הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות



מאמרים מאת חיים ברעם:

השלווה הסופית

בצלאל שהה אצל אחותו בראש העין כאשר נמחתה הארץ כמעט מהמפה. הוא העפיל לירושלים עירו, אולי בפעם האחרונה. ביום הראשון אחרי המלחמה התאכלסה בארץ שלווה מוזרה, ואפילו ציוצי הציפורים נעלמו לזמן בלתי ידוע. איש לא הכריז על הפסקת אש, אבל כל הניצולים ידעו שהסוף הגיע חרף העובדה שאיש מהם לא הצליח לפענח את טיבו. בבתים ששרדו הצטופפו בני אדם, בלי חשמל ...

23 בספטמבר, 2016 תגובה 1

חדלו לכם מן הסקרים

במשך ארבעה ימים רצופים סערה השלולית, הצפרדעים השתוללו כאחוזי אמוק, והשקנאים צפו מלמעלה, מצפים בסבלנות לטרפם. מינה צמח בישרה לנו שיאיר לפיד עוקף את בנימין נתניהו במספר המנדטים ואילו בוז'י הרצוג והרשימה הציונית שלו נדחקו לשוליים. כמה עיתונאי חוץ טלפנו אליי, היו אחוזי סקרנות וקצת התאכזבו מהתגובה האדישה שלי. אחד מהם הביע את הדעה שמדובר ב"תזוזה שמאלה" ואין צורך לומר ...

16 בספטמבר, 2016 אין תגובות

חתונה אדומה

ביום שישי נפלא של תחילת ספטמבר מצאתי את עצמי בחצר של הכנסייה הסקוטית, ליד הסינמטק של עירנו. שני חברים שלנו קיימו שם את מסיבת החתונה שלהם, הדגל האדום של קטמון התנוסס מעל כולנו והזכיר לנו את זהותם העמוקה של בעלי השמחה. השמש כבר עמעמה את אורה, רוח קלילה נשבה והנוף היה עוצר נשימה. כל הדוברים בירכו את רון כהן ואת ...

9 בספטמבר, 2016 אין תגובות

פרוז'ינין

* מרפאת פרוז'ינין, ספינת הדגל של קופת חולים ההסתדרותית, שגורלה נחרץ ורק מעטים בעירנו עוד זוכרים אותה גיורא יצא ממרפאת פרוז'ינין של קופת חולים כללית ברגליים קצת כושלות. בבדיקת הקיבה שעבר זה עתה נאלץ לבלוע חומר מגונה הקרוי בַּריום, והרגיש כאילו מישהו ביצע בו מעשה אונס. האחות החמודה שעבדה ברנטגן למדה איתו בכיתה. תמיד אהב את חיוכה הקורן, והמבטא רוסי הכבד ...

3 בספטמבר, 2016 אין תגובות

מחיר הזיכרון הקצר

אנשי אהוד ברק (במובן הרחב של המונח הזה) חייכו אל עצמם כאשר האיש המוזר הזה הוציא את עצמו מהנפתלין והציג את עצמו כחלופה הפוליטית והרעיונית לביבי נתניהו. גם מי שחשב לכתוב על כך פרודיה נמלך בדעתו והגיע למסקנה שהמציאות מצחיקה דיה. מאוכזביו בעבר שוב שרים לו סרנאדות, ואלה מביניהם שיש להם מוסר אישי כלשהו טוענים שאולי האיש לא השתנה אבל ...

26 באוגוסט, 2016 5 תגובות

לנשום אוויר חופשי

ירושלמי חילוני כבן שישים, הממוקם פחות או יותר במקום החמישי ברשימת הטרחנים המקומית, פגש אותי ברחוב אגריפס ועיניו נצצו כאשר הבחין בקורבן מנומס, כך שיוכל להוציא את נשמתו בשאלות חסרות שחר. הוא ניגש ישר אליי. ישבתי בצל וקראתי ספר, והתפללתי שהוא לא יבחין בי, אבל נסים כאלה אינם מתרחשים במרכז עירנו. הוא אמר, בנימה של טרוניה קצת מעושה, שקשה לו ...

20 באוגוסט, 2016 5 תגובות

קמצא המאושר

בכל כמה דורות חוזר השסע הפנימי לעירנו. קמצא ובר-קמצא אינם רק חלק מסיפור עתיק יומין... מאז שנטבע הפסוק "על קמצא ובר-קמצא חרבה ירושלים" לא הפסיק קמצא לחגוג. שמו המוזר נחרת בתולדות העיר, והוא האמין שבדורות הבאים יימצאו כאלה שידברו בזכותו. קרובו בר-קמצא כבר מת מזמן, ורק מעטים מאוד התגעגעו אליו. על מהות המריבה ביניהם יודעים רק מעטים, וגם הם חשודים בהטיה ...

12 באוגוסט, 2016 אין תגובות

אומרות האגדות ישנו מקום

אחרי שלוש שנים בתל-אביב החליט רמי לחזור לעירנו. הוריו כבר נפטרו והשאירו לו דירה קטנה בקטמון הישנה. אחותו גרה בארצות הברית, וכתבה לו שהוא רשאי לעשות בדירה ככל העולה על רוחו. בעלה היה עשיר מאוד, ולא גילה שום עניין בדירה הקטנה בדרום ירושלים. רמי תמיד התגעגע לקטמון אבל ידע היטב שסביבתו החברתית נעלמה מהשכונה יחד עם רוב בני משפחתו והשאירה ...

5 באוגוסט, 2016 אין תגובות

מהפכה?

לפני יותר מעשרים שנה סיפרתי כאן על הפגנת האחד במאי בתחילת שנות החמישים, שהייתה מאורגנת למופת והצליחה מעל ומעבר לתקוות שתלו בה. ההסתדרות בירושלים יזמה את האירוע (מועצת פועלי ירושלים, קראו לזה אז) והגיעו אליה עשרות אלפי בני אדם. תנועות הנוער של ארץ ישראל העובדת צעדו בחולצות כחולות שכם אחד עם עובדים ממפעלים, ממוסדות ציבור של הממשלה ושל ההסתדרות וגם ...

30 ביולי, 2016 3 תגובות
jerusalem

העיר ואנחנו

לפני כעשר שנים השתתפתי באסיפה של חד"ש באולם במרכז העיר, ודיברתי בזכות חלוקת העיר בינינו לבין הפלסטינים. אורח ערבי שהזמנתי לאירוע רטן קצת על הדברים. הוא חשב שחלוקת העיר תפגע בעיקר בבני עמו, שהתרגלו לרמה מסוימת של צריכה ושירותים סוציאליים. ההשקפה שלי בנושאי העיר נשענה אז על אדנים מוצקים: רק אם הנהגת העם הפלסטיני תסכים לעיר משותפת בתנאים שיהיו מקובלים ...

22 ביולי, 2016 4 תגובות

כיכר המיואשים השנייה

בילדותנו הרחוקה ידענו שכיכר המיואשים שוכנת בקרן רחוב בשכונת הבוכרים. שמה עורר בנו רתיעה מהולה ביראת כבוד. לימים הוסיפו גם את המלים "מרכז הסטנגה", שריככו קצת את המורא אבל לא את ההערצה. מי שמסוגל לקרוא למגרש המשחקים שלו (שהיה ממוקם באמצע הרחוב) בשם כזה, עלול לנקוט באמצעים קשים כלפי זרים שנקלעו למקום והעזו להחצין ולו גם שמץ של זלזול. בשנת 2022 ...

8 ביולי, 2016 12 תגובות

הערות שוליים

א. אנגליה בבידוד לא מזהיר כפי ששיערתי המלה האנגלית המכוערת Brexit  השתלטה לחלוטין על השיח האירופי והעולמי, וגם אצלנו חלחלה לאיטה לתודעת הפרשנים והשדרים. אזרחי בריטניה החליטו ברוב לא גדול אבל בכל זאת משמעותי לפרוש מהאיחוד האירופי, והתחזיות השחורות מגיעות מכל עבר וצובעות את העולם המפותח והתעשייתי בגוונים קודרים. עכשיו להילחץ (מקור) בעבר התבדחנו כאן לא מעט על ההברקה הידועה של ראש ממשלה ...

1 ביולי, 2016 13 תגובות
barakbibi

הגנרלים מרימים ראש

שני הרמטכ"לים לשעבר השנויים במחלוקת, אהוד ברק ובוגי יעלון פתחו בשבוע שעבר פה גדול על עמיתם לשעבר, ביבי נתניהו, וכל השוכחים והמשכיחים הריעו להם בכל כלי התקשורת, למעט "ישראל היום". הזקָן של ברק איננו רלבנטי לשום דבר ועניין, אבל ההתפעלות מהשחצנות שלו היא מקוממת. ברק המתנשא מזלזל באינטליגנציה של הציבור ושל אנשי התקשורת, ובמידה ידועה בצדק. בלי האטימות והשטחיות של ...

25 ביוני, 2016 3 תגובות

לא להקיא ולא לבלוע

כדי להבין את הבעיות והדילמות המונחות על סדר היום העולמי, אין ברירה אלא להתעמק בהן. כל הכותבים הרציניים שלנו (שלא לדבר על האחרים) סבורים שעלינו לשעשע קצת את הציבור, גם אם אנו עוסקים בשאלות של חיים ומוות. בעבר הלא רחוק, כאשר רצינו להתרחק קצת מהמזבלה המצחינה שהציפה את הזירה הפוליטית שלנו, כתבנו על ארצות חוץ. לימים הסתבר, שהמושג "ארצות חוץ" ...

18 ביוני, 2016 11 תגובות

סכנת השמדה?

השבוע קונן עורך "על המשמר" לשעבר, סבר פלוצקר, על הירידה התלולה באהדה לישראל בארצות הברית. דורות של מתנגדים לישראל גדלים עכשיו בקמפוסים ברחבי אמריקה, וגם "השמאל הציוני" כבר הפסיק להרשים אותם. אפילו פלוצקר כבר הִפנים, שלא ניתן לרמות את כל האנשים, כל הזמן. גם מי שידע תמיד שהיום הזה יפציע ויהפוך את הסתירה שבין הימניוּת הקיצונית של ישראל לבין הליברליזם ...

10 ביוני, 2016 15 תגובות

הרעים שלנו, הרעים שלהם

הניתוח המרקסיסטי שאימצנו בשנים האחרונות איננו חד-ממדי ולכן אינו גורם לנו להתעלם מגישות תרבותיות ועדתיות. בתנועת השלום של"י (1983-1977) היה פעיל ששלל את הכנסת הפנתרים השחורים כגוף לתנועה, על אף שנהג בעצמו למחות נגד אפליה עדתית. לדעתו, היינו חייבים להתייחס רק לריבוד המעמדי ולכן הסתייג משיתוף פעולה עם נציגי הבורגנות הספרדית כמו אליהו אלישר, שהיה מראשי המועצה לשלום ישראלי-פלסטיני (גילוי ...

3 ביוני, 2016 7 תגובות

בונפרטיזם ופשיזם

אחרי מינויו (המטורף, יש לומר) של אביגדור ליברמן לתפקיד שר הביטחון, חשכו עוד יותר עיניהם של המתאבלים על עצמם. לפתע הפך לאומן כמו בוגי יעלון להתגלמות כל התכונות התרומיות, מעין לובה אליאב של דורנו, וכל הארס שלנו מופנה עתה לליברמן ולראש הממשלה בנימין נתניהו. האיוולת הזאת כבר נמאסה. כל שר ביטחון, כולל אפילו עמיר פרץ, הופך לכלי שרת בידי המיליטריסטים. ...

27 במאי, 2016 5 תגובות

זומבי

כמו בסרט אימה בשחור-לבן יוצא הזומבי מקברו ומנסה לגרום נזקים כבדים ככל הניתן לעולם שפגע בו עד למותו. הזומבי הישראלי איננו מאיים במיוחד בהופעתו החיצונית. בעצם, הוא רך ונעים הליכות, משרה שלווה ומנומס. לעתים נדמה שהוא לא מודע כלל לעובדת מותו, או לגוויעת הסביבה הפוליטית והחברתית שבה פעל כל ימיו. הוא מתבונן בנו בעיניו הבהירות והריקות מכל הבעה, אבל משתדל ...

21 במאי, 2016 תגובה 1

על החמלה

ביום שישי אחר הצהריים נהניתי לי מהשמש האביבית באצטדיון טדי. במחצית אפילו הרשיתי לעצמי לעצום עיניים ולחגוג את סופו של החורף. אבל אישה, שאותה אני מכיר היטב כבר עשרות שנים, טלטלה אותי לא בעדינות יתרה. "אני מתארת לי שאתה מרחם על משה קצב", אמרה לי כמעט בשנאה "כדאי אולי שתתחיל לרחם על קורבנותיו". אני מכיר את המנטרה הזאת, ולא היה ...

