מאת חיים ברעם
לדעתי לא ישמידו את ישראל ואין לנו אלא להתפלל שלא נגיע למצוקה קיומית עד שמנהיגינו יחליטו להשתמש בנשק לא קונבנציונאלי מסוכן. "העולם" שאותו אנחנו משמיצים כל כך יהיה בעתיד תקוותנו היחידה. כלי התקשורת המודרניים הקיימים עתה לא יאפשרו לרצוח אוכלוסייה שלמה. זה לא אומר שהנזק הצפוי לנו הוא נסבל.

מאת זכי חלט
המחברים מציגים לקורא את תולדות החיים הכלכליים של יהדות המזרח התיכון ואירופה לאורך 14 מאות, וחושפים תמונה שהיא ללא ספק חדשה למרבית הקוראים מהיותה שונה מהותית מהנרטיב השגור והמוכר שהוא הבסיס להיסטוריוגרפיה של עם ישראל.

מאת גדעון עשת
מה שמעניין הוא מה שקרה ב"הארץ/דה מרקר". למעט שטרסלר ששמר על קו ימני כל שאר הכותבים בעיתון התייצבו מאחורי המרת הדת של רולניק שגילה כי הבעיה העיקרית של כלכלת ישראל היא הריכוזיות.

מאת תאיר קמינר
להתגייס לצבא זו החלטה בעלת משמעות פוליטית. אבל כולם שוכחים (או בוחרים לשכוח) שזו החלטה וגם שוכחים שהיא מאוד פוליטית. ההחלטה לשתף פעולה, לתרום את חלקי, הקטן והשולי או הגדול והמשמעותי למפעל הכיבוש – היא החלטה פוליטית.

מאת איתן קלינסקי
בנתיבי הרעב מישראל לאפריקה הלכו פליטי רעב שתרו אחר הלחם. היו שם אברהם, יעקב ובניו. היום באותם נתיבי רעב בכיוון ההפוך מגיעים פליטי מצוקת הרעב מיבשת אפריקה לישראל.

מאת אבנר גבריהו
מדיניות הכיבוש, כמו גם העמדות הקיצוניות והמשיחיות שמשמיעים בכירי הממשלה על פני במות בעולם, מקשים על יהודים ליברליים לתמוך במדינת ישראל ולהזדהות איתה.

מאת חיים ברעם
ליבת המדיניות ההרסנית טמונה בהפקעת הקרקעות, ברצח אזרחים כולל נשים וילדים, בהפעלת חיל האוויר להרג אזרחים. רגב ולהקתה בתקשורת אינם אלא ניצבים בחזיון העצוב הזה.

מאת שמואל אמיר
זו הצביעות שביסוד "אלטנוילנד". שהרי לא מדובר בספר העוסק בדמוקרטיה, חרות או שוויון בעלמא, אלא בהקמת מדינה המתבססת על דיכויים ונישולם של הפלסטינים שאינם מופיעים בו כבני עם אלא, אם בכלל, כפרטים סיקופנטים (חנפנים) השרים שיר הלל לכובש.

מאת חיים ברעם
לא צריך לתמוך רגשית או פוליטית בבל"ד כדי להתגייס למניעת רדיפתם ונישולם מהפוליטיקה הישראלית. בטווח הזמן הכמעט מיידי, ברור שאחרי בל"ד יפגעו בחד"ש.

מאת חיים ברעם
העימות עם האמריקאים נובע מניגודי אינטרסים. לבית הלבן אין אמון בישראל, כיוון שהוא רוצה להחליט מתי השימוש בעוצמה צבאית הוא לגיטימי.