הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות



מאמרים מאת חיים ברעם:

hertzog-lapid

אופוזיציה רופסת מול אופוזיציה יחצנית

"מנהיג" המחנה הציוני בוז'י הרצוג נחל בתחילת השבוע מפלה ניצחת בסקרים. חבל שאין לו מספיק אומץ ויושרה כדי להניח את המפתחות ולחזור להתחכך עם עורכי הדין בשפלה ועם לקוחותיהם העשירים. בחירתו של עמיר פרץ ליו"ר הבא של מפלגת העבודה ומועמד המחנה הציוני לתפקיד ראש הממשלה (זוהי בדיחה, אבל נניח לכך לעת עתה) היא כמעט מובטחת, ולדעתי אין לשרידים האחרונים של ...

7 בינואר, 2017 6 תגובות

גול כבוד בזמן פציעות

החלטת מועצת הביטחון 2334 מותחת קו מפריד ברור בין ההכרה בלגיטימיות של מדינת ישראל לבין שלילת כל ההתנחלויות  מעבר לקו הירוק, כולל השכונות שנבנו אחרי 1967 בשטחים הכבושים בתחום ירושלים. תגובתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו הייתה היסטרית. גם כאשר חשש בעבר שמישהו עומד לחשוף את הרומן הסודי שלו אץ לתקשורת, התבכיין ושלח רמזים עבים לכיוונו של דוד לוי, שהיה ...

31 בדצמבר, 2016 3 תגובות

חוויה ושמה "כל העיר"

רבים מאלה שייסדו את "כל העיר" בשנת 1979 מצאו את מקומם בכלי תקשורת אחרים, או שפרשו בכלל מהענף. כל אחד נושא עימו חותם די ברור משנות עבודתו בעיתון, וכך גם דורות של ממשיכים שעבדו במערכת במשך השנים. הקו המערכתי של העיתון לא היה שמאלי רדיקלי אבל בהחלט נון-קונפורמיסטי  ואנטי ממסדי. לא הייתה אצלנו קולקטיביות רעיונית אבל גם לא התקרנפות. בתקופות השיא ...

23 בדצמבר, 2016 אין תגובות

חרפת ירושלים

הפועל שישב על גדר ברחוב רמב"ן ברחביה האיר לי פנים ואף הציע להכין לי כוס קפה שחור. קיבלתי את הצעתו הנדיבה בשמחה. הוא הוסיף לקפה גם סיגריה (טיים!) ונאלצתי לסרב. הסברתי לו שאינני רוצה לקלקל את השיא של יותר מאחת עשרה שנים בלי סיגריות. הקפה היה מתוק מדי לטעמי אבל הוא חימם את עצמותיי הישנות בקור הגדול ששרר ברחוב. הוא ...

16 בדצמבר, 2016 אין תגובות

לאומן ושמו רמון

די קשה לי לכתוב נגד השר לשעבר, חיים רמון. בעבר חשבתי שיש לו יכולת וכישרון להנהיג את מפלגת העבודה לעתיד טוב יותר, ולאפשר לשמאל העקבי להתפתח ולצייד את המחנה המתון כולו בתחמושת רעיונית. במקרה הזה לפחות טעיתי טעות  מרה. הליברל הצעיר עם היומרות הסוציאל-דמוקרטיות נבחר ליו"ר  ההסתדרות הכללית, ובעצם חיסל אותה כמוקד של התנגדות פוליטית וחברתית לימין האזרחי והלאומני. חרף ...

9 בדצמבר, 2016 2 תגובות
taxiz

גורם השחיתות

ייתכן שחלק ניכר מקוראי הטור הזה לא ישתכנעו מגרסתו של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, שהחשדות כלפי ראש הממשלה בנימין נתניהו בפרשת הצוללות "לא חצו את רף החשד הסביר לעבירה". אין בארץ דעת קהל אחת, שאותה ניתן לנתח באותם כלים. מה שסביר בעיני קוראי רשת "הארץ" איננו מקובל בהכרח בקרב הציבור שקורא "ידיעות אחרונות או "מעריב". בשנים האחרונות צמח כאן ...

