מאת גדעון עשת
אלמלא הפסטיבל שערך לעצמו קים איל פרס, הייתה חגיגת הגז מעוררת הדים גדולים יותר. ישבו להם שלושת המחליטים (נתניהו, שלום ולפיד) ולצידם הגורו האדמו"ר (פישר) ובישרו לכל המעוניין כי 60% מכלל הגז הטבעי שנמצא יישארו לצריכה בישראל ורק 40% ייועדו לייצוא.
מאת אפרים דוידי
יש מן המשותף בין תגובתה של ממשלת ארדואן הטורקית למפגינים בפארק גזי לבין תגובת ממשלת ישראל למפגינים נגד ייצוא הגז: מדובר בממשלות ש"מקשיבות לרחשי ליבו של העם". וליבו של העם, בטורקיה ובישראל, פועם חזק. רוב הציבור סבור, כאן ושם, שהמדינה, נכסיה, נופיה ומשאביה היו לטרף קל לתאבונם הרב של בעלי ההון.
מאת חיים חדד
הילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו? שאל באירוניה הנביא עמוס. מסע המלחמה כנגד האלכוהול ממחיש באלגנטיות כי לא רק שהם נועדו – הם כלל לא שניים. הם גוש אחד, ומהפכה אחת. ימנית-שמרנית-פוריטנית-ניאו ליברלית בסגנון רפובליקאי אמריקאי. אלו הם פניו החדשות של הימין בישראל, והגיע הזמן לצייר אותם ולחשוף אותם כמות שהם.
מאת גדעון עשת
נמלי הים אלה תפסו כותרת השבוע בעקבות הממצאים על עסקיו הפרטיים של יו"ר עובדי נמל אשדוד, אלון חסן. זה נשמע איום ונורא שעובד של הנמל עושה עסקים פרטיים מהצד עם המעסיק שלו. אבל זה נורא רק מצד העובדים. מבחינתם, אם היו עסקים כאלה, האיש מועל בשליחותו וטוב שהשעה עצמו ויהיה טוב יותר אם יתפטר.
מאת אפרים דוידי
ייתכן ויש שהופתעו מנתונים כה חד-משמעיים שמפרסמת הלשכה הממשלתית בכל הנוגע להתארגנות המעמדית של העובדים בישראל. אבל החברה הישראלית ב-2013, שונה מאוד מהחברה שהכרנו לפני המחאה החברתית ההמונית בקיץ 2011. האוהלים כבר לא בשדרה. כעת, האוהלים במקומות העבודה.
מאת חיים ברעם
מקיואן פרסם את ספרו החדש יחסית בשנה שעברה, וקל להבחין באופן שבו מחלחלת התודעה הנגועה, הניאו-ליברלית של 2012 לתיאור שלו אודות המציאות לפני יותר מארבעים שנה. השמאל כבר לא באופנה, ומקיואן המחונן נותן לזה ביטוי ספרותי עשיר בספרו.
מאת גדעון עשת
בין אם הידיעה רצינית ובין אם היא בלון ניסוי שמפריח הספינאי לפיד, יש עניין להתעסק בנושא: הדיור הציבורי. על פי הידיעה ב"הארץ" שר האוצר החליט לבטל את חוק הדיור הציבורי – מהחוקים היחידים שהצליח השמאל להעביר מאז נחקק חוק הבריאות הממלכתי מ – 1994 – ואחר כך חזר בו.
מאת אפרים דוידי
עיני אינו יכול להתפלמס עם ממשלת הימין בנושא ההפרטה כי הוא תומך בהפרטה. לפני מספר חודשים הופרט נמל אילת בסיועה של ההסתדרות; ובנוסף נחתם הסכם קיבוצי ברכבת המאפשר את הפרטתה החלקית: רכבת המטענים (ממנה אפשר להפיק רווחים) תימסר למגזר הפרטי, רכבת הנוסעים (ובה יש רק הפסדים) תישאר בבעלות המדינה.
מאת גדעון עשת
פקידי הממשלה וקרוב לוודאי שגם מרבית השרים וחברי הכנסת מבועתים מעצם המחשבה שהממשלה תתערב במחלוקת קניינית בין גופים פרטיים. ואילו הגופים הפרטיים שבהם אנו מדברים היו באמת פרטיים גם הפינה הזו הייתה שותקת. אלא שבין אי.די.בי., הבנקים וקניין פרטי יש הרבה שטח ציבורי.
מאת חיים ברעם
חסרה לנו שכבה רחבה של מורים, מרצים והוגי דעות שאינם מסתפקים בליברליזם בנושאי מגדר, גזע וכיבוש אלא מעמיקים את המחשבה הסוציאליסטית ומנסים לרתום אותה למאבקים הכלכליים-חברתיים של שנת 2013. נפתלי בנט הוא תוצאת הכישלון הרעיוני שלנו בהנחלת המסר השוויוני.
מאת שמואל אמיר
במבט ראשון המעסיקים שמחו מאוד. להוריד את שכר העבודה הוא חלומם הנכסף מאז ומעולם. רק במבט שני גילו שיש להוריד גם את שכרם והכנסתם שלהם. וכאן התחיל מחול שדים – חוק זה "לא יעמוד במבחן המציאות" ויש לחסלו, הם זעקו. הפרשנים הכלכליים ופרופסורים לכלכלה הסבירו שהחוק יהרוס את המשק.
