מאמרים מאת חיים ברעם:
בין חברתי למדיני
היה מעניין בסוף השבוע שעבר, וההתרוצצויות סביב הגשת הרשימות לבחירות לכנסת ה-19 היו משעשעות. אחרי שסיימנו לחייך ולצקצק בלשוננו נוכח שפלותם של העסקנים נשארנו עם המציאות, שהשוק הצבעוני סביב הבחירות לא שינה את אופייה ואת תדמיתה. ראש הממשלה בנימין נתניהו נאבק כביכול נגד "הבית היהודי" ושאר הזרמים הכי חשוכים בזירה הפוליטית שלנו, אבל לא באמצעות התוויית חלופה רעיונית אלא בדרך של ...
עצת חינם לזהבה גלאון
גילוי נאות כבר בפתיחת הדברים: אינני תומך מרצ ואין בדעתי להצביע בעדם (אלא עבור חד"ש) בבחירות לכנסת בעוד פחות מחודשיים. ההצהרה הזו איננה מבטאת עוינות ואפילו לא אדישות. מרצ היא רשימה סימפטית, עמדותיה בנושא המלחמה בעזה היו מצוינות וגלאון הצליחה להטביע את חותמה על המדיניות המסורתית של התנועה. אם המגמה הנוכחית תימשך נוכל לומר בפה מלא שלא עוד מדובר ברשימת ...
פטריוטיזם מפוכח
תסמונת הייאוש הטוטאלי שבה אני נתקל בכל מקום, באמת מכרסמת בכוח העמידה שלנו. לא רק בני דורי, אלא גם בני דורם של ילדיי מחצינים סימני מיאוס וחוסר אונים, נוכח הדהירה המוּאצת של דעת הקהל הישראלית ימינה. לא אחזור כאן בפעם האלף על תרופת הפלא הבדוקה שמצויה באמתחתי, שכן אין לה קונים, חרף כל ההפצרות, הנימוקים הרציונאליים וההפנמה האידיאולוגית. הישראלים, גם ...
למה לדחות? לבטל!
ההצעות הרבות לדחות את הבחירות לכנסת בגלל המלחמה אינן הזויות כפי שהן נשמעות. המלחמה אכן הידרדרה: מרצח בלי משפט היא הגיעה לטבח אזרחים חפים מפשע. כצפוי הצליחה "ההסברה" לתעתע בדעת הקהל העולמית רק ליום-יומיים. לסבל הקשה של אחינו תושבי הדרום אין פתרון צבאי, אבל הממסד מכניס אותנו לאותה מלכודת עצמה בכל כמה שנים. לעסקנים יש, מטבע הדברים, דאגות אחרות לגמרי. ייתכן ...
פרידה (קשה) מ"מעריב"
השבוע קיבלתי מעמיתי יעקב זיו, כתב הספורט רחב האופקים של "מעריב" עד השבוע שעבר, מומחה לכדורגל עולמי וידיד מהפייסבוק, אור ירוק לבטל את המנוי שלי ב"מעריב". הוא עצמו, איש נשוי ובעל משפחה, פוּטר באורח ברוטאלי, בינתיים בלי פיצוי כלשהו. שאלת הכסף המגיע לו אחרי שנים ארוכות של עבודה מסורה נשארה סבוכה וסתומה. את העיתון קנו אנשי העיתון הימני-קיצוני "מקור ראשון" ...
דוחקי הקץ החדשים
ביהדות מתייחסים ל"דוחקי הקץ" כאל אנשים קצת סהרוריים המבקשים לזרז בדרכים שונות את ביאת המשיח. קיימת מידה ראויה של שפיות בהשקפה הזאת, שעומדת גם בבסיס התנגדותם של דורות של רבנים לכניסת יהודים אל הר הבית לפני שהאירוע המיסטי, הופעתו של הגואל, יתרחש לנגד עינינו. הפוליטיקה הישראלית הסבוכה (אבל הצפויה עד לכאב) מקנה עתה פירוש חדש לדחיקת הקץ. עכשיו אנחנו עוסקים בפוליטיקאים, ...
בחזרה ל-1981
המשחק בפוליטיקה, בעיקר במפלגת העבודה, נעשה פופולארי בזמן האחרון בקרב פעילים נלהבים וצעירים מאוד, שחולמים על שינוי אבל מתכוונים לקדם מועמדת שמרנית וחבורה של עסקנים שיפעלו ככל הנראה בקואליציה של ביבי נתניהו לאחר הבחירות. מישהו הזכיר לי השבוע שצעירים רבים מתקשים לפענח מונחים ועובדות מעברנו במדינה, שלא לדבר על היישוב היהודי בארץ שקדם לה. "אתם כותבים בעיתון על גולדה מאיר, ...
עימותים
אשליית העימות בין בריוני הליכוד לבין מפלגת ג"ג: גולדה-גלילי כאשר התפזר עשן הקרב והמפיקים יצאו למסדרונות לעשן בהיחבא סיגריה נינוחה ולהתברך בכך ששוב יצרו "טלוויזיה טובה" למען ההמונים הנבערים, נשכחה לגמרי העובדה ששתי המתמודדות אמורות להשתייך לאותה קואליציה בכנסת הבאה, להצביע יחדיו בעד הצעות החוק של בנימין נתניהו ועושי דברו במשרד האוצר, ולהחניק את כולנו בצבת הניאו-ליברלית. עימות טלויזיוני בין סתיו שפיר ...
בחירות 2013, לא שינוי ולא "שינוי"
יש לכמה אלפי אזרחים ישראלים אינטרס מוּבנה בהצגת הבחירות בתחילת שנת 2013 כאירוע גדול מהחיים, כמבחן לדמוקרטיה הישראלית וכהזדמנות להכריע בנושאים גורליים לעתידנו. תהיה חגיגה קצרה אבל משתלמת למשרדי פרסום, ליחצנים, לעסקנים ואולי גם לכלי התקשורת. כולם יצברו רווחים שיתנו להם אוויר לנשימה לעוד כמה חודשים. השבוע קראנו אלפי מלים בכל העיתונים והאתרים כדי לעמוד על הלכי רוחם של הכותבים, יותר ...
פרפורי הגסיסה של השבט
קשה להתייחס בשוויון נפש להופעתו מחדש של מירון בנבנשתי על הבמה הציבורית, אבל אחרי עיון נוסף במשנתו מסתבר שאין חדש תחת השמש. בנבנשתי הוא באמת איש מוכשר, מומחה בחקר עימותים אתניים ואולי אף הקדים את דורו בהבנה, שאסון 1967 הוא בלתי הפיך. כל הרכיבים שעמדו בעבר בבסיס דבריו ומעשיו נשארו גם עכשיו בעיסה שהוא מגיש בראיונות העיתונאיים שלו, בעיקר לארי שביט ...
הבנאליות של המובן מאליו
את העונש הקל יחסית שאהוד אולמרט ספג לא רק "בראש מורם" אלא גם בשחצנות אופיינית, בחנו פרשנים משפטיים ופוליטיים לפי אמות מידה תמוהות וכמו פרשני כדורגל גרועים במיוחד הם התייחסו בעיקר ל"מבחן התוצאה". הפרקליטות עמלה קשה כדי למסמר את אולמרט אל עמוד הקלון, ולעתים עבדה בלהט שהאפיל על שיקול דעת נאות. בעיקר הפליאה הבחירה המוזרה והקצת חובבנית בעדי מדינה ובעדים ...
מצב ביניים
שמעתי השבוע מאיש לא נבון במיוחד מקרב שדרני ערוץ 10, שלא הצלחתי לקלוט את שמו, שהחלטת עיתון צרפתי לפרסם את הקריקטורה הנתעבת שמכפישה ולועגת לנביא מוחמד היא "אמיצה". גם בלי לנתח את החברה הצרפתית ואת הגזענים הרבים ששורצים בה (מהם גם מוסלמים, אני יודע) ברור לחלוטין שמישהו זרק גפרור נוסף לחבית של אבק השריפה. מיצג נגד בניית מסגד בקרבת אתר הזכרון ...
מזון לציפורים – סיפור ליום הכיפורים
רועי חזר לביתו משירות מילואים בעוטף עזה כשהוא די נבוך מהמסרים הגלויים והסמויים של חברו הדתי לצריף, בני מאירסון. הוא עצמו היה בעצם מעין אתיאיסט, אבל מעולם לא התעמק במיוחד במהות ההגדרה הזו. ידיד מבנק הפועלים, איש מחשבים מוצלח, הציע לו להסתפק בהגדרה עצמית מתונה יותר. כך למד את המונח "אגנוסטי", שקסם לו יותר בשל העמימות היחסית שהייתה טמונה בו. במארב ...
פטריוטיזם בוגדני
מי שמנסה לפרק ביסודיות את פצצת הצחנה שעסקן הליכוד החדש-ישן צחי הנגבי הטיל עלינו בשבוע שעבר, בעזרתו המסורה והנלהבת של כתב "הארץ" ארי שביט, חייב להתחמק מכמה מלכודות מובנות מאליהן, שרק מזיקות לטיעונים הנגדיים. לכן מוטב לנו למחוק את החשבונות הלא רלבנטיים מהעבר, ולהתמקד בהווה. הנגבי הוא פוליטיקאי מיומן ובעיקר מעודכן. בשנים האחרונות עשה את עבודתו בכנסת (חרף גל התביעות שהעיק ...
אין איזון באמצע
אני נוטה לחבב ולהעריך את נחום ברנע מ”ידיעות אחרונות” יותר מאשר את רוב העיתונאים מהמרכז הלאומני. אחרי הכול, באנו מאותו הכפר ויש לנו עולם אסוציאציות דומה. עם זאת, תמיד הצטיין יותר בתיאור המציאות מאשר בניתוחה. היומרה שלו להיות איש האמצע הופכת ללא רלבנטית מיום ליום. זה נכון שדן מרגלית עשה ממנה קריירה במשך שנים, עד שזנח את תדמיתו כאיש מרכז ...
הצל
כמה דקות אחרי שאחרון עוזריו סגר את הדלת הכבדה המובילה לחדרו נשם ראש הממשלה לרווחה ויצא למרפסת. כל הנוכחים לחצו עליו להחליט לתקוף את מתקני הגרעין של איראן ולבצע זאת בתוך יממה. בלבו חשב שההכרעות הטובות ביותר של קודמיו נחרתו בהיסטוריה דווקא כאשר הם סירבו להגיע להחלטה חד-משמעית. הדחיות וההיסוסים תמיד הצטיירו כמוצלחים ונובעים משיקול דעת נבון ודווקא המעשים הוקעו ...
שובו של בן-גוריון
בסוף השבוע שעבר הצטרף גם הנשיא לשעבר יצחק נבון למסע החשוב של הנשיא המכהן שמעון פרס נגד מתקפה ישראלית חד-צדדית באיראן. קשה לומר ששוררת אהבה גדולה בין שני האישים, אבל ההתפתחות האחרונה היא פועל יוצא של העובדה הביוגרפית והעמדה האידיאולוגית של השניים, כתלמידים מובהקים של ראש הממשלה הראשון דוד בן-גוריון. המחלוקת בקרב האליטות בין תומכי רעיון העִוועים של בנימין נתניהו ...
החברים של אמיל (במקום טור מחאה)
ביום ראשון בבוקר צפיתי בחבורת נערים ששיחקו ברחוב קרן קיימת, מול הגימנסיה העברית. הם שפעו מרץ ועליצות, התעלמו מהחום הכבד ונראו תמימים למראה. נערה שישבה על ספסל בגינה הסמוכה קראה את "אמיל והבלשים", בחירה קצת מפתיעה לבת 14 בדור הזה. התאפקתי ולא שאלתי אותה דבר. היא שקעה כולה בספר, ומהצצה קלה למדתי שגיבור הספר, אמיל טישביין, כבר נשדד וכך איבד ...
יש מוצא?
המחזאי והמשורר אוסקר ויילד התפאר לקראת סוף המאה ה-19 שהוא תמיד לוקח איתו את יומנו האישי לנסיעות ארוכות ברכבת. ההנמקה שלו הייתה אופיינית לאיש: "אדם חייב תמיד לקחת חומר סנסציוני לקרוא ברכבת", אמר. לישראלים שכותבים או מפרשנים בכלי התקשורת אודות המצב הביטחוני, הכלכלי, החברתי בארצנו אין יומרה כזאת. פתוחות בפניהם שתי דרכים שונות לחלוטין זו מזו: או שיכתבו ויאמרו דברים נוקבים ...
HELP!
השערוריות והחגיגות של השבועות האחרונים ייבחנו בעתיד הלא רחוק על ידי היסטוריונים ומדעני מדינה, שיגיבו בגיחוך סלחני כלפינו. שערוריית המין במשטרת ירושלים ואפילו המשחקים האולימפיים בלונדון יהיו חדשות האתמול, וכך גם ההעלאות בשיעורי המס והגזרות הכלכליות הממשמשות ובאות. גם ההתקוממות המנומסת של מעמד הביניים תצטייר כקוריוז. למרבה התדהמה, התמוטטותו של חאפז אל-אסד בסוריה תהיה גם היא עוד רישום מקליש והולך ...
לא אשמת הפקידים
אחרי שמשה סילמן האומלל נפח את נשמתו בייסורים גדולים, התארגנו פעילים חברתיים להפגנות זעם, שכרגיל אצלנו הפכו למשמרות מחאה נטולות כעס אמיתי. המצב הזה, שהוא נוח מאוד לשלטונות, ישתנה בקרוב ויש כבר סימנים לכך. המפגינים, שחגגו את "ההישגים" של ועדת טרכטנברג בשנה שעברה, מבינים עתה שממשלת נתניהו-ברק חילקה להם פירורים, וגם אלה לא יגיעו לעולם לנזקקים האמיתיים. מה שהאוצר ייחלץ ...
תסמונת זקן
אדם אחד, אזרח ישראל כמונו, הצית את עצמו במוצאי-שבת מחמת הייאוש. פרשנים חסרי לב וחסרי שכל חיפשו סיבות הקשורות לרקע האישי שלו, כדי לְזַכּוֹת את עצמם ואת הממסד שאותו הם משרתים. אבל גם הם יודעים שנפל דבר בישראל. כל מה שאנחנו עוסקים בו כבר עשרות שנים בוער וצורב עכשיו, כמו כווייה על לוח לבנו. לכבודו של האיש אנחנו חייבים לזכור ...
גלאון ומורשת השמאל
השבוע לא אכתוב על אהוד אולמרט כי אני עדיין מתקשה לעכל את ההבחנה בין שחיתות חוקית לשחיתות בלתי חוקית. כשאבין את הדברים אולי אגיב. נוכח המפגן המחפיר של הפלסנֶרים במוצאי שבת, שגייס את המרכז הלאומני כדי להילחם לא נגד העוני אלא נגד העניים, זקוקה מרצ למנהיגות הנחושה והנבונה של זהבה גלאון. מאז החלה ח"כ גלאון את כהונתה כמנהיגת מרצ היא קלטה ...
זה כבר קורה
יצחק שמיר נפטר בתחילת השבוע, וכצפוי זכינו למבול של מאמרים, שרובם עסקו יותר בכותב מאשר במנוח. כדאי אולי לחכות עד השלושים, כדי לכתוב הערכה מציאותית ונוקבת על איש מורכב ומיוחד, שהביוגרפיה שלו יותר מעניינת מאשר הוא עצמו. מעבר לפעילותו השנויה במחלוקת בלח"י, עמדתו הבלתי נסלחת כלפי גרמניה הנאצית לעומת "אלביון הנוכלת" (בריטניה) וסרבנות השלום שלו, הוא ייזכר גם כמדינאי שמנע ...
נתניהו והאחד בדורו
כשחברי יוסי שריד כתב עוד רשימה שנונה ב"הארץ", שהוקיעה את פולחן האישיות של ביבי נתניהו, כתב לו מישהו שהוא שכח את עבודת האלילים של דוד בן-גוריון בשנות החמישים, והעלה מחדש את הטענה הנדוֹשה והלא מדויקת, שמנהיג מפא"י, ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון, כונה על ידי תומכיו "אחד בדורו". בנושא הזה, כמו באלפי נושאים אחרים, האמת ההיסטורית איננה רלבנטית. ה"אחד בדורו" ...