3 בדצמבר, 2016 אין תגובות

עוני

חברי ג'ון הול, שהיה פעם נציג טיים מגזין בארץ, התחיל את הקריירה שלו כדר רחוב (הומלס) וחי שישה חודשים על סמרטוטים בשולי המדרכות כדי לתעד את החיים בתחתית החבית. הול שלח לבסוף לעיתונו כתבה נהדרת, שבה שילב פאתוס חברתי ויכולת הבעה ספרותית. לפני כמה שנים סיפר לי על חוויותיו במחוזות העוני, והוא היה נרגש כמו נער שהדברים עדיין חיים בתודעתו ...

25 בנובמבר, 2016 אין תגובות

מלך מחנה-יהודה

שוטטות ארוכה בשוק מחנה יהודה בתחילת השבוע העלתה, שהמוכרים והקונים שותפים בתחושת אופוריה שלא ידענו כמוה מאז שבית"ר זכתה לראשונה בגביע המדינה בשנת 1976. הליכוד ניצח שוב, הפעם בבחירות לנשיאות במעצמת העל היחידה בעולם, ומבאסטת ירקות אחת בקע קול ירושלמי קלאסי שקרא לעברי: "חיים, מה תעשו עכשיו". אחרי שנים כה רבות עם בנימין נתניהו אני מחוסן לגמרי מפני הטחות כאלה, ...

18 בנובמבר, 2016 2 תגובות
rabin2000

דילמות קטנות והכרעות גדולות

קשה להתייחס ברצינות ייתרה לתמרוניו של עופר ברקוביץ' מסיעת "התעוררות", שמחזרת בדרך כלל אחרי הציבור הליברלי והצעיר בירושלים. יפעת ראובן מ"כל העיר" תיארה היטב את הדילמות של המתחרים הפוטנציאליים. ברקוביץ' מייחצן את הקרע שלו עם ראש העיר ניר ברקת, תולה אותו בנושאים תקציביים בהחלט חשובים ובודק את האופציה להציג מועמדות בבחירות. בעצם מבקש ברקוביץ' הצעיר, שעושה רושם די סימפטי, לבטא ...

11 בנובמבר, 2016 אין תגובות

מעורב ירושלמי

כאשר עורך העולם הזה אורי אבנרי פירסם את הכתבה הידועה על ה"אשכרדים" (ישראלים ממוצא מעורב, אשכנזי ומזרחי) נדפה ממנו רוח מאוד אופטימית. אנשים כמו חיים הנגבי, יואל מרקוס וגם אני, ביטאו את השתלבותם המהירה בתקשורת הישראלית והתגאו מאוד במוצאם המעורב. היו התייחסויות לא מעטות בתקשורת לכתבה הזו שנכתבה ברוח די קלילה. אחי עוזי, שלא נזכר בכתבה, הגיב רק מקץ שנים ...

4 בנובמבר, 2016 10 תגובות
olmert

מידת החסד ומידת הדין

החגים חלפו עברו להם, ייתכן שכמה אנשים ונשים ערכו במהלכם חשבון נפש כלשהו, אבל התוצאות לא יהיו משמעותיות מבחינה פוליטית (בא לי לכתוב "תהיינה" אבל האקדמיה לא מרשה). כשמרבים לבלות עם המשפחה הלב קצת מתרכך מהתפעלות מהנכדים הקטנים, מדאגה לילדים הגדולים יותר ומחמלה לקשישים, שמדברים על מחלות במקום על כדורגל. אנחנו אומרים לעצמנו שכל התסמונות האלה אינן נוגעות בנו, אבל ...

29 באוקטובר, 2016 תגובה 1

הנצחה

מיד אחרי שאדם חשוב מת, אורגיית ההנצחה עוברת את גבולות הטעם הטוב. אחרי שגלי ההערצה והחנופה שוככים קצת, מגיע השלב השני של התגובות על טיבו של הנפטר, ובו משובצים כמה דברי ביקורת. בשלב השלישי מבצבצות כבר השמצות קשות ואחר כך שוקע הכול אל תהום הנשייה. תעשיית ההנצחה הרשמית והרשמית למחצה נועדה לעצור קצת את התהליך הטבעי של המעבר לסדר היום. יצחק ...

21 באוקטובר, 2016 2 תגובות

ברקת לשלטון?

