש בו גם היבטים טרגיים רבים. המפלגות הסוציאל-דמוקרטיות במערב אימצו ברובן את הניאו-ליברליזם, והקריבו את האינטרסים של תומכיהן ממעמד העובדים על מזבח הצמיחה בכל מחיר. בישראל עוקבים צאצאיו של שלום אחרי שחיקת האלמנטים הסוציאל-דמוקרטים והליברלים לטובת השוק החופשי המכלה כל, והדת האורתודוקסית מביסה את כל הזרמים האחרים, ומאמצת את הלאומנות הקיצונית החשוכה. הסינתזה בין דת ולאומנות כובשת את עולם המחשבה ואת הפוליטיקה בישראל, ומרחב היצירה של יורשי התרבות הגרמנית הטרום-נאצית צומצם עד מאוד. הפובליציסט ב. מיכאל הוא אולי אחרון הכותבים הממשיכים את דורו של פרופ' שלום. אורי אבנרי מעולם לא ניזון מהאסכולה היהודית-גרמנית אלא למד לשלב את זיקתו הלאומית עם סוג של ליברליזם-הומאני, שהולם את אופיו האינדבידואליסטי. מאבקי המאסף של יהודי גרמניה ובניהם הם חשובים ומרתקים, אבל אין בכוחם לשנות את ההשפעה הפשיסטית על חלק ניכר מהיהדות החרדית והדתית-לאומנית. רמת הדיונים הרעיוניים ואפילו האישיים בין של הידידים היא גבוהה מאוד. לא עלה כלל על דעתם להיכנע לפופוליזם הזול שחלחל לעומק ההוויה היהודית בעקבות התבססות היישוב הציוני בארץ ישראל. אבל יהודי גרמניה לא הצליחו להתבסס בפוליטיקה הישראלית, ובחרו לתת את חותמם ברפואה, במשפטים ובתרבות.

כך יוצר היום הספר תחושה של קריאת גווילים עתיקים, שאבד עליהם הכלח. בשנים האחרונות השליטה הלאומנית והדתית בממשלה ובשלטון המקומי התרחבה גם לתרבות ואפילו להיסטוריה. כאשר קלגסים כמו אביגדור ליברמן או נפתלי בנט שולטים בהוויה הציבורית שלנו אז ותיקי הציונות הגרמנית הופכים לקריקטורה. אם צבר כמוני נזקק לדמויות הנפלאות האלה מן העבר הלאומי שלנו, אז הגיעו מים עד נפש. לעתים אני חולם ששורפי ספרים מטעם העירייה הלאומנית מגיעים לביתי ברחביה כדי להחרים ספרים אסורים. יש כאן אוצר בלום, כולל תרגומים נהדרים של יצירות קרל מרקס ופרידריך אנגלס, עד שיחזור ויכוחים בין המרקסיסטים האורתודוכסים לבין אישים כמו קרל קאוטסקי, שחתרו לסוציאליזם עם אוטונומיה אישית ואחריות הומניסטית כלפי כל בני האדם. במרתפים מוצנעים בברלין ישבו טובי ההוגים, בעיקר יהודים, ודנו בטקסטים ישנים כאילו אדולף היטלר לא נשם על צווארם. למרבה הצער, היטלר היה מרכיב ראשי של הנהגה פשיסטית שתיעבה את האינטלקטואלים ושיווקה תכנים פרימיטיביים של דם, אדמה וטוהר הגזע. פראי האדם שלפו טלפיים, והיכו בכל גרמני שנשא עימו את צלם האדם. במציאות כזו הפך העבר שבו דשו הגרמנים לעבר רחוק. היפה והטהור הפך ללא רלבנטי, וספרו של גתה על ורתר הצעיר ואהבתו הטהורה ללוטה שלו הפך לנחלת העבר עוד לפני שהפרחחים של יוזף גבלס השתלטו על ברלין. הנשים של הנאצים הפכו למכונות ילודה, וראשי אקדמיה כמו בנימין וכמו חנה ארדנט הושלכו לחיים של פליטוּת ורעב.

בירושלים, ינקו האקדמאים מגרמניה ממשאביה של האוניברסיטה העברית שנוסדה בשנת 1925. הדמויות הנהדרות שעיצב ש'י עגנון בספרו "שירה" היו ברובן מהזן הזה. כך פיצו היקים את עצמם על הדרתם הכמעט מוחלטת מהפוליטיקה. הניסיונות של "ברית שלום" להשפיע על היישוב היהודי לוותר על גינוני אדנות למען שלום ממושך עם הערבים לא צלחו. קריאה בספרות שלהם משנות השלושים היא עדיין מרתקת ומעוררת כבוד, אבל אנשי ברית שלום לא משכו המונים וסופם שנעלמו מן הבמה. לעומתם, אנשים כמו ולטר בנימין הפכו לסמל של היכחדות פיזית ורוחנית. אם הוא דגל בעקרונות אוניברסאליים כל זה מת יחד עימו בגבול ספרד-צרפת.

הרופאים מגרמניה עשו חיל בבתי החולים שלנו, בעיקר ב"הדסה", והיו שעשו קריירה אקדמית מעולה, אפילו במזרחנות שעניינה אותם במיוחד. גם מבלי לפתור את המחלוקות הרעיוניות העמוקות שבין בנימין הגולֶה לבין שלום, שבא לעירנו לבנות ולהיבנות בה, אין לכחד שדרכו של שלום צלחה הרבה יותר. האירוניה ההיסטורית היא, שלפני עשרים שנה היה קל יותר לכתוב את הדברים האלה. בינתיים נשחק מקדש המעט שהקים שלום, ורק בעוד חמישים שנה נדע אם לא יקום בירושלים תל של חורבות מעל האוניברסיטה העברית, ואז יכוננו מעליו ישיבה חרדית ענקית ועתירת יוקרה. בחסות משרד החינוך תימחק מורשתם של יהודי גרמניה הליברלים ואת מקומם יתפוס הרב צבי יהודה קוק ואולי אפילו הרב מאיר כהנא. התהליך הזה הוא כמעט בלתי נמנע, שכן אין מי שיעצור אותו.

הוויכוח האוהב בין שני האישים הגדולים האלה, לא הניב שום פתרון. בנימין אולי לא היה מודה בכך, אבל הוא בחר בעצם במוות. שלום בחר בארץ ישראל אבל הוא וחבריו אינם משפיעים כלל על החברה כאן. "החלום חלום, אבל אחריתו מי ישורנה" הטיח מנחם בגין בפני הקומוניסטים היהודים בכנסת. בגין היא נדהם לגלות את אחריתה של תנועת החרות שלו, שנשלטת עתה בידי בריונים ששמו אפילו את בנו הבכור, בני בגין, ללעג. נראה שעירנו תיפול ראשונה לידי הברית הלאומנית-חרדית כאן.

תגובות
נושאים: מאמרים

4 תגובות

  1. עדי מרקוביץ הגיב:

    מאמר מעניין. הליברליזם ההומניסטי של יהודי גרמניה שואב הרבה מניסיונם האישי מול הנאציזם וגם משקף איזו מסורת הומניסטית ליברלית כללית שהתקיימה בגרמניה במקביל לכוחות הלאומנות. האוניברסיטה העברית היא אכן מבצר ייחודי שצריך להגביה חומותיו מול המציאות סביבו.

  2. איתן . הגיב:

    תודה. אהבתי את מה שקראתי.

  3. מיכאליס הגיב:

    הירושה של השניים
    וולטר בנימין הוא אחד הפילוסופים המצוטטים ביותר באירופה כיום.
    שולם פרץ דרך בתחום הקבלה וגם הוא נחשב מאד בתחום זה

    יש להבדיל בין מורשתם הרוחנית לבין היעלמות שחילקת תרבות היקים

  4. מיכאליס הגיב:

    הירושה של השניים
    וולטר בנימין הוא אחד הפילוסופים המצוטטים ביותר באירופה כיום.
    שולם פרץ דרך בתחום הקבלה וגם הוא נחשב מאד בתחום זה

    יש להבדיל בין מורשתם הרוחנית לבין היעלמות שחילקת תרבות היקים

הגיבו לאיתן .

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים