מאת אורי ניב
ראוי לגברים ולנשים רבות ורבים לאמץ עברית שיוויונית, על דעת עצמם ועל דעת עצמן, בלשון האקדמיה. בעיקר אלו מאיתנו כמו יוסי ורטר, שמילותיהם נשמעות באוזניים רבות כל כך.

מאת גדעון ספירו
כאן ושם, משלמים את מחיר סרבנות השלום של ממשלת ישראל אליה אפשר לצרף את הסירוב של החמאס להכיר בישראל, אם כי אין כאן סימטריה מלאה, כפי שאין סימטריה בין הסוס לרוכבו. שני הצדדים יורים על אוכלוסיה אזרחית, ובכך מוכתמים בפשעי מלחמה. אין אלטרנטיבה להידברות, גם עם החמאס. וגם ויתור על חלומות אימפריאליים של ישראל.

מאת גדעון ספירו
אינני רב המחלק היתרים. אבל אומר לכם את דעתי: גרמני שאינו מכחיש שואה, נאבק בגרמניה נגד גזענות ושנאת זרים, פעיל בארגוני זכויות, אדם כזה בא בידיים נקיות והוא לא רק רשאי לבקר את ישראל אלא מחובתו לומר לממשלת ישראל ותומכיה כי לא הפיקו את לקחי השואה זולת פולחן הכוח.

מאת חיים ברעם
אם שם המשחק כאן הוא הדרה של מזרחים, של ערבים, של מובטלים, של עניים ושל עובדים לא מאורגנים המשתכרים אל צרור נקוב, הרי מירון בנבנשתי הוא אחד המחוננים מקרב מוביליו. הוא אליטה, כיוון שכך החליט, ולכן הוא מלא רהב ושחצנות ובו-זמנית גם מוצף ברחמים דביקים על עצמו ועל בני דורו.

מאת ד"ר איריס אגמון
בהמלצתה מבקשת ועדת המשנה להבטחת איכות ממליאת המל"ג להכשיר אותה, למעשה, לעסוק בשיטור וענישה באקדמיה. אין שום דרך לפרש ביושר פירוש שונה את ההמלצה שמוגשת למליאת המל"ג. נקיטה בסנקציות, באיומים ובמקרה זה — בענישה ממש של אוניברסיטה ומחלקה ע"י המל"ג, משמעותה הפיכת המל"ג למשטרה אקדמית.

מאת חיים ברעם
מאירסון מתפלל עכשיו בבית הכנסת בהתנחלות, חשב בלי שמץ של קנאה, לבוש בלבן ואולי מחפש במבטו את אשתו הצעירה בעזרת הנשים. רועי הציץ בלחם הפרוס שנועד לארוחת הבייקון המפוארת שתכנן. הוא פורר אותו והשאיר אותו בצלוחית הקבועה שבה האכיל את הציפורים הרבות שרחפו תדיר מעל ביתו.

מאת ראובן קמינר
כשיוצאים ושומעים את השיח המהפכני המגוון, וכשעוקבים אחרי דיונים גורליים המתקיימים בימים האלה, לעומת התוצר הדל שמפיקות האסכולות הממסדיות למיניהן, מתברר שדווקא המרקסיזם והמרקסיסטים תורמים תרומה מכרעת למחקר החדש.

מאת גדעון ספירו
הדחפור שדרס את רייצ'ל למוות עסק לדברי השופט ב"חישוף" במסגרת "פעילות הצבא נגד הטרור". מה זה חישוף? מלה של בית מרקחת מאחוריה עומד הדחפור שמרוב מיגון נראה כמפלצת ענקית והוא מגלח שכונות שלמות, שהפכו אלפי פלסטינים שלא חטאו ולא פשעו לחסרי קורת גג. הכיבוש הוא הטרור.

מאת דייב זירין
לפני כארבעים וארבע שנים עלו טומי סמית' וג'ון קרלוס על דוכן המדליות, לאחר שזכו במקומות הראשון והשלישי בריצת 200 מ' באולימפיאדת מקסיקו, ב- 1968. הם יצרו אז את מה שנחשב, ללא ספק, לאחד מהדימויים המרגשים והנזכרים ביותר בהיסטוריה של הספורט, וגם בזו של המחאה. אולם בעוד שהדימוי לא דהה עם הזמן, המאבק שהוליך לאותו רגע כמעט ונשכח.

מאת איתן קלינסקי
רוחו של ברל כצלנסון נשבה בבית ברל עוד בשנות החמישים של המאה הקודמת, אבל כיום תחומי ההפרטה הם חלק מרקמת החיים של המוסד. רוחו של ברל כצלנסון נשמה רק מערכות של עבודה מאורגנת, כאשר כלל העובדים מועסקים בהסכם עבודה ייצוגי. רוחו של ברל כצלנסון היא כיום בבחינת גוויה מתה במוסד הנושא את השם "בית ברל".

מאת הרב אליהו קאופמן
לחובשי הכיפות הסרוגות, יש עמדה עקרונית יותר: מאמינים במדינה ומשרתים אותה. זו היתה צריכה להיות עמדת החרדים הציונים, אילו באמת הם היו כנים וישרים. הסיפור של "שחרור בני הישיבות" מטעמים ציוניים הוא עורבא הפרח שגם החרדי הציוני וגם החילוני אינם מאמינים בה ולכן לא במקרה החילוניים רואים בתירוץ זה השתמטות לשמה, ובצדק.