ניר ברקת, שהגיע ללשכת ראש העיר נישא על גלי התלהבות של הליברלים בעיניי עצמם, חותר עתה להחליף את בנימין נתניהו כראש ממשלה. לכאורה, השיקולים שלו הם כמעט הגיוניים. הוא מקווה שהשנאה השוצפת של ציבורים שלמים כלפי ביבי, תפעל בדיוק כמו האיבה לחרדים בעירנו. אותם אנשים שמוכנים לסלוח לאהוד ברק ולשמעון פרס ז"ל על כל חטאיהם ובגידותיהם, יעלו בשמחה על נס ...

14 באוקטובר, 2016 2 תגובות

אבא צם

אבי משה ברעם היה אחד ממנהיגי הציבור הסוציאל-דמוקרטי בירושלים, חילוני מוצהר שניהל בזמנו מאבקים רבים עם הציבור החרדי כאן. הוא היה סמל למאבק לקיום רחצה בבריכת השחייה המעורבת במושבה הגרמנית, ופעל גם לקיומו של גן ילדים סוציאליסטי על גבול מאה שערים. בגן הזה שיחקו ילדים וילדות ביחד ולכן הוא נתפס כמבצר של "פריצוּת" וכגוף זר בפאתי השכונה החרדית. באמצע שנות ...

7 באוקטובר, 2016 תגובה 1

יהיה טוב?

קשה לנבא טובות ומכוער לנבא רעות בערב ראש השנה. כפי שכולנו יודעים השנה לא באמת הסתיימה והשנה החדשה איננה עוד באופק. יש לנו חג דתי, ולא שנה חדשה. כל זה אינו גורע דבר מיופיו המיוחד של ראש השנה. מהיעדר סיבות אמיתיות לחגוג, אין לנו אלא לשמוח בחיים עצמם, בריטואלים שחוזרים על עצמם בכל שנה, באיזו רכות כמעט מוסיקלית הקיימת באוויר, ...

30 בספטמבר, 2016 אין תגובות

השלווה הסופית

בצלאל שהה אצל אחותו בראש העין כאשר נמחתה הארץ כמעט מהמפה. הוא העפיל לירושלים עירו, אולי בפעם האחרונה. ביום הראשון אחרי המלחמה התאכלסה בארץ שלווה מוזרה, ואפילו ציוצי הציפורים נעלמו לזמן בלתי ידוע. איש לא הכריז על הפסקת אש, אבל כל הניצולים ידעו שהסוף הגיע חרף העובדה שאיש מהם לא הצליח לפענח את טיבו. בבתים ששרדו הצטופפו בני אדם, בלי חשמל ...

23 בספטמבר, 2016 תגובה 1

חדלו לכם מן הסקרים

במשך ארבעה ימים רצופים סערה השלולית, הצפרדעים השתוללו כאחוזי אמוק, והשקנאים צפו מלמעלה, מצפים בסבלנות לטרפם. מינה צמח בישרה לנו שיאיר לפיד עוקף את בנימין נתניהו במספר המנדטים ואילו בוז'י הרצוג והרשימה הציונית שלו נדחקו לשוליים. כמה עיתונאי חוץ טלפנו אליי, היו אחוזי סקרנות וקצת התאכזבו מהתגובה האדישה שלי. אחד מהם הביע את הדעה שמדובר ב"תזוזה שמאלה" ואין צורך לומר ...

16 בספטמבר, 2016 אין תגובות

חתונה אדומה

ביום שישי נפלא של תחילת ספטמבר מצאתי את עצמי בחצר של הכנסייה הסקוטית, ליד הסינמטק של עירנו. שני חברים שלנו קיימו שם את מסיבת החתונה שלהם, הדגל האדום של קטמון התנוסס מעל כולנו והזכיר לנו את זהותם העמוקה של בעלי השמחה. השמש כבר עמעמה את אורה, רוח קלילה נשבה והנוף היה עוצר נשימה. כל הדוברים בירכו את רון כהן ואת ...

9 בספטמבר, 2016 אין תגובות

פרוז'ינין

* מרפאת פרוז'ינין, ספינת הדגל של קופת חולים ההסתדרותית, שגורלה נחרץ ורק מעטים בעירנו עוד זוכרים אותה גיורא יצא ממרפאת פרוז'ינין של קופת חולים כללית ברגליים קצת כושלות. בבדיקת הקיבה שעבר זה עתה נאלץ לבלוע חומר מגונה הקרוי בַּריום, והרגיש כאילו מישהו ביצע בו מעשה אונס. האחות החמודה שעבדה ברנטגן למדה איתו בכיתה. תמיד אהב את חיוכה הקורן, והמבטא רוסי הכבד ...

3 בספטמבר, 2016 אין תגובות

מחיר הזיכרון הקצר

אנשי אהוד ברק (במובן הרחב של המונח הזה) חייכו אל עצמם כאשר האיש המוזר הזה הוציא את עצמו מהנפתלין והציג את עצמו כחלופה הפוליטית והרעיונית לביבי נתניהו. גם מי שחשב לכתוב על כך פרודיה נמלך בדעתו והגיע למסקנה שהמציאות מצחיקה דיה. מאוכזביו בעבר שוב שרים לו סרנאדות, ואלה מביניהם שיש להם מוסר אישי כלשהו טוענים שאולי האיש לא השתנה אבל ...

26 באוגוסט, 2016 5 תגובות

לנשום אוויר חופשי

ירושלמי חילוני כבן שישים, הממוקם פחות או יותר במקום החמישי ברשימת הטרחנים המקומית, פגש אותי ברחוב אגריפס ועיניו נצצו כאשר הבחין בקורבן מנומס, כך שיוכל להוציא את נשמתו בשאלות חסרות שחר. הוא ניגש ישר אליי. ישבתי בצל וקראתי ספר, והתפללתי שהוא לא יבחין בי, אבל נסים כאלה אינם מתרחשים במרכז עירנו. הוא אמר, בנימה של טרוניה קצת מעושה, שקשה לו ...

20 באוגוסט, 2016 5 תגובות

קמצא המאושר

בכל כמה דורות חוזר השסע הפנימי לעירנו. קמצא ובר-קמצא אינם רק חלק מסיפור עתיק יומין... מאז שנטבע הפסוק "על קמצא ובר-קמצא חרבה ירושלים" לא הפסיק קמצא לחגוג. שמו המוזר נחרת בתולדות העיר, והוא האמין שבדורות הבאים יימצאו כאלה שידברו בזכותו. קרובו בר-קמצא כבר מת מזמן, ורק מעטים מאוד התגעגעו אליו. על מהות המריבה ביניהם יודעים רק מעטים, וגם הם חשודים בהטיה ...

12 באוגוסט, 2016 אין תגובות

אומרות האגדות ישנו מקום

אחרי שלוש שנים בתל-אביב החליט רמי לחזור לעירנו. הוריו כבר נפטרו והשאירו לו דירה קטנה בקטמון הישנה. אחותו גרה בארצות הברית, וכתבה לו שהוא רשאי לעשות בדירה ככל העולה על רוחו. בעלה היה עשיר מאוד, ולא גילה שום עניין בדירה הקטנה בדרום ירושלים. רמי תמיד התגעגע לקטמון אבל ידע היטב שסביבתו החברתית נעלמה מהשכונה יחד עם רוב בני משפחתו והשאירה ...

5 באוגוסט, 2016 אין תגובות

מהפכה?

לפני יותר מעשרים שנה סיפרתי כאן על הפגנת האחד במאי בתחילת שנות החמישים, שהייתה מאורגנת למופת והצליחה מעל ומעבר לתקוות שתלו בה. ההסתדרות בירושלים יזמה את האירוע (מועצת פועלי ירושלים, קראו לזה אז) והגיעו אליה עשרות אלפי בני אדם. תנועות הנוער של ארץ ישראל העובדת צעדו בחולצות כחולות שכם אחד עם עובדים ממפעלים, ממוסדות ציבור של הממשלה ושל ההסתדרות וגם ...

30 ביולי, 2016 3 תגובות
jerusalem

העיר ואנחנו

לפני כעשר שנים השתתפתי באסיפה של חד"ש באולם במרכז העיר, ודיברתי בזכות חלוקת העיר בינינו לבין הפלסטינים. אורח ערבי שהזמנתי לאירוע רטן קצת על הדברים. הוא חשב שחלוקת העיר תפגע בעיקר בבני עמו, שהתרגלו לרמה מסוימת של צריכה ושירותים סוציאליים. ההשקפה שלי בנושאי העיר נשענה אז על אדנים מוצקים: רק אם הנהגת העם הפלסטיני תסכים לעיר משותפת בתנאים שיהיו מקובלים ...

22 ביולי, 2016 4 תגובות

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים