מאת חיים ברעם
ישראל גרינטל, פקיד ממשלתי מתל-אביב, חגג את יום הולדתו בגפו בפאב ברחוב אבן-גבירול. הוא לא חש אפילו שמץ של רחמים עצמיים; דווקא תחושה של אושר שקט התאכסנה בלבו.

מאת חיים ברעם

החברה הישראלית מחולקת, מנקודת ראות פסיכולוגית, לשני חלקים: הרועדים מפחד 24 שעות ביממה; המדחיקים את הפחד עד שהוא מתחיל להתבטא בחולשת הגוף, במחלות קשות, בסבל פיזי רב.

מאת איימן עודה

התרבות של יהודי ארצות ערב, היהודים הערבים, היא מפתח לאפשרות אחרת: מדוע שלא נדבר על תרבות יהודית וערבית משולבת, משותפת. תרבות זו לא הייתה רק תרבות קהילתית ומסורתית של הקהילות המיוחדות הללו, אלא גם חלק מתרבותו של המרחב הערבי כולו.

מאת אבשלום קווה

לאחר שנים של חיבוטים, תוכניות ומעורבות של גורמים נוצרים, עות'מאניים, יהודיים ובין לאומיים, יצאה הרכבת – מונח הנושא צליל מיתי, כדברי המשוררת, לאה גולדברג –לדרכה מיפו לירושלים ב-26 בספטמבר 1892. האגדה מספרת שמשימת מציאת תוואי הדרך, העוברת בנחלי שורק ורפאים, הוטלה על חמור שעשה עבודה מצוינת.

מאת חיים ברעם

ביום חמישי לפנות ערב ליווינו את חברנו דני פתר (פטרזייל) לקברו ביד-חנה שבעמק חפר, ובתוך תחושת הריקנות והאבל נמהלה גם חגיגיות מיוחדת, שמקורה בגאווה על כך שאיש כזה חי בינינו. הבת שלי קראה לזה "הדר סוציאליסטי", בעיקר בשל שירת האינטרנציונאל בעברית ובערבית, שהוסיפה הוד אדום אמיתי לטקס ההלוויה.

מאת הרב אליהו קאופמן

דני פתר (פתרזייל) שהלך לעולמו ביום שלישי (ה-23 ליוני 2015) לאחר 87 שנות חיים, היה אולי אחד האחרונים לדור של ענקים אידיאולוגיים שאינם עוד איתנו. דני פתר גילם בתוכו תכונות הרואיות ואישיות שאין כיום בנמצא אצל הפוליטיקאים בימינו אלה.

מאת ראובן קמינר

הדבר החמור ביותר הוא שאין בסרט שום מאמץ אינטלקטואלי או מוסרי, לחרוג מהראייה הצרה והפשטנית של האירועים. להפך, הסרט דבק בתזה האומללה, שמדובר במלחמה צודקת ביותר – בקיצור מלחמת קיום לכל דבר.

מאת חיים ברעם

השימוש הנלעג בביטוי "גיבור מיתולוגי" עיקר אותו מכל תוכן, והפך למחמאה זולה לגיבורי תרבות, ספורט ופוליטיקה מליגה ד'. אין לאף אחד מאיתנו מונופול על הגדרות כאלה, אבל האינפלציה גורמת גם כאן להתמוטטות הבסיס שלהן.

מאת גדעון ספירו

כל משטר או ממשל החוטאים בהפרת זכויות אדם, בדיכוי, בגזענות, בייזום מלחמות יתלווה לזה תמיד זיהום השפה, רוצה לומר, שימוש שקרי ומניפולטיבי בשפה.

מאת חיים ברעם

דיברתי עם חבר אחר, שאמר לי שהוא מתאבל לא רק על אנשים ונשים שנפטרו, אלא גם על אבני הדרך בחייו שאבדו ללא שוב. הבנתי אותו היטב: הוא ירושלמי חילוני כמוני, ונוהג לנצור בנבכי זכרונו הדוהה והולך את קרעי הזיכרונות שליוו אותו במהלך חייו.

מאת אילן שדה

לא יתכן כי הייחוד הגנטי הזה נוצר במשך אבולוציה של 2000 שנה. שונות גנטית כזו נוצרה הרחק במהלך האבולוציה האנושית. במלים אחרות: גם לפני 2000 שנה היו אבותיהם של הקבוצות האתניות היהודיות של היום – שונים אלו מאלו – בערך כפי שהם שונים כיום.