14 במאי, 2016 2 תגובות

יומם של הצעירים

שנים רבות חלפו להן מאז שהקדשתי את עצמי לקריאה קדחתנית על הנאצים ומעשי הזוועה שהם חוללו באירופה. זה התחיל בספרון קטן שהוציאה מחלקת התרבות של ההסתדרות מיד בסוף המלחמה, שתיעדה את המתרחש במחנה המוות טרבלינקה. זה נמשך לאורך כל חיי הצעירים והבוגרים ולא הסתיים עד עצם היום הזה. מתוך הסרט "ילדה ואנה – דור ראשון אחרי" מאז שהרשתות החברתיות כבשו את המרחב ...

7 במאי, 2016 4 תגובות

תולדות שרה / סיפור לחג השני של פסח

דווקא בערב פסח פוטרה שרה שוקרון מעבודתה בסופרמרקט גדול במערב העיר. היא הייתה מנקה, עובדת ניקיון כלשונה, אבל תמיד קראה לסוּפּר "החנות שלנו". זה הצחיק את חבריה ששאלו אותה אם היא ממשפחת אריסון. שרה צחקה עם כולם. היא נחשבה לעוף מוזר במחלקת הניקיון. שם המשפחה שלה היה אולי מרוקאי לכל דבר ועניין, אבל היא נולדה בפולין, ועלתה לארץ עם אימהּ ...

29 באפריל, 2016 4 תגובות

איתות מהעולם של פעם

בשבוע שעבר השתתפתי במסיבה לכבוד חברי הוותיק והטוב שלום חבשוש, שהעלתה באוב באחת גם את דמותם של אבי ואמי המנוחים ושל בני דורם בעירנו. זו לא הייתה אולי המטרה המקורית של האירוע, אבל כך התגלגלו הדברים, באורח כמעט בלתי נמנע. הצניעות שאפיינה את ההתנהלות כולה הקרינה על כולנו תחושה של אחווה וסובלנות הדדית, עימתה אותנו לא רק עם העולם של ...

23 באפריל, 2016 6 תגובות
begin

האם הימין חוגג?

השאלה הזאת איננה מוזרה כל כך. קריאה נרחבת של עיתונים ואתרים חברתיים מניבה מסקנות בלתי צפויות: אנשי הימין דואגים בדיוק כמונו, ואולי אפילו יותר. תוך כדי שהם ממיטים עלינו אסון בלתי הפיך, גם הם מקוננים על מר גורלם. אולי גרסה חדשה, תמוהה משהו, של "יורים ובוכים" מבית מדרשו של השמאל הציוני ז"ל. מנחם בגין, מנהיג אחוז בפחד השלטון כבר בשנת המהפך הגדול, ...

16 באפריל, 2016 11 תגובות

רשות הדיבור לטיפשים

לפני זמן קצר ביליתי זמן איכות בספריית "יד בן-צבי" וקראתי במשך שעות ארוכות עיתונים ושבועונים משנות החמישים. הרמה הטכנית, האיורים והתמונות היו ירודים, המאמרים נוסחו בשפה מליצית וארכאית ועיתוני הממסד לא היו ביקורתיים די הצורך. פה ושם העליתי חיוך על השפתיים ונהניתי מהקוד הפנימי של הכתבים והעורכים, שהשתדלו לשמור על שפה נקייה אפילו במאמרים שדנו בנאצים. "ידיעות אחרונות" נחשב אז ...

8 באפריל, 2016 4 תגובות

עלילות שאול / סיפור לתחילת האביב

שאול לוין שתיעב את החורף התאושש לגמרי כשבא האביב. הערבים היו עדיין קרים, אבל השמש החורפית במהלך היום גרמה לו לחייך, בלי סיבה הנראית לעין. סוף-סוף חלף חג הפורים השנוא עליו, והוא חלם על פריחה, על שקיעות קסומות ועל ימים טובים יותר. אביב בפארק האגם בראשון לציון (מקור) שאול היה פקיד די זוטר בעירייה, ולא חלם אפילו על עלייה בדרגה. הוא ידע ...

2 באפריל, 2016 3 תגובות

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים