שני מכתבים ששלחתי:
לכבוד
דניאל טפרברג
שופט בית משפט מחוזי
רחוב צלאח א דין
ירושלים
לכבוד
עדי במביליה איינשטיין
שופטת בית משפט השלום
קריית רבין
נצרת עלית
שניכם חטאתם בפשיעה שיפוטית:
אתה, מר טפרברג, גזרת ב-25 באפריל 2018, תשעה חודשי מאסר על שוטר ממשטרת הכיבוש שהרג באש חיה את הנער הפלסטיני נדים נבארה בן 17 מביתניא. הנער לא היה חמוש ולא היווה סכנה לאיש.
את, הגברת במביליה, הרשעת ב-4 במאי 2018 את המשוררת הפלסטינית בעלת אזרחות ישראלית דארין טאטור "בהסתה לטרור" בגין שיר שכתבה נגד הכיבוש.
מנקודת מבטו של שוחר זכויות אדם, הפסיקות של שניכם שייכת לקטגוריה של נבלה שיפוטית. ניתנה לכם הזדמנות פז לכתוב פסקי דין נאורים הנשענים על יסודות של שפיטה דמוקרטית. רשום לפניך אדון טפרברג, זכותו של נער פלסטיני לחיים היא אוניברסלית והמקפד זכות זו ראוי שייענש בחומרה, במקום עונש מגוחך המתאים לעבירה שולית.
רשמי לפניך, גברת במביליה, חופש הביטוי הוא זכות חוקתית, תפקידך להגן על זכות זו, בוודאי כשמדובר במשוררת המוחה על עוולות הכיבוש. זכרי שאת נושאת שם מחייב של אדם שהוא שם דבר בתחום ההגנה על זכויות אדם דמוקרטיה ופציפיזם, הוא היגר מגרמניה, בין השאר, בגלל פסקי דין כשלך. על תזהמי אותו.
שניכם נכשלתם בהגנה על הדמוקרטיה. הכרעותיכם רוויות בהתקרנפות. במקום להיות מגדלור אזרחי של צדק ותבונה העדפתם את גלימת השופט הטרוריסט של בית הדין הצבאי.
לכבוד
רב אלוף גדי איזנקוט
הרמטכ"ל
הקריה, תל אביב
הנני בעל מניה בחברה הקרויה ישראל חופשית ודמוקרטית. באסיפת בעלי המניות האחרונה הועלתה הצעה לפעול להעמדתך לדין בבית המשפט הבינלאומי לפושעי מלחמה בהאג בגין טבח אוכלוסייה אזרחית בעזה. רוצה לומר, חיילים המשרתים תחת פיקודך ירו בהנחייתך תחמושת חיה על אזרחים מפגינים לא חמושים, וגרמו למותם של עשרות ופציעתם של אלפים שרבים מהם יישארו נכים לכל ימי חייהם.
עוד הוחלט באותה אסיפה מדומיינת, שעד סיום ההליכים הבירוקרטים הכרוכים בהסגרתך לבית הדין בהאג, תיעצר בכלא הצבאי בו עצורה עתה סרבנית הכיבוש איילת ברכפלד שכל חטאה סירוב להרוג בני אדם ולשלוט עליהם באלימות חמושה. היא תשוחרר ואתה תיכלא במקומה.
מכתב זה הוא פרי תעתועי רוחי אבל משקף את מצב העניינים הרצוי כשברקע מתנגנת לה המנגינה של השורה הראשונה של האינטרנציונל "קום התנערה עם חלכה עם עבדים ומזי רעב".
"צריך להשמיע בקול רם"
https://www.youtube.com/watch?v=p1n9OlOV1YU
אדון ספירו הלא נכבד
1. תתפלא אבל גם ליהודים זכות לחיות ומי שאתה קורא חילי/שוטרי הכבוש מגינים על זכות זו, שלך כנראה לא מובנת.
2. גם לזכות הביטוי יש מגבלות. מי שקורא להריגתו של אדם אחר אינו נהנה מזכות זו. היטלר למשל או תומכי חמאס בישראל. דברי ההבל שלך נהנים מזכות זו גם אם הם מזיקים והם מזיקים.
3. אחרי שהחמאס עצמו הודה שמתוך 61 הרוגים באותו יום רע 52 היו פעיליו כלומר רוצחים שכל תפקידם הוא להרוג אזרחים ישראלים, צריך להיות אדם עלוב במיוחד כדי להאשים את הרמוכ"ל או את חילי צה"ל בכך שירו באזרחים לא חמושים כמו כל הנושאים הקודמים זו כנראה תוצאה של פוסט טראומה או סתם של בעיות בתפיסת המציאות.
כל אחד ותעתועי הרוח שלו כשהוא שומע את האינטרנציונל מתנגן. כשאני שומע את האינטרנציונל מיד עולים בי מראות של גולאגים בכפור של סיביר.עולים בי עשרות מליוני רוחות המתים שמתו לשוא בערבות אוקראינה ואמא רוסיה בגלל אדיוטים שימושיים שלא ידעו להבדיל בין שקר לאמת בין טוב לרע.
גדעון, אני נזכר בסירטון שקיים ביוטיוב בו נפגשת עם ישעיהו ליבוביץ והוא מתעכב על עניין הרבי מלובביץ. הוא הסביר שהוא נחשף לחומרים פנימיים בקהילה ההיא – מה שגרם לו להרהר בשאלה האם מי שעומד שם בראש העניינים הוא נוכל או פסיכופת. הדילמה הזו שלו נשמעה בזמנו משעשעת ומבדרת אבל אין לי ספק שליבוביץ היה רציני לגמרי בהתחבטות הזו.
ואילו כיום כאשר אנו צופים בישראל ומעלליה הרצופים מזה 70 שנה – כאילו שלא יכול להיות בה תוכן אחר – שוב עולה תמיהה דומה: מהי מדינת ישראל? מה היא בעצם עושה? את מה היא מייצגת?
מזכרוני, כמי שנולד בישראל, דקה וחצי לפני ששת-הימים, (והיה עד ל"חומרים הפנימיים" בקהילה הזו) אני יכול לציין 2 (או 3 ) דברים בלבד שמשרד החינוך הציוני יידע אותי בהם כתוכני הלאומי:
הראשון זוהי השואה (כמובן).
הדבר השני זה האויב הערבי והצבא.
והדבר השלישי (שהופנה בעיקר לדתיים) זו המשיחיות.
וכאן עולה הירהור דומה להרהור ההוא
על שפיות מדינה זו:
איזו מן מדינה מעוללת לבניה חינוך מזופת ומשוגע שכזה? האם היא נוכלת או פסיכופטית?
אין לי כל ספק שטירוף-דעת הוא מציאותם של רבים מאד בישראל.